האיש מקדש פרק שני קידושין
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא שנו. היכא דאוכלת ראשונה ראשונה דאין מצטרפת לפרוטה:
מהני והכא מהני והיינו דקאמר גמרא אם אינו קדוש נשיאות חטא
עד א מיי' פ"ה מהל'
א) [בכת"י: מדנפשה],
ב) שבועות לח. זבחים
אישות הל' כח סמג
אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו. דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד
למה כתוב כלומר אי משום דעבר אמילתא דקאמר רחמנא כיון
ט)
ל:, ג) [לעיל ו: וש"נ],
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
נתינה אחרונה שהיא גמר דבורו וכבר היו הראשונות מלוה: אבל
דבקרא כתיב מ)בהרימכם את חלבוא ממנו כל חלב נ) דגן תירוש ויצהר
ד) [ע' תוס' ב"מ טז. בד"ה
לא סעי' ו:
באלו. י) מקבלת הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה דמשנגמר
עה ב מיי' שם הלי"ג
דמשמע שיש לו לאדם לתרום מן היפה ואם לא הביא מחלבו
האי שטרא] [ובמהרש"א
שם], ה) [בכת"י: הכא,
והלכה כז סמג שם
הדיבור כ) הקנה לה בתורת קידושין
פשיטא דעבר א"כ למה כתיב האי
וכצ"ל. (רש"ש)], ו) [לקמן
טוש"ע אה"ע סי' כח סעי'
וכי אכלה מדידה קא אכלה ואפילו
קרא ס)ולא תשאו עליו חטא בהרימכם
לא שנו אלא דאמר לה בזו ובזו ובזו אבל
ס:], ז) לעיל ח,
א
ז:
עו ג מיי' שם הלי"ח
אכלה ראשונה ראשונה מקודשת אם
את חלבו ממנו פשיטא אלא ש"מ
ח) תוספתא דקידושין
אמר לה באלו אפילו אוכלת נמי מקודשת כי
❖
רפ"ג [ע"ש דתניא התם
טוש"ע שם סעי' ו:
יש בכולן שוה פרוטה: ה"ג אבל
דלהכי כתביה לומר לך דהתורם מן
קא אכלה מדנפשה קאכלה תניא כותיה
כמו דמסיק בעמוד ב'
אמר לה באלו אפי' אוכלת נמי
הרעה על היפה דאיכא שני חטאות
ובמלוה אע"פ שנשתייר
דרבא התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז או
מקודשת: באלון ברמון באגוז. אלון
חטא שעבר על מה דקאמר רחמנא
בידה ש"פ אינה מקודשת],
הגהות הב"ח
שאמר לה התקדשי לי באלו אם יש בכולן
ט) [בדפו"ר: נקנו, וכ"ה
דיתרום מן היפה וחטא על תרומתו
אגלנ"ט בלע"ז והוא מאכל חזיר
בר"ן], י) [בר"ן: דקבלת],
(א) תוס' ד"ה הא מני וכו'
שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת
דהויא תרומה מן הרעה ב והיינו
יער ובלשון אשכנז אייכל"ן וגם בני
כ) [בדפו"ר ודפו"ז:
אם יש בכולן כצ"ל ותיבת
❖
בזו ובזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה
הקנם], ל) [לעיל כו ע"א],
לו נמחק:
אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו
דקאמר מכאן לתורם מן הרעה על
מ) [במדבר יח פסוק ל],
היפה כו'ע): לשון רש"י ה"ג בזו ובזו
ערמונים: ה"ג בזו ובזו אם יש
מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו נטלתו
נ) [צ"ל יצהר וכל חלב
אם יש בכולן ש"פ כו'. והאי
בכולן כו' בזו נטלתו ואכלתו ועוד
ואכלתו בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ועוד
תירוש ודגן דמשמע כו'],
לעזי רש"י
ס) [בדפו"ר: דלא, ואצ"ל
בזו ועוד בזו וכו'. והאי דפלגינהו
דפלגינהו לתרי בבי רישא דקתני
בזו אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן
דולא], ע) [וע"ע תוס'
אגלנ"ט [גלנ"ט]. בלוט.
