מט:
האיש מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לבנות
לה בית. פי' בקונטרס לבנות לה ולא בנו כמו אז יבנה
ה"ג מאי תורה מדרש תורה: בן עזאי ובן זומא. תלמידים היו
צה א מיי' פ"ח מהל'
א) תוספתא דקידושין ספ"ג
[ע"ש], ב) [בתוספתא איתא
אישות הל' ד טוש"ע
שלמה במה לכמוש ואמרי' (שבת דף נו:) ביקש לבנות ולא
ובחורים ולא באו לכלל סמיכה ולא היו בימיהם כמותם בתורה
ק)
נ)
תלמיד חכם], ג) שבת קיד.
אה"ע סימן לח סעיף כו:
בן עזאי בטלו השקדנים: בכל מקום.
בנה וי"מ מדכתיב לה ולא כתיב להן משמע דליכא אלא אחת והיינו
כדתנן (סוטה דף מט.) משמת
צו ב מיי' שם הלכה ה
תענית י:, ד) [בכת"י:
מאחד מן המקומות: ואפילו
במסכת כלה. שאין עומק בה וברייתא
חנופה ולא נהירא דהא בכל הפרשה קורא איפה לשון יחיד ועל זה
טוש"ע שם סעי' כז:
שבני עירו, וכבסמוך לענין
צז ג מיי' שם טוש"ע שם
עשיר], ה) תוספתא
שייך שפיר לבנות לה וי"מ מדכתיב
היא וכך היא שנויה כלה בלא ברכה
סעי' כח:
דקידושין ספ"ג [ע"ש],
אסורה לבעלה כנדה: דברי חכמה.
לה בלא מפיק ה"א דכל לה שבמקרא
מאי תורה מדרש תורה והני מילי דאמר לה
צח ד מיי' שם טוש"ע
ו) ["קדמונים" ליתא בכת"י
מילתא דתליא בסברא: רבי אלעזר
מפיק ה"א בר משלשה וזה אחד מהם
שם סעי' כט:
ודפו"ר. ויתכן שנוסף ע"פ
תנינא א אבל אמר לה תנא אנא עד דתני
צט ה מיי' שם טוש"ע
הצנזור], ז) סנהדרין כד.,
בן חרסום. אמרינן במסכת יומא
הוי כמו לא באל"ף ואשמועינן דלא
הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא ע"מ שאני
ח) צ"ל דכתיב, ט) [שבת
שם סעי' ל:
א)
נתקיים לה ר) שם זה וכן פירש רש"י
(דף לה:) שהניח לו אביו אלף ספינות
ק ו מיי' שם טוש"ע שם
לג סוע"א], י) פסחים פז.
תלמיד ב) אין אומרים כשמעון בן עזאי
[וש"נ], כ) נ"א שחרות,
בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה: ר'
גבי ויקרא לה נובח בשמו (במדבר
סעי' לא:
וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין
קא ז מיי' שם טוש"ע שם
ל) [לעיל ע"א ע"ש ברש"י
ב
ג)
אלעזר בן עזריה. תריסר אלפי
לב) שהוא רפה לפי שלא נתקיים לה
ותוס'], מ) נדרים כח.
