19/98

האיש מקדש

פרק שני קידושין

נא.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

קידושין

שאין מסורין לביאה רבא אמר לא הוו קידושין. פי'

המרבה במעשרות. המפריש אחד מחמשה שמנה ארבעה לחולין

קכג א מיי' פ"א מהל'

א) מנחות נד: עירובין

נ. תוס' דדמאי פ"ח

מעשר הלכה יד

בצד זה ומדד חמישית למעשר: מעשרותיו מקולקלין. דטבל ומעשר

בקונטרס דכתיב ובעלה דבעינן ראויין לביאה וקשה

הלכה י, ב) [בכת"י

סמג עשין קלח שו"ע יו"ד

דהא חייבי לאוין אינם ראוין לביאה ותפסי בהו קידושין ת) לכך נראה

מעורבין זה בזה שהכרי כולו טבל הוה וכשמנה ארבעה לחולין לא

ודפו"ר: תיקדוש. וכנדצ"ל],

סי' שלא סעיף עו:

קכד ב מיי' פ"ח מהל'

היה לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית והוא הפריש

לפרש קידושין שאין מסורין לביאה כלומר שאיסור הביאה ע"י קידושין

ג) עירובין נ. בכורות

ס:, ד) [צ"ל רבה כ"א

בכורות הלכה ד:

מדה שלמה ושם מעשר לא חל עליו

והיינו היכא דקידש אחת משתי

קכה ג מיי' שם הל' א:

בעירובין] [אמנם בבכורות

אלא כפי חשבון ונמצא השאר טבל

אחיות בסתם שמקודם הקידושין

המרבה במעשר פירותיו מתוקנים ומעשרות

קכו ד ה מיי' פי"ב

רבא], ה) [עי' תוס' בכורות

א)א

ואסור לכל אדם עד מ) שיתקננה ואם

היתה כל אחת מהן מותרת ועכשיו

יז ע"ב ד"ה אפשר, בסוה"ד

מהלכות פסולי

מקולקלין ואמאי נימא כל שאינו בזה אחר

(בנמשך לע"א.)], ו) ג"ז

מוקדשין הלכה טו:

ע"י הקידושין נאסרו שתיהן אבל

איתא דכל שאינו בזה אחר זה אינו בבת

זה אפי' בבת אחת אינו אמר ליה שאני

קכז ו מיי' פ"ט מהל'

שם, ז) מנחות עח: עירובין

חייבי לאוין איסור הביאה לא באה אישות הל' ב ג סמג

אחת כלל אמאי פירותיו מתוקנין ולמה

נ., ח) [בעירובין ובמנחות

מעשר דאיתיה לחצאים דאי אמר ב)תתקדש

ע"י הקידושין שהרי מקודם לכן

חל שם מעשר אפי' לפי חשבון הרי

שם איתא ר' זירא וכצ"ל],

עשין מח טוש"ע אה"ע סי'

❖

פלגא דחיטתא קדשה והרי מעשר

ט) [לקמן סד:] יבמות כג:,

מא סעיף ב:

(א)

נאסרו בביאה כמו אחר הקידושין:

אינו בזה אחר זה שאם הפריש פעם

י) לעיל ט:, כ) [בכת"י

בהמה דליכא לחצאין וליכא בזה אחר זה

אחת וחזר והפריש לא היה שם מעשר

האחד

נוסף: להו], ל) ב"ב קמג.

