2/104

כיצד מעברין

פרק חמישי עירובין

נד.

עין משפט

מסורת

הש"ס

נר מצוה

בטשה ביה. בעטה

בו: תוריך חיי. שתאריך ימים: חטוף אכול. אם

שאין

לו גסות (ב): שהכל

תלמודו מתקיים בידו: שהכל דשין אותו.

א) ס"א בן יעקב, ב) [ברכות

א מיי' פ"ג מהלכות

יש לך ממון לההנות עצמך אל תמתין עד למחר שמא תמות ושוב אין

מתבשמין ממנו. שמלמד תורה לתלמידים: כאבן זו שאינה נמחת.

לו. וש"נ ועי' בחגיגה טו:

ת"ת הלכה יב סמג

מ"ש שם על צידו פירוש על

עשין יב טוש"ע י"ד סי'

לך הנאה: דעלמא דאזלינן מיניה גרסינן: כהלולא דמי. היום ישנו

מפני דריסת רגלי בני אדם כך לחייו אינן נלאין מלחזר על למודו

שיננא], ג) כל זה עד נובלין

רמו סעיף כב:

ולמחר איננו דומה לחופה שהולכת מהר: אם יש לך. ממון: ואין

וללמד לאחרים: לא נשתכחה. חרות משמע חקוק ואינו נמחק לעולם.

ד ב מיי' שם הלכה ט:

מס' בן סירא, ד) סוטה מו:,

ה ג מיי' וסמג שם טוש"ע

ה) בס"י איתא וגו' ומילת

למות התמהמה. עיכוב כי פתאום

על ידי הלוחות היתה תורה חקוקה

❖

הם ליתא, ו) [צ"ל נעימים

שם סעיף כא:

האדם מת: חוק. מזון: מי יגיד לך.

לישראל מהשתכח מהן עולמית: על

בטשה ביה אמרה ליה לא כך כתוב ערוכה

וכ"ה בס"א], ז) [צ"ל

אם נשאר בידם שמא יאבדוהו: הללו

הלוחות. בשביל הלוחות היו בני

אלעזר], ח) [ע"ז ה. ע"ש],

בכל ושמורה א אם ערוכה ברמ"ח אברים

ט) נדרים נה. ע"ש,

ישראל בני חורין: ממדבר מתנה.

נוצצין. כלומר כשהן גדילין גדילה

הגהות הב"ח

שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת

י) [עתוס' שבת עז. ד"ה

פרנסתן ועושרן עמהן ואינך צריך

אם כמדבר הוא תורה נתונה לו

דאמר], כ) [קידושין לו:

(א) רש"י ד"ה לא זכה

תנא תלמיד אחד היה לרבי אליעזר א) שהיה

להדאג עליהן: והללו נובלין. מתים.

במתנה ולא ישכח: מילתא. כעס:

וש"נ], ל) [עמ"ש תוס' נזיר

צריך (להתמקמק) תז"מ

שונה בלחש לאחר ג' שנים שכח תלמודו

ונ"ב ס"א להתמהמה

כד: ד"ה אמר וכו' פי' דהך

אמר. רבא איזיל אפייסיה לרב יוסף:

לשון והעלה נבל [ירמיה ח]: יפה. לחולי זה

מילתא], מ) [שבת קיד.],

[וכ"ה בע"י]: (ב) ד"ה

תנא תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר

וקשה לחולי זה יפה ללב ורע לעינים:

מזוג. במים: רב יוסף סגי נהור הוה

❖

נ) צ"ל כל משנאי,

שהכל דשין וכו' גסות

❖

שנתחייב בשריפה למקום אמרו הניחו לו

שתשמרם בבטנך. שהן שמורים

ולא היה רואהו והכירו בטעם היין

הרוח הס"ד:

בידך שאינן משתכחין ממך: יכונו

שהוא מזגו לפי שהיה מכיר רב יוסף

אדם גדול שמש א"ל שמואל לרב יהודה

תורה אור השלם

במזגו של רבא מתחילה שהיה בקי

יחד. שאתה סודרן ומוציאן בפה

שיננא פתח פומיך קרי פתח פומיך תני כי

ב)

גליון הש"ס

ולא בגימגום ובלחישה: אימתי שמחה

ליתן מים במדה: כל גיא ינשא. אף

1. כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל

היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי שנאמר 2 כי

גמ' א"ל רב לרב המנונא.

כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי

וכו' בזמן. שיודע לדרוש הלכות חג

על גב דלאו גבי הני קראי כתיב דרשי

חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא אל

עיין לקמן דף סג ע"א

עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי

בחג. ד"א אימתי שמחה לאיש אימתי

ליה דמי שבא לידי גיא שהושפל חוזר

תד"ה רב המנונא:

כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ כִּי לֹא

תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה א"ל

שם חש בראשו יעסוק

אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו

ומתנשא: שדורסת ואוכלת. מיד

יַצְמִיחַ: שמואל ב כג ה

שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול

2. כִּי חַיִּים הֵם

בתורה. עי' תורת חיים

מענה כששואלין ממנו דבר הלכה:

לאחר הריגתה. שאינו מקפיד על

שבועות דף טו ע"ב ד"ה

לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ

חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא

שארשת. ספירת שפתיו בל תמנע

תענוגים אלא אוכל בשר בלא תבלין

❖

אסור להתרפאות:

משלי ד כב

מַרְפֵּא:

3. כִּי לִוְיַת חֵן הֵם

דמי $ א"ל רב לרב המנונא בני אם יש לך

וכן שאר עינוגין: שמסרחת. בטיט.

סלה כשנתת בו דעת להוציא בשפתיו:

ג)

לְרֹאשֶׁךָ

וַעֲנָקִים

זכה. אם יש לו מזל טוב תאות לבו

היינו מי שאינו הולך אחר גבהות לקוץ

היטב לך שאין בשאול תענוג ואין למות

לְגַרְגְּרֹתֶיךָ: משלי א ט

מוסף רש"י

נתת לו שבעוד שהוא מתאוה באה לו

במאכלו אם לא נתבשל כל צרכו. ל"א

4. רִפְאוּת תְּהִי לְשֶָׁךָ

התמהמה ואם תאמר אניח לבני חוק בשאול

דמי האי מזיגא למזיגא

תאותו עד שלא ישאלנה: לא זכה.

שדורסת ואוכלת לאחר הריגתה

וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ:

מי יגיד לך בני האדם דומים לעשבי השדה

דרבא. שכשהיה רבא לומד

משלי ג ח

צריך (א) להתמקמק ולהצטער: כי לא

אוכלת מיד כך תלמיד חכם מחזר על

5. כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם

לפניו היה מוזג לו בענין זה

הללו נוצצין והללו נובלין ד) א"ר יהושע בן

לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. אלמא

תלמודו מיד כשמקבלו מרבו מסרחת

. לא תתיב

בְּבִטְנֶךָ יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל

(נדרים נה.)

לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק

אכרעיך. לפי שהגיס לבו

שְׂפָתֶיךָ: משלי כב יח

לנצח לשון עולם הוא. מדסמיך ליה

מנבל עצמו על דברי תורה לשון זה

6. שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה

שאל לו מקרא זה כדי

בתורה שנאמר 3 כי לוית חן ה) הם $ חש בראשו

וכן עד עולם סלה אלמא סלה לשון

נראה בעיני לפי שמצינו בכל הש"ס

להשפיל דעתו (שם).

פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב:

יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך

לעולם משמע: שרף לצואר. שאינו

שדרך תלמידי חכמים להקפיד על

כמדבר זה. מלמד תורה

משלי טו כג

7. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר

בחנם לכל (שם). נחליאל.

מצומצם בדוחק סביב הצואר אלא

מאכלן דרך גדולה וכבוד ועל

חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים

נעשית לו התורה כמו נחלה

מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ

שרפוי בריוח כך הוא נעים ומרוצה

מלבושיהןמ) כדכתיב (משלי ח) ולמשנאינ)

❖

לגרגרותיך חש במעיו יעסוק בתורה שנאמר

(שם).

