האיש מקדש פרק
שני קידושין
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיכול
לעשותו פשוט. פי' בקונטרס אי משום שיש אויר בין שיטה
גט פשוט. העשוי כעין שלנו: עדיו מתוכו. תחת הכתב: מקושר.
א) ב"ב קס, ב) ב"ב
א [מיי' פ"ד מהל' גירושין
קסה. ושם נדפס על
הלכה כב טוש"ע אה"ע
התם מפרש לה בבבא בתרא שתקנוהו לכהנים שאין יכולין להחזיר
לשיטה כשפושטו אין לחוש שיש סופרים הרבה שאינם
הגליון רש"ל גרס אביי,
סימן קל סעיף ד]:
גרושותיהן וכשהיו כועסין הולכין אל הסופר דממהר לכתוב גט ונותנו
אומנים לסדר כתיבתן ומניחין אויר בין השיטות ונראה דאפי' יש חלק
צב ב מיי' פ"ט מהל'
ג) [לעיל מח: וש"נ],
לה ומתחרט לאחר זמן תקנו להו מקושר שיש בו טורח לעשותו ואדהכי
הרבה אין לחוש ואע"ג דגט קרח פסול ר) לא מיקרי קרח אלא כשיש גירושין הלכה לד
ד) ב"ב קסה. גיטין סה,
ה) [בכת"י נוסף: דאמרה],
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
והכי מייתבא דעתיה. מניח בראשו
שיטות של חלק טפי מן העדים
ו) תוספתא דקידושין פ"ב
סימן קמא סעיף מט:
שיטה חלק וכותב שיטה ושיטה חלק
החתומים בו אבל אם יש עדים
גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו
צג ג ד ה מיי' פ"ח מהל'
ה"ו, ז) [לקמן ע"ב],
א)
וכותב שיטה וכן עד שלשה או
החתומים בו כשיטות של חלק לא
ח) [שם], ט) [בכת"י
אישות הל' ד טוש"ע
אפשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו
נוסף: הוא], י) [בכת"י
מיקרי קרח: מאי מגודלת גדלת.
אה"ע סימן לח סעיף כה:
ארבעה או יותר שיטין חלק וכופל
עדיו מתוכו שניהם פסולים ר' חנינא בן
צד ו מיי' שם טור שו"ע
נוסף: הוא], כ) [בכת"י
חלק הראשון על הכתב ותופר וחוזר
פי' הקונטרס חשובה ומתוך שהיא שם סעיף כו:
❖
וברי"ף נוסף: דברי רבי
גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו
מאיר], ל) [תוס' סוף
וכופל חלק השני על שיטת הכתב
חשובה בעיני האנשים דבריה מקובלים
כשר שיכול לעשותו פשוט רבן שמעון בן
מגילה], מ) כששינה. רש"ל,
שתחתיו ותופר וכן שלישי והעדים
ורבינו חננאל פי' מגדלת שער כמו
נ) [ברש"י שברי"ף: ר"ש
גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה והוינן
מוסף רש"י
חותמין מבחוץ בין קשר לקשר וילפינן
מגדלא שער נשייא א (חגיגה דף ד:)
הטעה לשבח מקודשת
בה ותנא קמא לית ליה מנהג המדינה
וכו'], ס) [ברש"י שברי"ף
גט פשוט. שטר
התם דגט פשוט עדיו שנים מקושר
ומתוך שהולכת מבית לבית לקלוע
נוסף: כגון], ע) [יהושע
פשוט כעין שלנו שאינו
ואמר רב אשי באתרא דנהיגי בפשוט
עדיו שלשה וכל כפל וכפל קרוי קשר
מספרת כל הדברים ממנה:
ב)
ט, כז], פ) [במגילה וכן
תפור ומקושר כדלקמן,
המתרגם
פסוק כצורתו. פירוש
ושלשה קשרין יש בו ואם בא להרבות
ועבד ליה מקושר א"נ באתרא דנהיגי
וכל שטרות קרויין גט
בנדרים לז: איתא מפורש
כדאמרינן בעלמא וגט חוב
זה תרגום ושום שכל
קשרים מרבה בעדים ושאר טופס
כמשמעותו כגון לא
במקושר ועבד ליה פשוט כולי עלמא לא
אלו הפסוקים], צ) רש"א,
שאין בו אחריות, ובין
השטר כתוב כדרכו: שניהם פסולין.