סעי' לב:
אותו בכ"מ דבר אחד בלימודו ואומרו
שם זה: דברים שבלב אינם
עגלים היה מעשר מעדרו כל שתא
קב ח מיי' שם הל' א
מעילה כא, נ) [עי' יבמות
ואפילו במסכתא דכלה על מנת שאני
דברים. משמע דוקא משום שלא
טוש"ע שם סעי' כד:
סג ע"ב ובתוס' שם
(שבת דף נד:): חכמה. תורה ודרך
ג
ד"ה שיתקיים], ס) [צ"ל
ט [מיי' שם הלכה ב
ארץ: האיפה. לעיל מיניה כתיב
חכם אין אומרים כחכמי יבנה כר' עקיבא
פירש דבריו אבל אם פירש דבריו
ולהנה. (רש"ש)], ע) [צ"ל
טוש"ע שם]:
להדיא ואמר בשעת המכר שהוא
זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך
קג י מיי' פי"א מהל'
וחביריו אלא כל ששואלים אותו דבר חכמה
לדרוש את תורת ה'
מכירה הל' ט סמג
ולעשות וללמד בישראל
מוכרם לפי שהוא רוצה ללכת לארץ
האיפה יצר הרע שנמסר בידם
בכל מקום ואומרה על מנת שאני גבור
ד
וגו'], פ) [ע"ש תד"ה
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
ישראל הוה המכר בטל וקשה אמאי
השליכו בתוכה כדאמרינן בסנהדרין
❖
פסולי], צ) [כתובות קי:
אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה
רז סעיף ד:
הא בעינן תנאי ש)כפול והרי לא התנה
(דף סד.) שדיוה בדודא דאברא. ואלו
ע"ש ברש"י], ק) [מלכים
אלא כל שחביריו מתיראים ממנו מפני
ד)
א יא, ז], ר) [צ"ל מקום
שאם לא ילך לא יתקיים המקח
שתי נשים נשאו יצר הרע של חנופה
זה. (רש"ש)], ש) [לקמן
גבורתו ה על מנת ה) שאני עשיר אין אומרים
תורה אור השלם
ורשב"ם פירש (ב"ב דף קלז:) גבי
וגסות הרוח כדכתיב ורוח בכנפיהם
סא ע"א], ת) [גיטין עה:],
כרבי אלעזר בן חרסום וכרבי אלעזר בן
אתרוג על מנת להחזיר אם החזירו
היא גסות הרוח וחנופה נראה בעיני
א) [ב"ב קלב. קמו: ע"ש],
1. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא
ב) [ב"ב קלא ע"ב],
עזריה אלא כל שבני עירו מכבדים אותו
וְהִנֵּה שְׁתַּ›ם נָשִׁים
יצא לא החזירו לא יצא ואע"ג דבעינן
דדייק ליה מכנפי החסידה שעושה
ג) [וע"ע תוס' לעיל ו: ד"ה
יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם
תנאי כפול הני מילי באיסור כגון
חסידות עם חברותיה כדאמר באלו
מפני עושרו על מנת שאני צדיק אפילו
ו
לא ותוס' סוכה מא: ד"ה
וְלָהֵנָּה כְנָפַ›ם כְּכַנְפֵי
טריפות (חולין סג.): להכא. לבבל:
התקדשי לי על מנת שתתני לי מאתים
הילך ותו' ב"ב קלז: ד"ה
הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת
רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה
לא ותוס' כתובות עד: ד"ה
הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין
להתם. לעילם: דיקא נמי דכתיב
זוז וכן בגט ת) אתקין שמואל בגיטא
בדעתו על מנת שאני רשע אפילו צדיק
משום ועוד תוס' כתובות
ז
הַשָּׁמָ›ם: וָאֹמַר אֶל
❖
לבנות לה בית. גבי הולכה כתיב צז. ד"ה זבין],
דשכיב מרע (א) אבל בממון לא בעינן
הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה
גמור מקודשת שמא הרהר דבר עבודת
תנאי כפול ולא נהירא דהא כל תנאי
ס)להן שתי נשים וגבי קביעותא כשבאו
הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת
כוכבים בדעתו עשרה קבים חכמה ירדו
הָאֵיפָה: וַיֹּאמֶר אֵלַי
ילפינן מבני גד ובני ראובן והתם
לבנות בית לקבוע בבבל כתב לה
לִבְנוֹת לָה בַ›ת בְּאֶרֶץ
לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל
מוסף רש"י
דבר שבממון ואומר ר"י דצריך לחלק
דהיינו חנופה לחודה. לשון אחר לבנות
שִׁנְעָר וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם
העולם כולו עשרה קבים יופי ירדו לעולם
כל ששואלין אותו
ולא בנו: מאי עניות. דהוה ליה
ולומר דיש דברים שאינם צריכין
עַל מְכֻנָתָהּ:
בכל מקום. בכל
זכריה ה ט - יא
סימנא לגסות: עניות דתורה. דאינה
תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו
תנאי כפול אלא גלוי מילתא דאנן
2. אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה
הש"ס, ואפילו במסכתא
סהדי דאדעתא דהכי עביד וגם יש
נוחה על גסי הרוח דמתוך גסותו
עשרה קבים עשירות ירדו לעולם תשעה
דכלה. דלא רגילי בה
וְשָׁדַ›ם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה
אינשי וזה נתן לבו
דברים דאפילו גילוי מילתא לא בעי
אין משמש כל צרכו ואין מחזר על
לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר
א
נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו
❖
ו)
וגרסה, מסכת כלה ברייתא
בָּהּ: שיר השירים ח ח
שמועתו: דכתיב אחות לנו קטנה.
