מח:
האיש מקדש
פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינה לשכירות אלא לבסוף. כשמחזירן לה והרי לשם קידושין הוא
לכיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים אסור לבנותה וקאמר ר"א
פז א מיי' פ"י מהל'
א) [לקמן סג. ב"מ סה. עג.
קי: ערכין יח.], ב) ב"ק
שכירות הל' ד סמג
מוחלו אצלה ואין כאן מלוה כשמחזירן לה: ואיבעית אימא דכ"ע
בגמ' דאם בנה שכרו מותר ומפרש התם טעמא משום דישנה
צט. ב"מ קיב, ג) [בב"ק
עשין פט טוש"ע ח"מ
ישנה כו'. ודכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת: והכא באומן
לשכירות מתחילה ועד סוף ואימת קמיתסר במכוש אחרון ובמכוש
צט ע"ב הגירסא: רבא
סימן שו סעיף ב:
קונה כו'. כלומר הכא בשלא
פח ב ג ד מיי' פ"ה
אחרון לית בה שוה פרוטה ש"מ דהכי
הילכתא דליכא מאן דפליג
התנה להיות שכיר ימים אלא קבלן
אמר דכו"ע], ד) [ע' תוס'
מהלכות אישות הל'
לעיל ט. ד"ה והילכתא],
ואין נפקותא לענין חזרה דהא דאמר
שקבל עליו לגמור המלאכה בכך וכך.
ה) תוספתא דקידושין פ"ג
כ סמג עשין מח טוש"ע
רב (ב"מ דף עז.) פועל יכול לחזור בו
ובאומן קבלן כשמשביחו ועשה מן
אינה לשכירות אלא בסוף ומר סבר ישנה
ה"ב [ע"ש], ו) לעיל מו.
א)
אה"ע סי' כח סעיף טו
אפי' בחצי היום היינו אפי' למ"ד
הזהב כלי קונה לזכות בכלי כשהוא
וש"נ, ז) תוספתא דקדושין
ובהג"ה:
לשכירות מתחלה ועד סוף ואיבעית אימא
פט ה מיי' שם פ"ח הל'
פ"ב ה"ג, ח) ב"ב פג:,
אינה לשכירות אלא לבסוף אבל איכא
משביחו קמיפלגי ר"מ סבר אומן קונה
דכ"ע ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף
ט) [בכת"י נוסף: ולא
א סמג שם טוש"ע
נפקותא לענין קידושין דאי ישנה
בשבח כלי ואין בזו לומר ישנה לשכירות
אה"ע סימן לח סעיף כד:
ניחא ליה בחמרא וכו'
ומקדש במלוה אינה מקודשת והכא באומן
צ ו ז מיי' פ"ה שם הלכה
לשכירות מתחילה ועד סוף חשיב האי
כו' דכל מה שמשביח אינו מלוה על
בחמרא ולא ניחא ליה
קונה בשבח כלי קמיפלגי מר סבר אומן
בחלא], י) [בכת"י: דניחא],
כט סמג שם טוש"ע
ב)
שכירות מלוה ואינה מקודשת ולענין
הבעלים אלא בכלי הוא זוכה וכשמחזירו
כ) [לקמן מט. נט. גיטין
אה"ע סימן כט סעיף ט:
קונה בשבח כלי ומר סבר א אין אומן קונה
עבודת כוכבים אם בנה שכרו מותר
לו בשכר הקצוב ההיא שעתא הרי
צא ח מיי' פי"ז מהל'
סה. ב"ב עו: קסה.],
בשבח כלי ואי בעית אימא דכ"ע אין אומן
ל) [שבת קיא: וש"נ],
מכירה הלכה ב סמג
הוא כמוכרו לו: אין אומן קונה כו'.
