נא:
האיש מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האחד
חולץ לשתיהן. פי' האחד יחידי והשנים אחד חולץ ואחד
אלא לאו אחת מכם. דלאו את וחמור הוא דאם קידש זו לא קידש זו:
קכח א מיי' פ"ט מהל'
פ)
א) לקמן סד:, ב) [שם כל
הענין], ג) שם, ד) לקמן סד:
אישות הלכה ב טוש"ע
רבא מתרץ. מתני' לטעמיה הא דקתני כאחת לאו למידק הא אחת
מייבם ודווקא מיחלץ והדר יבומי פירוש שחלץ היחידי
נדרים סא:, ה) ב"ב קכז.
אה"ע סימן מא סעיף ג:
תחילה והדר יבומי א' מן השנים אחר חליצת אחיו דממה נפשך
מאשה ובתה מקודשת אלא ה"ק המקדש אחת מאשה ובתה הרי הוא
בכורות מז: חולין צ:, ו) [עי'
ב [מיי' שם הלכה ח טוש"ע
מותר דאי חלץ אחיו לזקוקתו א"כ מותר זה ליקח אחותה כיון דחלץ
כמו שקדשן כאחת ואינן מקודשות דקידושין שאין מסורין לביאה הן:
אה"ע סי' לז סעיף טו]:
תוס' יבמות כג ע"ב ד"ה
קכט ג מיי' שם הלכה ג
דיקא נמי], ז) נדרים יט. סא,
הרי כולכם ואחת משתי אחיות כו'.
אחיו פקע הזיקה ואי לא חליץ
ח) יבמות כג:, ט) [בכת"י
טוש"ע אה"ע סימן
לזקוקתו א"כ זה ייבם זקוקתו אבל
דהשתא לאו את וחמור הוא דהא
אלא לאו דאמר להו
אחת מכם וקתני אין
נוסף: ש"מ], י) גם זה שם,
מא סעיף ב:
קל ד מיי' פ"ח מהל' יבום
יבומי אחד מן השנים אפי' לאחר
דאין אחיות מקודשות משום ספיקא
כ) [בדפו"ר: ידעי, וכן בסמוך.
אחיות מקודשות לרבא קשיא רישא לאביי
הל' א סמג עשין נב
ונדצ"ל בב' המקומות ידעינן],
חליצת אחיו שאין כאן אחות זקוקתו
הוא דלא כ) ידע הי קדיש הא אי ידע
קשיא סיפא אביי מתרץ לטעמיה רבא מתרץ
ל) [בדפו"ר: דשמעינן],
טוש"ע שם סי' קעו סעי' א:
כדפירשתי לא מישתרי דכיון דלא
בת זכייה היא הלכך נכריות
קלא ה מיי' שם הל' ב טור
מ) [רש"ש מוחק כל הדיבור
לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה המקדש
❖
חלץ היחידי לשתיהן איכא למיחש בזו
מקודשות. והא דלא אוקמא כגון דאמר
שו"ע שם סעיף ג:
וגורס סתם אין הבוגרות וכו'.
אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן
(ולכאורה כפי שלפנינו נראה
שמתייבמת שמא זו יבמתו של יחיד
אחת מכם משום דקתני במתני' כלכם
מחוסר הבנה)], נ) [ברשב"א
מקודשות הא אחת מאשה ובתה (א) מאשה
ואין לשבש הספרים ולומר דאחת
ונמצא כונסה צ) כפגע ביבמה לשוק בלא
בשם רש"י קטנה, וע"ש],
תוס' ר"י הזקן
ואחותה מקודשת ואם אמר הראויה לביאה
ס) [לעיל מה ע"א], ע) [כאן
מכלכם גרס וכגון שלא קידש אלא חדא
חליצה ולא מצינו לפרש דדוקא מיחלץ
א
הס"ד, ומתה"ד דקא פגע.
