מבוי
שהוא גבוה פרק
ראשון עירובין
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
ורבי יהושע. בפרק הזהב בבבא מציעא (ד' נט:): ואיבעית אימא.
שדרה וגולגולת. משמע דוכן לטרפה אתרוייהו קאי ואם תאמר
מ א ב מיי' פ"ב מהל'
א) [ברכות נב. פסחים קיד.
הרוצה לעשות דקתני לאו בית שמאי ובית הלל דווקא נקט דעל כרחיך
יבמות יד. ב"מ נט: חולין
טומאת מת הלכה ח
מאי קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות לב"ש נמי מיית
מד.], ב) נ"א דאמר אין
סמג עשין רלא:
כב"ה בעי למיעבד אלא אפלוגתא דשאר תנאי בעלמא קאי דפליגי
בשיעורא דידהו ועוד מאי קמ"ל רב יהודה דאמר וכן לטרפה לענין
מא ג מיי' פ"י מהלכות
משגיחין בבת, ג) חולין מב:
בעלמא בשאר מילי כגון אלו מחלוקות דבית שמאי ובית הלל כלומר כי
גולגולת כיון דמיית בה וי"ל דרגילות הוא למות על ידי נטילה בחסרון שחיטה הלכה ב ה
אהלות פ"ב מ"ג בכורות לז:,
ד) ר"ה יד. יבמות טו.
סמג עשין סג טוש"ע יו"ד
היכי דפליגי בית שמאי ובית הלל
מועט מעל ידי רקיבה וחולי וא"ת
[תוספתא שביעית סוף
סי' ל סעיף ב וסי' נד
בדברי מחלוקתן: מכל מקום. ברייתא
ובאלו טרפות (חולין ד' מב:) דפריך
ורבי יהושע היא דלא משגח בבת קול
א)
ב)
פ"ד], ה) [ר"ה יד:], ו) [דף
סעיף ד:
(לא) מתרצה וקשיא לנהרדעי דעבוד
מב ד ה מיי' פי"ז מהל'
והאיכא בסג"ר ושב שמעתתא והסמ"ך
לז:], ז) [ר"ה ב.], ח) [שם],
ואיבעית אימא הכי קאמר כל היכא
ט) [פסחים עד:], י) ת"י
שבת הלכה ג י [ע"ש
כתרי חומרי: הלכה. כתנא קמא:
הוי חסרון בשדרה ואמאי לא פריך נמי
דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי
כ"י, כ) [ועי' תוס' גיטין נו:
בכ"מ ובמ"מ] סמג עשין
ואין מורין כן. אלא כחנניה דבעי
מגולגולת וי"ל דחסרון גולגולת דטריפה
ד"ה וניקר ותוס' חולין מב:
דרבנן א טוש"ע א"ח סי'
אהדדי כעין מחלוקת ב"ש וב"ה לא ליעבד
❖
דלתות: דסתרן אהדדי. תרי תנאי
היינו משום דסוף הקרום של מוח שסד סעיף א:
ד"ה ואמר ותוס' ב"ק נא.
כי קוליה דמר וכי קוליה דמר ולא כחומריה
ד"ה נעביד ותוס' בכורות לז.
