ו:
האשה נקנית פרק ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשה
דלא קני ליה גופה לכ"ש. אע"ג דגבי הרי את בת חורין
לא אמר כלום. להתגרשה אם כתב לשון זה בגט שאין זה לשון גירושין:
לה א מיי' פ"ה מהל' עבדים
א) [צ"ל דתנן], ב) גיטין
פה: ע"ש בתוי"ט, ג) [ט"ס
הל"ג סמג עשין פז
הרי את מותרת. לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת
לא מהני מק"ו היינו משום דלא שייך חירות
באשה ולא
טוש"ע י"ד סי' רסז סעי' מג:
וצ"ל רב חנין. (סדר הדורות
עביד ק"ו אלא מלשונות דשייכי הכא והכא:
חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה
לו ב מיי' וסמ"ג שם טוש"ע
ורש"ש, ועיין יעב"ץ)], ד) גיטין
כשתברח
ממנו. כלומר מן העובד כוכבים אבל אינו רוצה
שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו: לגמרי. אפילו להנשא:
שם סעי' מא:
מג: פה: [תוספתא דע"ז פ"ד
לז ג מיי' פ"א מהל' גירושין
ה"א], ה) לקמן מז. מח. [ב"ק
למלאכה. שיהא מעשה ידיה שלה:
לומר כשתברח
צט. סנהדרין יט:], ו) ב"מ
הל"ד סמג עשין מח
לא אמר ולא כלום אמר לה לשפחתו הרי
לעבדו. כנעני: לגמרי. אפי'
ממני מעכשיו אין לי עסק בך
א
סב:, ז) [בכורות כו: תמורה
טוש"ע אה"ע סי' קלו סעי' ד:
לח ד מיי' פ"ה מהל' עבדים
(א) א"כ יהיה מיד בן חורין ויתחייב
לשחרור גופו ומותר בבת חורין:
ח:], ח) סוכה מא: ב"ב קלז:,
את מותרת לכל אדם לא אמר ולא כלום
ט) [ויקרא כה], י) [לקמן מז
הל"ג סמג עשין פז
יצא לחירות. ואע"ג דקי"ל (גיטין דף
במצות ולא יוכל לקיימוס) בבית העובד
אמר לה לאשתו הרי את לעצמך מהו מי
ע"א], כ) [ברש"י רי"ף נוסף:
טוש"ע י"ד סי' רסז סעי' מא:
כוכבים נמצא שרע לו מה שכותב
מד.) קונסין אותו לפדותו מן העובד
לט ה מיי' שם פ"ח הל' א
ולא יהיב לה מידי], ל) [ב"מ סג
אמרינן למלאכה קאמר לה או דילמא לגמרי
עליו אונו: דארווח לה זימנא.
ע"ב], מ) [נדצ"ל דהנאת מחילת
כוכבים עד עשרה בדמיו דאפקעיה
סמג שם טוש"ע שם
קאמר לה א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דתניא
א)
מלוה. יעב"ץ], נ) [בדפו"ר:
ס"פ:
ממצות: וצריך גט שחרור. להתירו
פי' בקונטרס שהיתה חייבת לו ונתן
מ ו מיי' פ"ה מהל' אישות
שהוא], ס) [בדפו"ר: לקיימם],
ב) ב גופו של גט שחרור הרי אתה בן חורין
לה זמן ואמר לה התקדשי לי בהנאה
בבת חורין משום דעובד כוכבים גופו
ע) [בדפו"ר: שהיה, וכצ"ל.