אחת מכם. לאו את וחמור
תתקדש לי אינה מקודשת ומעשה נמי
דא"כ לא מתרצא הא ל) דאשמועינן
והדר יבומי קאי אשנים אבל איפכא
רש"ש], פ) [שייך להלן נב בראש
הוא שאם קדש זו לא קדש
לא משום דשמא פגע באחות זקוקתו
לקמן (דף נב.) ממתני' אשה נעשית
הדף], צ) [בדפו"ר: וקפגע],
בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד
זו, וקאמר שאין האחיות
ק) [נדצ"ל ואחת מב' אחיות
מקודשות אלמא דקדושין
דהא מרישא שמעינן:
שליח לחברתה במקום שנעשית לה
כלכלה של תאנים ואמר הראויה לי מכם
לא וכו' דהא דאין האחיות],
שאינן מסורין לביאה לא הוו
צרה: המקדש את בתו סתם. מ) אחת
והילכתא
❖
ר) [בוגרת] דעלמא. כנדצ"ל],
תתקדש לי ואמרו חכמים אין אחיות
קדושין. ואם אמר הראויה.
מבנותיך מקודשת לי: אין הבוגרות
שלא קדש האחיות כלל שהרי
מקודשות ורבא מתרץ לטעמיה המקדש אחת מאשה ובתה או אחת
אין אחת מהן מסורה לביאה
בכלל. אם יש בוגרות הרבה אין אחת
מאשה ואחותה נעשה כמי שקידש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת
ולא הוי את וחמור, ומשום
מהן בספק קידושין הללו להצטרך גט גליון הש"ס
הכי נכריות מקודשות. והכי
ואינן מקודשות ומעשה נמי בחמש נשים ובהם שתי אחיות וליקט אחד
לפי שאינן ברשותו לקבל להו קידושין:
גמ' א"ה מאי למימרא. כעין
נמי אותיבנא במי שמת [ב"ב
זה בכתובות ד' פט ע"ב וע'
קמג, א] לרב המנונא דאמר
כלכלה של תאנים ואמר הרי כולכם ואחת משתי אחיות מקודשות לי
הא קטנות בכלל. וצריכות גט ואפי'
בשיטה מקובצת שם בשם
את וחמור לא קנה כלום
הרבה: כשאין שם אלא בוגרת אחת
בכלכלה זו ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ת"ש המקדש את בתו
א)
הרמב"ן וכאן ישאר הקושיא:
הא נכריות מקודשות אמאי
וקטנה אחת. וכיון שאין הגדולה
רש"י ד"ה דרמיא עליה
את וחמור הוא. ומשני, ולאו
סתם אין הבוגרות בכלל הא קטנות בכלל ואמאי קידושין שאין מסורין
דכתי' ואת בנותיכם. כתובות
מי אוקימנא דאמר הראויה
בספק אין קידושין אלא בקטנה
❖
לביאה נינהו ותיובתא דרבא אמר לך רבא הכא במאי עסקינן כשאין
ד' נב ע"ב:
ב)
לביאה מכם תתקדש לי.
