מז:
האיש מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
הרי היא כפקדון. דאם נשתייר אין לא נשתייר לא: אבל דכ"ע
מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו. פי' דלת"ק דר"ש
עז א מיי' פי"ג מהל'
א) רש"ל מ"ז, ב) [בכת"י
מלוה ולוה הלכה ח
נוסף: ואי בעי למיהדר לא
המקדש במלוה. שישנה בעין מקודשת: ותסברא מתרצתא היא.
אינה מקודשת משום דמלוה ברשות לוה קיימא ור"ש בן
הדר], ג) ב"מ צט, ד) ב"ב
סמג עשין צד טוש"ע חו"מ
דקתני במלוה אע"פ שלא נשתייר מקודשת: אי דקביל עליה אחריות.
אלעזר דאמר מקודשת משום דמלוה ברשות מלוה קיימא וא"ת אכתי
עו. קעג. יבמות קטז.
סי' עד סעי' א:
שאם יגנב תשלמנו לו: היינו מלוה. כיון שנגנב ונתחייבה בו נמצא
עח ב מיי' פט"ז מהל'
נימא רב כתנאי אמרה לשמעתיה דהא איהו דאמר המקדש במלוה
סנהדרין לא, ה) ב"ב עו:,
ו) ועי' תוס' ב"ב דף עו:
מלוה ולוה הלכה א
אינה מקודשת לא מצי סבר כר"ש בן
מלוה אצלה וכיון דתנא במלוה אע"פ
סמג עשין צד טוש"ע חו"מ
ד"ה אמר ר"פ ותוס' שם
אלעזר וי"ל דרב נמי סבר כוותיה
שלא נשתייר מקודשת פקדון נמי
הרי היא כפקדון עד
כאן לא פליגי אלא
סי' קכ סעי' א:
עז. ד"ה אמר אמימר,
❖
שלא נשתייר תתקדש ביה: אלא
ולא תיקשי מידי דהא דאמר רב
ז) [נדצ"ל אי בלהוצאה],
ג [מיי' פ"א מהל' שאלה
דמר סבר מלוה אע"ג
דלא נשתייר הימנה
הל"א טוש"ע חו"מ סי'
דלא קביל עליה אחריות. וכי
אינה מקודשת מיירי במלוה שהתחיל
שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנה שוה
שמ סעי' א]:
איגנוב לא אחייבא ביה אבל קבלה
להוציאהא ובהא קאמר דאינה מקודשת
עט ד ה מיי' פ"ה מהל'
פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנה שוה
מוסף רש"י
עליה אחריות מקודשת: אדתני.
אפילו נשתייר שוה פרוטה ור"ש בן
אישות הלי"ב יג סמג
פרוטה לא אבל דכולי עלמא מקדש במלוה
ביקע בו קנאו. עד שיכלו
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
אלעזר לא איירי אלא במלוה שהיא
במלוה נפלוג בפקדון גופיה דיש
ימי שאילתו, לא ביקע
כח סעי' ז ח:
מקודשת אמר א) (ליה) רבא ותסברא הא
עדיין בעין ואע"ג דאמר במילתיה
פקדון שאפי' לא נשתייר כלום
ו [מיי' פ"ו מהל' מכירה
בו לא קנאו. דקסבר
מתרצתא הא משבשתא היא האי פקדון היכי
הל' י יא טוש"ע חו"מ סי'
אין משיכה קונה בשומרים
מקודשת: אלא. על כרחך בדקבלה
דר"ש אם נשתייר ש"פ מקודשת
(ב"מ צט.). אותיות נקנות
סו סעי' א]:
דמי אי דקביל עליה אחריות היינו מלוה אי
דמשמע אע"פ שהתחיל להוציאה י"ל
עליה אחריות קתני דאם לא נשתייר
פ ז מיי' פ"ו מהל' מכירה
במסירה. המוכר שטר
דר"ש בן אלעזר מיירי שנגנבו או
אינה מקודשת דמלוה היא והמקדש
דלא קביל עליה אחריות אי הכי אדתני סיפא
הלי"א סמג עשין פב
חוב לחבירו קנה החוב
טוש"ע חו"מ סי' סו סעי'
במסירת אותיות (סנהדרין
שאבדו שלא שלח בהן יד אבל אם
במלוה אינה מקודשת וכי נשתייר
ובמלוה אע"פ שלא נשתייר הימנה שוה
❖ הא דאמר רב הונא השואל
א:
לא.). לגבות הלוקח את
התחיל להוציאה אינה מקודשת:
מקודשת בההיא שיור וגבי מלוה
פרוטה מקודשת ניפלוג וניתני בדידה במה
החוב מן הלוה במסירה
אלא
תריץ הכי אע"פ שנשתייר אינה
שמסר לו המלוה את
דברים אמורים שלא קבלה עליה אחריות
השטר, ולא מצי טעין
קורדום מחבירו ביקע בו
מקודשת משום דלהוצאה ניתנה:
תוס' ר"י הזקן
לוה לצור ע"פ צלוחיתך
אבל קבלה עליה אחריות אע"ג דלא נשתייר
קנאו. לענין שלא יוכל המשאיל לחזור
במאי קמיפלגי. אי בלהוצאה ניתנה
מסרו לך (רשב"ם ב"ב
כפקדון. ואם יש
הימנה שוה פרוטה מקודשת אלא תריץ הכי
בו קאמר אבל לענין להתחייב
פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב
עו.). דאותיות כגון שטר
במלוה בעין שוה
נקנות במסירה בלא קנין
פרוטה מקודשת דיכול
ובמלוה אע"פ שנשתייר הימנה שוה פרוטה
לשמעתיה: אשכחתינהו לרבנן בבי
באונסין כי לא ביקע בו נמי חייב
ואין יכול לחזור בו (יבמות
לחזור בו המלוה
רב. מצאתי התלמידים בבית המדרש
באונסין כדאמר בפרק השואל (ב"מ
אינה מקודשת ר' שמעון בן אלעזר אומר
קטז.). ונשתעבד לו לוה לזה
כדמפרש. במאי קמיפלגי.