תענה על ריב מתרגם לא תסהיד
ק) [וע"ע רש"י לעיל לג
בגיטין ובין בשטרות מיירי
פליגי דודאי קפידא כי פליגי באתרא דנהיגי
שלא נעשו כתקון חכמים: שיכול
על דינא הרי זה בדאי דאדרבה
כדאמרינן בגמרא כדי שלא
ע"א ד"ה תורת כהנים,
בין בפשוט בין במקושר ואמר ליה עביד לי
תחלוק בין גיטין לשטרות
ורש"י כריתות יג ע"ב
לעשותו פשוט. שלא לתפור הקשרים
מצוה הוא להוציא הדין לאורה אלא
ד"ה מדרשות], ר) [גיטין
(רשב"ם ב"ב קס.). עדיו
פשוט ואזל ועבד ליה מקושר מר סבר
ואם מפסיק אויר בין שיטות העליונות
הכי מתרגם לא תתמנע מלאלפא
פא ע"ב], ש) [צ"ל אלא
מתוכו. בסוף השטר כמו
קפידא ומר סבר מראה מקום הוא לו ר'
מה בכך וטעמא דת"ק מפרש התם
למאן דמתבעי מינך בדינא והמוסיף
ג)
שנשתכח], ת) [וכ"כ הערוך
שאנו נוהגין לחתום בתוכו
ערך תרגם], א) [נדצ"ל
(שם). מקושר עדיו
אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי
(דף קסד:) דקסבר אין יכול לעשותו
עליו פי' בקונטרס שבא לומר הואיל
ד)
ב
מאחוריו. כותב שיטה
הלכתא דאי אמר תנא אנא
פשוט מפני שהמקושר והפשוט אין
וניתן רשות להוסיף אוסיף אני
גיטי ממקום פלוני וקבל לה גיטה ממקום
עד דתני הלכתא שהוא
ומניח חלק כשיעור שיטה
❖
זמנו שוה שאין כותבין זמן למקושר
בכל מקום שארצה הרי זה מחרף
משנה וכו'. ועיין ברי"ף],
הכתובה וכופלה על החלק
אחר פסול ורבי אלעזר מכשיר אלמא קסבר
ותופר ואח"כ כותב שיטה
מאותה שנה אלא משנה של אחריה:
פירוש מבזה את השם משנה את
מראה מקום היא לו אמר עולא מחלוקת
ומניח שיטה חלק וכופלה
הכל כמנהג המדינה. מקום שנהגו
דבריו ואונקלוס שהוסיף לא מדעתו
על החלק ותופר וכן הרבה
בשבח ממון אבל בשבח יוחסין דברי הכל
הגהות הב"ח
בפשוט ועשאו מקושר מקושר ועשאו
הוסיף שהרי בסיני ניתן התרגום
כדי מקום תורף השטר,
אינה מקודשת מאי טעמא מסאנא דרב
(א) תוס' ד"ה המתרגם
והעדים חתומין מבחוץ
ה)
פשוט פסול דכי עבדיה בעל שליח
ש)שנשתכח וחזר ויסדו כדאמר במגילה
כענין שפירשו אמוראי
וכו' והמוסיף עליו
מכרעאי לא בעינא תניא נמי הכי מודה
❖
לכתוב על מנהג המדינה הוא דשויה
(דף ג.) ורבינו חננאל פירש ת) המתרגם
דמתרגם וחזו:
בגמרא ובלבד שלא יהיו
ר' שמעון אם הטעה לשבח יוחסים אינה
קשריו מרובין מעדיו,
ובהאי לא איירי תנאי קמאי אלא
פסוק כצורתו כגון ויראו את אלהי
ו)
כדתנן במס' גיטין (פא:)
מקודשת אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא
מ)כשאינה במקום עדים והיינו דהוינן
ישראל (שמות כד) דמתרגם וחזו ית
דהוה ליה קרח, וטופס
מוסף תוספות
בה ות"ק לית ליה מנהג המדינה ומאן
אלהא דישראל הרי זה בדאי דשכינה
דקתני ז)ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא
של שטר כתוב כולו כעין
פשוט וזהו הנקרא אצלנו
א. מקלעת שער הנשים.
פליג עליה בהאי: ומשני ודאי
ממש לא ראו דכתיב (שם לג) כי לא
כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין ולא
❖
הפשוט שבמקושר ואלו
רש"י חגיגה ד ע"ב.