וקידושי ודאי הן וה"ה אם היו שם
הילכך למ"ד את וחמור לא
שם אלא גדולה וקטנה הא בוגרות קתני מאי בוגרות בוגרות דעלמא
גדולות הרבה כיון דאינן בכלל הוו להו
קנה אם אמר כולכם אין
אי הכי מאי למימרא הכא במאי עסקינן דשויתיה שליח מהו דתימא כי
נכריות מקודשות ומתניתין
ב
קידושין בקטנה ולהכי איצטריך לשנויי הגהות הב"ח
דאמר נכריות מקודשות מיירי
מקבל קידושי אדעתה דידה קא מקבל קמ"ל דלא שביק איניש מידי דאית
כשאין שם אלא גדולה אחת דעל כרחך
(א) גמ' הא אחת מאשה ובתה
[דאמר] הראויה לביאה שלא
ליה הנאה מיניה מי לא עסקינן דאמרה ליה קידושי לדידך אפ"ה לא
או אחת מאשה ואחותה
קדש כלל האחיות, אבל לרב
קטנו' דומיא דגדולות דייקינן ומהשתא
ג)
מקודשת ואם אמר הראויה לי
נחמן דאמר קנה מחצה, מתני'
דייק הכי הא קטנה בכלל: והא בוגרות
שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה ת"ש
מכם לביאה תתקדשי לי אין
מתוקמא כלישנא דמתני'
קתני. טובא ודכוותה דייקינן על
מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קידשתי את בתי הגדולה
אחיות מקודשות וכו' וליקט
דאמר כולכם ואעפ"כ נכריות
ד)
❖
אדם אחד כצ"ל וכן בסמוך:
מקודשות. והיינו שהרי"ף
כרחיך הא קטנות בכלל ודאיכא
ואיני יודע אם גדולה שבגדולות ואם גדולה שבקטנות אם קטנה שבגדולות
הביא לשון המשנה כפשוטה,
תרתי: בוגרות דעלמא. כל איש שיש
שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן אסורות חוץ מקטנה שבקטנות
וכן האמת. ובזה נמצא חדוש
לו בת בוגרת אין אותן הבוגרות
גדול בספרי הר"ם שהוא
מוסף רש"י
דברי ר"מ הכא במאי עסקינן ה) כשהוכרו ולבסוף נתערבו דיקא נמי דקתני
הביא הדין כשינויא דאביי
בכלל קידושין שקבל אביה: אי הכי מאי
המקדש את בתו סתם. בתי
בנשים פ"ט [ה"ב], וכתב
איני יודע ולא קתני אין ידוע ש"מ ו) $ אי הכי מאי למימרא לאפוקי מדר'
למימרא. אי אמרת בשלמא בדאיכא
מקודשת לך ולא פירש איזו
שאם אמר כולכם אין אחת
יוסי דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא קמ"ל דמחית איניש נפשיה
טובא איצטריך למתני משום דיוקא
ז)
מהם, אין הבוגרות בכלל.
מהן מקודשת, ובמכירה פכ"ב
ומותרת לכל אדם ואינה צריכה
[הי"ב] פסק כרב נחמן דקנה
לספיקא ת"ש מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו קידש נותן
דידה למידק הא קטנות בכלל לאשמועי'
ח) ג
גט מזה, לפי שאינה ברשות
מחצה. וזה ודאי א"א מבלי
דקידושין שאין מסורין לביאה הוי
גט לזו וגט לזו הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו דיקא נמי דקתני
האב לקדשה (לקמן סד:). הא
טעות סופר. כולכם ואחת. ק)
קידושין אלא השתא לא איהו איצטריך
קטנות בכלל. ואפילו יש שם
לא הוי את וחמור דהא
אינו יודע ולא קתני אינו ידוע אי הכי מאי למימרא סיפא איצטריכא ליה
ט)
שתי קטנות, דאיכא לספוקי
אין האחיות מקודשות משום
ולא דיוקא דידה איצטריך דפשיטא
ד מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם אם
הי מנייהו והוו להו קדושין
ספיקא הוא דלא ידעינן הי
דבבוגרת אין לו רשות ואין כאן עוד
שאין מסורין לביאה, דכל
קידש, הא ידעינן בת זכייה
קדמו וכנסו אין מוציאין אותם מידם דוקא מיחליץ והדר יבומי אבל יבומי
אחת ספק אחות אשה, אפילו
אלא קטנה וקידושין מסורין לביאה הן
וקדושין היא, הילכך נכריות
והדר מיחליץ לא דקא פגע באחות זקוקתו ת"ש שנים שקדשו שתי אחיות
הכי הוו בכלל ספק קדושין
מקודשות. והאי דלא אוקמא
י)ה
ופשיטא דהוו קידושין: דשויתיה שליח.