לַעֲשֹׂתוֹ: דברים ל יד

לבריות: ונראה ואינו נראה. כשמגביה

אהבו מות: לעני. לזה ששם עצמו

8. תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ

4 רפאות תהי לשרך חש בעצמותיו יעסוק

וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ

צוארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים

כעני. וללישנא בתרא ששם עצמו כעני

בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך חש בכל

תהלים כא ג

סֶּלָה:

רב ניסים גאון

שסנטרו וזקנו מכסין אותו. כך אם

לחזר עליה: תאנה. אילן:

9. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב

גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא

תלמיד חכם הוא אינו רודף לצאת

רבא הויא ליה מילתא לרב

כל

וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף כִּי רוּחַ

אמר רב יהודה בר' חייא בא וראה שלא

יוסף בהדיה. תמצא פירוש

מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת

ולבא בשוק אלא יושב ומחזר על

הדברים שאירעו ביניהן

אֲנִי עָשִׂיתִי:

כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו לזה

ישעיהו נז טז

בפרק הנודר מן הירק

01. כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן

יפה ולזה קשה אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו שנאמר ולכל בשרו מרפא א"ר

בנדרים [בר] מר שמואל

(מר) פקיד דליתנון תליסר

רָאִינוּ בְּעִיר יְיָ צְבָאוֹת

אמי מ"ד כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך אימתי ד"ת נעי' בזמן שתשמרם בבטנך ואימתי

ו)

אלפי זוזי לרבא מן

בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים

אללתא דנהר פניא. שלח

תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך ר' זירא אמר מהכא 6 שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה

יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה:

רבא לקמיה דרב יוסף

תהלים מח ט

טוב אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו ל"א אימתי שמחה לאיש במענה פיו בזמן שדבר בעתו מה טוב

11. יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד:

אללתא היכי מיקריא. אמר

שמות טו יח

רב יוסף ושוין בנודר מן

ר' יצחק אמר מהכא 7 כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אימתי קרוב אליך בזמן שבפיך

21. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם

התבואה שאינו אסור אלא

ובלבבך לעשותו רבא אמר מהכא תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו

בה' המינים. אמר ליה

מִגְדְּלוֹת

מֶרְקָחִים

אביי מי דמי, (הכו אקלא)

שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת

נתתה לו בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה רבא רמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל

[תבואה לא] משמע אלא

מוֹר עֹבֵר:

מנעת סלה זכה תאות לבו נתתה לו לא זכה וארשת שפתיו בל מנעת סלה תנא דבי ר"א בן יעקב כל מקום

ה' המינין, אללתא כל

שיר השירים ה יג

31. וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה

מילי (דשמעא) [משמע].

שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית נצח דכתיב 9 כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף סלה

אהדרוה לקמיה (דר'

כְּכַøתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר

דכתיב כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה ועד

אבא) [דרבא] אמר להון

סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת

הדא לא איבעיא לי

לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע

דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד: (סימן ענקים לחייו לוחות חרות): א"ר (אליעזר) מאי דכתיב וענקים

ז)

דאללתא כל מילי משמע,

אֱלֹהִים: שמות לא יח

לגרגרותיך אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו ואם לאו

41. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה

הדא היא דאיבעיא לי

שכר בתים ושכר ספינות

אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב

אין תלמודו מתקיים בידו ואמר ר"א מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם אם משים אדם עצמו כערוגה זו

מאי, מי אמרינן כיון

מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת

שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בה תלמודו מתקיים ואם לאו אין תלמודו מתקיים וא"ר

דפחתן לאו אללתא היא.

עַל הַלֻּחֹת:

או דלמא כיון דלא ידיע

שמות לב טז

(אליעזר) מ"ד לוחות אבן אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו

ז)

51. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים

פחתיהו כי אללתא היא.

