2/105

נד:

כיצד

מעברין

פרק

חמישי

עירובין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים. שאינן מתבשלין בבת אחת אלא היום מעט ולמחר מעט וכל שעה ראוי לאכול מהן: שמעלת חן על

ו א מיי' פ"ד מהלכות

א) [יומא כט.],ב) [שם איתא

בעלה], ג) [צ"ל אלעזר],

לומדיה. שהכל מנשאין אותו ותורתו נותנת לו חן: באהבתה תשגה תמיד. בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר

ת"ת הלכה ד טוש"ע

ד) [צ"ל אלעזר], ה) [ליתא

יו"ד סי' רמו סעיף י:

הלכה: לא יחרוך. נוטריקון דריש ליה לא יחיה ולא יאריך: צייד רמאי. שמרבה בגירסא ואינו מחזר עליה: ורב ששת אמר. אין זה רמאי

ז ב מיי' פ"ו מהלכות ת"ת

בילקוט וכן מוכרח], ו) [עי'

אלא שוטה והקובץ על יד הוא הרמאי וערום בדבר והוא יחרוך כלומר יתקיים בידו כצייד הרמאי שמשבר גף ראשון ראשון כשהוא לוכדו שלא

הלכה ה טוש"ע י"ד סי'

תוס' שבת י. ד"ה דין],

ז) ע"ז יט. ע"ש, ח) [צ"ל

רמב סעיף יז:

יברח הוא חורך עופות ואוכלן וקרא

ח ג טוש"ע א"ח סי' קנה

רבא], ט) [שם. ע"ש],

סעיף א: תנו לו זו וזו. והא דאמר בפרק

אתמוהי מתמה לא יחרוך לא יצלה

כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים

❖

י) [צ"ל רבא], כ) [צ"ל

ויאכל: אנא עבדתה וקיימתיה. לקבוץ

בתרא דמגילה (דף כז:) שאלו

עבידתה עי' תוס' ע"ז יט.

אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן

ד"ה אנא], ל) עיין בע"י

על יד וחזרתי עליה עד שהחזקתי בה

תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת

מוצא בהן טעם א"ר שמואל בר נחמני מאי

ותמצא שם גי' שונות בזה

מוסף רש"י

ואח"כ חזרתי ושמעתי אחרת: כיצד

ימים אמר להן מעולם לא קדמני אדם

הענין, מ) יומא לז. מס' ד"א

דכתיב 1 אילת אהבים ויעלת חן וגו' למה

סדר המשנה. כיצד למדו ישראל

פ"ד, נ) [צ"ל דליפסוק],

באהבתה תשגה תמיד.

לבית המדרש הא והא גרמא לו אי

נמשלו דברי תורה לאילת לומר לך מה

א)

ס) [עי' שבת קד. סימנין

לשון משגה כמשמעו,

תורה שבעל פה: נכנס אהרן. וישב

נמי באותה שעה לא ידע שאמר להן

עשה בתורה], ע) [צ"ל

בעבור אהבתה תהיה שוגג

אילה רחמה צר וחביבה על ב) בועלה כל

לפני משה כדכתיב (ישעיה ל) והיו

הקב"ה תנו לו זו וזו עד לאחר שחי

אלעזר], פ) [חולין צא.],

בשאר עסקיך כי היא

שעה ושעה כשעה ראשונה אף דברי תורה

עיניך רואות את מוריך וכן כולם

צ) [צ"ל ומשים], ק) [שייך

משמרת על שלך (משלי ה

ארבע מאות שנה:

❖

אם היה בית אחד יוצא כמין

יט). יחרוך. נוטריקון יחיה

לדף נה.],

בשעת שמועתן (ב) כולן יושבין לפניו:

חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה

ק)

