מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
והיה יושב ערב שבת בביתו ואומר שביתתי בצינתא מקום מסוים היה
להקל להחמיר הוא. ואם תאמר תיקשי ליה לשמואל דסוף כיצד
סט א מיי' פ"ז מהל'
א) [לעיל מז. כתובות ס:],
ב) [עי' לעיל לב: לה.
בין שני התחומין: מאי דעתיך. דעשיר את ואמרת שביתתי במקום
עירובין הלכה ח טור
מעברין (לקמן דף סא:) דאמר שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך
במימרא דרבא], ג) [לעיל
ש"ע א"ח סי' תי סעיף ג:
פלוני: והא אמר רב נחמן. דלא שרי ר' יהודה אלא במקומי ותניא
את כולה וחוצה לה אלפים אמה הניח עירובו בעיר חריבה אין לו
ע ב ג מיי' שם טור ש"ע
נא:], ד) גי' רש"ל לה,
כוותיה דרב נחמן לעילו): שבת. שקונה שביתה ברגליו יש לו ד' אמות
ממקומו אלא אלפים אמה וי"ל מכל מקום בסתמא כי אורחיה כשאין
❖
ה) [לעיל נא:], ו) [דף נא:],
שם סעיף א:
ז) [נא: ד"ה איהו], ח) רש"ל
לקניית בית לבד מאלפים לכל רוח:
נותן עירובו בעיר חריבה הוי להקל:
לומר כ"ע לא פליגי דצריך. פי'
מ"ז, ט) [צ"ל כי קשיא לר"י
להחמיר הוא. דמפסיד ארבע אמות:
אמר תהא שביתתי בצינתא א"ל אביי מאי
וכו'], י) [לפי גירסת רש"ל
מתני' מי שיצא. מעירו לילך בעיר
ר"ת לומר עת חמה הוא רבינו חננאל
שלשה דבורי תוס' ד"ה לומר
דעתיך א) ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה
וד"ה כמאן וד"ה כמאן
אחרת שמערבין בה שסמוכה לעירו
ואמר שביתתי במתא
ועת צינה הוא דכיון שהחזירו מטעם
ואמר רב חסדא מחלוקת במקום פלוני והא
❖
בעמוד ב' הם ד"א],
פלוני, א"ל אביי כמאן
בתוך ד' אלפים: הוא מותר לילך.
זה אם כן כיון דעתו לילך כשתעבור
כרב חסדא דאמר מחלוקת
ר"נ ותניא כוותיה א"ל הדרי בי אמר רמי בר
ואע"פ שלא אמר כלום כדפירשתי
חמה וצינה ולא יצא מתורת עני אבל
במקום פלוני ור' יהוד'
חמא הרי אמרו שבת יש לו ד"א הנותן את
ב)
מתיר. והא רב נחמן
לעיל ז) דכיון שיש לו לשם בית ודאי
אם בלא טעם החזירו אם כן לגמרי
גליון הש"ס
[פליג] עליה ותניא
עירובו $ יש לו ד"א או לא אמר רבא ת"ש לא
לא עקר דעתו מהליכתו ונתכוון לקנות
נתייאש מלילך ויצא מתורת עני אע"פ
גמ' יש לו ד' אמות או
כוותיה. א"ל הדרי בי.
אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר
שביתה בסוף התחום והוי כעני
שהחזיק בדרך ורב יוסף אמר להחזיק
לא. עיין לקמן דף ס ע"ב
אמר רמי בר חמא הרי
תד"ה כאן שכלתה וכו':
אמרו שבת יש לו ד'
האומר שביתתי במקום פלוני וקנה
שלא יצא ויערב ברגליו ואי אמרת אין לו האי
כולי עלמא לא פליגי דצריך כי פליגי
שם אפי' הכי ניחא ליה.