ואע"ג דישנה לשכירות מתחילה ועד
ג)
מ) [ב"ב קסה.], נ) [ברש"י
לאוין קג טוש"ע ח"מ סימן
והרי הוא כשאר שכירות: בשכר
קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה
רלג סעיף א: סוף מ"מ אינה משתלמת אלא לבסוף
❖
שברי"ף: שניהם מצטרפין
שעשיתי עמך. התקדשי לי אינה
כדאמרי' בפרק איזהו נשך (ב"מ דף
ועד סוף ומקדש במלוה אינה מקודשת
לשו"פ ובשניהם היא זוכה],
ס) [ומצטרפי], ע) [ברש"י
מקודשת דהויא ליה כמלוה: בשכר
סה.) כשכיר שנה בשנה שכירות של
צ)
והכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך
ב
ד)
שברי"ף: במיא. בו ולא במה
שאעשה עמך מקודשת. לכשיגמור
תוס' ר"י הזקן
שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה
משלו דמר סבר מלוה ופרוטה ג דעתיה
שבתוכו דלא חשיבא מיא
הא
אחרת: במיא. פי' הקונטרס
ויתננו לה דקא סבר אינה לשכירות
ולא וכו'. וביעב"ץ הגיה
אין אומן [קונה]. אינו
אפרוטה ומר סבר דעתיה אמלוה ובפלוגתא
גירסא שלפנינו במיא דלא
קונה חלק בכלי במה
אלא לבסוף: ר' נתן אומר בשכר
במיא שאינם חשובים אמרי' בו ולא
חשיבי אמרינן דלא היתה
דהני תנאי ה) דתניא בשכר שעשיתי עמך
שהוא משבחו שאם קונה
שאעשה עמך אינה מקודשת. דישנה
במה שבתוכו בחמרא דחשוב במה
וכו'], פ) [ברש"י שברי"ף
ליכא מלוה שהרי נותן
אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך מקודשת
לשכירות מתחילה ועד סוף: וכ"ש
שבתוכו ולא בו ובציהרא פירש ציר
ובתוס' בשם רש"י נוסף:
לה חלקו. וישנה לשכירות
לו], צ) [ויקרא כה, נג],
מתחלה ועד סוף. דאי
ר' נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה
וכו'. (א) וכיון דגמרו והחזירו לה כבר
דגים שעשוי לימים רבים לטבל והכוס
ק) ס"א רבנן, ר) [לעיל יט
אינה אלא בסוף אין
היא מלוה גמורה: ואם הוסיף לה
צריך לו לשומרו לשון אחר ציהרא
❖
מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך
ע"א, ע"ש],
כאן מלוה שהשכירות
כו'. מכלל דרבי נתן סבר אפילו
שמן כמו יצהר שצריך לכלי שמשהין
הוא במכוש אחרון וחיילי
רבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו בין
ד
הקדושין. נופך. אבן טובה
אותו לזמן גדול בו ובמה שבתוכו
הוסיף לה אינה מקודשת דקסבר
בשכר שעשיתי בין בשכר שאעשה עמך
ואמר לה הרי את מקודשת
הגהות הב"ח
מלוה ופרוטה דעתה אמלוה: איכא
וקשה לר"ת דאין זה סדר הברייתא
בזה השכירות ובנופך.
אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו
(א) רש"י ד"ה וכ"ש וכו'
בינייהו שכירות. אם ישנה מתחילה
שהביא לכן פר"ת במיא בו ובמה
וא"ת בלא נופך נמי
❖
מקודשת בין ת"ק לרבי נתן איכא בינייהו
דכיון:
הוי כמלוה שיש עליה
ועד סוף או לאו כדפרישית: בו
שבתוכו שהמים בטלים לגבי הכוס
משכון וליהוי מקודשת. ר)
שכירות בין רבי נתן לר' יהודה הנשיא איכא
ובמה שבתוכו. נ) בשניהם זכתה
בחמרא בו ולא במה שבתוכו שהיין
וי"ל דהכא ליכא משכון
בינייהו מלוה ופרוטה מר סבר מלוה ופרוטה
(דמצטרפי) לשוה פרוטה: בו. קדשה
חשוב ואינו בטל לגבי הכוס ומ"מ
שלא נתנה לו בתורת
ס)
מוסף רש"י
משכון אלא להשביחו.
דעתיה אמלוה ומר סבר דעתיה אפרוטה:
אינו חשוב כ"כ שנאמר דדעתה תהא
ולא במה שבתוכו אינה זוכה בו ואינו
ו)
אינה לשכירות אלא
ואיתא להך שיטה נמי
מתני' התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא
מצטרף לש"פ: במיא. ע) דלא חשיבא
על היין אבל בציהרא במה שבתוכו
לבסוף. כי מהדר להו
בהגוזל קמא [ב"ק צט,
ה
א]. מתני'*. בן עיר. יש
ניהלה הלכך לאו מלוה
דחשוב יותר מן הכוס אבל לא בו
(היא) ולא היתה דעתה אלא בכלי:
של דבש של דבש ונמצא של יין בדינר
הוא (ב"ק צט.). כדאמר
מזונות בזול טפי מכרך.
בחמרא. במה שבתוכו ולא בו
דהכוס אינו בטל לגבי ציהרא ומיהו
באיזהו נשך (ב"מ סה.)
