האיש
מקדש
פרק שני
קידושין
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היה
לו לומר מזיד הייתי. דנהי דאין אנו מאמינים אותו לומר
יקריב אותו. קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישא דקרא זכר תמים
קד א מיי' פי"ד מהל' מעשה
א) ר"ה ו. יבמות קו. ב"ב מח.
[ערכין כא.], ב) ת"כ פ' ויקרא
הקרבנות הל' טז:
יקריבנו: שכופין אותו. לקיים דברי נדרו: דמצוה לשמוע דברי
בלבי היה כך מכל מקום מזיד הייתי הוי טענה מקובלת יותר
קה ב מיי' פ"ב מהל' גירושין
פרשה ג ב"ב מח. ע"ש ערכין
חכמים. ואית לן לאחזוקיה בחזקת מקיים מצוה וגמר בלבו לקיים
ואין נראה כל כך רמאות והר"ם פי' ודאי מזיד הייתי אנו מאמינים
הלכה כ סמג עשין נ
כא. ע"ש [יבמות קו. בברייתא
דברי בית דין: שאני התם דלחומרא.
לו יותר כי הא דאמרי' בפ"ק דב"מ (דף ג:) גבי אמרו לו שנים אכלת
כלומר איכא למימר דהא
ע"ש], ג) ["ושחרורי עבדים"
טוש"ע אה"ע סי' קלד סעי' ו:
קו ג מיי' פ"ז מהל' עבדים
ליתא בכת"י, וגם ליתא בשום
דתני מקודשת לחומרא קאמר שאינה
חלב והוא אומר לא אכלתי דחכמים
דוכתא בש"ס שנזכר זה
הלכה ז [טוש"ע יו"ד סי'
מותרת לאחר בלא גט אבל קידושין
פוטרים מטעם דאם ירצה לומר מזיד
יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל
המאמר], ד) [יבמות כ. וש"נ],
א)
רסז סעי' סב]:
1
דאיתיליד
קז ד מיי' פ"ז מהל' מעילה
ליה אונסא
גמורים לא הוו לבטל קידושין אחרים
הייתי:
ה) לקמן סב., ו) [בכת"י נוסף:
כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד א כופין
אלא לאו משום דאמרינן דברים
הלכה א:
באורחא. ולעיל שהוצרך לומר דברים
שלא ר)יתפס בה שאם בא אחר וקדשה
אותו עד שיאמר רוצה אני ואמאי הא
קח ה מיי' שם הל' ה:
שבלב אינם דברים], ז) מעילה
צריכה גט אף משני: אינה מקודשת.
שבלב אינן דברים צריך לומר דללישנא
קט ו מיי' פי"א מהל' מכירה
כא, ח) [בכת"י: הא קאמר לא
בלביה לא ניחא ליה אלא לאו משום
והיינו קולא: כיון דאתניה. שפירש
דאי בעי לא סליק אתיליד ליה אונסא
היה לי בליבי אלא על זה אלא
הל' ח סמג עשין פב
דאמרינן דברים שבלב אינן דברים ודילמא
וכו'], ט) יבמות פז: ב"מ ג:
טוש"ע ח"מ סי' רז סעיף ג:
תנאו בפיו לאו כל כמינה למיעקר
באורחא וללישנא דאי בעי סליק צריך
קי ז מיי' פ"ז מהל' אישות
כריתות יב., י) [אצ"ל הייתי.