ואמר רבא יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבים

[ע"ש תוס' ד"ה ר"נ אמר

חל על האחרון: דאם אמר תתקדש

ג)

ד)

מוסף רש"י

קנה מחצה], מ) [בדפו"ר:

פלגא פלגא דחיטתא קדשה. הלכך

זה בזה שאני מעשר בהמה דאיתיה בטעות דתנן קרא לתשיעי עשירי

ה)

ו)

שיתקננו], נ) [בדפו"ר:

המרבה במעשרות. אחד

כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור

חזר], ס) [עי' עירובין

ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין הרי תודה דליתא בטעות

מחמש או משמונה,

פירותיו. שסילק לצד

נ ע"א תוד"ה עשירי,

יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה

וליתא נמי בזה אחר זה ואיתמר תודה שנשחטה על שמונים חלות חזקיה אמר

ז)

ומהרש"א שם], ע) [צ"ל

אחד, חולין מתוקנין,

לפי חשבון ואיכא למימר דנתפשו

קרינהו. (יעב"ץ)], פ) [צ"ל

קדשי לה ארבעים מתוך שמונים ור' יוחנן אמר ד לא קדשי לה ארבעים מתוך

אבל המעשרות שנותן

כולהו לפי חשבון אבל גבי אחיות ליכא

בבת אחת], צ) [צ"ל בזה

ללוי מקולקלין, שהרי

שמונים לאו איתמר עלה אמר ר' יהושע בן לוי הכל מודים כל היכא דאמר

ח)

אחר זה], ק) [צ"ל מתאכלי.

טבל מעורב בהן כשנתן

למימר נתפשו קצת קידושין אכל חדא

(יעב"ץ)], ר) [צ"ל לכולם

קב השמיני לא חל

קדשי לה ארבעים מתוך שמונים קדשי לא יקדשו ארבעים אלא אם כן

וחדא: דליכא לחצאין. כשמנה תשעה

שם המעשר אלא על

(יעב"ץ, וכ"ה בדפו"ר)],

קדשי שמונים לא קדשי לא נחלקו אלא בסתם מר סבר לאחריות קא

אינו יכול להוציא שנים ולומר חצי כל

ש) [צ"ל איזה. (יעב"ץ. וכ"ה

הראוי למעשר והשאר

ברש"י שברי"ף], ת) [לקמן

טבל הוא, דמעשר בהדיא

מיכוון ומר סבר לקרבן גדול קא מיכוון ורבא למה ליה לשנויי כרבה תיפוק

אחד יהא מעשר ויקרב לחצאין וליתא

❖

אמר רחמנא שיעור אחד

סח ע"א],

נמי בזה אחר זה שאחר שקרא לעשירי

ליה קידושין שאין מסורין לביאה נינהו לדבריו דרמי בר חמא קאמר:

מעשרה, ולא דמי לתרומה

עשירי נ) וחזר וקרא לאחד עשר עשירי

שניטלת בעין יפה ובעין

ט) איתמר קידושין שאין מסורין לביאה אביי אמר ו הוו קידושין רבא אמר

רעה ובבינונית, דבתרומה

אינו קדוש: ואחד עשר מעורבין.

תורה אור השלם

לא הוו קידושין אמר רבא בר אהינא אסברא לי כי יקח איש אשה

לא כתיב בה שיעור

י)

(ערובין

אחד מהן מעשר גמור אבל אינו ידוע

1. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה

נ. וכעי"ז מנחות נד:).

ובעלה קידושין המסורין לביאה הוו קידושין קידושין שאין מסורין לביאה

ואמאי. פירותיו מתוקנין,

איזה הוא והשני שם שלמים עליו כדין

וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא

לא הוו קידושין תנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן

נימא כל שאינו בזה

תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא

אחד עשר שקרא עשירי אחר שטעה

אחר זה. דאילו הוה

בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ

מקודשות הא אחת מאשה ובתה או מאשה ואחותה מקודשת ואמאי קידושין

וקרא לעשירי תשיעי דקי"ל שהוא

מפריש מעשר כהלכתו

סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ

שאין מסורין לביאה נינהו תיובתא דרבא אמר לך רבא ולטעמיך אימא

והדר שקל תו וקרייה

שלמים כדלקמן האי הוי נמי שלמים

וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:

❖

עליה שם מעשר על חולין

דברים כד א

סיפא מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים

שהרי אחד עשר זה אף הוא אחר

שניתקנו כבר לא חייל עליה

קריאת תשיעי נקרא עשירי והרי הן

ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו

שם מעשר, והשתא נמי

כי אפריש האי טופיינא

מעורבים וירעו עד שיסתאבו ויביא

ס)