זה של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא
מגודלת. ולשון הגמ' מי
קושיא דר"ת לאו קושיא היא שהרי
דעבידי למשתייא ומהדרי כוס למריה:
כשכיר שנה בשנה, שכירות
סברת מגודלת גדולה
של כסף על מנת שאני עשיר ונמצא עני עני
זו משתלמת בתחילת שנה
ממש והוי שבח ממון
בציהרא. ציר דגים שעשוי לימים רבים
מצינו בגמרא דאינו חושש לסדר
אחרת (ב"מ קי:). מר
שראויה לשמשך, אלא
ונמצא עשיר אינה מקודשת ר"ש אומר אם
לטבל בו והכוס צריך פ) לשומרו בו
הברייתא כדאמר בפ' הישן (סוכה כו.)
סבר אומן קונה בשבח
מאי מגודלת ליחוס כלומר
הטעה לשבח מקודשת: גמ' ת"ר התקדשי
גבי לא יישן אדם בתפילין לא שינת
ובמה שבתוכו. וי"א ציהרא שמן לשון
ז)
ו
כלי. וכי יהיב לה ניהליה
חשובה דאמרה לא ניחא
מקדשה בשבחא דאית ליה
לי דשקלה מילי מינאי
לי בכוס זה תני חדא בו ובמה שבתוכו ותניא
יצהר (במדבר יח): שניהם. הלוקח
קבע ולא עראי כו' ודוק ותשכח:
בגוויה אע"פ שלא נתן לה
ואזלא (וכדאוקמי) [נדיא
איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא
ומוכר ומשנה בבבא בתרא היא:
אידך בו ולא במה שבתוכו ותניא אידך
ממון אחר, ורבנן סברי
קמי] שבבותאי. פי' מתוך
ליה בדהבא. פי' כגון
איכא דניחא ליה בחלא. ואף על גב
לא קני ואינה מקודשת
חשיבותה תהיה מצויה
במה שבתוכו ולא בו ולא קשיא הא במיא
ז
עד שיגיע ממון אחר
לספר עם שכנותי ותתן
שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף
דחמרא עדיף פעמים שזה צריך
הא בחמרא הא בציהרא: אם הטעה לשבח
. מלוה
לידה
אותי לבוז ולקלס. ואית
(ב"ק צט.)
לחומץ: הכא במאי עסקינן כו'.
שעושה ומיהו היכא שהטעה האשה
ופרוטה. כי יהיב לה
דגרסי מי סברת גדולת
הרי זו מקודשת: ולית ליה לר"ש ח) ח יין
פרוטה מדידיה, דעתיה
בממון לא פליג ק) רבי שמעון:
כלומר אי טעות גבי דידה הוי לא
גדולת ממש כלומר גודלת
דהוה צייר בבליתא. פי' בקונט'
ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין
אפרוטה. ומיקדשה, להכי
שער הנשים והאי שבח
הוה פליג ר"ש אלא כגון דהוה טעות
נקט פרוטה, דקדושי
ממון, לא מאי גדולת
לחזור בהם אלמא איכא דניחא ליה ט)בחלא
גבי דידיה דאמר לשליח כו': ת"ק
כשנתנו לשליח היה צרור
אשה דיו להו בכך (שם
ליחוס. ולשון הר"ם בפי'
ואיכא דניחא ליה בחמרא הכא נמי איכא
צט:). בשכר שעשיתי
סבר קפידא היא. ולא ניחא ליה
המשנה גודלת מקשטת
בסמרטוט וכשהגיע ליד האשה מצאתו
עמך. התקדשי לי, אינה
הנשים. ובכולן אע"פ
ניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא
של זהב ולעיל כי פריך נמצא מעיקרא
לתת לה זהב ואין זה שלוחו בזאת
י)
מקודשת. הואיל וכבר
וכו'. הטעם דדברים
נמי זהב היה לא מצי לשנויי מאי נמצא
ורבי שמעון סבר מינח ניחא ליה
אמר רב שימי בר אשי אשכחתיה לאביי
החזירו לה והוא מלוה גבה
שבלב אינן דברים.
(שם). בשכר שאעשה
שהטעתו. אפילו לשבח
דהוה צייר בבליתא דהא האשה עצמה
דחשיבותא היא גביה והאי דקאמר
דיתיב וקמסבר ליה לבריה הכא במאי
אינה מקודשת. גמ'. בו.
עמך מקודשת. דאינה
מקבלת קידושין א"כ יודעת היא שהוא
ליה דינר כסף מראה מקום הוא לו
לשכירות אלא לבסוף וכי
עסקינן כגון שאמר לשלוחו הלויני דינר
דעתה ולא במה שבתוכו
של זהב שאם היא סבורה שהוא של
להקל עליו ולומר אם אינך יכול להלוות
מהדר להו ניהלה מיקדשא
וצריך שיהא בכלי שוה
של כסף ולך וקדש לי אשה פלונית והלך
ליה בשכרו (שם). ר' נתן
פרוטה. [הא במיא הא
לי דינר זהב תלוה לי דינר כסף: אי
כסף הוי קשיא ליה אמאי מקודשת והא
אומר בשכר שאעשה
בחמרא הא בציהרא].