דפליגי מר מחמיר ומר מיקל וטעמא
ליפסק והוי בכלל י"ח טריפות אבל
❖
ד"ה כדי],
דמר וכי חומריה דמר אלא או כי קוליה דמר
דחומריה דמר בהאי הוי קולא בדוכתא
שדרה לא הוי משום דסוף החוט
רבינו חננאל
וכחומריה עביד או כקוליה דמר וכחומריה
אחריתי וטעמא דקוליה דמר בהאי
ליפסק דאפילו למטה מפרשות דליכא
ופרקינן הא דעבוד דלת
הוי חומרא בדוכתא אחריתי מאן
עביד מ"מ קשיא אמר ר"נ בר יצחק כוליה
טרפות בפסיקת החוט איירי:
הגהות הב"ח
בהאי מבוי עקום כרב
דעבד בהנך תרי דוכתי לחומרא
י) (ומיהו כמה בני אדם שניטל הרבה מעצם
כרב עבדוה דאמר רב הונא אמר רב
(א) רש"י ד"ה ומסיים
עבוד. דאע"ג דאמר רב
מיקרי כסיל דהא חד טעמא הוא
וכו' הד"א עם ד"ה אין
גולגלתם ולא ניקב הקרום וחיו וצ"ל דחסרון
הלכה כתנא קמא [הא]
הלכה ואין מורין כן ולרב אדא בר אהבה
צריך וכו': (ב) בא"ד
אמר אין מורין כן, אלא
הגולגולת הוי עם קרום העליון ואע"ג
דהכא הוי חומרא והכא הוי קולא ואי
אמר רב דאמר הלכה ומורין כן מאי איכא
כדאמרינן בפרק שני. נ"ב
כב"ה ואליבא דחנניה
דאיכא למ"ד דבבהמה בכה"ג בנקיבת קרום
ההוא טעמא סבירא ליה ליעביד
ריש דף כה וע"ש בפרש"י
דאמר עושה דלת. ולרב
למימר אמר רב שיזבי כי לא עבדינן כחומרי
העליון טריפה היינו משום דסוף התחתון
דף כד ע"ב: (ג) תוס'
כקוליה וכחומריה: כגון שדרה וגולגולת.
אדא בר אהבה דאמר
ליפסק אבל באדם אין סופו ליפסק לפי
דבי תרי היכא דסתרי אהדדי כגון שדרה
ד"ה אם היה וכו' בהג"ה
הלכה ומורין כן, פריק רב
של מת דאיפליגו בה דלבית שמאי לא
שמא כל אחד יבנה בחלקו
שיזבי, כי לא עבדינן כתרי
שהוא קשה וחזק באדם יותר מבהמה ולכך
וגולגולת דתנן השדרה והגולגולת שחסרו
ג)
הוי חסרון אלא בב' חוליות ואם חסרה
כדאמר בסמוך. נ"ב פירוש
חומרי כגון שדרה ונעקרה
צריך חסרון העצם אבל למ"ד עד דאינקיב
דקאמר ברחבה דיחיד
וכמה חסרון בשדרה בש"א שתי חוליות
חוליא אחת עדיין מטמא באהל וגבי
צלע מעיקרא טריפה,
תתאה אדם ובהמה שוים דבין באדם בין
זימנין דמימלך ובני לה בתי
דסתרי אהדדי. דחיסרון
טריפה נמי לא הוי חסרון וכשירה והוי
וב"ה אומרים חוליא אחת ובגולגולת בש"א
א
בבהמה כי נפסק העצם עם הקרום סוף
כו' כלומר דחיישי' דילמא
בשדרה א) חוליא וצלע
טעמא דבית שמאי חומרא לגבי מת
עבדי בה דיורין ואסרי
בהדה ונעקרה צלע בלא
התחתון ליפסק) כ):
כמלא מקדח וב"ה אומרים ב כדי שינטל מן
ג ונהג בו ב' עישורים. מפרש
אהדדי היינו דקאמר לקמן
חוליא, אבל תרי חומרי
ולבית הלל דאמרי חסרון הוא הוי
החי וימות ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן
ומאן דאסר זמנין דהוו בה
דלא סתרי אהדדי עבדינן.
חומרא לגבי טריפה ומאן דעביד
בירושלמי שעישר על תנאי
❖
דיורין ואתי לטלטולי:
וכבר פירשנו שמועה זו
לענין טריפה אבל היכא דלא סתרי אהדדי
בקעה
בטריפה כבית הלל וכבית שמאי במת
מכאן
וחללו ונתנו לעניים:
בפרק אילו טריפות בהאי
עבדינן והיכא דסתרי אהדדי לא עבדינן
תנן כמה חיסרון בשדרה
הוי כסיל דהא סתרן עובדי אהדדי
ובקעה מכאן מיבעיא. ולא משמע
כדי שינטל מן החי וימות.