הגהות הב"ח

ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות אחיות הוא דאינן מקודשות הא נכריות

עם מעשר לא ליחול שם

בהמת חולין ויאמר כ"מ שהן שלמים

(א) גמ' פלגא פלגא

מעשר אפילו על הראוי

מקודשות ה"ד אילימא דאמרכ) כולכם קני ל)את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה

יהא מחולל על בהמה זו ויקרב זו

דחיטתא: (ב) רש"י ד"ה

למעשר (ערובין נ.). שאני

אלא מעשר. דלהכי פירותיו

לא קדשו וכו' בעירובין.

שלמים והשנים נאכלין לבעלים ששניהם

נ"ב פ' שני דף כ"ד ואיתא

מתוקנין דעל כל גרגר

ספק מעשר ומעשר בהמה נאכל במומו לבעלים והא הכא דאינו בזה אחר זה דאילו קרא לעשירי עשירי לא קדש אחד עשר כלל וכי

נמי בפ' אלו קשרים דף

וגרגר שבו חל השם עליו

❖

ע) קראהו בהדדי חשיב חד מינייהו מעשר לפטור את התשעה: שאני מעשר דאיתיה בטעות. אם טעה מלקרות העשירי בשמו הוי מעשר דתנן

קיב:

לפי חשבון הראוי למעשר,

כגון הפריש אחד מחמשה

[קרא] לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר שבא אחריו של זה קרא עשירי (עד) שלשתן מקודשין וסוף המשנה תשיעי נאכל במומו והעשירי

קדש כל גרגר חציו, דאי

מעשר ואחד עשר קרב שלמים ויליף לה מקראי הלכך כי היכי דחל שמו על הטעות חל נמי כי נפיק אחד עשר בהדיה ולא הפסיד העשירי

אמר תתקדש פלגא

תוס' ר"י הזקן

את שמו בכך אבל קידושין דליתנהו בטעות אינו פ) בזה אחר זה בכל מקום שאינו צ)בבת אחת: והרי תודה. לחמי תודה: דליתנהו בטעות.

פלגא דחיטתא קדשה.

והאי כיון דאפריש כפלים

תיפוק לי. דאפילו לא

שאם שחט תודה על ארבעים חלות ונתכוון לשחורות ונמצאו לבנות שאינן אותן שבדעתו לא קדשו דתנן (נזיר דף לא.) הקדש טעות ב"ש

וקרא עליה שם מעשר

קידש אלא אחת מהן

אומרים הקדש וב"ה אומרים אינו הקדש: וליתנהו בזה אחר זה. שאם שחטה על ארבעים חלות וחזר ואמר על ארבעים אחרות יקדשו

כמאן דאמר תיקדוש כל

הואיל ולא פירש איזו

חיטתא לפלגא (שם). והרי

גם אלו עם אלו לא קדשו שהתודה טעונה ארבעים חלות כדאמרינן במנחות (דף עו.) ושחיטת הזבח מקדשתן קדושת הגוף כדאמרינן התם

אינה מקודשת לדידיה

מעשר בהמה דליכא

דהא לא ידעינן איזו היא

(דף עח:) קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזביחה דהאי קרבנו בלחם משתעי דכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו וגו': על שמונים

לחצאין. דאי אמר חצי

אחות אשה. לדבריו דרמי.

חלות. הביא אצלה לעזרה שמונים: קדשו ארבעים מתוך שמונים. ויוצא ידי תודתו והתם מפרש היכי ק)מתאכלים: לא קדשו. קא סלקא דעתך

טלה זה חולין והחצי מעשר

דמוקי לקרא לקדשן

לא אמר כלום ליקדש

שתיהן כאחת. קדושין

בדרבה פליגי דאמר כל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת ומקשי לה מדחזקיה שהיה רבו של ר' יוחנן כדאמרינן בעירובין (דף כד.)