שאני התם דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה
תנאו בדברים שבלב הואיל ושמעה
לומר דאיתיליד אונס שאפילו ע"י
וכ"ה בתוס'. ובתוס' הרא"ש],
הל' כא סמג עשין מח
אלא מסיפא וכן אתה מוצא בגיטי נשים תיור לא היה יכול לעלות:
כ) חגיגה י: מעילה כא. [וצ"ל
טוש"ע אה"ע סי' לה סעיף ז:
ולא מיחתה לומר אעפ"כ אני חפיצה
ב)
ב
ח [מיי' שם טוש"ע שם סעי'
דתניא וכ"א בחגיגה שם וע"ש
בך קדש אותי בלא תנאי: ורב חסדא
ושחרורי עבדים כופין אותו עד שיאמר
חוששין
ג
ג)
ברש"י], ל) לקמן נט., מ) גיטין
ח]:
הוה בי רב הונא. כלומר הלך לבי
קיא ט מיי' פ"ט מהל'
סה., נ) [בכת"י נוסף: כי האי
רוצה אני ואמאי הא בלביה לא ניחא ליה אלא לאו משום דאמרינן
גוונא האומר לשלוחו תן גט],
גירושין הלכה לג סמג
מדרשו של רב הונא לעיין בדבר:
דברים שבלב אינן דברים ודלמא שאני התם משום דמצוה לשמוע
ד)
ס) [בכת"י: משום דלקרובה
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' קמא
הבא לי מן החלון. מעות והיו שם
קאתי אמר בהאי וכו'], ע) [צ"ל
דברי חכמים אלא אמר רב יוסף מהכא ה) המקדש את האשה ואמר כסבור
סעי' מה:
קיב י מיי' שם טוש"ע שם
מעות של הקדש ושגג בעל הבית
דנבזה. (יעב"ץ, ע"ש)],
הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה
ונמצאת כהנת ענייה והרי היא
פ) כתובות עב:, צ) [צ"ל כל כן
סעיף מז:
כסבור שהן חולין: דלוסקמא.
קיג כ מיי' פ"ז מהלכו' אישות
אי' בכתובות עב: וכ"א במשנה
עשירה עשירה והרי היא ענייה מקודשת מפני שלא הטעתו $ ואמאי הא
טסק"א: והביא לו. מאותו חלון:
שבמשניות וכ"ה ברש"ל, ועיין
הל' ו סמג עשין מח
קאמר כסבור הייתי אלא משום דאמרינן
דברים שבלב אינן דברים אמר
לא היה בלבי. מכיס זה אלא מכיס זה:
ברש"ש], ק) כתובות עב:,
טוש"ע אה"ע סימן לט סעי'
ר) [בדפו"ר: יתפסו],
א:
ליה אביי דלמא שאני התם דלחומרא אלא אמר אביי מהכא בכולם
בעה"ב מעל. שהרי עשה שליח
קיד ל מיי' שם פכ"ה הל' א
ש) [בדפו"ר: שהלכת להוציאם],
שליחותו ותנן (מעילה דף כ.) השליח
אע"פ שאמרה בלבי
היה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ואמאי הא
ת) [בדפו"ר: שהוציאם],
סמג שם טוש"ע אה"ע
שעשה שליחותו הבעה"ב מעל: והא לא
א) [ברש"י שברי"ף: הדרי,
סי' קיז סעי' ג:
קאמרה בלבי ו) היה ודלמא שאני התם דכיון דאתניה לאו כל כמינה
קטו מ מיי' שם פ"ז הל' ז
וכצ"ל. (יעב"ץ)], ב) [נדצ"ל או
היה בלבי קאמר. והוה ליה לא עשה
❖
דעקרא לה לתנאיה
אלא אמר רב חייא בר אבין עובדא הוה בי רב
מספיקא. (רש"ש, ע"ש)],
סמג שם טוש"ע אה"ע
שליחותו: למיפטר נפשיה מקרבן
סי' לט סעיף ג:
חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטוה מהא ז) ד האומר לשלוחו הבא לי מן
קאמר. ושקורי קא משקר אבל האי
נ [מיי' פכ"ה שם הלכה ב
החלון או מן הדלוסקמא והביא לו אע"פ שאמר בעל הבית לא היה לי
טוש"ע אה"ע סי' קיז סעיף
גברא חזינן דטרח לעלות לארץ
תורה אור השלם
ד:]
בלבי
אלא על זה כיון שהביא לו מזה בעל הבית מעל ואמאי הא ח) קאמר
ישראל ונאנס: לא עביד איניש כו'.