והלוה של זהב מר סבר קפידא ומר סבר
הכי. דשליח קדשה לו התקדשי לו
איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא
עמך אינה מקודשת.
ר"ש פירש במיא בו
מראה מקום הוא לו אי הכי התקדשי לי
ליה בדהבא וכ"ש שהשליח יודע כך
מיבעי ליה ועוד אם טעות גביה הוא
כ)
דקסבר ר' נתן ישנה
ולא במה שבתוכו
לשכירות מתחילה ועד
שהמים אינן שוין כלום
התקדשי לו מיבעי ליה הטעה לשבח הטעהו
אם הטעהו מבעי ליה ועוד נמצא של
דאל"כ טועה הואא ואין הקידושין כלום
סוף וכל פרוטה ופרוטה
ואין דעתה על המים.
ולא שייך התם טעמא דמראה מקום
זהב דקתני מאי היא מעיקרא כי
לשבח מיבעי ליה נמצא מעיקרא נמי דזהב
הויא לה מלוה, וכל שכן
בחמרא, במה שבתוכו
בשכר שעשיתי עמך.
יהביה בחזקת זהב יהביה: קפידא.
היא לו אבל הכא שעשאתו שליח
ולא בו שדרכו לשתות
הוה אלא אמר רבא אני וארי שבחבורה
ל)
דמיום שהחזירו לה נזקף
וחוזרים הכוס. ביצהרא,
לקבל קידושין שייך טעמא דמראה
לא היתה חפיצה אלא בשל כסף דאיכא
תרגימנא ומנו ר' חייא בר אבין הכא במאי
שכרו עליה במלוה (שם)
.
בו ובמה שבתוכו
דניחא ליה בכספא: ומר סבר מראה
מקום היא לו:
ואם הוסיף לה נופך
שמסתפקים מהשמן מעט
עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל
משלו מקודשת. דקסבר
מקום היא לו. אף אם לא יתן אלא
מעט. והר"ם [אישות פ"ה
שיכול
לי קדושי מפלוני שאמר לי התקדשי לי
מלוה ופרוטה דעתה
הכ"ט] פי' במיא שהוא
כסף קבלהו ומיהו היכא דטעאי איהי
אפרוטה, ואילו לר' נתןאע"ג
משקה הצריך לכל ואינו
בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב מר סבר קפידא ומר סבר
גופה לא פליג ר"ש: ומאי נמצא. הא
דהוסיף לה אינה מקודשת,
ביוקר בו ובמה שבתוכו
❖
מראה מקום היא לו ומאי נמצא דקא צייר בבליתא אמר אביי ר"ש ורשב"ג
דדעתה אמלוה (שם).
דדעתה על הכל, הכלי
מעיקרא הכי הוה: דהוה צייר בבליתא.
מ)
מפני שהוא [נצרך להמים]
ור"א כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו ר"ש הא דאמרן רשב"ג דתנן
כשנתנו לשליח היה צרור בסמרטוט
והמים שהם צריכים לה,
ומצאתו של זהב: כולהו סבירא להו
גט
בחמרא, שאינו צריך
מוסף תוספות
לכל אין דעתה אלא
מראה מקום הוא לו. האומר לשלוחו
על הכלי, יצהרא שהוא
א. [ש]לא נתכוון להקנות
לעשות לו בדבר הקל ועשה לו בדבר כבד דאין זו שינוי ולא א"ל דבר הקל אלא להראות לו מקום להקל בשליחותו אם כבד עליו בענין אחר:
משקה חשוב וביוקר במה
לה אלא של כסף.
גט
תוס' הרא"ש.
שבתוכו ולא בו ואין
דעתה אלא על השמן.
ואית דגרסי ציהרא ציר של דגים. ומאי נמצא. דהא מעיקרא הכי הוי. צייר בבליאתה. כרוך בסדין. ואמר לשליח הנה פלונית מקודשת לי בזה. ואי קפידא הוי אינו שלוחה אלא לקבל לה קדושין של כסף, אבל אם היא עצמה קבלה קדושיה הואיל
ואמר לה בזה והויא מקודשת** ואע"פ שהיא חושבת לה שהוא מתנה אחר שדברים שבלב אינן דברים. והלכתא כת"ק דקפידא הוי דקם ליה ר' שמעון בשטה.
*להלן מט, ב. **אינו מובן דאדרבא בגמ' משמע דאינה מקודשת משום דאיכא דניחא ליה בכספא וכו', וצ"ע (ד"ו).