(ב)

לחצאין, דכל אשר יעבור

שאין מסורין לביאה. כגון

גבי סנדל שנפסקה אחת מתרסיותיו: היכא דאמר וכו'. כלומר היכא דלא נתכוון שיקדשו אלא ארבעים ואת השאר הביא לאחריות

תחת השבט העשירי יהיה

שאמר אחת מבנותיך

שאם יאבדו או יטמאו אלו יהו אלו תחתיהן: לא יקדשו. כלומר לא נתכוון שיקדשו ארבעים בלא שמנים שבדקנוהו ואמר ר)(לכולכם)

קודש אמר רחמנא, יהיה

מקודשת דהא לא ידעינן

כולו קדוש לשם מעשר,

[איזו], או אמר לאחיות

נתכוונתי: לא קדשו. כדרבה דכל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת: בסתמא. ששחט סתם והלך לו: לאחריות מתכוין. ולא

וליתא נמי בזה אחר

אחת מכם מקודשת

היה בלבו אלא על ארבעים: קרבן גדול. ועל כולם היה לבו: ורבא למה ליה לשנויי. לעיל טעמא דמתני' דקתני אינה מקודשת

זה. שאם קרא לעשירי

וקבלה האחת בשליחות

כדרבה: תיפוק ליה. דאפי' לא קידש אלא אחת מהן אלא שלא פירש איזו היא אית ליה לרבא דאינה מקודשת דקידושין שאין מסורין

עשירי ולאחד עשר עשירי

חברתה שאינו יכול לישא

אינו קדוש, וכי קרא לשנים

אחת מהן שמא אחות

לביאה הן שאין ידוע איזה מהן אחות אשה ושמעינן ליה לרבא דאמר לקמן קידושין שאין ראויין לביאה אינן קידושין: לדבריו דרמי בר

עשירי בבת אחת אמרינן

אשתו היא. את וחמור.

חמא קאמר לה. לדידך דילפת ליה מהאי קרא לא תוקמא לקרא בבת אחת דקשיא ונכרתו אלא אוקמי בזה אחר זה והדר תיפוק לך בבת

דחד מנייהו מעשר גמור,

נותן מתנה לנולד ולעובר

אחת דמתני' מיניה וביה משום דרבה: איתמר גרס: קידושין שאין מסורין לביאה. קידש אחת משתי אחיות ולא פירש איזוהי מהם דאין

דאמר רבה עשירי ואחד

ש)

שבמעי אמו או לחמור

עשר מעורבין זה בזה,

שאמר קני את וחמור,

יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו: בר אהינא אסברא לי. הבינני דבר זה שיכולני להביא לו ראיה מן התורה: כי יקח איש. דהיינו

דחד מינייהו מעשר ואידך

לרב המנונא אינו קונה

קידושי כסף דגמרינן להו (לעיל דף ב.) קיחה קיחה וכתיב ובעלה דבעינן ראויה לביאה: כאחת. הוא דאינן מקודשות משום דכל שאינו בזה

הוי אחד עשר שקראו

כלום גם הנולד שהרי לא

אחר זה אפי' בבת אחת אינו: הא אחת מאשה ובתה. ולא פירש מקודשת: הא נכריות. שעמהם מקודשות: קני את וחמור הוא. נותן מתנות

עשירי, ואילו הוה ידע ביה

הקנה לזה בלא זה, וחמור

כגון שטעה וקרא לעשירי

או (עבד) [עובר] לאו בני

לנולד ולעובר שבמעי אמו שאינו קונה כלום גם הנולד אינו קונה שהרי לא הקנה לזה בלא זה והכא נמי איכא חדא דלא חזיא ליה כלל:

תשיעי ולאחד עשר עשירי

קנין נינהו, הכא נמי לא

אלא קיימא לן דעשירי מעשר

קדש האחרות אלא כמו

ואחד עשר קרב שלמים, ומה בין שלמים למעשר, השלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ונפדין במומן ותמורתן קריבה, מה שאין כן במעשר, והשתא דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והי אחד עשר שנקרא