מתיב רב משרשיא מעשה ברבי עקיבא
גליון הש"ס
ד)
דהכא הוי חסרון והכא לא הוי
ליה דאתא לאשמועינן דאפ"ה בעי צורת
ולעיניין טריפה תנן זה
שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו ב'
חסרון: השדרה והגולגולת. גבי
גמ' אמר לי' אביי לר"י
הפתח אלא אתי לאשמועינן דסגי
הכלל כל שאין כמוה חיה
בצורת הפתח: אם היה מבוי כלה
הא דר"י דשמואל היא.
טריפה, וכיון שאתה
טומאת אהל במת תנן כמה חסרון
עישורין אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה
לקמן דף פה ע"א יבמות
עושה חוליא אחת טריפה,
בשדרה ותצא מתורת שדרה ותידון
לרחבה אינו צריך כו'. פירש רש"י
ר' עקיבא גמריה איסתפיק ליה ולא ידע
יח ע"א כתובו' דף יב
ה)
ולעיניין טומאה [אם חסר]
❖
כשאר עצם כשעורה שאינו מטמא
ע"ב:
דנפרצה רחבה כנגדו איירי דאל"כ
חוליא אחת [אתה] מטמא
אי בית הלל בחד בשבט אמור אי בחמיסר
באהל דהן סותרין זה את
באהל: כמלא מקדח וכדי שינטל מן
מאי אשמועינן דלאשמועינן דאין
בשבט אמור ועבד הכא לחומרא והכא
זה. פי' [אחר] תרי
החי וימות מפרש להו בבכורות בפ'
רחבה אוסרת על המבוי לא איצטריך
חומרי דסתרי אהדדי, כגון
מוסף רש"י
לחומרא: יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא
שלישיו): אבל היכא דלא סתרן. חומרי
שדרה וגולגולת דתנן
דרחבה לית בה דיורין כדאמרינן בפ'
השדרה והגולגולת.
ויתיב וקאמר אמר רב יהודה אמר רב
בתרוייהו כדי שינטל מן
אהדדי כגון הכא דפליגי בתרי מילי
ב' (ד' כד:) גבי רחבה דהוה בפום
שלימין מטמאין באהל
החי וימות. גבי טומאה
מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן
דתליין בתרי טעמי מר מחמיר בהא
ד
נהרא מאן דשרי
משום דלית בה
ושאר עצמות אין מטמאין
תנן כמה חסרון בשדרה
באהל עד שיהא בהן רוב
ופלטיא מכאן ופלטיא מכאן אבל סרטיא
ולא יהיה מטמא באהל
עקום ומר מחמיר בהא מפולש ולא
דיורין והלכתא
כרבינא לקולא
בנין או רוב מנין או רובע
בית שמאי אומרים שתי
הגה"ה
סתרן חומרי אהדדי עבדינן: שליקט
ועוד דאין צריך
מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה
הקב, ואם חסרו שדרה
חוליות ובית הילל אומרים
אתרוג. כל האילן קרוי אתרוג:
שני
כלום משמע דקאי
וגולגולת אין מטמאין
אפילו מאן דאסר
אחת, וחלוקתם דבית
מכאן עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה
(בכורות לז:). וכמה
שמאי סברי לא מיית עד
עישורין. שניה יוצאה ושלישית נכנסת
איכא למימר דאיירי
אאיסור פילוש
מכאן השתא סרטיא מכאן ובקעה מכאן
חסרון בשדרה. שלא
(דמשתלמו) [דאשתלפי]
ברחבה שכל אחד
הואי. שנה שניה לשמיטה מעשר ראשון
דאיירי ביה לכך
תטמא באהל אלא במגע
מיניה תרי חוליות. ובית
עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה
היה חלקו מבורר בה
ושני והשלישית מעשר ראשון ומעשר
נראה דבנפרצה
ובמשא כדין עצם כשעורה,
הילל סברי כשתנטל
ברחבה ואיכא למיחש
מכאן בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא
דאילו שדרה שלמה
חוליא אחת מיית וכאלו
עני: אחד כדברי בית שמאי. דאמריז)
כנגדו איירי והא
שמא כל אחד יכנס
וגולגולת שלמה ורוב מניינו
הותזה ראשו. ואם נחמיר
הכי קאמר ה סרטיא מכאן ובקעה מכאן
באחד בשבט ראש השנה לאילן וכבר
דנקט רחבה ולא
ורוב בניינו תנן באהלות
בחלקו
כדאמר
כבית הילל לחשבו מת
נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן ומסיים
נכנסת שלישית: ואחד כדברי בית
(ג)
(פ"ב מ"א) דמטמאין
בסמוך . ע"כ: נקט חצר משום
ולטמא במגע מת
באהל ואע"פ שאין עליהן
ולכשימות לגמרי [אינו]
הלל. דאמריח) עד חמשה עשר בו לא
בה משמיה דרב יהודה אם היה מבוי
דבעי למימר אין צריך כלום אפילו לא
בשר (חולין מב:). וכן
מטמא באהל שכבר חסר
הוי ראש השנה ועדיין שניה היא:
עירבו אבל חצר דאית ביה דיורין
כלה
לרחבה א"צ כלום אמר ליה אביי
לענין טריפה. לב"ש לא
כדי שינטל מן החי וימות.