דף צט.) דמשעת משיכה חייב
דכל היכא דמיירי בבי רב לאו רב
הקונה כמו שהיה משועבד
ז) בלהוצאה ניתנה סוף
משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון במאי
באונסיה: לעולם שטר חוב
למלוה כל זמן שלא חזר
סוף כתנאי אמר רב
ממש הוא אלא בבית המדרש הוא:
קמיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי
ומחלו (רשב"ם ב"ב קסט:).
לשמעתיה. אשכחתינהו.
דאחרים. אבל שטר חוב דידה
וקאמרי. לעולם להוצאה ניתנה דברי
ולא צריך למכתב קני לך
כלומר לעולם להוצאה
רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלים
אינה מקודשת וא"ת ומאי שנא והא
הכל ואם שלח בה יד להוציא ממנה
וכל שעבודיה ולא שום
ניתנה דברי הכל כששלח
לחזרה והוא הדין לאונסין קמיפלגי דמר סבר
שטר (שם עז.). בין שכתב
בו יד דהואיל והוציא
אידי ואידי מלוה היא ב וי"ל דודאי
שוה פרוטה הרי החזיק בהם ואין
ולא מסר. כתב לו מוכר
ממנה פרוטה הרי החזיק
מלוה אברשות לוה קיימאב) והוא הדין לאונסים
מלוה דידה שקנאתו כבר ואינו נותן
הבעלים יכולין לחזור והויא ליה
ללוקח שטר מכירה על
בה ואין הבעלים יכולים
ומר סבר מלוה ברשות בעלים קיימא והוא
שטר זה ומסר לו אותו
לה שום דבר חדש שהרי אותם
מלוה ואינה מקודשת ואפילו רובה
לחזור בה, והכא שלא
שטר מכירה, אבל לא מסר
הוציא ממנה כלום הלוה
הדין לאונסים ואמינא להו לאונסים כולי
המעות היו שלה קודם הקידושין דין
בעין והכא בשלא הוציא ממנה כלום
לו עדיין שטר המלוה,
עדיין פליגי אם היו ביד
הוא דאינה מקודשת אבל כשנתן
ולהכי אמר ר"ש בן אלעזר מקודשת
עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי מאי
לא קנה עד שיכתוב
המלוה* כל זמן שלא
ב
וימסור. דמצי למימר ליה
הוציא הלוה כלום ממנה
לה המלוה דאחרים נותן לה דבר
דקסבר מלוה שהיא כולה בעין
טעמא לא גרעא משאלה מה שאלה דהדרה
ג
נייר בעלמא זביני לך,
ואע"פ שהוא בידו או
חדש שלא היה בידה קודם אמר
ברשות בעלים היא לחזרה אם בא
ובשטר מכירה לחוד לא
בעינא חייב באונסים מלוה לא כל שכן אלא
לא. לאונסים. אם המלוה
דמקודשת דנהי דאין המלוה בעין
מלוה לחזור בו ולתובעה חוזר הילכך
קני דאין נקנין בשטר אלא
היא עדיין בעין ביד
הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא
קרקע ועבדים (רשב"ם
הלוה ונאנסה שנגנבה או
מ"מ זכות הוא לו כאילו היה בעין:
השתא הוא דיהבה ניהליה והוא
ב"ב עו.). צריך למיכתב
אבדה מחייב באחריותה.
בינייהו ואלא הא ג)דאמר רב הונא השואל
דכ"ע
לית להו דרבי. מכאן יש
הדין לאונסין קיימא נמי ברשותיה
ליה. שטר אחר, קני
לחזרה. אם יכול לחזור
קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע
דאי מתאנסי פטור הלוה: השואל
להוכיח דאין הלכה כרבי
לך הוא וכל שעבודיה.
