נב:
מי שהוציאוהו פרק רביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמאן
כמאן. בעינן החזיק בדרך ולין פה. וללישנא אחרינא ו) הכי גרסינן
כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי. פירש הקונטרס דמאע"פ
מ)
עא א מיי' פ"ז מהלכ'
א) [לעיל לה.], ב) [לעיל
מה.], ג) ס"א נזדקר. רש"ל,
כמאן דסגי ליה בהכי ואע"ג דלא אמר שביתתי במקום פלוני כרב
עירובין הלכה ח [ט]
דייק דמשמע דמוחזק מלקנות שביתה ואם כן לא אמר אי
נ)
ד) לקמן סא., ה) לקמן קה.,
טוש"ע א"ח סימן תי
יוסף אליבא דרבי יוסי בר' יהודה לא כרבה ואליבא דרבי (יוסי ברבי)
נמי הכי דייק אי בעי תרתי דהחזיק וגם אמירה א"כ לימא הילכתא
ו) [ע"א ד"ה ורב יוסף],
[סעי' א] וסעיף ב:
יהודה. וה"פ כמאן הוי כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי בר' יהודה דלא
כרבי יהודה דבין לרב יוסף ובין לרבה לרבי יהודה בעי תרתי:
עב ב מיי' פכ"ז מהל'
ז) [ב"ב קיד:], ח) בס"א:
תנינא חדא זימנא. דכל ספיקא
בתוך, ט) בס"א: לסוף,
שבת הלכה יא סמג
בעי אלא להחזיק והאי נמי החזיק ולא
י) ברש"י על הרי"ף: אותו,
לאוין סו טוש"ע א"ח סי'
אמר ומשני לא דאמר עסקינן וכרבה
לר"מ חמר גמל הוא
כמאן כרב יוסף ואליבא דר' יוסי בר יהודה
א
כ) [דף ס.], ל) [לקמן או
תה סעיף א:
אליבא דר' יהודה דבעי תרתי והוא
ומתניתין נמי ספיקא הוא וקשה
עג ג מיי' שם טוש"ע שם
גשרים כו' הד"א. רש"ל],
לא כרבה ואליבא דר' יהודה: ר"מ אומר כל
מ) [שייך לע"א], נ) [צ"ל
סעיף ב:
הדין נמי לרב יוסף ואליבא דרבי
דמההיא היכא הויא שמעינן דהוי
שיכול לערב כו': הא תנינא חדא זימנא
עד ד מיי' שם טוש"ע שם
דמוחזר וכ"ה בדפוס ויניציא
יהודה אלא אליבא דרבה עדיפא ליה
הכא ספק לרבי מאיר ואומר ר"י
❖
משנת רפ"ח], ס) [דף נה:],
סעיף ג:
א) ספק ר"מ ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר
לאוקמי משום דרבה ורב יוסף
א ה מיי' פכ"ח מהל'
דפריך דהוה ליה למיתני כל שיכול
גמל אמר רב ששת לא תימא טעמא דר"מ
שבת הלכה ו סמג שם
הילכתא כרבה לבר מתלת שדה ענין
וכו' ספק וממילא ידענא דהוי חמר
טור ש"ע א"ח סי' שצח
ספק עירב ספק לא עירב הוא דהוי חמר גמל
תורה אור השלם
ומחצה ז): ספק. בפרק בכל מערבין
גמל ומשני דה"א דהיכא דודאי לא
❖
סעיף ו:
אבל ודאי לא עירב לא הוי חמר גמל אלא
(לעיל דף לה.) נתגלגל חוץ לתחום
עירב כי הכא לא הוי חמר גמל
1. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת
רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם
נשרף מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה
אפילו ודאי לא עירב הוי חמר גמל דהא
דאפילו אם הוה תנן ספק הוה
קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג
רבינו חננאל
הרי זה עירוב ספק מבעוד יום ספק
מפרשינן ספק אם חשוב בכך עני
הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל:
לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ
מתני' מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה
משחשיכה ר' מאיר ור' יהודה אומרים
כשאר בא בדרך אם לאו ולכך לא
יוסף אליבא דר' יוסי ב"ר
מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא
ב
יהודה. ר' מאיר אומר כל
חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:
כו' אלמא כל ספיקא חמר גמל הוא
