מבוי
שהוא
גבוה פרק ראשון עירובין
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מבוי
מבוי שהוא גבוה. $ שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה.
שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט. הקשה מהר"י מאורלינ"ש
א א מיי' פי"ז מהלכות
א) סוכה ב., ב) שם, ג) מדות
פ"ד מ"א, ד) [מדות פ"ג
וקורה זו להתיר לטלטל לתוכה באה דמדאורייתא איתסר
שבת הלכה יד סמג
דהוה ליה לאשמועינן הכשר מבוי ברישא שהוא בלחי וקורה
מ"ז], ה) [יומא מד: זבחים
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
ואם הניח למעלה מעשרים ימעט ותירץ דתנא ניחא ליה להתחיל
הוצאת רה"ר בשבת. ומה היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה כדאמרן בפרק
יד. נח: נט.], ו) שבועות טז:,
סי' שסג סעיף כו:
יציאות השבת (שבת ד' ו.) שדומין לדגלי מדבר דכל מילי דשבת ממשכן
בהאי לישנא כמו שמתחלת
מתניתין דסוכה ולהכי פריך שפיר טפי
ב ב מיי' פ"ד מהלכות
ז) זבחים נה: יומא כט. סב:,
ח) [לקמן ו:], ט) [סוכה ב.],
סוכה הלכה א סמג
גמרינן ועגלות של לוים ברוחב י"ו
בגמרא מאי שנא גבי סוכה דתני
פסולה: סוכה דאורייתא תני
י) [ויקרא כג], כ) בס"א:
עשין מג טוש"ע א"ח סי'
אמה אזלי כדאמרן בהזורק (שם ד'
ניתנה מדתה, ל) [סוכה ב.],
תרלג סעיף א:
פסולה. פרש"י דשייך למיתני בה
צט.) הלכך לא הוי רה"ר בציר מי"ו אמה
ג ג מיי' פ"ד מהלכות בית
מ) [שמות מ], נ) [ועי'
מבוי
ברש"י שבועות טז: שפירש
הבחירה הלכה ז סמג
רוחב ומפולש מב' ראשין אבל מבוי
לשון פסול הואיל ומימות משה ניתנה
באופן אחר], ס) [ת"י],
עשין קסג:
קצר הוא ואינו רחב י"ו אמה ואי נמי
מדה זו ס) [אף על גב דבדאורייתא
ד ד מיי' שם הלכה ח:
ע) [בפסחים נח:], פ) [צ"ל
רחב הוא אינו מפולש אלא ראשו
ה ה מיי' פ"ה מהל'
שייך נמי תקנתא] ולישנא דאיבעית
במסכת תמיד פ"ג משנה ז'],
צ) [דפסחים פ"ד ה"ב],
מעשה הקרבנות הל'
אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד סתום
אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא
❖
ק) [ועי' תוס' יומא כט. ד"ה
ה סמג עשין קפג:
דאי הוה מפולש לא הוי משתרי
לא אתי שפיר לפירושו כי גם ללשון
אלא אפי' וכו' שכתבו דלשון
בקורה כדאמרינן בגמ'ח) וכיון דלאו
ראשון תני בדאורייתא תקנתא ולא
התוספתא מוכח דפסולין
שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט
א)
א
(א)
מדאורייתא וע"ע תוספות
רה"ר הוא שרי לטלטולי ביה מן
קאמר אלא דשייך למתני בה לשון
תורה אור השלם
❖
פסחים נח: ד"ה העולה],
ר' יהודה אומר אינו צריך והרחב מעשר
התורה בלי שום תיקון ורבנן גזור
פסולה לכך
נראה לפרש סוכה
1. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
אמות ימעט ואם יש לו צורת הפתח אע"פ
עליה משום דאתי לאיחלופי ברה"ר
דאורייתא תני פסולה דלשון ימעט
קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל
שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט:
מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
ושריוה בתקנתא דלחי או קורה
משמע חומרא בעלמא ואתי למיטעי
הגהות הב"ח
גמ' תנן התם סוכה שהיא גבוהה למעלה
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל
דליהוי היכירא דלא ליתי למישרי
ולומר דדווקא לכתחלה אבל בדיעבד
ב)
ב
(א) במשנה מבוי שהוא
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
רה"ר גמורה: ימעט. ישפיל וטעמא
גבוה מעשרים כצ"ל ותיבת
שפיר דמי אבל במבוי דרבנן אין
ויקרא ג ב
מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר
❖
2. וַיְבִאֵנִי אֶל אֻלָם הַבַּיִת
למעלה נמחק:
מפרש בגמ' [ע"ב]: והרחב מעשר אמות
לחוש והא דאמרינן בפ' במה מדליקין
מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה וגבי מבוי
וַיָּמָד אֵל אֻלָם חָמֵשׁ
ימעט. דזהו שיעור רוחב סתם
(שבת ד' כב.) נר חנוכה שהניחה
אַמּוֹת מִפֹּה וְחָמֵשׁ אַמּוֹת
תני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי
פתחים וטפי מהכי לא מיקרו פתח
למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה
מִפֹּה וְרֹחָב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ
גליון הש"ס
דרבנן תני תקנתא ואיבעית אימא דאורייתא
אָמּוֹת מִפּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת
אלא פרצה ואנן בעינן פתח וצריך
וכמבוי ואע"ג דנר חנוכה הוי דרבנן
רש"י ד"ה מבוי שהניחו
יחזקאל מ מח
מִפּוֹ:
נמי תני תקנתא אלא סוכה דנפישין מיליה
לנעוץ קנים למעט רוחב כניסתה
נקט פסולה אגב סוכה דבתריה א"נ
את הקורה למעלה מכ'.