כגון ההיא א) דהכותב כל נכסיו
היא כלה בלא ברכה
י' קבים עניות ירדו לעולם תשעה נטלה
אלמא עניות דתורה בעילם הוא שהיה
לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה
אסורה לבעלה כנדה (שבת
בבל ואחד כל העולם כולו עשרה קבים
ז)
בה דניאל כדכתיב (דניאל ח) ואני
בטלה וכן הכותב כל נכסיו לאשתו
קיד. בת"ח שממנין אותו
הגהות הב"ח
פרנס על הצבור). ככנפי
גסות ירדו לעולם תשעה נטלה עילם ואחד
(הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם
לא עשאה אלא אפוטרופא ב) לפי שאנו
(א) תוס' ד"ה דברים וכו'
החסידה. זו חנופה,
כל העולם כולו וגסות לבבל לא נחית והכתי'
אומדין שלכך היה בדעתו וכמו כן
המדינה וכן מרדכי ולא היו דורם
דשכיב מרע אם לא מתי
שמראין עצמם חסידים
לא יהא גט אם מתי
(סנהדרין כד.). דקתני
ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות
אנן סהדי דלא זבן אלא אדעתא
עוסקים בתורה ולא זכו אלו החכמים
1
יהא גט כו' אבל בממון
לבנות לה בית. ולא
❖
למיסק לארעא דישראל ג):
ללמד כאילו לא היה להם שדים להניק
ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה
לא בעינן:
כתיב להן, אלמא האחת
אבל בבל זכתה ללמד כדכתיב בעזרא
לבדה נתיישבה שם (שם).
היה
ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים
עניות דתורה. בעילם
(ז) כי הכין לבבו ע) להבין בתורת ה'
ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה ויאמר אלי
היא, דניאל בעילם הוה
תוס' ר"י הזקן
וללמד לישראל חק ומשפט: עזות.
דכתיב (דניאל ח) ואני
לבנות לה בית בארץ שנער וא"ר יוחנן זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל אין
בשושן הבירה אשר בעילם
ממזרות: תשעה נטלה מישן. רובן
בן עזאי ובן זומא.
להכא נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבובי להתם דיקא נמי דקתני לבנות לה
המדינה, ולא רבץ תורה,
תלמידים ובחורים היו
ח)
ממזרים כדאמר לקמן (דף עא:) גבי
עזרא הוה בבבל ולמד
ולא באו לכלל סמיכה
בית ש"מ איני והאמר מרט) סימן לגסות עניות ועניות בבבל הוא דאיכא מאי
יוחסין מישן מיתה וביבמות אמרי'
חק ומשפט בישראל (שם).
ולא היו בימים ההם
עניות עניות דתורה דכתיב אחות לנו קטנה ושדים אין לה וא"ר יוחנן זו עילם
ושדים. להניק אחרים,
כמותם, כדתנן [סוטה
נמי פסולי דהרפניא משום פסולי
י)
2
אין לה. שאין הנאה
מט, א] משמת בן עזאי
שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד עשרה קבים גבורה ירדו לעולם תשעה נטלו
דמישן בשילהי פ"ק (דף יז.) פ):
ממנה (פסחים פז.). זו
בטלו השקדנים. בכל
מתני'
בן עיר ונמצא בן כרך.צ) ישיבת
עילם. שהיה בה דניאל
פרסיים וכו' עשרה קבים כנים ירדו לעולם תשעה נטלה מדי כו' עשרה קבים
מקום. באיזה מקום מן
שנאמר ואני כו' וזכה
המקומות שיהיה. כלה.
כרכים קשה שהכרך הוא מקום שווקים
כשפים ירדו לעולם תשעה נטלה מצרים כו' עשרה קבים נגעים ירדו לעולם
ללמוד ולא רבץ תורה
דרשה, כמו אגרא דכלה
והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים:
בישראל, אבל בבל גידלה
ט' נטלו חזירים כו' י' קבים זנות ירדו לעולם תשעה נטלה ערביא כו' עשרה
דוחקא [ברכות ו, ב].