פלוגתא אחריתא היא ומיהו באתרא
יראני האדם וחי והמוסיף עליו (א) דאמר
הכפילות כל כפל וכפל
פליג ר"ש מתקיף לה מר בר רב אשי אלא
דנהיגי כו': עביד לי פשוט. שליחות
וחזו ית מלאכא דאלהא הרי זה מחרף
בפני עצמו ונראה מבחוץ
דקתני ע"מ שיש לי בת או שפחה מגודלת
ח)
בין כפל לכפל כעין קסת
קלה: ועבד מקושר. שליחות כבידה
שתולה שבח המקום במלאך אלא הכי
תוס' ר"י הזקן
הסופר, וכן מוכח בגמרא
ואין לו על מנת שאין לו ויש לו דשבח ממון
רשב"ג סבר מראה מקום הוא לו
מתרגמי' וחזו ית יקרא דאלהא דישראל:
שהעדים החתומין על כל
מחלוקת בשבח ממון. אי
הוא הכי נמי דלא פליג אלא פליג ברישא
לבנות קשר וקשר נקראין ונראין
דאמר די לך בפשוט וכי עביד מקושר
קפידא הוי או מראה
מבחוץ (שם ועי"ש הציור).
מקום הוא לו. אבל
וה"ה לסיפא הכא נמי פליג ברישא וה"ה לסיפא הכי השתא התם אידי
הואיל ומנהג מדינה אף במקושר
שניהם פסולים. שלא
בשבח יוחסין. שאמרה
כשר ותנאי קמאי פליגי עליה ואמרי
ואידי דשבח ממון פליג ברישא והוא הדין בסיפא הכא דשבח יוחסים
נעשו כתיקון חכמים, ואם
ט)
לשלוחה צא וקבל לי
קפידא הוא ודווקא אמר ליה לעשותו
שטר חוב הוא אינו גובה
קדושין מפלוני שאמר
הוא אם איתא דפליג נתני איבעית אימא הכא נמי שבח יוחסים מי סברת
י)
בו מן הלקוחות, ואם
לי שהוא לוי ונמצא
פשוט: מראה מקום היא לו. שם
מאי מגודלת גדולה ממש מאי מגודלת גדלת דאמרה היא לא ניחא
גט אשה אינה מתגרשת
כהן, אפילו ר"ש מודה
תמצאנו ולתנא קמא הוי קפידא אי
(שם). שיכול לעשותו
דקפידא הוי שזה דעת
לי דשקלה מילי מינאי ואזלא נדיא קמי שיבבותיי תנו רבנן על מנת שאני
פשוט. לפשוט ולעשותו
איפשי שתקבלנו אלא שם ואין זה
קצת בני אדם שאין רוצין
קריינא כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת ר' יהודה אומר
פשוט, שיקרע התפירות
להתחבר עם גדול מהם
כ)
שלוחה במקום אחר: בשבח ממון.
ויפתח השטר ויהיה פשוט
שמתגאה עליהם. מסנא.
געד שיקרא ויתרגם יתרגם מדעתיה והתניא ל) ר' יהודה אומר המתרגם פסוק
הוא דאמר ר"ש נ) דאע"פ שהטעה
(שם). ות"ק לית ליה
מנעל גדול ממדת רגלי
כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף אלא מאי תרגום
מנהג המדינה. בתמיה,
מקודשת דמסתמא ניחא לה: אבל
איני חפיצה. שיקרא. כל
אם רשב"ג בא לומר שדיני
התורה. כצורתו. שבא
בשבח יוחסין. ס) על מנת שאני ממזר
תרגום דידן והני מילי דא"ל קריינ' אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי אורייתא
ד
ה
פשוט ומקושר המפורשין
לחסר תרגום אונקלוס,
ונמצא שהוא נתין לא ניחא לה בשבחו
נביאי וכתובי בדיוקא על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ור' יוחנן אמר
לת"ק אם יש מדינה שנהגו
כגון לא תענה על
ו
לשנות דינם בענין אחר
ריב [שמות כג, ב]
מפני שהוא מתגאה עליה: מסאנא
תורה מיתיבי איזו היא משנה ר' מאיר אומר הלכות ר' יהודה אומר מדרש
הכל כמנהג המדינה, והלא
לא (תהרהר) [תסהיד]
דרב מכרעאי. מנעל גדול ממדת רגלי
ת"ק נמי מודה בהא (שם
מאי
על דינא. מחרף. מבזה
איני חפיצה בו שאיני יכולה להלך בו
קסה.). באתרא דנהיגי
המקום ומשנה את דבריו
בפשוט כו'. אתא לפרש
שמוסיף מדעתו. תרגום
ומשל הוא: נתין. זה גבעוני על שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים ע) ואמרי' ביבמות (דף עח:) דוד גזר עליהם: מגודלת. גדולה וראויה
באיזה מנהג המדינה מצו
דידן. של אונקלוס שהוא
לשמשני: אלא פליג ברישא. בבבא קמייתא גבי עני ונמצא עשיר: וה"ה. דפליג בבבא בתרייתא גבי שפחה וכיון דפליג ברישא דאם הטעה לשבח
לפלוגי ת"ק ור"ש (שם).