וַיְשִׁבֵנִי אֶל פֶּתָח הַבַּיִת
פסיק ותני פסולה מבוי דלא נפישי מיליה תני
וכ"כ הרע"ב ובחידושי
ולהעמידה על עשר או על פחות:
התם לא מצי למיתני ימעט דהוה
וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת
למשניות כתבתי לתמוה הא
מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי
תקנתא אמר רב יהודה אמר רב חכמים לא
צורת הפתח. לחי מיכן ולחי מיכן
משמע כמו שהיא דולקת ימעט וזה
מסקינן לקמן דחלל מבוי
פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַיִם
וקורה (ס"א וקנה) על גביהן:
אינו דאפילו למ"ד הנחה עושה מצוה
למדוה אלא מפתחו של היכל ורבי יהודה
תנן וא"כ אפשר לקורה
יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶּף
גמ' דתני תקנתא.
להיות מונח למעלה מכ'
הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב
צריך לכבותה ולהדליקה שלא יאמר
לא למדה אלא מפתחו של אולם דתנן פתחו
ג) ג
אלא דהחלל צריך שלא יהי'
לַמִּזְבֵּח: יחזקאל מז א
דתני ימעט ולא תנא
הרואה לצרכו הוא דאדלקה כדאמרינן
3. וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי
למעלה מכ' עוד כתבתי
של היכל גבהו עשרים אמה ורחבו עשר
פסול: סוכה. דטעמא
התם גבי הדליקה מבפנים והניחה
לתמוה במה דכתב רש"י
בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל
אמות ושל אולם גבהו ארבעים אמה ורחבו
ד) ד
דכתיב
בזה הדבור וכן הרע"ב
נַפְשִׁי אֶתְכֶם:
אל פתח אולם
דידה דאורייתא כדאמרי'
מבחוץ:
ושריוה בתקנתא דלחי או
ויקרא כו יא
י) עשרים אמות ושניהן מקרא אחד דרשו
התם מלמען ידעו דורותיכם : תני
הבית. זה הפסוק אינו בשום מקום
ט)
4. וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי
קורה דליהוו היכר. הא
ושחטו פתח אהל מועד דרבנן סברי קדושת
פסולה. הואיל וכבר מימות משה
1
קיי"ל דלחי העומד מאליו
ואור"י דמצינו דכתיב (יחזקאל מ)
הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת
הוי לחי דקיי"ל לחי משום
היכל לחוד וקדושת אולם לחוד וכי כתיב
הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם:
ניתנה מדה זוכ) ובאו חכמים לפרש לך
אולם הבית ובקרא אחרינא (שם מז)
❖
מחיצה: תוס' ד"ה שלמים
במדבר י כא
שאם לא עשה כן פסולה שייך למיתני
פתח אהל מועד אהיכל כתיב ורבי יהודה
כתיב פתח הבית והוי כאלו נכתב
וכו' דתמיד של שחר נמי
וכו'. עי' זבחים דף סא
בה לשון פסלות ואף על גב דמהניא
בהדיא בחד קרא פתח אולם הבית
סבר ה) היכל ואולם קדושה אחת היא וכי כתיב
ע"א תוס' ד"ה קודם
בה תקנתא כל כמה דלא מתקן לה
מוסף רש"י
וקאמרי רבנן אי כתב פתח אולם
פתח אהל מועד אתרוייהו הוא דכתיב
שיעמדו: בא"ד פסולין
איקריא פסולה: מבוי. דכל עיקריה
כדקאמרת פי' שלא היה כתוב בשום
מבוי שהוא גבוה
היינו מדרבנן. עי' הוריות
ואיבעית אימא לר' יהודה נמי קדושת אולם
למעלה מעשרים אמה.