קטז ס מיי' שם פ"ז הלכה ז
1. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר
בלבי אלא לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים ודלמא שאני
סמג שם טוש"ע אה"ע
קושיא היא כלומר דילמא האי דלא
זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח
סי' לט סעי' ד:
אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ
התם
דלמיפטר נפשיה מקרבן קאתי הוה ליה למימר מזיד הוה לא
מיפטר משום דלא מהימן הוא
❖
ט)
י)
(א)
קיז ע מיי' פ"ד מהל' אישות
לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְיָ: ויקרא א ג
ודקאמרת היה לו לפטור עצמו בענין
עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא הוה ליה לומר נזכרתי (דתנן) נזכר
הל' כ סמג שם טוש"ע
כ)
ה
אה"ע סי' לא סעיף א:
אחר ולומר מזיד הייתי הא לא ניחא
בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה
ו
קיח פ מיי' שם טוש"ע אה"ע
גליון הש"ס
ליה למימר דמשוי נפשיה רשע:
❖
שם סעי' ט:
אדעתא למיסק לארעא דישראל סליק ולא איתדר ליה אמר רבא כל
נזכרתי. לאחר ש)(שהלכתי) להוציאה
גמ' ואמאי הא קאמר כסבור
דסליק אדעתא למידר הוא והא לא איתדר ליה איכא דאמרי אדעתא
הייתי. עי' תשובת מיימוני סדר
בשוק בשליחותי נזכרתי שהם של
❖
נשים סי' ג' ודו"ק:
למיסק והא סליק ליה ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארץ
לעזי רש"י
הקדש קודם ת) שהוצאת: שליח מעל.
❖
ישראל לסוף לא סליק אמר רב אשי אי בעי סליק איכא דאמרי אי בעי לא
ובעל הבית פטור דכיון שנזכר לא
טסק"א [טשק"א]. שק.
סליק מאי בינייהו איכא בינייהו דאיתיליד אונסא באורחא: מתני' האומר
שגגה היא גביה ושליח חייב שהוציא
הגהות הב"ח
ל) ז
מעות הקדש לחולין ואילו לא נזכר
לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה
במקום
(א) גמ' הל"ל. נ"ב עיין
תוס' ר"י הזקן
בכריתות ד' יב ע"ב: (ב) רש"י
בעל הבית הוה רמיא מעילה עליה
אחר אינה מקודשת ח הרי היא במקום פלוני וקדשה במקום אחר הרי זו
❖
ד"ה אינה כו' בפניה ימחו:
אדעתא [למיסק]. שהודיע זה
מקודשת: גמ' מ) ותנן נמי גבי גיטין נ) ט האומר תנו גט זה לאשתי
דאיתרבי שליח למעול שולחו על ידו
במקום
בשעת המכר. ולא אתדר.
בריש פירקין (לעיל דף מב:) אבל
לא מצא מקום לדור שם
פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול י הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום
השתא דאיפטר בע"ה רמיא מעילה
או מחמת חוסר מזונות.
מוסף רש"י
אחר כשר וצריכא דאי אשמעינן גבי קידושין במקום דלקורבה קאתי
אדעתא שידור. והואיל והזכיר
ס)
אשליח ככל התורה כולה דאין שליח
יקריב אותו. אל פתח אהל
אדעתא למיסק הו"ל כאילו
בהאי אתרא רחמו לי ולא ממלי מילי עלוי בהאי אתרא סנו לי ממלי
לדבר עבירה והעושה הוא מתחייב:
מועד יקריב אותו, קרא יתירא
אמר בביאור לדור. ומסתברא
מילי עלוי אבל גבי גיטין דלרחוקה קאתי אימר לא איכפת ליה ואי אשמועינן
הוא דהא כתיב ברישא יקריבנו
דזבין לניכסיה אדעתא למיסק. ופריש
דקי"ל דהלכתא כלישנא
(ר"ה ו.). ומצי למיכתב יקריבנו
בתרא והואיל וסליק המקח
ליה דאדעתא דהכי עביד: ולא
גבי גירושין בהאי אתרא ניחא ליה דניבזי בהאי אתרא לא ניחא ליה אבל
ע)
אל פתח אהל מועד לרצונו לפני
קיים. איבעי סליק. בניחותא.