הלי"ג סמג עשין מח
הרי אתה לעצמך השתא ומה עבד כנעני
רש"ש], פ) [בדפו"ר נוסף:
טוש"ע אה"ע סי' כח סעי' ז:
זו שאת היית נותנת לאדם פרוטה
לא קני דכתיב מהם תקנו אתם קונין
ט)
מא ז ח מיי' שם הל' טו
זימנא], צ) [ד"ה דברים],
דקני ליה גופיה כי א"ל הרי אתה לעצמך
שיפייסני על כך א ואם פירש לה כך
מהם ולא הם קונים מכם ולא הם
ק) [בדפו"ר: שכיב מרע],
טוש"ע שם סעי' ט [י]:
לגמרי קא"ל אשה דלא קני ליה גופה לא
קונים זה את זה (שם דף לח.):
מקודשת והערמת רבית הוא דהויא
מב ט מיי' פ"ג מהל' זכיה
ר) [בדפו"ר: דמו ואתו],
ג
ש) [ב"מ מה ע"ב ע"ש],
ומתנה הל"ט סמג עשין
בד"א. שצריך גט שחרור שלא כתב
ולא רבית גמור דלא קץ לה ולא מידי
כ"ש א"ל רבינא לרב אשי אמר לעבדו אין
ת) [במדבר יח, טז], א) [נדצ"ל
פב טוש"ע חו"מ סי' רמא
שקיל מינה ב וכ"ש אם מחל לה כל
עליו אונו כשמכרו לעובד כוכבים:
לי עסק בך מאי מי אמרינן אין לי עסק בך
דהתם], ב) [נדצ"ל כי הדר
סעי' ו:
❖
אונו. לשון שטר: לכשתברח ממנו.
מג י מיי' פ"ח מהל' לולב
המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת
אמר],
דלגמרי קא"ל או דילמא למלאכה קאמר ליה
הל"י סמג עשין מד
מן העובד כוכבים: אין לי עסק בך.
מחילה זו מקודשת אבל כי מקדשה
א"ל ר"נ לרב אשי ואמרי לה רב חנין מחוזאה
טוש"ע או"ח סי' תרנח ס"ד:
ג)
אלמא לשון שחרור הוא: המקדש
בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה
מד כ מיי' פי"א מהל' בכורים
מוסף רש"י
לרב אשי ת"ש המוכר עבדו לעובד כוכבים
ד)ה
במלוה. דאמר התקדשי לי במלוה
שכבר הם שלה וברשותה ומה שפי'
הלכה ח ופי"ב מהל'
❖
יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון
תרומות הלי"ט טוש"ע חו"מ
שהלויתיך: אינה מקודשת. דקיחה
דרבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה
הובא בסוף המסכת.
סי' קצ סעי' ב וטוש"ע י"ד סי'
אמר רשב"ג בד"א שלא כתב עליו אונו
נותנת לאיש כלום לא נהירא כיון
משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי
שה סעי' ח:
מה ל מיי' פ"ה מהל' אישות
שהוא ע) נותן לה זה פרוטה בקידושין
בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה י)
אבל כתב עליו אונו זהו שחרורו ה"ד אונו
מוסף תוספות
הלכ"ד סמג עשין מח
ולא נתן לה כלום הוי כאילו נתנה לו
וכבר הן שלה ומעות אחרים היא
אמר רב ששת דכתב ליה כשתברח ממנו
טוש"ע אה"ע סי' כט סעי' א:
א. והרי זה כאותה ששנינו
חייבת לו כ): בהנאת מלוה. מפרש
פרוטה ממש והוי רבית גמור וכי
מו מ מיי' שם הלכ"א סמג
אין לי עסק בך: ה)אמר אביי והמקדש במלוה
שחוק לפני רקוד לפני שאם
❖
לה ואזיל: אילימא דאזקפה. מעיקרא
ההיא (ב"מ דף סב:) דמנה אין לי
שם טוש"ע שם סעי' ב:
יש בו שוה פרוטה מקודשת.
אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת
ז
רמב"ן. ב. אלא משום דמיחזי
חטין במנה יש לי שייך לקרות הערמת
ארבעה בחמשה והשתא אמר לה
לעלמא כריבית אסור לעשות
ו) ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית האי
התקדשי לי בזוז חמישי: רבית
רבית שמערים דלא הוי אגר נטר
כן מפני הערמת ריבית.
הגהות הב"ח
הנאת מלוה ה"ד אילימא דאזקפה דאמר לה
ריטב"א. ג. אלא היתר גמור
מעלייתא הוא. ואמאי קרי ליה
ליה לכן פר"ת דאיירי הכא שהיתה
ג
(א) תוס' ד"ה כשתברח וכו'
אלא שמערים להרבות
ארבע בחמשה הא רבית מעלייתא הוא ועוד
הערמת רבית: ה"ג ועוד היינו
חייבת מעות לאדם אחר והגיע זמנו
❖
דא"כ יהיה:
מעותיו. תוס' הרא"ש. ד.