דף ד ע"א ברש"י ד"ה
דרבנן הוא לא שייך למימר ביה לשון
מקום אולם הבית:
❖
לחוד וקדושת היכל לחוד והכא היינו טעמא
ספק משחשיכה ובתו' שם:
מבוי שהוא סתום משלש
אשכחן
פסלות שהרי כאן התחילו להראותך
משכן דאיקרי מקדש.
צדדין וראשו פתוח לרה"ר
דרבי יהודה 2 דכתיב אל פתח אולם הבית
עסקי מבוי ותורותיו ומאי פסול שייך
ונפקא מינה שאינו
וחצירות פתוחות לו
ורבנן אי הוה כתב אל פתח אולם כדקאמרת
ויוצאות ובאות לרה"ר, הרי
למימר אכתי לא הודיעוך רבנן
דוחה את השבת ושלא יכנס אדם
רבינו חננאל
הוא רשות היחיד לבני
השתא דכתיב אל פתח אולם הבית הבית
שיעוריה בהכי דליתני אם לא עשה
שם באבק שעל רגליו משמע דמשכן
חצירות, ואסרו חכמים
מבוי שהוא גבוה מעשרים
כן פסול: דאורייתא נמי תני תקנתא.
ומקדש גמרינן מהדדי וכן בפ"ק דחולין
הפתוח לאולם והא כי כתיב האי במשכן
להוציא מרשותו לרשות
אמה ימעט. תנא כיצד
חבירו בלא עירוב,
ממעטו נותן עליו קורה
בעלמא במילי אחריני: דנפישי
(ד' כד.) גבי מומין שפסולין בכהנים
כתיב אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש
ו)
שהחצירות כל אחת רשות
מעשרים אמה ולמטה. תנן
מיליה. דקתני התם ל) ושאין לה שלש
ולוים בשנים דקאמר יכול אף בשילה
לעצמה והמבוי רשות לכולן
דאיקרי משכן דאי לא תימא הכי הא ז) דאמר
התם סוכה שהיא גבוה
דפנות ושאינה גבוהה עשרה ושחמתה
והצריכו בו שיתוף להשתתף
ובית עולמים כן וקשה דבפ"ב
מעשרים אמה פסולה.
רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן
ה
כל החצירות בפת או ביין
מ"ש גבי סוכה תני
מרובה מצילתה: פסיק ותני פסולה.
דשבועות (ד' טז:)
מצריך תרי קראי
ולהניח השיתוף באחת מן
פסולה, מ"ש גבי מבוי תני
קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר
דהשתא מצי כייל ותני להו כולהו
דקאמר דלכתוב אידי ואידי מקדש
החצירות, ולפי שאין לו
תקנתא וכו', ופשוטה
ושחטו פתח אהל מועד בזמן שפתוחין ולא
כחדא דאי הוה תני תקנתא לא הוה
מחיצה רביעית וקרוב הוא
1
וכו' וכן בסוטה (ד' טז.) וביומא (ד'
היא. אמר רב יהוד' אמר
להיות דומה לרה"ר,
רב חכמים לא למדוה
בזמן שהן נעולים והא כי כתיב ההיא במשכן
מצי לערובינהו ולמתנינהו דבשאין
מד.) ובכמה דוכתי ותירץ הר"ר נתנאל
הצריכו היכר בראשו
שעד כ' אמה כפתח הוא
לה שלש דפנות בעי למיתני יעשה
כתיב אלא אשכחן מקדש דאיקרי משכן
דהכא לא צריך קרא דעיקר דרשה
הפתוח לרה"ר, או לחי
חשיב, אלא מפתחו של
זקוף או קורה מכותל
לה דופן ובשאינה גבוהה בעי למיתני
היכל, שהיה גובהו כ'
אינה אלא על המקדש דבמשכן לא
ומשכן דאיקרי מקדש בשלמא מקדש
לכותל, ואם גבוה הקורה
אמה, כדתנן במסכת
יגביה ובשחמתה מרובה מצילתה
היו דלתות וההיא דחולין סברא הוא
דאיקרי משכן דכתיב ונתתי (את) משכני
מעשרים אמה, ימעט.
