כיצד מעברין פרק
חמישי
עירובין
נג.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
וגשרים
או גשרים או נפשות. כעין מ) שעושין על הקבר: מוציאין את המדה
ונפשות שיש בהן בית דירה. הא דקתני שיש להן בית
א) [פי' שבולטין מן החומה
ירושלמי בית נכנס
כנגדן. אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו יש
אבר אבר כאבריו של אדם
דירה לא קאי אנפשות כדמוכח בברייתא דנפשות גופיה
מוציאין אותו כנגד העיר
שבולטין מן האדם ערוך],
פגים יוצא מוציאין את
בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד
סתמא לדירת שומר קבר עביד הלכך אף ע"ג דלא דייר בה דירה
ב) [ב"ב נח.], ג) [סוטה יג.],
העיר כנגדו. רב תני
מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן
היא דנפש בנין שעל הקבר כדפ"ה בגמרא אלא אגשרים קאי דגשר
ד) [פסחים צד: חגיגה יג.],
מעברין מלשון אשה
ה) סוטה יא., ו) [בדפוס
קצר וכאן ארוך: ועושין אותן. את
וקבר ובית הכנסת וכל הנהו דקתני
עוברה, שמואל תני
וניציא בדורו לבן וכן עיקר],
מאברין מוסיפין לה אבר.
התחומין מרובעין כדי שיהא אלפים
בגמ' בברייתא שיש להם בית דירה
וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין
ז) [ברכות יט. וש"נ], ח) [עי'
רב תני עד שיאותו לאורו,
לצדדין כבאמצע ולא עגולין שיהא להן
לאו לבית דירה עביד ואי לית ביה
תוס' ב"ב נט. ד"ה החוט],
את המדה כנגדן ועושין (א) אותה כמין טבלא
כדכתיב אך בזאת נאות(ה)
ט) [לעיל יג:], י) ס"א
מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות: גמ'
אלפים באמצען ובצדדין הן מתמעטין
בית דירה לאו דירה הוא בערוך
לכם. שמואל תני יעותו
ואב"א, כ) [ז"ל רש"י בגיטין
כדכתיב לדעת לעות את
כדרך כל עגול. ובעיר מרובעת
מפרש נפש ציון כדאמרינן בירושלמי
נט. ד"ה שאול גדול בתורה
רב ושמואל חד תני מעברין וחד תני מאברין
יעף דבר. תני רב אידיהם
עסקינן שאין בה אלא אלפים על
אמר רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקי'
היה אלא שלא לימד לאחרים
כדכתיב כי קרוב יום
מאן דתני מאברין אבר אבר ומאן דתני
א)
כדאמרינן בעירובין שאול לא
אלפים דהוו נמי תחומין מרובעים
אידם. שמואל תני עידיהם
אלא דבריהם הם זכרונם וכן הביא
גלי מסכתא וכו'], ל) צ"ל
כדכתיב ועידיהם המה
מעברין כאשה עוברה 1 מערת המכפלה רב
ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה
מפ"ב דשקלים (ה"ה):
ובכל, מ) בס"א: בנין,
שעתידין לבייש עובדיהן.
לא
ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה
למדתי ממנו כו'. והא דאמר
על אלפים לאורכה או פחותה מאלפים
נ) בס"א: מגומגם, ס) [צ"ל
ב)
כתיב ומשה יקח את
❖
אחר ד"ה דוד],
האהל כמה היה רחוק
(ב) לא הוו מרובעין דתחומין מרובעין
וחד אמר בית ועלייה על גביו בשלמא למאן
בפרק הבא על יבמתו (יבמות
מיל, והיה כל מבקש משה
לאו דווקא שיהא אורכן כרחבן שהרי
דף נז.) בעי מיניה רבי יוחנן מרבי
דאמר זה על גב זה היינו מכפלה אלא למאן
אין כתיב אלא כל מבקש
רחבן למידת העיר היא אם קטנה
אושעיא פצוע דכא כהן כו' לא באותן
ה', מיכן כל המקביל פני
דאמר שני בתים זה לפנים מזה מאי מכפלה
תורה אור השלם
רבו כמקביל פני שכינה.