ואמר
היינו מלוה לא צריכא דארווח לה זימנא:
מלוה. שאף הזוז הזה כבר מחוייבת
לפרוע ובא זה ונותן למלוה פרוטה
ח
לה הרי את מקודשת לי
בהנאה שעשיתי לך
ועומדת: לא צריכא דארווח לה זמן.
לארווחי לה זימנא וקידשה באותה
אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי
שנשתדלתי עם פלוני שהרויח
תוס' ר"י הזקן
הנאהד ואם תאמר אמאי אסור לעשות
הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה
במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון
לך זמן. ריטב"א. ה. הכא נמי
כן מפני הערמת רבית והא אמר
זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם
כיון שהאשה מתקדשת בכך
הרי את מותרת לא אמר
הבן אין בנו פדוי בתרומה יצא ידי נתינה
נראה כשלוחה ואסור. תוס'
כלום. שהרי אסורה היא ולא
בפרק איזהו נשך (שם דף סט:) שרי
שיפייסני על כך או לי ואפי' לאגר
ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע
הרא"ש. שהוא כחוזר ונפרע
שייך לשון התר בשחרורה,
ז)
ליה לאיניש למימר לחבריה שקול ד'
נטר ל) לא דמי כלל ואם פירש לה כך
ממנה מה שנתן למלוה.
שהשחרור (אינה) [אינו]
בבית הגרנות מאי קסבר רבא אי
קסבר
זוזי ואוזפי לפלוני זוזי דלא אסרה
מקודשת והערמת רבית הוא דהויא
ריטב"א. ו. בתוס' הרא"ש כתוב.
מתירה עד שתטבול. הרי
מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אפילו
שהיתה עליה כבר. ז. וסותר
את לעצמך. משמע שפטרה
תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה
ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי
תנאי המעשה. תוס' טוך.
והתיר לה כל זכות או קצת
כולהו נמי ואי קסבר לא שמה מתנה
אפילו
וי"ל היינו שאין הלוה נותן כלום
ולא מידי שקל מינה וכ"ש אם מחל
ח. ובאשה גזרינן משום חומר
מזכותו. לגמרי קא"ל. שהתיר
לנותן אבל אם היה נותן היה נראה
לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי
תרומה נמי לא ועוד הא רבא הוא
דאמר
עריות אבל בפדיון הבן דליכא
ונתן (לה) [לו] כל זכותו
אלא עשה לא גזרינן. רשב"א
כל שכן באשה. אמר לעבדו.
כשלוחו ואסור דכי נמי אמרינן התם
בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא
מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה דאמר
❖
ט
ח)
(ועי' מהרש"א).
שכתב לו כך. יצא לחירות.
באיזהו נשך (שם) שרי ליה לאיניש
יהיב לה הך פרוטה דהנאת מ) מלוה
משום קנסא שמכרו לעובדי
רבא יהילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי
למימר לחבריה שקול ד' זוזי ואמור
אבל כי מקדש לה בעיקר המעות
כוכבים שמפקיעו ממצות,
נטלו והחזירו יצא ואם לאו לא יצא אלא אמר
ועבד שייך במצות כאשה. גט
לפלוני דלוזפן זוזי היינו כשאין המקבל
לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה
תוס' ר"י הזקן (המשך)
שחרור. להתירו בבת ישראל.
רב אשי כבכולהו קני ללבר מאשה לפי שאין
והם שלה: במכר לא קנה. כגון
נותן כלום למלוה כי אם היה נותן
פלוני ויפה פירש. וא"ת ולכל
שהרי אין האיסור מסולק עד
אשה נקנית בחליפין א"ל רב הונא מר בריה
הפירושים היכא הויא הערמת
שיעשה לו שחרור. אונו. כוחו
היה נראה כשלוחו ואסור וא"ת
קרקע דקי"ל לקמן (דף כו.) שהיא
נ)
ה
רבית, רבית קצוצה היא, שאם
ושטרו, אלמא לגמרי קאמר
דרב נחמיה לרב אשי הכי אמרינן משמיה
אמאי מוקי לה בארווח לה פ) בתחילת
נקנה בכסף אינו נקנה בכך דלאו
אמר לחברו תן לי שדה פלוני
ליה, וכ"ש באשה דלא קני לה
רבא תן מנה לפלוני
דרבא כוותיך: אמר
מידי יהיב ליה: יצא ידי נתינה.