לתרי בבי דרישא ומציעתא ותנא
באלו ומציעתא דקתני בזו ובזו אע"ג
שוה פרוטה האי באלון ברמון באגוז היכי
ב"מ נו. ד"ה נשיאות ותוס'
אייכל"ן [אייכ"ל].
❖
בתרוייהו אם יש בכולן משום דבעי
דתנא בתרוייהו אם יש בכולן כו'
תמורה ה. ד"ה אם אינו],
אצטורבל.
דמי אילימא דאמר לה או באלון או ברמון
פ) [יתכן דבאחרונה ט"ס
איפלוגי במציעתא בין אוכלת למנחת
משום דקבעי לפלוגי במציעתא בין
וצ"ל באחת מהן], צ) [נדצ"ל
או באגוז אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת
כדמפרש ואזיל: הניחא כו'. לאו
אוכלת למנחת כדמפרש ואזיל: לשון
ואם], ק) [ב"מ מד ע"א],
תוס' ר"י הזקן
רש"י הניחא לאו לרבא פרכינן
והא או קאמר ואלא באלון וברמון ובאגוז
❖
לרבא פרכינן אלא לעיל קאי
ר) [לעיל כו ע"א],
לא שנו. דהיתה אוכלת
היינו בזו ובזו ובזו אלא לאו דאמר לה באלו
דמתרצינן היתה אוכלת דמתני' לרב
אלא לעיל קאי דמתרצינן דהיתה
ראשונה בעינן שיהא
ושמואל ארישא ולרבי אמי אסיפא
אוכלת דמתניתין לרב ושמואל קאי
הא מדקתני סיפא או שאמר לה התקדשי
פ) באחרונה שוה פרוטה.
מוסף רש"י
ארישא ולר' אמי אסיפא: הא מני
הניחא לר' אמי דאוקמה להיתה אוכלת
באלו. נגמרו קדושין בבת
לי באלו מכלל דרישא לאו באלו עסקינן
הא מני רבי היא
אחת תכף שאמר באלו
רבי היא דאמר ל"ש כזית כזית לא
דמתניתין אסיפא דהוי כללא ומאי
פירושי קא מפרש התקדשי לי באלון ברמון
דאמר. במסכת זבחים בפ'
וכי שקלה ואכלה דידה
שנא כזית וכזית פרטא הוי. והך
באחת באחרונה הכא נמי היתה
שני (ל:). לא שנא כזית
אכלה, ואם יש בכולן שוה
באגוז כיצד כגון דאמר לה התקדשי לי באלו
וכזית. לא שנא שוחט
אוכלת דברייתא קאי נמי אכללא
סיפא דקתני בזו נטלתו ואכלתו
פרוטה מקודשת. במלוה.
וקתני סיפא בזו נטלתו ואכלתו אם יש באחת
את הזבח על מנת לאכול
אע"פ שהיא בעין. מאי
כדתני בה בזו ובזו אם יש בכולן
ועוד בזו ועוד בזו הוה פרטא כמו
כזית למחר כזית בחוץ,
לאו בהא פליגי. שהלוה
מהם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה
שוה פרוטה מקודשת ותנא פלוגתא
התקדשי התקדשי ותנא אוכלת
לא שנא כזית למחר וכזית
אותה ובעוד שהמעות
מקודשת ואילו רישא לא קא מפליג בין
בחוץ, פרטא הוי. ב'
גבי נטלתו ואכלתו למימר עד שיהא
דבעינן ש"פ וה"ה מנחת ואוכלת
בעין ולא הוציאם אם אמר
מחשבות הן ותפוס את
לה התקדשי במלוה שיש
אוכלת למנחת שמע מינה כל היכא דאמר לה
באחת מהן מצינו נמי לתרוצי עד
איצטריכא ליה לאשמועינן דאע"ג
הראשונה והוי פיגול ושוב
לי אצליך אינה מקודשת
שיהא באחרונה אלא לרב ושמואל
דמקרבא הנייתה לא מקדשה בפחות
באלו כי קא אכלה מנפשה קא אכלה שמע
אין מחשבה שניה מוציאתו
דלא מטי הנאה לידה
א)
מידי פיגול אליבא דר'
שהרי בידה להוציאם
דאמרי באחת אפילו אחדא מקמייתא
משוה פרוטה ולאו היינו ת"ק
מינה הניחא למאן דאמר אסיפא קאי ומאי עד
יהודה דאמר התם זה הכלל
ואינו יכול לחזור בו.