אם גדולה וארכן אלפים אלא מרובעין
י"ח ימים היה:
שכפולה בזוגות ממרא קרית ארבע א"ר
1. וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת
ג)
רב אמר כתיב ויאמר
2
כי
דקתני למעוטי עגולין כדי שיהא
אצבעתא בבירא לשכחא. ור"ח
אליהו התשבי וגו', והלא
הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר
יצחק קרית הארבע זוגות אדם וחוה אברהם
נשכר את הזויות: גמ' חד תני
גרס בביזרי פירש כשוקע אצבעו
אליהו טירונין של נביאים
בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא
ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה 3 ויהי בימי
יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם
היה, אלא מלמד שכל
מאברין. באלף: אבר אבר.
בזרעונים כמו בחרדל וכיוצא בו נראה
עמידות שעמד לפני אחיה
לַאֲחֻזַּת קָבֶר:
אמרפל רב ושמואל חד אמר נמרוד שמו
שמוסיפין לה אברים שאם יש אבר
כמו גומא וכשמסיר אצבעו חוזרת
בראשית כג ט
השילוני כאילו עמד לפני
2. וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק
ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל
שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית
ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשאנו
השכינה. ויבא אהרן וכל
זקני ישראל לאכל לחם
אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת
רואין כאילו אבר גם בקרן מזרחית
מסיימין המסכתא ומתחילין האחרת
לאברהם אבינו בתוך כבשן האש וחד אמר
עם חתן משה לפני
הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר
צפונית ומודדין משם: מערת
מיד שוכחין הראשונה:
אמרפל שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד
גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
האלקים. וכי לפני
ד)
דגמרי מחד רבה. לגמרא רב
בראשית לה כז
המכפלה. משום דפליגי במשמעות
האלקים, אכלו, אלא
את כל העולם כולו עליו במלכותו ויקם מלך
3. וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל
4
מלמד שכל המקביל פני
לשון מכפלה נקט לה הכא משום
אחד עדיף שלא יבלבל
חדש על מצרים ה) רב ושמואל חד אמר חדש
חבירו כאילו מקביל פני
מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ
דפליגי נמי בלישנא דמתניתין וכן
לשונם יחד אבל למיסבר אמרינן בפ"ק
שכינה. מערת המכפלה
אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ
ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ"ד חדש
באמרפל וכן במלך חדש: שני בתים.
רב ושמואל חד א' ב'
עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם:
דע"ז (דף יט.) כל הלומד תורה לפני
בראשית יד א
בתים זה לפנים מזה, וחד
ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו
היו בה זה לפנים מזה:
רב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם:
4. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל
אמר בית ועליה. קרית
גזירותיו מדלא כתיב וימת וימלוך ולמאן
עלת
ארבע ד' זוגות אדם וחוה,
מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת
שמות א ח
אברהם ושרה, יצחק
יוֹסֵף:
דאמר שנתחדשו גזירותיו הא כתיב 4 אשר לא ידע את יוסף מאי אשר לא
5. יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ
ורבקה, יעקב ולאה. א"ר
ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל: (סימן שמונה עשרה
יוחנן י"ב תלמידים היו
כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
תהלים קיט עד
לר' אושעיא (ב"ר)
ושנים עשר למדנו ו) בדוד ויבן): א"ר יוחנן י"ח ימים גידלתי אצל רבי אושעיא
6. וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה
[בריבי], וששה חדשים
בית ועליה. הוי כפולה בשתי תקרות
בריבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו כיצד מאברין את הערים
גדלתי אצלו, ולמדתי מכל
עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב
אבל שני בתים לא שייך בהו לשון
אחד ואחד, וחכמת כל
בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי
באלף איני והאמר רבי יוחנן י"ב תלמידים היו לו לרבי אושעיא בריבי וי"ח ימים
כפולה: שכפולה בזוגות. שנקברו
אחד ואחד, ולא למדתי
עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי
גידלתי ביניהן ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד לב כל אחד
צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל
ממנו אלא דבר אחד
כולן איש ואשתו דהיינו זוג זוג דכתיב
במשנתינו כיצד מאברין.
אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ:
ואחד וחכמת כל אחד ואחד גמר גמרא לא גמר איבעית אימא מנייהו דידהו גמר
(בראשית מט) שמה קברו את אברהם
❖
שמואל א יד מז
והיינו יושבים ארבעה
מיניהדידיהלאגמרואב"אדבראחד במשנתינוקאמרוא"ריוחנןכשהיינולומדין
ואת שרה וגומר: עליו. כלפי מעלה
באמה. ור' אושעיא היה
ז)
בדורו, כר' מאיר בדורו
אלא שכינו חכמים בלשונם: מדלא
תורה אצל ר' אושעיא היינו יושבין ארבעה ארבעה באמה אמר רבי כשהיינו
ולא עמדו חביריהם על
הגהות הב"ח
כתיב וימת. זה וימלוך פלוני תחתיו:
לומדין תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע היינו יושבין ששה ששה באמה א"ר
סוף דעתם. א"ר יוחנן
(א) במשנה ועושין
אותן
אושעיא בריבי. אדם גדול בדורו וכל
ליבן של ראשונים. והם ר'
יוחנן רבי אושעיא בריבי בדורו כר' מאיר בדורו מה רבי מאיר בדורו לא יכלו
ח)
ט)
כמין טבלא: (ב) רש"י
עקיבא וחכמים כפתחו
היכא דקרי בריבי הכי פירושו: לב
ד"ה ועושין כו' או פחותה
חבריו לעמוד על סוף דעתו אף רבי אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף
של אולם מ' אמה. לבן
❖
כמה היה מחודד
כל אחד ואחד.
מאלפי' לרוחבה לא הוו:
של אחרונים, והוא רבי
דעתו אמר ר' יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של
אלעזר בן שמוע כפתחו
כלומר בכולן הכרתי מה חריפות יש
של היכל כ' אמה. ואנו
היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית ראשונים ר"ע אחרונים ר"א בן שמוע איכא
מזה לזה: וחכמת כל אחד ואחד.
לבינו כמלוא נקב מחט
מוסף רש"י
דאמרי ראשונים ר' אלעזר בן שמוע אחרונים ר' אושעיא בריבי ואנו כמלא נקב
כמה זה חכם מזה וכמה למד יותר
סדקית, פ' מחט דק מאד.
שאמר והפיל לאברהם
כסיכתא בגודא לגמרא.
ממנו: איבעית אימא במשנתינו. לא
מחט סידקית אמר אביי ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא אמר רבא ואנן כי אצבעתא
אבינו. השליך את אברהם
פי' כמו היתד בכותל
למד אלא דבר אחד אבל ברייתות
בקירא לסברא אמר רב אשי אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה אמר רב יהודה
אבינו באור כשדים על שלא
שאינו לא למעלה ולא
וגמרות גמר טובא: ששה באמה.
קיבל עליו לעבוד עבודת
מוריד, כך אנו בגמרא.
אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם בני גליל שלא
כוכבים שנאסרה לבני נח,
ואמר רבא ואנו לסברא
שהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין
הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם מידי בקפידא תליא מילתא אלא
ואברהם בן נח הוא שלא
כאצבעתא בקירה. פי' רגב
זה את זה: ר"מ לא עמדו חביריו על
היה בשעת מתן תורה (ע"ז
כשמניח אצבעו בתוכו
בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידן בני גליל דלא
ג.). שהמריד את כל
סוף דעתו. כדאמרינן בפרק קמא
נעשה גומא וכשמגביה
העולם כולו. השיא עצה
דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם בני יהודה גמרו
מפעפע ועולה ומתמלאת
י)
(דף יג:) שהיה אומר על טמא
לדור הפלגה לבנות מגדל
הגומא, כאילו לא נשקעה
מחד רבה נתקיימה תורתן בידם בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא
טהור ומראה פנים: פתח אולם
להלחם בצבא השמים, שהוא
בתוכה אצבע ולא היתה
היה מלך בבבל, כדכתיב
רחבו כ' ושל היכל י': סדקית.