ויאריך (ע"ז יט.). צייד

ישב לשמאל משה. דתניא פ) המהלך

פגום. נראה דפגום אחד

ראשונה ויעלת חן שמעלת חן על לומדיה

הרמאי. שמרמה אנשים

לימין רבו הרי זה בור וכ"ש יושב

להראות כמה אני חכם

נמי רואין כאילו היה פגום אחר

דדיה ירווך בכל עת למה נמשלו דברי תורה

תורה אור השלם

להעמיד גירסות הרבה

בזמן שאין שני לישב בשמאל: ושנה

כנגדו ומותחין חוט עליהן ולא

כדד מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש

1. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת

והוא משכח ומקצר ימיו

להן פירקן. אותו פרק עצמו ששנה

שמותחו בחוט באלכסון מן הפגום

דכתיב (דברים ל) כי הוא

חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת

בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן

לאהרן: אהרן לימין משה חוזר. אחרי

חייך ואורך ימיך (ע"ז יט.).

בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד:

עד ראש הא' של העיר דהא רחבה

שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם באהבתה

צייד הרמאי יחרוך.

משלי ה יט

ששמעו בניו ויש שני לישב בשמאל

מן הצד האחד רואין אותה כאילו שוה

2. רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת

בלשון איחרוכי איחריך

תשגה תמיד כגון רבי (אליעזר) בן פדת

משה כבוד הוא לאהרן ולמשה להיות

ג)

ועגולה כאילו היתה מרובעת השתא

(שבת כ:) כלומר יש לו

יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל

עופות לחרוך ולאכול, כל מי

אמרו עליו על רבי (אליעזר) שהיה יושב

אהרן שהוא גדול בא ויושב בימין:

דֶּרֶךְ שִׂיחוּ: שופטים ה י

ד)

פריך שפיר השתא פגום אחד כו':

3. לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ

שלומד וגורס מעט מעט

ומה אהרן ששמע ממשה כו'.

עיר ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי

ומחזר עליו פעמים הרבה

וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ:

ומסתייעא מילתא להתקיים בלבו

עד ששגור בפיו ואח"כ חוזר

משלי יב כז

וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי ה) (תניא) א"ר יצחק בן אלעזר פעם אחת

4. הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ

ולומד תלמודו מתקיים,

להבין מהר אפ"ה שמע ד' פעמים:

בא אדם ליטלו ומצא בו שרף תנא דבי רב ענן מאי דכתיב רוכבי אתונות

וקרא אתמוהי מתמה וכי

עַל יָד יַרְבֶּה:

להראות לו פנים. ללמדו לתת טעם

לא יחרוך מי שצידו רמייה

משלי יג יא

צחורות יושבי על מדין [והולכי על דרך שיחו] רוכבי אתונות אלו תלמידי

בדבריו בכל אשר יוכל ולא יאמר כך

(ע"ז שם). משבר כנפיו.

5. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת

חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד (בו) תורה צחורות

שלא יברח (שם). חבילות.

שמעתי הבן אתה הטעם מעצמך

הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ

דגריס הרבה יחד אינו יכול

אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ

שעושין אותה כצהרים יושבי על מדין שדנין דין אמת ו) לאמיתו והולכי

וחבירו בפרק ראשון (דף יג:) שהיה

לחזור עליו פעמים רבות

בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי

אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שיחו אלו בעלי תלמוד שכל

אומר על טמא טהור ומראה לו

ומשכח (שם). על יד. מעט

הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי

(שם). נסתלקו זקנים.

יִשְׂרָאֵל: דברים לא יט

פנים: אשר תשים לפניהם. ולא כתיב

שיחתן דברי תורה אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה מאי דכתיב

ז)

6. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים

ישבו לצדדין (שמות לד לב).

אשר תלמדם צריך אתה לסדר ולשום

לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי רב ששת

שלשה שהיו מהלכין

אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:

לפניהם טעם המיישב תלמודם:

בדרך. לא ילכו זה אחר זה

שמות כא א

אמר צייד הרמאי יחרוך כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים

7. הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי

אלא בשורה אחת, וכן מצינו

וליעיילו כולן (ג) ברישא ולילפו ממשה.

אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר אמר (רבה)

במלאכי השרת מדכתיב

ח)

לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ

ד' זימנין: וליעיילו בניו ולילפו מאהרן.

(בראשית יח) שלשה נצבים

לַ מְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי

אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על

ט)

עליו, מכלל שבשורה אחת

ד' זימנין וכן כולן: משום טרחא

בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל

הוו קיימי זה אצל זה, דאי

יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על

עָרַיִךְ אֵלֶּה:

דאהרן. דמתחילה דיחיד הוה לא סגי

זה אחר זה קיימי אין זה

ירמיהו לא כ

יד ירבה אמר (רבה) ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה אמר רב נחמן

י)

דלאו לשמאל יתיב וכי הדור עיילו אינך

8. וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ

נצבים עליו אלא ראשון

❖

(יומא לז.).

בר יצחק אנא עבדתה ואיקיים בידאי: ת"ר כיצד סדר משנה משה למד

איכא טרחא לאוקומיה ולאהדוריה

וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה

כ)

אֶצְלוֹ צִיּוּן עַד קָבְרוּ אֹתוֹ

לימין (ד): ד' מאה זמני. כל פירקא

מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל

הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן

מקמי דליגמר: בעיוה. לר' פרידא

יחזקאל לט טו

משה נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה

גּוֹג:

רבינו חננאל

9. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי

למלתא דמצוה (ה): נפק בת קול ואמר.

ואיתמר לשמאל אהרן רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר נכנסו

כל זמן שמ[מ]שמש בה

אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא:

לר' פרידא: סימנין. סימני השמועות

❖

מוצא בה תאינים טובות

משלי ז ד

זקנים ושנה להן משה פירקן נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה

זו אחר זו וסימני חכמים כדרך שיש

אף ד"ת כו'. כיוצא בו

פירקן נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל

א"ר יוחנן אילת אהבים

בהש"ס (ו) ותשים צ) גירסא דסמניה

ויעלת חן וגו' באהבתה

העם אחד נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו נסתלק אהרן שנו להן בניו

הגהות הב"ח

בפיהם: עשו מועד לתורה. קבעו עתים

תשגה תמיד, כגון ר'

פירקן נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן נמצא ביד הכל ארבעה מכאן א"ר

(א) גמ' אשר תשים לפניהם

לתלמידיכם שידעו עת לבא ולשנות:

אלעזר בן פדת שהיה

(ז)

וליעיילו כולן ולילפו

עוסק בתורה בשוק

אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים וקל וחומר ומה אהרן

והיינו

כולהו ממשה: (ב) רש"י

התחתון של ציפורי

שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה כך הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה ר"ע אומר מנין שחייב

ד"ה נכנס אהרן וכו' בשעת

וסדינו מוטל בשוק

שמיעתן היו יושבין:

העליון, כלומר היתה

אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל ומניין עד שתהא סדורה בפיהם

(ג) ד"ה וליעיילו כולן.

דעתו בתורה ושכח סדינו

שנאמר שימה בפיהם ומניין שחייב להראות לו פנים שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם

מרישא וישנה לכולן

בשוק. תנא בא אדם

ארבע פעמים הס"ד

ליטלו מצא בו נחש

וליגמרו כולהו ממשה כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים וניעול אהרן וניגמר ממשה וליעיילו בניו

ל) (א)

ואח"כ מ"ה וליעול אהרן

שרף. רוכבי אתונות

ולילף ממשה ד' זמנין

וליגמרו מאהרן וליעיילו זקנים ולילפו מבניו וליזלו וליגמרינהו לכולהו ישראל כיון דמשה מפי הגבורה גמר

צחורות אלו ת"ח

וליעיילו בניו כצ"ל והוא

שעוסקין בתורה, ומבררין

מסתייעא מלתיה אמר מר רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר כמאן אזלא הא דתניא שלשה

מ)

ד"א: (ד) ד"ה משום טרחא

כצהרים. יושבי על מדין,

וכו' לימין משה הס"ד:

שיושבין ודנין דין אמת

שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו לימא רבי יהודה היא ולא רבנן אפילו תימא

(ה) ד"ה בעיוה וכו' דמצוה

לאמיתו.