קנה עירוב דודאי עני אמרו שמערב
❖
אחת לא יכנס ב) ר"א אומר שתים יכנס שלש
מי שיש לערב ולא עירב
ישעיהו נח יג
ומתני' נמי ספיקא הוא. וללישנא
ברגליו במקום פלוני ולא בספק עני
גמ'
הרי זה חמר גמל. הא תו
לא יכנס: א"ר חנינא רגלו אחת בתוך
בתרא הכי קשיא ליה תנינא חדא
ודינו כודאי עשיר ויהיה כבני עירו
למה לי תנינא ספק ר'
התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס
מאיר ור' יהודה אומרים
זימנא לר"מ דהיכא דעירב במקום מוסף רש"י
קא משמע לן:
הרי זה חמר גמל. ופרקינן
כי תניא ההיא למודד. שאפילו כלה
דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגלך
שאינו עירוב הוה חמר גמל: לא
1
הרי זה חמר גמל.
איצטריך סד"א התם דהוא
דמספקא לן אי קני ליה זה
כתיב והתניא רגלו אחת בתוך התחום
תימא. התם הוא דספק עירב וקנה
ספק אמרי חמר גמל אבל
מדתו במערה לא יכנס אמה
עירוב והכא הוי ביתו
הכא דודאי לא עירב לא,
שם שביתה וספק לא עירב וקנה
אחת יותר ופ"ה לא נראה והא דלא
ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס הא מני אחרים
ומהכא יש לו אלפים אמה
אלא הרי הוא כבני העיר
בביתו הוא דהוי חמר גמל אבל היכא
קאמר כי תניא להחשיך אמה חוץ
לכל רוח והפסיד אלפים
כיון שיצא לילך והחזיק
היא דתניא אחרים אומרים למקום שרובו
שמעבר ביתו והלאה, או
בדרך עקר רשותיה מן
דודאי לא עירב כגון חוזר זה שהיה
לתחום לא יכנס דמילתא דפשיטא
הוא נזקר איכא דאמרי אמר ר' חנינא רגלו
ג)
ג
שמא לא קנה עירוב ומביתו
העיר, ובמקום שרצה
לו לערב בפת שקרוב לביתו היה ל"א
הוא דאין לו לצאת חוץ לתחומו אבל
יש לו אלפים לכל רוח ולא
לילך לא קנה שביתה דהא
אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום
שהיה לו לומר שביתתי במקום פלוני
בכלה למערה איצטריך לאשמועינן:
קנה לעבר עירובו כלום,
לא עירב בפת ולאו עני
יכנס דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגליך
ומחמת ספק זה נאסר לילך
הוא דקני כמחזיק הילכך
לא הוי חמר גמל דאין כאן ספק אלא
הדרן עלך מי שהוציאוהו
אלא אלפים אמה שבין ביתו
לא יזוז ממקומו. מי שיצא
קרינן והתניא לא יכנס הוא דאמר כאחרים
לגמרי נתכוון אביתו ויהא כאנשי
לעירובו, דממה נפשך
חוץ לתחום אפי' אמה
כיצד מעברין פגום נכנס. פי' ר"ח
דתניא למקום שרובו הוא נזקר: ר"א אומר
עירו: אלא אפילו ודאי לא עירב. שלא
בהנך משתרי, אבל אלפים
אחת כו'. איכא דאמרי
שמעירובו ואילך לא דילמא
א"ר חנינא רגלו אחת
אמר שביתתי לשם נמי מחזקינן ליה
שתים יכנס שלש לא יכנס: והתניא ר"א
פגום נכנס בנין העשוי
לא קנה עירוב ומביתו
בתוך התחום והאחרת
בספק משום גלויי דעתא. וללישנא
כעין שובך כדאמרי' בזה בורר (סנהדרין
אומר אחת יכנס שתים לא יכנס לא קשיא
ואילך נמי לא דילמא קנה
חוץ לתחום יכנס. שנאמר
בתרא דפרשינן דרבי מאיר עשיר
עירוב, נמצא זה מושכו כאן
דף כה:) גבי מפריחי יונים משישברו
אם תשיב משבת רגלך,
הא דעקר חדא וקם אתרתי הא דעקר תרתי
לילך וזה מושכו לכאן,
רגליך קרינן. והתניא לא
משוי ליה ואפילו הכי הוי חמר גמל
את פגמיהם ומיהו שובך ממש אין
וקם אתלת והתניא ר"א אומר אפילו אמה
כאדם המנהיג חמור וגמל,
יכנס ההיא אחרים היא
ולא כבני עירו ש"מ דאפילו במקום
מתעבר עם העיר כדאמרינן בגמ' :
ס)
שהחמור הולך לפניו וזה
דא' למקום שכולו כו'.