הלוואה היה יכול להעמיד דבהנאת
מ
ואני אלוה אותך כך וכך או
גופה דלגמרי קאמר לה וזה
אאריך עד זמן פלוני הוי רבית
אין בו ספק. ואע"פ שהר"ם
מלוה מקודשת כגון שהמקדש נותן
ומוכרה לכהנים והדמים שלו ולקמן
ואקדש
קצוצה, ואיכא למימר דנותן
לא הביא אין לי עסק בגרושין
פריך ממה נפשך: ואסור לעשות
למלוה פרוטה להלוות לה מעות
רבית אין לו הנאה במה שנותן
פ"א [ה"ד] אולי כללו בכל
כן. לפי שבשכר זה יתן לו
ובאותה פרוטה נתקדשה לו וי"ל בהנאת מלוה משמע מלוה שהיתה
שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה
ואשה יש לה הנאה בנתינת
כיוצא בזה שכתב [שם], או
עליו כבר : לא החזירו לא יצא.
גופה דבעלה חייב במזונותיה
שהוא טעות סופר. במלוה.
וא"ת אמאי לא יצא הא לא
תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות
ו
ובכמה דברים, משו"ה גבי
פי' אע"פ שהמלוה בעין
הוה תנאי כפול וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה דעתו
(דף כו:) כהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומה
אשה לא הוי רבית גמורה.
דמלוה להוצאה ניתנה והני
שיברך חבירו על אתרוג שלו וגדולה מזאת אמרו (לקמן דף מט: ושם )
ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר (מלאכי
צ)
במכר. אם מכר לו קרקע
זוזי דידה נינהו וזוזי אחריתי
בכסף על מנת שיחזירהו
הוא דמחייבא ליה, וכן פר"ש,
ב) שחתם ברית הלוי: לא החזירו לא יצא. דהוה ליה גזל למפרע:
בההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא פירש
לו. המסייע. שאין נותנין לו
וכן הוא בפרק האיש מקדש
אלא אמר רב אשי. ודאי בכולהו אמר רבא דקונה לבר מאשה
ולא מידי וסוף לא סליק בעי למיהדר ואמר רב הונא הוי דברים שבלב
תרומה אלא מפני שמסייעם
[מז, א]. ומ"ש הר"ם [אישות
ואינם דברים א"כ משמע דוקא משום דלא פירש אבל אם פירש
כו' והאי לחליפין דמי כקנין בסודר דאינו אלא אוחז בה ומחזירו:
אף לזה אין נותנין אלא
פ"ה הי"ג] שכבר הוציא
מפני שמחזירה. בחליפין. וזה
הדינר, פירוש האיש הוציאו
הוי תנאי אע"ג דלא כפליה וה"נ איתא במי שמת (ב"ב דף קמז.) גבי ש"מק)
ואקדש
דומה לחליפין שלוקח הסודר
מרשותו כשהלוה אותם לה.
שאמר כמדומה אני שאשתי מעוברת אבל עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלוני לסוף נתגלה שהיתה מעוברת וקאמר התם דלא הוי מתנה
ומחזירו וזה ג"כ לוקח המתנה
בהנאת מלוה. כדמפרש.