גמריה איסתפיק ליה. וכוליה כב"ה
הויא טריפה בבציר משתי
אסור עד שיערבו דסבר נראה מבחוץ
ואם כשנטלה ממנו חוליא
יהודה דשמואל היא
לרב יוסף $ הא דרב
חוליות ולב"ה בחוליא אחת
אחת אינו מת אלא חי הוא
עבד: מחלוקת. דמבואות המפולשין
ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי
דאי
. שליקט
מיטרפא (שם)
[כב"ש] אינו מטמא
דת"ק וחנניה:
סרטיא ופלטיא
ופתח ובכלה לאמצע רחבה איירי
אתרוג. פירות אילן אתרוג
במגע. אבל לטמויי במגע
(ר"ה יד.). באחד בשבט.
שתיהן רה"ר כדאמרינן ביציאות השבת (שבת ד' ו.) איזהו רה"ר סרטיא
כבית הילל ובאהל כבית
ולא חשיב ליה כמפולש משום דביציאתו מן המבוי יש מקום לנטות
ושנה שניה הנכנסת
שמאי לא איפשר, דהא
ופלטיא סרטיא דרך הילוך בני אדם פלטיא רחוב לשווקים והיכא
לכאן ולכאן ולא אתי למישרי מפולש:
לשלישית היתה
העיקר דסמכא דתרוייהו
(יבמות
דשני ראשין מפולשין ברשות הרבים הוא דפליג חנניה ואמר בעי דלת:
דאי
טו.). ונהג בו שני
עליה כדי שינטל מן החי
עישורין. מעשר שני
וימות ואי איפשר (להילל)
בקעה. כרמלית היא ואיסורא דרבנן הוא: (א) ומסיים בה. רב יוסף משמיה דרב יהודה סתמא ולא פירש לו רב יהודה לרב יוסף ממי קבל
כב"ה דאמרי ט"ו בשבט
[לומר]ב) בשעה אחת
האי סיום דאם היה סוף המבוי הזה המפולש לרה"ר כלה לרחבה ודרך הרחבה היה המבוי מפולש שנפרץ כותל הרחבה שכנגדו לרה"ר. רחבה היקף
ר"ה לאילנות ואכתי שניה
לבית שמאי חי לבית הלל
חצר שאחורי בתים קרי רחבה מוקפת ארבע מחיצות: אין צריך כלום. לתקן אותה פתיחה של צד הרחבה אלא ראש
היא, ומעשר עני כב"ש
מת. וכיון ששנינו בטרפה
דאמרי באחד בשבט ר"ה
נמי זה הכלל כל שאין
המפולש לרה"ר צריך לחי או קורה כתורת מבוי סתום. ועל כרחיך בדנפרצה נמי רחבה כנגד פרצת המבוי בכותל שכנגדו
לאילנות, ושלישית היא
במינו חיה טריפה, אמר
לרה"ר אתא לאשמועינן ואמפולשין דלעיל קאי דאי ברחבה סתומה לגמרי פשיטא דהא סתימה מעלייתא היא והא ליכא למימר
(שם). גמריה איסתפיק
שמואל וכן לטריפה,
דמשום בני רחבה איצטריך לאשמועינן דלא אסרי אבני מבוי ואפילו לא עירבו עמהן דהא נמי פשיטא דרחבה לא בעיא
ליה. כב"ה בעא למעבד
ושנינו במשנתינו אדם
❖
(ר"ה יד:).