וצריכות גט (שם). כשאין שם
דאמר אחת מכם משום דתני
זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש זה נותן שני גטין וזה נותן שני
לקדשה לכל הבא: דאית ליה הנאה
אלא גדולה וקטנה. בוגרת
במתני' כולכם. אין הבוגרות
גטין ה"נ שהוכרו ולבסוף נתערבו דיקא נמי דקתני אינו יודע ולא קתני אין
וקטנה, דכיון דבוגרת לא קידש
מיניה. דכסף קידושיה שלו: מי לא
בכלל. ואינן צריכות גט
שוב אין כאן ספק ומותר
שהרי אינן בידו לקדשה הא
עסקינן. קושיא היא וכי לא שמעינן
ידוע שמע מינה אי הכי מאי
למימרא סיפא איצטריכא ליה מת ולזה אח
בקטנה . הא בוגרות
קטנות או נערות בכלל אפילו
(שם)
מינה ממתני' דאפי' אמרה לאביה
קתני. דמשמע טובא ודכותיה
ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שנים
היו רבות כולן צריכות גט
תידוק הא קטנות טובא בכלל
דקדושין שאינן מסורין לביאה
קידושיי לדידך קתני נמי דאינה בכלל:
האחד
(שם). בוגרות דעלמא. של
הוו קדושי. גדולה וקטנה.
$ דרמיא עליה. דכתיב (ירמיה כט) ואת
כל איש ואיש המקדשים את
וקדושין מסורין לביאה נינהו
בנותיכם תנו לאנשים: גדולות. בנות הראשונה: קטנות. בנות השניה: אם קטנה שבגדולות. וכ"ש אמצעית שבגדולות בספק
בנותיהן סתם אין הבוגרות
שהרי ידוע מי קידש שהרי אין
בכלל, הא קטנות בכלל, וכגון
שם אלא אחת. ומאי בוגרות.
זה ולגבי בנות שניה מקרי כולהו בנות גדולות: כולן אסורות. לאחרים עד שיתן גט ואפי' אמצעית שבקטנות דלגבי נ) קטנות אותה
דליכא אלא חדא קטנה, והאי
דמשמע רבות. בוגרות
הבת גדולה היא ושמעינן דהמקדש אחת משתי אחיות סתם שתיהן צריכות גט: שהוכרו. בשעת קידושין פירש לו: ולבסוף
דמתרץ בשאין שם אלא גדולה
דעלמא. כל איש ואיש שיש
נתערבו. שכח איזו גדולה פירש לו: לאפוקי מדר' יוסי. דפליג באידך פירקא (לקמן דף סד:) ואמר כולן מותרות להנשא לאחרים
וקטנה, ה"ה דאי הוו בוגרות
לו בוגרות אין הבוגרות בכלל
טובא כיון דאינן בכלל דקטנה
הקדושין. ומשום הכי אוקמא
בלא גט חוץ מן הגדולה שבגדולות: דלא מחית איניש נפשיה לספיקא. להזכיר שם גדולה אם לא גדולה שבכולן שאם ישתכח
הוו להו קידושין, אלא להכי
בבוגרת אחת דמינה דייקינן
הדבר שלא יהא בספק: אין מוציאין אותם מידם. אפי' לא כנס הראשון את יבמתו ופגע באחות זקוקתו מאחר שכנסה השני
נקט אחת גבי בוגרת, משום
הא קטנה בכלל קדושין, ואי
פקע זיקה והותרה לראשון לקיימה דאחות זקוקה דרבנן היא ולא קנסי ליה להוציא: אין ידוע. משמע לעולם: סיפא איצטריכא
דמיבעי ליה למידק קטנות
הוו רבות דייקינן הא קטנות
דומיא דגדולות (שם). אי
ושמעינן מינה דקדושין שאין
ליה. דקתני היו שנים אחד חולץ ואחד מייבם ולאשמועינן דוקא הכי מיחלץ חד מינייהו לחדא ברישא והדר מייבם שני לשניה ממה
הכי מאי למימרא. פשיטא
מסורין לביאה הוו קדושי. אי