גבי קידושין אימא לא איכפת ליה צריכא: מתני' המקדש את האשה
איתדר. ולא יכול לדור או משום
ה' (רשב"ם ב"ב מח.). מלמד
לא סליק. בתמיהא. אונסא.
פ) כ
שכופין אותו. להקריב מה
שנשתבשו הדרכים מפני
חיסור מזונות או לא מצא דירה: והא
על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה
ל
שנדר (שם). וכן אתה מוצא
ליסטים. ללישנא קמא המקח
לא מיתדר ליה. והוה ליה כמאן דלא
בגיטי נשים. בהנך דתנן
סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה מ על מנת שאין עליה
קיים דאי בעי סליק ויחזור
מצי למיסק והדר זביני: אי בעי הוה
(כתובות עז.) ואלו שכופין
אחר שיירא, ללישנא בתרא
מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין
נ
אותו להוציא מוכה שחין ובעל
דקא מתמה איבעי לא סליק
סליק. ובדידיה קיימא מילתא ולא
פוליפוס, דכופין ומכין אותו
כלומר מי עכבו ואיזה אונס
תצא
שלא בכתובה צ) ס שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים:
בטלה זביניה: אי בעי לא סליק.
עד שיאמר רוצה אני, דונתן
מנעו מלעלות, הא איכא אונס
גמ'
ותנן נמי גבי כתובות כי האי גוונא הכא קידושין איצטריכא ליה
בתמיה מי אנסו: דאיתיליד ליה
ק)
מדעתו משמע (ב"ב מח.).
חוזר מקח. וקי"ל דהלכתא
ודלמא שאני התם. התם
כלישנא בתרא. והביא זה
תנא
כתובות אטו קידושין התם
כתובות איצטריכא ליה תנא קידושין
אונסא באורחא. שמע שהיו ליסטים
נמי כי אמר רוצה אני גמר
הר"ם במכירה פי"א [ה"ט].
כתובות: מתני' המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה
בדרך ללישנא קמא לא א) הדרינן זביני
אטו
בלבו לגרשה דמצוה קעביד,
ע
והא דאמרינן בפרק אלמנה
מאחר שחייבוהו חכמים להוציא
דהכי קאמר דאי בעי למטרח
ניזונת [כתובות צז, א] זבין
אחת
בפחות משוה פרוטה אף
על
פי ששלח סבלונות לאחר מכאן
פ
(שם). מפני שלא הטעתו.
ולא איצטריכו ליה זוזי הדר
ולאהדורי בתר שיירתא הוה סליק
אינה
אלא הוא הטעה את עצמו,
זביניה, התם שנולד לו דבר
וללישנא בתרא דקא מתמה אתמוהי
וכיון דלא פירש לאו כל
מחודש שלא (לצורך מעות)
ומשמע שלא היה לו שום עיכוב אבל אם היה לו צד עיכוב הדרי זביני: מתני'
כמיניה, דהוו להו דברים שבלב
אינה מקודשת. דדוקא קאמר ליה מקום
[הוצרך למעות] כי הנהו
(לקמן סב.). מן הדלוסקמא.