שקדש האחיות והאחיות

עשירי, בעו תרוייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה, ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה, ונסכים יביא נסכי קרבן אחד על תנאי ויאמר אם זה שלמים יהיו על זה ואם לא יהיו על חבירו, אלמא

אינן מקודשות דכל שאינו

מדחל שם מעשר אחד מינייהו שמע מינה אע"ג דלא קדיש אחד עשר אם קרא לעשירי עשירי דהוי עשירי וקרא לאחד עשר עשירי, אפילו הכי כי קרא בבת אחת קדיש חד מנייהו בעשירי (שם וכעי"ז בקצרה בבכורות ס:). שאני

בזה אחר זה אפילו בבת

מעשר בהמה דאיתיה בטעות. כגון אם טעה בעשירי וקראו תשיעי ולאחד עשר עשירי, קדוש אחד עשר משום קריאת השם וקרב שלמים, דתנן קרא לתשיעי כו'. ובפרק בתרא דבכורות (שם) ילפינן מקראי, הלכך כי

אחת אינו.

קראן כאחד לא מעכב י"א על העשירי מלחול עליו שם גמור, דהא י"א גופיה זמנין דקדוש בקריאת שם מעשר כגון היכא דקרייה לעשירי שלפניו תשיעי (ערובין נ.). והרי תודה. דלחמי תודה מ' חלות כדאמר במנחות (עז.).

דליתא בטעות. אם הפריש לחמי תודתו וטעה וסבור שלא הפריש וחזר וקרא שם על מ' חלות אחרות לא קדשי, דהא טעה, ותנן הקדש טעות אינו הקדש במסכת נזיר (לא.). וליתא נמי בזה אחר זה. שאם הפריש מ'

לתודתו וחזר והפריש לה מ' אחרות לא קדשי, וכי שחטה על שמונים בבת אחת אמר חזקיה דקדשי מ' מתוך שמונים, שחיטת התודה מקדשת הלחם כדתניא במנחות (עח:) קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא על

הזביחה (ערובין נ.). קדשי לה ארבעים מתוך שמונים קדשי. הא מ' קאמר (שם). קדשו לה ארבעים מתוך שמונים וכולן שמונים יאכלו בקדושה ליום ולילה דהא לא ידיעי הי ארבעים קדשי (מנחות עח: מכת"י). דלאחריות

נתכוין דאי אבד הא ליפוק באחריני (מנחות שם). לא יקדשו כו' לא קדשי. שהרי אין מביאין לתודה אלא מ' חלות (שם). דהא לא אפשר דיקדשי שמונים דלא בעי אלא ארבעים ולא יצא ידי נדרו דלא תפסי בה קדושה (שם

מכת"י). מר סבר לאחריות קא מיכוון. מ"ד קדשו סבר האי דשחטה סתם אין דעתו אלא על מ', והאי דהביא פ' לאחריות מכוין דאי איבדו ניפוק באחריני (מנחות שם). שאם יאבדו או יטמאו חציין יפטור בחציין והוה ליה

כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים (ערובין נ.). ומר סבר לקרבן גדול קא מיכוון. מ"ד לא קדשו סבר הא דהביא שמונים דעתו אכולם ונתכוין להביא קרבן גדול ופסול (מנחות שם). והא לא אפשר, וארבעין מנייהו לא

אמרינן דלקדשו (ערובין נ:). קידושין שאין מסורין לביאה. שאין סופן לבא לידי ביאה (יבמות כג:). שאינו יודע איזו אשתו ואיזו אחות אשתו שהיא בכרת (לעיל ט:). בר אהינא אסברא לי. חכם אחד ששמו בר אהינא

לימדני טעם זה מן המקרא, כי יקח ובעלה, קיחת כסף הראויה לבעילה הוא דהויא קיחה (שם). קני את וחמור. את ובהמה זו תקנו נכסיי (רשב"ם ב"ב קמג.).