א)
אמות. פי' המניח
דהא עני הוא דהחזיק בדרך ולרבי
לומר דסבר רב יוסף כיון שמחמת חמה
להקל להחמיר הוא $ אפילו הכי ניחא ליה כי
עיין לעיל דף לב ע"ב ודף
עירובו יש לו ד' אמות אי
❖
היכי דלא נטרח וניפוק: מתני' מי שיצא
מאיר ודאי עני הוא ואי אמר הוי קני
לה ע"א:
וצינה הוא חוזר אם כן נתייאש לגמרי
לא. ופשיט רבא דיש לו,
ג) א
מדתנן לא אמרו לערב
אבל השתא דיכול היה לערב ולומר
מלילך ולא קנה העירוב לרבי יהודה
לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא
בפת, כלומר להניח עירוב
ד)
שביתתי במקום פלוני ולא אמר
אלא כשחוזר בלא טעם יתר על כן
בפת אלא להקל על
מוסף רש"י
מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי רבי
מספקא לן אי הוה דעתו לקנות
אמר ר' יוסי דאפילו הכי קנה עירוב
העשיר, מכלל שזה וזה
יהודה ר"מ אומר כל שהוא יכול לערב ולא
הנותן את עירובו יש
שוין. ואי אמרת המניח
שביתה בסוף התחום או בביתו והרי
והוה ליה לרב יוסף למנקט כי פליגי
לו ד' אמות. כלומר
עירב הרי זה חמר גמל: גמ' מאי שנא
עירוב אין לו ד' אמות
זה חמר גמל שאין לו אלא אלפים
ה)
באומר אלא נקט במילתיה דרב יוסף
ארבע אמות שסביביו הוו
האי להקל הוא, להחמיר
להו כמוקפות מחיצות, וכי
איהו ומאי שנא אינהו אמר רב הונא הכא
שבין ביתו לסוף התחום אבל אלפים
הוא, שהרי הפסיד ד'
לומר אגב מילתיה דרבה ודייק רב
היכי דהנותן את עירובו
אמות. אלא שמע מינ' יש
שמעבר ביתו לצד השני הפסיד דשמא
יוסף מדלא הזכיר ר' יהודה עת צינה
במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים וביניהן
בבית שמקצתו בתחום
לו. ורמי בר חמא סבר הא
בסוף התחום קנה ומסוף התחום
ועת חמה ורבי יוסי הזכיר:
ומקצתו חוץ לתחום מהלך
ניחא ליה דלא ניטרח.
שני תחומי שבת איהו כיון דנפק ליה
ב
כמאן
את כולו וחוצה לו אלפים
מתני' מי שיצא לילך לעיר
נמי לא קנה אלפים לצד עיר האחרת
אזלא הא דאמר עולא. אף
י)
לאורחא הוה ליה עני והני עשירי נינהו תניא
אמה, דהוי כל הבית כאילו
שמערבין בה כו'. כבר
שמא לא קנה שביתה כאן כי אם
על פי שמוחזר מוחזק כמאן
הוא בתוך תחומו,
פירשנוה למעלה. תניא
נמי הכי מי שיש לו שני בתים וביניהן שני
בביתו: גמ' תניא נמי הכי. דכשיש
כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי. מלשון
כדאמרינן לקמן בכיצד
כוותיה דרב הונא מי שיש
תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב
מעברין (סא.) אנשי עיר
לו שני בתים וביניהן שני
לו ב' בתים וביניהן שני תחומי שבת
אע"פ דייק דחזר מחמת חמה וצינה
גדולה מהלכין את כל עיר
תחומי שבת כיון שהחזיק
דברי ר' יהודה יתר על כן אמר ר' יוסי בר'
עסקינן: כיון שהחזיק בדרך קנה
ולא קנה עירוב לרבי יהודה וכרבה
קטנה כו' הא נמי כל ארבע
בדרך קנה עירוב במקום
יהודה אפילו מצאו חבירו ואמר לו לין פה
עירוב. אף אם לא אמר שביתתי
לא אתיא דלכ"ע בעי רבה שיאמר
ג
אמות הוו להו כבית ומצי
שסיים שביתתו, דברי ר'
לאיתויי מחוץ לתחום בתוך
יהוד'. יתר על כן א' ר'
בסוף התחום וחזר: יתר על כן.