מסיני כדאיתא במגילה [ג,
לאו טעותא היא לא איצטריך למהדר אפלוגי בסיפא הכי נמי גבי שבח יוחסין לא איצטריך אפלוגי דפליג ברישא בשבח ממון וה"ה דפליג בסיפא
דודאי קפידא. ואם גט
א] ושום שכל זה תרגום
אשה פסול לגרש בו (שם).
ששכחוהו וחזר הוא
לשבח יוחסין: התם. גבי בת או שפחה מגודלת: אידי ואידי. רישא דעני ונמצא עשיר וסיפא דאין לו שפחה ויש לו תרוייהו לשבח ממון הוא
מר סבר קפידא. ואע"ג
ויסדו. קרא. משמע יודע
כיון דגלי ר"ש פלוגתא ברישא לא איצטריך למהדר אפלוגי בסיפא: הכא. גבי לוי ונמצא כהן: דשבח יוחסין הוא. ואיכא למימר דמודה ר' שמעון
דמנהג המדינה בין בפשוט
עשרים וארבעה בדקדוק.
בהא משום דמסאנא דרב מכרעאי הוא אם איתא דפליג ר' שמעון עליה נתנייה: גדלת. חשובה: לא ניחא לי. שתהא שפחה חשובה לי דשקלה
בין במקושר, כיון דאמר
הלכות. משנה. מדרש.
ליה בפשוט קפידא הוא
ור' יוחנן דאמר כמאן.
מילי מינאי ואזלא נדיא גבי שבבתאי משום שהיא חשובה מצויה לספר עם שכינותיה ותשמע ממני דברים ותסדר אותם לפני שכינותי ותתן אותי
ויפסל המקושר, ורשב"ג
והלכתא כחזקיה דהוא
בפיהם ללעג וקלס: יתרגם אפי' מדעתיה. בתמיה שלא כתרגום שלנו: המתרגם פסוק כצורתו. שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא
סבר הכל כמנהג המדינה,
רביה דר' יוחנן. ועוד דהא
כלומר מראה מקום הוא
אתרגם פסוק זה אלא כצורתו כגון לא תענה על ריב (שמות כג) לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי: והמוסיף עליו. שבא לומר הואיל
איפסיקא א) הלכתא כתנא
לו שאם טורח לו לכתוב
שהוא משנה ולא חשבינן
וניתן רשות להוסיף אוסיף גם אני בכל מקום שארצה: הרי זה מחרף. מבזה את המקום משנה את דבריו. ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו
מקושר יכתוב פשוט, ומיהו
תורה, אלמא תנינא משמע
הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה (דף ג.) פ) ושום שכל זה תרגום: והני מילי. דסגי בשלשה פסוקים דאמר לה
אם יכתוב מקושר טפי
הלכתא ולא תורה.
ניחא ליה שהרי מנהג
קריינא: הלכות. הלכה למשה מסיני: תורה. קס"ד תורה שבכתב: מדרש. ספרא וספרי שהן הלכות של [מדרשי] מקראות (ספר ויקרא) :
צ)
ק)
המדינה בשניהם (שם).
ה"ג ממקום אחר פסול.
שהיא אינה רוצה להתבייש במקום אחר (שם). ור"א מכשיר. דסבר מראה מקום היא לו לטרוח וללכת בשבילה עד אותו מקום, ואם יחפוץ ללכת יותר תבוא עליו ברכה (שם).