נפשך אם זו ארוסת אחיו שפיר מייבם ואם לאו נכרית בעלמא היא ואינה אחות יבמתו הזקוקה לו דתיהוי דמיא לאחות אשתו שהרי נפטרה
דכיון דאין שם אלא גדולה
הכי. דמיירי שאין שם אלא
וקטנה, דגדולה אינה מקודשת
זיקת אחותה הימנה בחליצת אחיו ולא גזרו על אחות חלוצה משחלצה ס) אלא על החלוץ לבדו ע)דקא פגע באחות זקוקה וכל זמן שלא חלץ א' מן
גדולה וקטנה ומאי בוגרת ר)
וקטנה מקודשת, אי אמרת
דעלמא מאי אתא לאשמועינן
האחין אסורה אחותה על כולן מדבריהם משום דדמיא לאחות אשתו: הכי גרסינן דיקא נמי דקתני ואין יודע ולא קתני ואין ידוע:
בשלמא בדאיכא טובא אצטריך
פשיטא, שהרי אין הבוגרת
האחד לאשמועינן משום דיוקא דידיה
בידו לקדשה, וכ"ת דדיוקא
הא קטנות בכלל למימרא
אתא לאשמועינן הא קטנה
דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין, אלא השתא לא איהו אצטריך ולא דיוקא דידיה (שם). אדעתא
בכלל, פשיטא שהרי אין שם אלא קטנה אחת והוי כמי שאין לו אלא בת אחת דאי אמרת בשלמא דמיירי דאיכא בוגרות טובא
דידה קא מקבל. ואף היא בספק והוו להו קידושין שאין מסורים לביאה, קמ"ל (שם). לא שביק איניש. בתו קטנה דרמיא
אע"ג דלגופייהו לא אשמועינן מידי דפשיטא שהרי אינן בידו לקדשן, דיוקא אתא לאשמועינן הא קטנות בכלל לאשמועינן דאף
עליה להשיאה ומצוה היא עליו דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים, ועביד מצוה דלא רמיא עליה. אלא שליח בעלמא הוא
שאין מסורין לביאה הוו קדושין. שליח. עשתה אביה שליח לקדשה לכל מי שירצה. דידה. דבוגרת. הנאה. דכסף קדושיה שלו
והיא יש לה דעת להשיא את עצמה (שם). משתי נשים. שנשא שניה לאחר מיתת הראשונה (לקמן סד:). גדולות. כת הראשונה,
מקטנה ולא מבוגרת. מי לא עסקינן. קושיא הוא כלומר וכי לא שמעינן ממתני' דקאמר במוחלט שאין הבוגרת בכלל בשום
קטנות. כת השניה (שם). כולן אסורות. קס"ד אפילו הן מאה, שכל אחת קרויה גדולה אצל קטנה הימנה, ובגמרא פריך אמאי
ענין, משמע דאפילו אמרה ליה כסף קדושין שלך וקבל לי קדושין וקדש בתו סתם, דאפילו הכי אין הבוגרת בכלל. ומשני
לא תני ספיקא אמצעית שבשתי הבנות שהן גדולות לגבי קטנות שבכולן (שם). דמחית איניש נפשיה לספיקא. דקסבר ר"מ
אפילו הכי. כלומר אין הכי נמי כדקאמרת והטעם דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה [דכתיב] בנותיכם תנו לאנשים [ירמיה
מעייל איניש נפשיה לספיקא דלא יזדהר הארוס בשעת קידושין דלא ליתי לידי קלקול, והואיל דלא ידעינן הי מינייהו קדיש כולן
כט, ה]. ומסתברא אע"ג דהאי שיטה אליבא דרבא הוא ולא קי"ל כוותיה ביע"ל קג"ם ומצינו לאוקמא מתני' בבוגרות רבות,
אסורות (נדרים סא:). ואינו יודע איזו קידש. אסור בשתיהן דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה (יבמות כג:).
[ומ"מ] קטנות בכלל, אפילו הכי הלכתא בכל האי שיטה כרבא דסברא מעליותא היא ולית בה פלוגתא. וכ"כ הר"ם פ"ט [ה"ח].