וגשרים אחת לא יכנס כי תניא ההיא למודד דתנן
ד)
מנהיגו, והגמל הוא מושך
שאין ספק כגון נתגלגל חוץ לתחום
פיסקא, ר' אליעזר אומר
וצריך לפנות לפניו ולאחריו
ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפילו
שתים יכנס שלש לא יכנס.
מבעוד יום דודאי לאו עירוב הוא
(לעיל לה.). ר"א אומר
סוף מדתו כלה במערה: מתני' מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה
והתניא ר' אליעזר [אומר]
אפילו הכי לרבי מאיר חמר גמל הוא
ה) ד
שתים יכנס. ר' אליעזר
אחת יכנס שתים לא יכנס.
לטעמיה דאמר במתני'
אחת לא יכנס ר"ש אומר אפילו חמש עשרה אמות יכנס שאין המשוחות
ופרקינן הא דקתני אחת
דסילק עצמו בכוונתו מאלפים של
(לעיל מה.) גבי ד' אמות
יכנס שתים לא יכנס כגון
ממצין את המדות מפני הטועין: גמ' תנא מפני טועי המדה:
צד שני לביתו. וההיא סתמא דקתני
שנתנו חכמים ליוצא חוץ
שיצא אמה אחת ועומד
התם מבעוד יום אינו עירוב דמשמע
לתחום דהוא באמצען, שיש
בשניה יכנס, אבל אם יצא
הדרן עלך מי שהוציאוהו
לו לכל צידיו ב' אמות,
שתים ועומד בשלישית
והרי הוא כבני עירו ר' יהודה היא
ולפיכך זה שיצא ב' אמות
לא יכנס. ומתני' נמי הרי
והא דלא עריב להו ותני בהדי סיפא
כיצד ה מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא פגום נכנס
חוץ לתחום, כיון דב'
קתני שתים. פי' אם עומד
פגום יוצא
דקתני הרי זה חמר גמל משום דר'
אמותיו דבוקות לו בתחומו
בשתים יכנס, עומד
היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים
סבירא ליה לר' אליעזר
בשלש לא יכנס. והא
יהודה בסיפא מודה לר' מאיר אבל
דכמאן דמובלען בתחומיה
דתניא אפילו אמה אחת
וגשרים
ברישא כבני עירו שוי להו ורישא
דמו ומותר ליכנס (לעיל
לא יכנס במודד כלומר
ר' יהודה היא: מתני' מי שיצא חוץ לתחום. במזיד ומדעת שלא לשם מצוה: שתים יכנס. משום הבלעת תחומין כדאמרינן בפירקין
מה.). אפילו סוף מדתו
אין לו להוסיף על מדתו.