משום דמעיקרא לא היה בדעתו ליתנם לאותו פלוני אם היתה אשתו מעוברת ה"נ לא בעינן תנאי כפול כיון שהיה בדעתו לכך וא"ת ובלא
ומחזירה. תן מנה. והוא חזר
ארבעה בחמשה. וקידשה
ואמר הרי את מקודשת לי
באותו תוספת שמוספת על
החזירו אמאי לא יצא והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל כדאמרי' התם (גיטין דף עה.) מכדי כל תנאי מהיכא ילפינן מתנאי
בהנאה שיש ליך כשאני נותן
הקרן. האי רבית היא. והיכי
בני גד ובני ראובן והתם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר הוה וי"ל התם לא הוי מסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני א"נ י"ל הא דלא
מעותי לפלוני במצותיך וכן
קרי לה הערמה. דארווח
בכולם מפרש הכי, שאם לא
לה זימנא. פירוש שבא
מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כששניהם סותרים זה את זה כי ההיא דעל מנת שתחזירי לי את הנייר דפרק מי שאחזו
אמר לה כך לאו כלום הוא
זמן פרעון החוב והאריכה
(שם) דהתם ס"ד דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ונמצא שאינה מגורשת עד שמחזרת הנייר ואז אינו שלה ז אבל הכא סבר
דבעינן כי יקח ולא תלקח
ואמר לה בההיא הנאה שאת
דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי: ואם לאו לא יצא.
והא דאמר במסכת סוכה (דף מא:) אתרוג היה לו
אשה לאיש, ועוד איך יקנה
נותנת פרוטה לפלוני שיפייס
אותה הלא לא (יתן) [נתן] לה
אותי שאאריכך תהיי מקודשת
לר"ג נטלו ר' יהושע ויצא בו ונתנו לר"ע ויצא בו ר"ע והחזיר לר"ג ודייקי' מינה מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה
ולא אמר לה כלום, וכתב ר"ש
ורישא רבותא קמ"ל שאע"פ
אע"פ שר' יהושע לא החזירו לר"ג דעתו של ר"ג היה לכך שלא היה חושש אלא שיחזור לידו אחר שיצאו כולם:
[להלן ח, ב] ולא דמי לתנם
שמוחל לה החוב והמלוה
לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין.
וא"ת במאי דמו לחליפין אי משום דחליפין הדרי הא בחליפין גופייהו אמר בנדרים פרק השותפין
לאבא ולאביך דהכא איירי
בעין אינה מקודשת דהא
דאיהי קאמרה ליה מעיקרא,
לית לה הנאה השתא, וה"ה
(דף מח:) דאי תפיס לה מיתפסי ונראה לר"י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין
אבל התם הוא קאמר לה
אם אמר לה בההיא הנאה
והני כעין חליפין דמי ר) ואתי למימר אשה נקנית בחליפין הילכך אפקעינהו רבנן לקידושין מינה תדע דאי כחליפין דמו במכר היאך
להתקדש לו והיא אמרה לו
שיש ליך שתתני פרוטה
קנה בהאי מנה הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון הבן למה יהא בנו פדוי בחליפין הלא כסף ה' שקלים כתיב ולא חליפין :
תנם לאבא ולאביך, ומשטה
לפלוני לפייסני שאמחול חובי
ש)
ת)
ח
היא בו. ע"כ. איכא מאן דאמר
שמקודשת. ובהלכות הרי"ף
אם א) התם נמי אי הדר ואמר הרי
הבאות מספרד נמצא דמטיא
את מקודשת לי בהנאה שיש ליך כשאני נותן מעותי לפלוני במצותיך מקודשת, אלא התם איירי בשהוא מדבר עמה על
זמנא למגבי ונקטה זוזי בידה למפרעיה ואמר לה בההיא הנאה דקא מרווחנא ליך עד זמן פלוני תהי מקודשת לי וברוב
עסקי קדושיה והיא השיבה כך אם הוא דברי ריצוי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. ולאו מילתא [היא] דבמאי מקדש
ההלכות ליכא ונקטנהו זוזי בידה דאפילו אין המעות בעולם מקודשת, וזה כפי' ר"ש. ורבנו חננאל שפי' שהביאה לו
הלא לא נתרצית (ולא אמר לה כלום) אלא שאמרה לו להפסיד מעותיו והאי דשתקה כי ב) אמר לה הכי מפני שאינה
מעות ונתנה לו המעות והוא נתנם לה הוא תימה. והר"ם [אישות פ"ה הט"ו] פי' דארווח לה זימנא כלומר שהלוה
מקפדת על דבריו.
אותה עד זמן פלוני ואמר לה
הרי את מקודשת לי
בהנאה
שיש ליך כשאני מרויח לך להשתמש במעותי עד זמן