עובדי דהתם, אבל הכא
עלי (ב) בפניהם ימחו בידו: הרי היא. שם תמצאנה ואין זו קפידא:
פלוני שיש לי שם אוהבים ואם בא אדם לומר דברים
טליקא דסבי שקורין טסק"א
שמוכר לעלות ונתהפכה דעתו
גמ'
מתני'
לא ממלי מילי עלי. לא יאמרו לה דבר גנאי עלי: לא ניחא ליה דליבזי. שהמגרש את
תצא
אשתו גנאי הוא לו:
בלע"ז (מעילה כא.). אע"פ
שלא רצה לעלות לא"י לאו
שאמר בעל הבית לא היה
כל כמיניה שאין זה אלא
שלא בכתובה. דאמר אי אפשי באשה נדרנית אבל גיטא בעיא מדבריהם ב) מספיקא כיון דלא פריש דלמא דעתיה נמי אנדרנית:
שמתחרט מן המכר. מתני'.
לי בלבי. שתביא לי אותו
הפוסלין בכהנים. מפורשים בבכורות (פרק מומין אלו): גמ' כהאי גוונא. משנה שנויה שם בהמדיר: הכא לאשמועינן קידושין
ממקום שהבאת לי אלא מזה
במקום פלוני. קפידא הוי,
איצטריכא ליה. תנא דין כתובה אטו דין קידושין: והתם. דקאי בדיני כתובות איצטריכא
ליה משום כתובה ותנא המקדש
האחר, בעל הבית מעל, שהרי
כלומר לא יקדשנה במקום
אינה מקודשת אטו כתובה דבעי למיתני בסיפא כנסה סתם תצא בלא כתובה: מתני' סבלונות. דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו:
נעשית שליחותו, ודברים שבלב
אחר. הרי היא. מראה מקום
שהוא אומר לא היה בלבי על
הוא לו, כלומר אינו רחוק
אינה יותר מדאי. שאין עליה נדרים.
זה אינן דברים (מעילה כא.).
נזכר בעל הבית. שהן של הקדש, עד שלא יגיע שליח אצל חנוני, ולא נזכר שליח. והוציאן, שליח מעל. השליח חייב (חגיגה
אוקימנא (בפרקין) [בפרק המדיר, כתובות עב, ב] דהא דאמרינן אינה מקודשת באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר
י:). דכיון שנזכר בעה"ב דהוה ליה מזיד פטור ממעילה, אבל השליח דשוגג הוא מעל, והיינו דאמרינן במסכת חגיגה (שם) האי
ולא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים, דוקא במילתא דלא קפדי אינשי, ואם יש עליה נדרים אחרים מקודשת*.
דמעל השליח היינו כהררין התלויין בשערה, דשליח ענייא מאי קא עביד, הא לא עביד אלא שליחותיה דבעה"ב (מעילה כא.).
ובירושלמי א"ר יוסי מתני' בשאמר לה על מנת שאין עליך נדר אבל אמר על מנת שאין עליך כל נדר אפילו נדרה
שלא תאכל חרובין נדר הוא. ירושלמי. כלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן ככלי צבעונים הן. שכל המומין. אבל
ונתנו לה במקום אחר פסול. דאין רצונו שיעליזו עליו שם וקפידא היא (גיטין סה.). הרי היא במקום פלוני. אינו אלא
כמראה מקום שם תמצאנה (שם). ותנן נמי בכתובות כי האי גוונא. ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני (כתובות עב:).
מום אחר אע"ג דאמר מקפיד אני לאו כלום הוא ומקודשת, והטעם דלא מקרי מום. ומסתברא אפילו אמר כל מום,
[מ"מ מומין] שאינו פוסל בכהנים לא מקרי מום. ועיקר ביאור זאת המשנה בפרק המדיר [שם]. סבלונות. דורונות שדרך
לשלוח ארוס לארוסתו סבלונות.
*נראה דצ"ל בבגדי צבעונים דווקא דמילתא דקפדי אינשי לא הוי קפידיה קפידא עיי"ש היטיב (ד"ו).