עת חמה הוא עת צינה הוא למחר משכים
עת צינה הוא ואי דאמר עת צינה לא
התחום
הואיל
יוסי ב"ר יהודה אפי'
(לעיל לב:)
אפילו לא החזיק בדרך אלא אמר לצאת
שייך לשון אע"פ ופי' זה דחוק ופי'
והולך אמר רבה לומר כולי עלמא לא
ונתכוין לקנות שם שביתה
מצאו חבירו וא' לו לין
והחזירו חברו ואמר לין פה: לומר
יש לו ארבע אמות, דהואיל
אחרון דרש"י נראה לר"י עיקר:
פה עת חמה או עת צינה
פליגי דצריך כי פליגי להחזיק ורב יוסף
והנהו ארבע אמות מיבלען
הוא, למחר משכים
כ"ע לא פליגי דצריך. שיאמר לו חברו
כמאן
אמר להחזיק דכ"ע לא פליגי דצריך כי פליגי
בתחומא הוו להו כתחומא
והולך. אמר רבה אם
(לעיל לה.). לין פה כדקתני מתניתין בדר' יהודה
החזיק שצריך לומר
לומר כמאן אזלא הא דאמר עולא מי שהחזיק בדרך והחזירו חבירו הרי
והחזירו חברו דהשתא ודאי משום
שביתתי במקום פלוני
הוא מוחזר ומוחזק אי מוחזר למה מוחזק ואי מוחזק למה מוחזר הכי קאמר
כולי עלמ' לא פליגי
צינה וחמה הוא דהדר ביה ודעתיה
דצריך. דכיון דהוא אזיל
אע"פ שמוחזר מוחזק כמאן כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה רב יהודה
למקני שביתה בסוף התחום ואע"פ
באורחא אע"פ שהחזיק
בר אישתתא אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר אושעיא כי הוה
צריך לומ'. כי פליגי במי
שלא אמר אבל אם חזר מעצמו איכא
שאמר שביתתי במקום
למימר נמלך ולא קנה שביתה לשם
אזיל שבקיה עד דנחית דרגא אמר ליה בית הכא למחר קדים ואזיל
פלוני אם צריך להחזיק,
דאפילו גלוי דעתא ליכא והרי הוא
ר' יהודה או' צריך. ר' יוסי
כמאן
ב"ר יהודה אומר אינו
כבני עירו: כי פליגי להחזיק. והיינו
צריך. ורב יוסף אמר
יתר על כן אפילו לא החזיק בדרך אלא שאמר לו חברו לין פה ששמע ממנו שהיה רוצה לצאת ואמר לו לין פה בביתך הלילה משום צינה:
האומר שביתתי במקום
ורב יוסף אמר להחזיק כ"ע לא פליגי דצריך כי פליגי לומר. לין פה דלר' יהודה אם החזיק בדרך אע"פ שלא אמר לו חברו לין פה אלא שחזר
פלוני שצריך נמי להחזיק
כולי עלמ' לא פליגי
מעצמו כמאן דאמר שביתתי במקום פלוני דמי והחזירו חברו דקתני מתני' לר"י לאו דווקא דה"ה לחזר מעצמו אלא אורחא דמילתא נקט אבל
דודאי צריך. כי פליגי
ר' יוסי בר' יהודה תרוייהו בעי חזקה ואמירה ח)(והכי קאמר מצאו חברו שהתחיל לצאת ואמר לו חברו לין פה עמדי הלילה וקסבר רב יוסף
במחזיק אם צריך לומר
ר' יוסי בר' יהודה להחמיר ולא תנן בברייתא יתר על כן ואפילו אלא הכי תנן ר' יוסי אומר מצאו חברו כו'). כך שמעתי והרבה גמגומין יש
נמי שביתתי במקום פלוני
אי לא, ר' יהוד' או' צריך,
ט)דקשיא ליה לר' יוסי מאי יתר על כן ומאי אפילו ויש מתרצין דרבי יוסי לא בעי חזקה כולי האי כדר' יהודה אבל אמרי נואש הן דפסיעה אחת
ר' יוסי ב"ר יהוד' או' כיון
חוץ לביתו הויא חזקה ובציר מהכי ליכא חזקה ועוד רב יוסף אמר דבחזקה לא פליגי אלא בלומר וא"כ אף בחזקה פליגי. ל"א ולא שמעתיו
שהחזיק בדרך אע"פ שלא
אמר רבה לומר שביתתי בתוך התחום כ"ע לא פליגי דצריך זה החוזר לומר כן וכי פליג ר' יוסי ואתא לאקולי אחזקה פליג דשמעיה לר' יהודה
אמר שביתתי במקום
פלוני קנה שביתה במקום.