בו המלוה כל זמן
ולפרושי אתא דהלכתא
שהוא בעין ביד (המלוה)
בו לא קנאו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה
קורדום. לעשרה ימים: ביקע בו.
מדהוה מצי למימר דכ"ע אית להו
כרבנן דפליגי עליה דרבי
[הלוה]. השואל קרדום
דרבי דמסירת אותיות לחודה מהני
הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו
לא עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא
ואמרי עד שיכתוב וימסור,
מחברו. פי' לזמן קצוב.
ואין המשאיל יכול לחזור בו: לימא
והכא גבי אשה נמי מיירי שמסר לה
וגם בא לפרש היאך יכתוב
ולית הלכתא כרב הונא
הדרה בעינא אבל בשאלה דהדרה בעינא
❖
ליה ההוא שטרא (שם עו:).
כמו שבארנו בהשואל.
כתנאי אמרה. דלר' מאיר אם ביקע
את השטר והיינו טעמא דחכמים
דברי הכל ביקע בו אין לא ביקע בו לא
ביקע בו. שנשתמש בו
דאמרי אינה מקודשת משום דקסברי
בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו
קנאו לאותן ימים ששאלו.
קנאו נימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב
דצריך לומר בפה כשמוסר לו השטר
ולת"ק אפילו לא ביקע בו נמי דמלוה
והלכה כת"ק דברשות
מוסף תוספות
או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם
לוה קיימא ואינו יכול
אינו ברשות בעלים לחזרה: דלא
קני לך איהו וכל שיעבודיה והוא לא
לחזור בו. לית להו דרבי.
א. תו לא מצי מלוה
ר"מ אומר מקודשת וחכ"א ד אינה מקודשת
הדרה בעינא. הילכך כיון דרשאי
אמר לה כך ופליגי בדרב פפא דכי
ומיירי כשכתב לה שטר
למיהדר כמו בשואל
האי שטר חוב היכי דמי אילימא שטר חוב
לקנות בו החוב ומסר לה
קרדום מחבירו דאם בקע
היכי דאמר רב פפא דבעי למיכתב
הלוה ליקח בהן סחורה מיד הויא
שטר החוב.
בו קנהו ולא מצי משאיל
דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו
ליה קני לך איהו וכל שיעבודיה כמו
ליה ברשותיה ואין המלוה יכול לחזור
הדר ביה. תוס' הרא"ש.
*נראה דצ"ל אם הם
כן צריך לומר הכי בפה למ"ד אותיות
שהרי לא לכך הלוהו לקבל מעות
שטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי
ב. דאף היא נתנה
ברשות המלוה לחזרה כל
להוציאה אצל אחרים.
הללו עצמן אלא מעות אחרים: נימא
במסירה נקנות ומדקאמר גמרא
זמן וכו' (ד"ו).
לעולם שטר חוב דאחרים והכא במלוה
ה
רשב"א.
כתנאי. הא דרב דאמר המקדש
דכ"ע לית להו דרבי שמע מינה
בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי במלוה
במלוה אינה מקודשת: והירשה
דלית הלכתא כוותיה דרבי ובפרק
בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן
עליהן. כתב לה הרשאה עליהן:
המוכר את הספינה (ב"ב דף עז.)
קמיפלגי ד)דתניא אותיות נקנות במסירה דברי
נקנות במסירה. אינו צריך לכתוב שטר
יש ספרים חלוקין אית דגרסי דהלכה
רבי וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר
דאותיות נקנות במסירה ואית
מכירה על השטר שהוא מוכר לו אלא
ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור מר
דגרסי דהלכה דאין אותיות נקנות
משמסר לו שטר שיש לו על אחרים
ו
במסירה ומשמע הכא כההיא גירסא
לזכות בו נתחייב הלוה לפורעם לזה:
אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי ואיבעית
בין שכתב. לו שטר מכירה עליו ולא
דאין אותיות נקנות במסירה ו):
אימא דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא
מסר לו שטר החוב ובין שמסר לו
המוכר
קמיפלגי ה) דאמר רב פפא ז האי מאן
שטר החוב ולא כתב לו שטר מכירה
דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודיה
עליו לא קנה. וה"נ שמסר לה שטר
מר אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא ואיבעית אימא
החוב אע"פ שלא כתב לה שטר
דכולי עלמא אית להו דרב פפא והכא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל
מכירה עליו מ"ד מקודשת אית ליה
המוכר
דרבי ומר לית ליה דרבי: ואיבעית
אימא דכ"ע לית להו דרבי. והכא בשמסר וכתב מיירי אלא שכתב לה קני לך האי שטר ולא כתב לה קני לך כל שעבודא דאית ביה מאן דאמר
פפא: דכולי עלמא אית להו דרב פפא. וכי
אינה מקודשת כרב
אמר ר"מ מקודשת בשכתב
לה כו' והכא בדשמואל קא מיפלגי:
ואפילו