נמי אמר ואפרטא דהתקדשי התקדשי
דמציעתא דתנא בזו ובזו אם
כל שמחשבת הזמן קדמה
שיהא באחת מהן שוה פרוטה עד שיהא
ומר סבר לאו להוצאה
יש (א) לו בכולן שוה פרוטה
קאי ואוכלת איצטריכא ליה האי
למחשבת המקום פיגול
ניתנה. דכל זמן שלא
באחרונה שוה פרוטה הכי נמי עד שיהא
וחייבין על אכילתו כרת
הוציאה הלוה, יכול מלוה
מקודשת דלרבי פרטא הוה ובעינן
באחת דברייתא היכי מיתרצי הא
(שבועות לח.). המקדש
לחזור בו, צ) אם קדש
באחרונה שוה פרוטה אלא לרב ושמואל
ש"פ באחת מהן אלא תרי תנאי
בהך ברייתא לא תנא שום פרטא
במלוה. דאמר התקדשי
בו האשה ודאי מטיא
דאמרי תרוייהו ארישא קאי ואוכלת איצטריכא
הוו ומי ששנה זו לא שנה זו מילתא
דהא בזו ובזו ובזו כללא חשיב לה
לי במלוה שהלויתיך (לעיל
לה הנאה שעתה יכולה
ו:). שמחל לה מלוה
להוציאו בתורת שלה.
ליה הכא כללי קחשיב פרטי לא קא חשיב
דרבי בפ"ב דזבחים (דף ל:):
וכ"ש היכא דקתני ועוד בזו ועוד
שחייבת לו (כתובות עד.).
ור"ש פירש להוצאה
בזו ועוד בזו וקתני גבי אוכלת עד
אלא ניתנה שהלוה רשאי
הא מני רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית
אינה מקודשת מלוה
ב)
שיהא באחת מהן ואי אקמייתא
להוצאה ניתנה. דמשום
להוציאה בהוצאה ואינו
ולא שנא כזית וכזית פרטא הוי: אמר רב המקדש במלוה אינה
ג) ב
דמשעה שלוותה ניתנה
חייב להעמידה בעסק
דאכלתנהו מיד נמי קאמר דאי איכא
מקודשת מלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי המקדש במלוה אינה
להוצאה וברשותה קיימא
שתהא מצויה תמיד.
בחדא שוה פרוטה מקודשת קשיא
והשתא לאו מידי יהיב לה
ומסתברא דבכה"ג איירי
מקודשת ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מלוה
(שם). דקיחה משדה עפרון
הא הוה ליה מלוה: ה"ג הא מני
פלוגתייהו. במכר. שקנה
להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה ותסברא אימא סיפא
גמרינן דיהיב מידי בשעת
קרקע בכסף מלוה שהוא
רבי היא דאמר ל"ש כזית כזית ול"ש
קידושין ומלוה להוצאה
חייב לו או מטלטלין
ד) ושוים במכר שזה קנה אי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במאי קני אמר
כזית וכזית פרטא הוי. והך סיפא
ניתנה וכבר הן שלה ומעות
לקבולי מי שפרע, ק)
רב נחמן הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי והכא במאי עסקינן כגון שאמר
אחרים היא חייבת לו
ואפילו המלוה בעין.
דקתני בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו
ה)
(לעיל ו:). ונתן לה דינר.
אשתכח השתא דקי"ל
לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר מר סבר כסיפא לה
ועוד בזו תנא אחרינא הוא ולאו
ו)
מיד מקודשת דקיבלה ליה
מלוה להוצאה ניתנה שאם
היינו תנא דרישא ומציעתא וס"ל
מילתא למיתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה ואלא הא
לשום קידושין ועל מנת
קנה קרקע במלוה לא
❖
שישלים תנאו (לעיל ח.).