כלה במערה. שיש בה
(לעיל דף מה.). ר' אליעזר לטעמיה דאמר [שם] והוא באמצען: גמ' ה"ג הא מני אחרים היא: למקום שרובו שם הוא נזקר. ורובו בתוך התחום
כדתנן ולמודד שאמרו
דיורין, שאינו נכנס להלן
נותנין לו אלפים ומודד.
הוא: נזקר. כלומר בתר רובו שדינן ליה וכיון דלא הויא אלא רגלו אחת חוץ לתחום עדיין רובו בתוך התחום הילכך יכנס: הוא דאמר.
הדרן עלך מי שהוציאוהו
ממדתו כלום (לקמן סא.).
ר' חנינא: מתני' דעקר חדא. שיצא מן האחת ועומד בשניה והכי קאמר אם בשתים עומד יכנס וברייתא דקתני שתים לא יכנס שיצא
מפני טועי המדה. שמא
כיצד מעברין את הערים
יטעו בה הלכך מקצרין
פגים נכנס פגים יוצא
מכל השתים: למודד. שחשכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעות בינוניות אולי יכנס לתחוםח) העיר וכלו אלפים שלו אמה
אותה, נמצא שעדיין
כו'. פי' פגים בניין כגון
אחת חוץ לתחום לא יכנס שאפילו האלפים מוליכות אותו לתוכו אינו מותר לצאת מאלפים כדתנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אפילו
התחום לא הגיע ומי
שובך כדאמרינן במפריחי
שהחשיך לו חוץ לתחום כבר
סוף מדתו כלה במערה לא יהלך להלן מאלפים דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ארבע אינו יכול לעבור חוץ לאלפים:
יונים מי ששברו את
נכנס לתוך אלפים ט"ו
פגמיהן. כגון שובך של
מתני' מי שהחשיך. שהוא בא בדרך וחשכה לו חוץ לתחום: אפילו חמש עשרה אמה כו'. לאו דווקא ט"ו אמה: המשוחות. מודדי
אמות, ל"א מפני הטועין
יונים עשוי ביניין עומד.
התחומין לעיירות ועושין סימן לתוךט) התחום: אינן ממצין את המדות. להציב הסימן בסוף אלפים אלא כונסין אותןי) לתוך אלפים: מפני
ששוכחין ויוצאין וחוזרין
ונכנסין לפיכך מקצרין
הטועין. מפני טועי המדה שאין מכירין את הסימן ופעמים הולכין להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו. ל"א ולא שמעתיו דדוקא ט"ו
המודדין את התחום הסימן
נקט וטועי המדה הן המשוחות הקובעין התחומין ואמרינן לקמן בכיצד מעברין (דף נז:) אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה
ומציבין בתוך התחום, שאם
ארבעים חבלים יש לאלפים וכל חבל וחבל מתמעט שני אחיזות שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן והאחיזה טפח וחצי אצבע הרי פ'
יצא לא עביד איסורא (לקמן
קה.).
טפחים ומ' אצבעות העולין ליו"ד טפחים הרי תשעים טפחים שהן חמש עשרה אמות:
הדרן עלך מי
שהוציאוהו
הדרן עלך מי שהוציאוהו
כיצד מעברין. מפרש בגמרא [נג.] לשון אשה עוברה דתנן לקמן כ) הנותן עירובו בעיבורה של עיר אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא
כיצד יש לה עיבור: בית נכנס ובית יוצא או פגום נכנס ופגום יוצא או היו גדודיות כו' מוציאין המדה כנגדו. כלומר
כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה אם הוה מחיצתה שור איגר שאינה חומה חלקה אלא בתים סמוכין ומחוברין
ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו או פגום נכנס
או פגום יוצא שהיתה עיר מוקפת חומה ויש מגדלין עגולין בולטין בחומה פעמים שבולטין בפנים פעמים שבולטין בחוץ או שהיו
שם לאחת הקרנות של עיר גדודיות
שברי חומה של חרבות
בתים וישנן
בתוך שבעים
אמה ושירים לעיר
כדמפרש לקמן ל):
או