אינו מטמא עד שתצא
לערובי דסתם רחבה אין בה דיורין לצאת ולבא ואין תשמישה תדיר (ב) כדאמרינן בפרק שני (ד' כה.) מאן דשרי לטלטולי
נפשו אפי' גוסס וכו',
מן המבוי לתוכה משום דלית בה דיורין והלכתא כוותיה דקיימא לןט) בכל התורה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא
הותזו ראשיהם אע"פ
והלכתא כרבינא לקולא בר מאומצא ביעי ומזריקי. ורחבה לאו דוקא נקט והוא הדין לחצר שיש בה דיורין וערבו אלא
שמפרכסין טמאין כזנב
רב ניסים גאון
הלטאה שמפרכסת. ומי
עובדא ברחבה היתה כדאמרינן לקמן [ע"ב] עובדא הוה בדורא דרעותא כו'. כל כניסה ויציאה דבתים שבהש"ס דרך החצר הוא וחצר לפני הבתים:
שניטלה ממנו חוליא אחת
ובגולגולת בית שמאי
הא דר"י. הא דסיימת משמיה דרב יהודה ולא פירש לך ממאן גמרה כדמפרש ברישא דמילתיה משמיה דרב האי סיומא ע"כ משמואל רביה גמרה:
לבית הילל כאילו הותזו
אומרים כמלא מקדח.
ראשיהן. יתיב רב יוסף
במשנה שנו באיזה מקדח
במלואו
וקאמר, הא דת"ר כיצד
אמרו בקטן שלרופאים
מערבין, ואוקימנא במבואות המפולשות לרה"ר, מחלוקת תנא קמא וחנניה בסרטיא או פלטיא מיכן. אבל סרטיא מיכן
דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בגדול של לשכה. בפר' ב' דאהלות ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות. תמצא
ובקעה מיכן עושה צורת הפתח מיכן ולחי או קורה מיכן. ומסיים בה משמיה דרב יהוד' אם היה מבוי (כוליה) [כלה] לרחבה
פירוש שלו במסכת בכורות בפרק על אלו מומין שוחטין את הבכור, יתיב רב חסדא ומיבעיא ליה כדי שינטל מן החי כמה,
אינו צריך כלום, פי' רחבה זו יש בה בתים ודיורין והיא מפולשת לרה"ר. אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרב יהוד'
אמר רב תחליפא בר אבדימי הכי אמר שמואל בסלע. מעשה בר' עקיבה שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו ב' עישורין
כו'. ובגמ' דבני מערבא גרסי מה עשה קרא שם למעשר שני ופדאו ונתנו לעני, ועל זו הדרך ישיג בקשתו לרווחא דמילתא.
א) דברי רבינו כמסורסין ונראה דצ"ל כגון שדרה שניטל ממנה חוליא בלא צלע או שנעקר צלע ממנה וחצי חוליא בהדה טרפה (עי' חולין
שרצה לעשות לפנים משורת הדין כדי להנצל מן הספק ממה נפשך. לפי שקרא עליו שם מעשר שני. ואחר כך פדאו ונתנו
לעניים. והניח הכסף שמור אצלו עד שיאכלנו בירושלם לפנים מן החומה. לפי מה שפרט בו הכתוב ונתת[ה] הכסף בכל
נ"ב) דסתרי אהדדי אבל תרי חומרי כו'.
ב) נראה דצ"ל ואי אפשר כלל לומר בשעה אחת הוא כחי כב"ש וגם הוא כמת כב"ה.
אשר תאוה נפשך. שאם יהיו בית הלל הם שאמרו באחד בשבט ראש השנה לאילן, זה המעשר שהפריש מעשר עני הוא