קנה כלל ובמטלטלין אינו
כרבי ותנא אוכלת והוא הדין למנחת
דאמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת
ז)
מקבל עליו מי שפרע.
ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן
וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתיה אמרי מנה חסר דינר כסיפא
והר"ם ז"ל כתב בקנין
דאע"ג דמקרבה הנייתה לא מקדשה
פ"ז [ה"ד] דקנה קרקע
מוסף תוספות
לה מילתא למיתבעיה מנה חסר תשעים ותשע לא כסיפא לה מילתא
במלוה הוי קנין גמור
בפחות מש"פ ולהכי תנא בזו בזו
ומטלטלין לקבולי עלייהו
א. ואמר רבינו שמשון
למיתבעיה מיתיבי ח) ג האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך
תרי זימני גבי נטלתו ואכלתו ועוד
מי שפרע. ודעתו דהא
משאנץ דהכי פירושו אם
והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת
בזו ועוד בזו ותנא אם יש באחת
א"ר יוחנן דבר תורה
אינו קדוש נשיאות חטא
מעות קונות ל"ש מעות
למה כתוב בלאו הכי נמי
ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה
מכולן שוה פרוטה מקודשת משום
בעין ול"ש מעות הלואה,
ידעינן דיש בו נשיאות
דס"ל התקדשי אכל חדא קאי התקדשי
פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר מלוה
והיינו דאקשי ליה בפ'
חטא מדכתיב מכל חלבו
בזו התקדשי בזו ועוד בזו התקדשי.
הזהב [ב"מ מח, א] מייחד
[במדבר יח] דמשמע
הרי
חלבו אין גירעון לא. תוס'
כלי להלואתו דלאחר
והך דרבי בזבחים בפ"ב במחשב
תמורה ה. (וע"ש בגמ'
שהלוה אותו משמע. והאי
בשחיטת הזבח בין ששחט ע"מ לאכול כזית למחר כזית בחוץ בין שאמר כזית למחר וכזית בחוץ הוו להו שתי מחשבות ולרבי יהודה דאזיל
דילפינן מקרא שהביא
שיטה דהכא דלא כר'
התוס' שם). ב. משום
בתר לשון ראשון הוי פיגול וחייבין עליו כרת: אינה מקודשת. אפילו ישנה בעין: להוצאה ניתנה. הלוה רשאי להוציאה בהוצאה ואינו
יוחנן היא וליתא, ואפשר
דאהני מעשיו. שטמ"ק
דאליבא דרשב"ל היא
חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו וכיון דלהוצאה ניתנה הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי: ושוין במכר. אם מכר
בתמורה על תוס' שם (ועי'
דאמר משיכה מפורשת
לו קרקע שנקנה בכסף ל) אם אמר ליה מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר ונתרצה לו קנה הלוקח אם ישנה בעין: במילי אוחרי. בדבר
מהרש"ל וחי' רע"א).
מן התורה ולא מעות,
ולדידיה קרקע שנקנה
אחר דהך מלוה לא במלוה שיש לו עליה קאמר אלא שאמר לה התקדשי לי במנה ונמצא מנה חסר דינר ואמר לה הרי הוא עלי מלוה:
בכסף וחזינן לה משדות
כסיפא לה מילתא למיתבעיה. ולא סמכה דעתה הילכך אינה מקודשת: כסיפא לה מילתא. דדבר מועט הוא דינר ממנה: דר"א שלא קבלה
בכסף יקנו, ר) דוקא
מילתא למיתבעיה את המנה: אפילו לא נשתייר כו'. מקודשת בההיא הנאה דמחיל לה גבה:
מכל המנה אלא דינר לא כסיפא לה
במעות שהן בעין. במילי
אוחרי. בדבר אחר. [ומר
הרי
סבר לא כסיפא ליה מלתא
וכו']. ומסתברא דהלכה
כי"א דאפילו מנה חסר
דינר מקודשת דלא כסיפא מילתא
למתבעא. וכן נראה דעת
הרי"ף והר"ם
שלא הביאו זה. אינה
מקודשת. אפילו קבלה
עליה אחריות דמלוה היא.