דאמר החזיק ואתא איהו למימר אפילו מצאו חברו שהיה רוצה להחזיק ולא הניחו קנה עירוב ובלבד שיאמר שביתתי לשם דהואיל והיה רוצה
ואסיקנא כרב יוסף. דרב
לצאת חשבינן ליה כיוצא והוי עני ורב יוסף אמר להחזיק לא פליגי דודאי חזקה בעינן דאי לא החזיק לא הוי עני כי פליגי לומר דר' יהודה
יהודה בר אישתיתא אייתי
בעי שיאמר שביתתי לשם וארישא דמתניתין קאי דפריש בה ואמר שביתתי בעיקרו ולא איצטריך למיהדר ומיתנייא בסיפא ואתא ר' יוסי למימר
לרב נתן בר הושעיא
כלכלה דפירי, כי קאזיל
אפילו לא אמר מידי קני הואיל והחזיק דגלוי דעתא קנייה היא. וא"ת כיון דלרבי יהודה באומר שביתתי במקום פלוני קאמר אמאי פליג
שבקיה עד דנחית לדרגא
ר"מ עליה ומשוי ליה חמר גמל ר"מ לית ליה חזקה כי האי גוונא אלא בא בדרך ממש אבל האי כעשיר משוי ליה וקסבר ר"מ כל שהוא
והחזיק להוליכה. א"ל
בית הכא וקדים זיל כדרב
עשיר והיה לו לערב בפת ולא עירב בפת אלא באמירה הפסיד באמירתו אלפים שהיה לו לעבר הלז מביתו שסילק עצמו מרוח זו ובמקום
שביתתו לא נשתכר דלאו עירוב הוא ואין לו אלא אלפים הללו. ונראין הדברים דר' מאיר אכל מי שהוא עשיר פליג ובאומר שביתתי במקום
א) נראה דחסר כאן וצ"ל פי'
פלוני מדקתני כל שיש בידו לערב כו' דאי ס"ד ר"מ עני משוי ליה להאי וטעמא משום דמספקא לן היכא ניחא ליה הוא הואיל ולא אמר אם
שבת מי שקנה שביתה ברגליו
יש לו ד"א לבד מאלפים לכל
כן מאי כל הא לא משכחת לה הך ספיקא אלא בהך לחודיה שיצא וחזר והרי זה חמר גמל מיבעי ליה: מוחזר. משמע שלא קנה שביתה כלל:
רוח.
מוחזק. משמע דקנה: כמאן. ללישנא קמא דפרשי דרב יוסף אליבא דר' יוסי תרתי בעי אמירה דלין פה וחזקה הכי בעי ליה כמאן אזלא הא
דעולא דבעי תרתי שהחזיק היינו חזקה והחזירו חברו היינו לין פה: כרב יוסף אליבא דר' יוסי בר' יהודה. דבעי תרתי והוא הדין לרבה
אליבא דר' יהודה אלא חדא מינייהו נקט. וללישנא בתרא הכי פירושא כמאן אזלא הא דעולא דלא בעי למימר שביתתי במקום פלוני דקאמר
אע"פ שמוחזר דמשמע לגמרי כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דאמר לא בעינן לומר (הג"ה. ואהך לישנא ליכא למימר כרבה
ואליבא דר' יהודה דבין רבה ובין רב יוסף תרוייהו סבירא להו דרבי יהודה תרתי בעי. עד כאן:) אישתתא. שם
אדם: כי הוה אזיל.
לביתיה ובתוך ד' אלפים הוה: נחת
דרגא. מעלה מן הכבש שהיה
יורד מן
העליה דהוה ליה החזיק בדרך:
בית הכא. לין פה:
כמאן