אמרוה קמיה דרב יוסף

אין תלמודו מתקיים בידו וא"ר ז) (אליעזר) מאי דכתיב 41 חרות על הלוחות אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות

כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק

[אמר] וכי מאחר דלא

בְּמִשְׁעֲנֹתָם

וּמִמִּדְבָּר

לא נשתכחה תורה מישראל רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן שנאמר חרות אל תיקרי

ח)

צריך לן אמאי שלח לן.

מַתָּנָה: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל

איקפד רב יוסף. שמע

חרות אלא חירות אמר רב מתנה מאי דכתיב 51 וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין

וּמִנַּחֲלִיאֵל

בָּמוֹת:

רבא ואתא לקמיה ביומא

וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר

בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו רבא בריה דרב יוסף בר חמא הוה ליה מלתא

❖

ט)

דכיפורי.

בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ

הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי

לרב יוסף בהדיה כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזיל ואפייסיה אזל אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא

הַיְשִׁימֹן:

אמר ליה הב לי ואימזגיה אנא יהב ליה מזגיה כדטעמיה אמר דמי האי מזיגא למזיגא דרבא בריה דרב יוסף

י)

במדבר כא יח-כ

רבינו חננאל

61. כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל

בר חמא א"ל אנא הוא כ) א"ל ל) לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי מאי דכתיב 51 וממדבר מתנה וממתנה

אמריה ליה כתיב ערוכה

הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה

נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא א"ל אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו

בכל ושמורה אם ערוכה

הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים

לְבִקְעָה: ישעיהו מ ד

ברמ"ח אברים נשמרת

במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר

71. חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין

בלב ואם לאו אינה

ומנחליאל במות ואם מגיס לבו הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר ומבמות הגיא ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו

נשמרת. אמר ליה רב

בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:

תהלים סח יא

שמואל לרב יהודה

שנאמר כל גיא ינשא אמר רב הונא מ"ד חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים אם אדם משים

81. נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל

שיננא פתח פומך קרי

עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואיכא דאמרי שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו

ותני כי היכי דתוריך

פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו

משלי כז יח

חיי, שנאמר כי חיים הם

יְכֻבָּד:

מתקיים בידו ואם עושה כן הקדוש ברוך הוא עושה לו סעודה בעצמו שנאמר תכין בטובתך לעני אלהים א"ר

למוצאיהם בפיו. תנא

חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב 81 נוצר תאנה יאכל פריה למה נמשלו דברי תורה כתאנה מה תאנה זו

תלמיד היה לר' אליעזר

שנתחייב שרפה למקום,

כל

ואמרו (המקום) הניחו

לו אדם גדול שימש. כתיב נעים כי תשמרם בבטנך. אימתי דברי תורה נעימים בשעה שתשמרם בבטנך, כיצד בעת שיכונו יחדיו על שפתיו. כתיב שמחה לאיש במענה פיו.

אימתי בעת שדבר בעתו

מה טוב. ר' יצחק אמר מהכא כי קרוב אליך הדבר מאד, בשעה שבפיך ובלבבך לעשותו. תאות לבו נתת לו, אם זכה ואם לא זכה ארשת שפתיו בל מנעת סלה. תנא כל מקום שנאמר לנצח, כגון

ולא לנצח אקצוף. סלה, כגון אלקים יכוננה

עד עולם סלה. ועד, כגון ה'

ימלוך לעולם ועד, אין להם הפסק לעולם. כתיב חיתך ישבו בה וגו',

אם משים אדם את עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת,

ואמרי שמסרחת ואוכלת.

יש בה, כלומר

תלמודו מתקיים בידו, וכיון

שתלמודו

מתקיים בידו הקב"ה מכין סעודתו,

שנא' תכין בטובתך

לעני אלקים. נוצר תאינה

יאכל פריה, מה תאינה