בן כרך ונמצא בן עיר. אע"פ שהטעה
עזרא הסופר, דכתיב הכין
ור"ש פירש אפילו במסכת
קבים עזות ירדו לעולם תשעה נטלה מישן כו' עשרה קבים שיחה ירדו לעולם
לבבו לדרוש את תורת ה'
כלה שאין בה עומק
לשבח טעות הוא: להתקדש לו. אע"פ
ולעשות וללמד בישראל חק
וברייתא היא כלה בלא
תשעה נטלו נשים כו' עשרה קבים כ)שכרות ירדו לעולם תשעה נטלו כושים
שהדבר כן כמו שהוא עכשיו שאין תנאו
❖
ומשפט (שם).
ברכה אסורה לבעלה
אמת: גמ' לנכסיה. מקרקעי:
כו' עשרה קבים שינה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים ואחד נטלו כל העולם
כנדה. ע"כ. והעיקר מה
כולו: מתני' ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר
שפירשנו שכל[ה] מה
אדעתא למיסק. ונאנס ולא עלה:
ח
שדורשין בהלכות מועדות
מוסף תוספות
ובעידנא דזבין לא אמר. דאדעתא
ממזר ונמצא נתין בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר על מנת שביתי
שהכל בקיאים בה. ומשני
למיסק מזבנינא דאילו פריש בשעת
אלו השמועות מהא
א. דאין לדמות אומדן
קרוב למרחץ ונמצא רחוק רחוק ונמצא קרוב על מנת שיש לו בת או שפחה
ל)
דתלמיד ומהא דחכם,
דעתא לתנאי דלא גמרינן
מכירה דאדעתא למיסק מזבנינא
מגודלת ואין לו או על מנת שאין לו ויש לו על מנת שאין לו בנים ויש לו או
יוצא ששם תלמיד מונח
מתנאי בני גד ובני ראובן
לא הוה זבינא
דאדעתא דהכי לא
אפילו במי שלא למד
אלא בדברים שאין הענין
על מנת שיש לו ואין לו ובכולם אע"פ טשאמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"כ
זבין שיהא דר כאן בלא קרקע:
אלא ענין אחד, ושם חכם
מוכיח אלא מחמת תנאי
אינה מקודשת וכן היא שהטעתו: גמ' ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא
מונח למי שיודע לסבור
שהתנה התם בעינן תנאי
יקריב
בו סברא כמו שכתבנו
כפול לר"מ ולרבנן תנאי,
למיסק לארץ ישראל ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא
בסוף הוריות. דבר חכמה.
אבל היכא דאיכא אומדן
הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים מנא ליה לרבא
הא אילימא מהא דתנן
מילתא דתליא בסברא. ר'
דעתא שהדבר מוכיח שכך
י
מ)
אליעזר. עשיר היה דהוה
היתה דעתו התם לא בעינן
יקריב לא תנאי ולא גילוי דעת
מעשר בכל שתא תריסר
אלפי עגלי [שבת נד, ב]. בע"ז. דוקא שהקב"ה מצרפה למעשה דכתיב [יחזקאל יד, ה] למען תפוש את בני ישראל בלבם וכו' ויש עוד דין שלישי שאין הענין מוכיח כך אלא מחמת גילוי דעתו שגילה לנו תחילה כי הך דהכא ה"נ לא בעינן תנאי
אלא בגילוי דעתו סגי שגילה דעתו תחילה וגם אמר בשעת מעשה. תוס' הרא"ש.
[לעיל לט, ב], אבל בעבירה אחרת לא מקרי רשע במחשבה. ובהני תרתי מקודשת מספק דשמא הוא. לא אמר. לא הזכיר
ולא הודיע מפני זה אני מוכר. שבלב. ונאנס ולא הודיע (ולא) [אלא היה] במחשבתו כך אע"פ שאמת הוא שלכך כיון
דהא שמעינן ליה מעיקרא שמפני זה היה רוצה למכור נכסיו, הואיל ובשעת המכר לא פרסם והודיע מחשבתו אלא נשאה בתוך לבו, אינן כלום. שלא הטעתו ואיהו אטעי אנפשיה ודברים שבלב אינן דברים.