נתקיימה תורתן בידם רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן
גומא בתוכו. אמר רב אשי
(בראשית י) ותהי ראשית
ולשכחה
כאצבעתא
מחט שתופרין בה סדקי בגדים והוא
בידם בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיימה תורתן בידם דוד גלי מסכתא
ממלכתו בבל (פסחים צד:)
(בבורא) [בביזרא], פי'
דק ביותר: כסיכתא בגודא לגמרא.
מלך בדור הפלגה היה,
כ) שאול לא גלי מסכתא דוד דגלי מסכתא כתיב ביה 5 יראיך יראוני
כמו ששוקע אצבעו
ולכך נקרא שמו נמרוד
כיתד שנועצין אותו בכותל בנקב צר
בזירעונים כגון חרדל
וישמחו שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה ( אל כל) אשר יפנה
ל) 6
שהמריד את כל העולם
וכיוצא בו נראה כאילו
ונכנס בדוחק כך אין יכולין אנו להבין
במלכותו על הקב"ה (חולין
ירשיע
עשה גומא, וכאשר מרים
מה שאנו שומעין כי אם מעט ובקושי:
כמאן דלא ידע.
פט.).
אצבעו חוזרת ומתמלאת
עשה עצמו כאילו לא ידעו
את הגומא מיד. כך אנו
כאצבע בקירא. בשעוה קשה שאין האצבע יכול ליכנס בתוכה אלא מדבק מעט: כאצבע בבירא לשכחה. כשם שהאצבע נוח ליכנס
. בריבי. גדול
כשמשלימין מסכתא
(שמות א ח)
בפי הבור כך אנו מהירין לשכוח: שהקפידו על לשונם. לדבר בלשון צח ולא בלשון מגונהנ) כדאמרינן לקמן [ע"ב] בבני גליל: דדייקי לישנא.
בדורו היה ועל שם כך
ומתחילין אחרת מיד
לחזר באותו לשון שהיו שומעין מרבן וע"י שהיו שומעין על פה שמועה אחר שמועה היו נותנין בהן סימן זו אחר זו ומתוך כך שהיו
נקרא בריבי (חולין יא:).
שוכחים הראשונה. אמר
לא יכלו חבריו לעמוד
רב יהודה אמר רב בני
מדקדקים בלשון יודעין להניח סימנין נאין ואינן משתכחין מהן: ומתנחי. ומניחין סימנין: לא גמרי מחד רבה. והיו שומעין מזה
על סוף דעתו. לא יכלו
יהודה שמקפידין על
בלשון זה ומזה בלשון אחר אע"פ ששניהם אחד שינוי לשון מבלבלן ומשכחן: דגלו מסכתא. למדו לאחרים כך שמעתי. ל"א מפרשין
להבין באיזה דבריו נכונים
לשונם, ומחתי סימן וגמרי
ובאיזה אין דבריו נכונים,
שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן: יראוני וישמחו. לפי ששמועותיו מכוונות לאיסור איסור ולהיתר היתר:
ס)
מחד רבה, ודייקי לישנא,
שהיה נותן דעת מיושב
נתקיימה תלמודן בידן,
דוד דגלי מסכתא. כדאמר בברכות (דף ד.) שהיה יגע בתורה ומורה הוראות כדאמר ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושיליא ואומר
והגון על אין הלכה כהלכה
ולא עוד אלא דגלו
מפיבושת רבי יפה
דנתי יפה זכיתי כו' ואמרינן נמי במועד קטן (דף טז:) עדינו העצני יושב בשבת תחכמוני [ש"ב כג] זה דוד כו':
(לעיל יג:). שאול לא גלי
מסכתא, כדכתיב ביה
מסכתא. גדול בתורה היה
יראיך יראוני וישמחו.
ירשיע
אלא שלא לימד לאחרים
אבל בני גליל דלא קפדי
(גיטין נט.).
אלשונם, ולא גמרי מחד רבה, לא דקו לישנא, (ו)לא נתקיימה תלמודם בידם, ולא גלו מסכתא נמי כשאול דכתיב ביה ובכל אשר יפנה ירשיע.