מידות, פתחו של היכל
3
יוסיף על סככה ואמר מר לעולם
אם לא היה הפסוק שיפסלו אף בשילה
ישפיל (סוכה ב.). בזמן
גובהו כ' ורחבו י' אמות.
בתוככם
אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן
שפתוחין. לשון פתח אינו
ור' יהוד' למד מן האולם
ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה
הואיל ואינו תלוי בקדושת המשכן:
אילימא מדכתיב ונסעו הקהתים נושאי
אלא החלל, והפותח והנועל
דתנן ושל אולם גובהו מ'
שלמים
4
: אהל מועד. הוא
ששחטן קודם פתיחת
(פסחים ד' ג:)
קרוי דלת (זבחים נה:).
אמה ורוחבו כ' אמה.
המקדש
והקימו את
המשכן עד בואם
ההיכל ששם היה נתון מזבח הזהב
דלתות ההיכל פסולין.
ונתתי משכני בתוככם.
ושניהם מקרא אחד דרשו
ההוא
כל הניתן בתוככם קרי
ושחטו פתח אוהל מועד.
והשלחן והמנורה ובכולהו כתיבמ) אהל
ואם תאמר תיפוק ליה דנשחטו קודם
❖
משכן (שבועות טז:).
רבנן סברי פתח אוהל
מועד: רבנן סברי. קדושת אולם לאו כקדושת היכל וכל עבודות
תמיד של שחר ואמרינן ע) העולה עולה ראשונה $ דתמיד של שחר
מועד ההיכל הוא דאיקרי
האמורות בהיכל אי הוה עביד להו באולם שלפניו לא מיתכשרי
נמי בעי פתיחת דלתות ההיכל כדתנן בתמיד נשחט (פסחים ד' נח:) לא היה
פ)
אהל מועד, והאי פתח,
פתח ההיכל הוא. ור'
הלכך לא מיקרי אהל מועד ולא אשכחן קרא דליקרי לפתח
תמיד נשחט עד שהיה שומע קול שער שנפתח וי"ל דקרא דהעולה
רב ניסים גאון
יהוד' סבר קדושת אולם
דיליה פתח: אל פתח אולם. אלמא פיתחא אקרי: הבית הפתוח
דווקא בהקטרה איירי ולא בשחיטה אי נמי למצוה ולא לעכב כדאמר
והיכל חדא מילתא היא
מבוי דרבנן תאני תקנתא.
לאולם. והוא היכל: והא כי כתיב. פתח אהל מועד במשכן שהיה
בהדיא בהתכלת (מנחות ד' מט.) והא דתניא בתוספתא כל הזבחים
צ)
וכוליה אהל מועד איקרי.
בפר' עושין אמר רב
ואע"ג דהאי קרא ושחטו
יהודה אמר שמואל בשעה
במדבר כתיב ושם לא היה אולם ופתח היכל י' אמות הוא
שהקדימן לתמיד של שחר או עיכבן אחר תמיד של בין הערבים
פתח אהל מועד במשכן
שתיקן שלמה עירובין
דגבוה שהקרשים לא היו אלא עשר אמות גובהן: שלמים
$ פסולין היינו מדרבנן אי נמי הכא איצטריך כשנפתחו וחזרו וננעלו ק):
כתיב וליכא התם אולם.
וידים יצתה בת קול
ששחטן. שחרית קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין: הא במשכן
אשכחן דמשכן איקרי
ואמרה לו בני אם חכם
בין
מקדש, שנאמר ועשו לי
לבך. ודע כי כל דבר
כתיב. ובבית עולמים מנא לן: ונתתי משכני בתוככם. נ) וכשנאמר מקרא זה כבר הוקם המשכן שהרי בתורת כהנים נכתב וכל אותו
מקדש ושכנתי בתוכם
שאינו כתוב בקראי ואע"פ
הספר באהל מועד נאמר כדכתיב (ויקרא א) וידבר ה' אליו מאהל
מועד ועל איזה משכן היה
מבטיחן
עוד
אם
לא על המקדש:
ככל אשר אני מראה אותך
שהוא מתקנת נביאים,
את תבנית המשכן.
דרבנן מיתקרי, כי מפי
ההוא
ומקדש נמי איקרי משכן,
השמועה שלהן קיבלנוהו.
דכתיב ונתתי משכני בתוככם. ותרווייהו חדא מילתא היא. ארון נמי אקרי מקדש שנאמר ונסעו הקהתים נושאי המקדש.
ועירובין דרבנן לפי שאינם כתובים