(כהולכי)

רבנן משום טירחא דאהרן רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא

בשוקא הס"ד: (ו) ד"ה

[והולכי], אילו בעלי

סימנין וכו' שיש בהש"ס

מקרא. דרך, אילו בעלי

חד בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא דא"ל למר איכא

הס"ד ואחר כך מ"ה שימה

משנה. שיחו, שכל

מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר א"ל הב דעתיך ואתני ליך

גירסא וסימניה בפיהם:

שיחתן דברי תורה. כתיב

(ז) ד"ה עשו וכו' עתים

לא יחרך רמיה צידו,

הדר תנא ליה ד' מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך נ) דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את

❖

לתורה לתלמידיכם:

(כלומר אם לא יחרך

ודרך לעלמא דאתי אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו אמר רב חסדא אין תורה

ס)

כנפי העוף רמיה צידו),

כלומר אם יחרך כנפי

נקנית אלא בסימנין שנאמר שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה שמעה רב תחליפא ממערבא אזל

העוף רמיה צידו, יעופו

רבינו חננאל (המשך)

אמרה קמיה דר' אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה 7 הציבי לך ציונים שימי לך וגו' עשו

ממנו. כך גם דברי תורה

ד' פעמים, הלמד מהדיוט

אם לא יחזיק בהם בטוב

ציונים לתורה ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב 8 וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ר' ע) אליעזר

על אחת כמה וכמה. ר"ע

יעופו מידו לא יחיה ולא

אמר מהכא אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה רבא אמר עשה מועדים לתורה

אומר חייב אדם לשנות

יאריך ימים. כיוצא בו,

לתלמידו עד שילמד

הון מהבל ימעט. אם

והיינו שנא' ולמדה את בני

משים אדם תורתו

ישראל. ומניין שחייב לסדרה בפיו שנא' שימה בפיהם. ומנין שחייב להראות לו פנים כדי לבוא בליבו שנאמר ואלה

חבילות חבילות ימעט. ואם קובץ על יד ומחזיקים ירבה. א' רבא הא מילתא גמירי לה רבנן ועברי עלה. ת"ר כיצד

המשפטים אשר תשים לפניהם. אין תורה ניקנית אלא בסימנים. שנאמר שימה בפיהם, סמנה בסימנין. כיוצא בו הציבי

סדר המשנה משה רבינו למד מפי הגבורה, בא אהרן שנה לו משה פירקו. נסתלק אהרן וישב לו משמאל משה. נכנסו

לך ציונים עשו ציונים לתורה. ר' אלעזר אומר ומודע לבינה תקרא, עשה מיודעין לתורה. רבא אמר עשה מודיעין

בני אהרן שנה להן פרקו. נסתלקו אלעזר ישב לימין משה, איתמר ישב לשמאל אהרן, ר' יהודה או' אהרן לימין משה

לתורה. ר' פרידא היה מתני ת' זימני לתלמידיה כו'. תניא כשמהלכין בדרך, באמצע מהלך הרב והגדול מימינו והקטן

הוה חוזר [נכנסו זקינים שנה להם משה פרקן]. נכנסו כל העם שנה להן פירקן נמצא ביד אהרן ארבע. מיכן א"ר

משמאלו. וכן מצינו

במלאכים שבאו אל אברהם אבינו

מיכאל באמצע גבריאל

מימינו ורפאל משמאלו.

אלעזר בן עזריה חייב אדם לשנות לתלמידו ד' פעמים קל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה למד מפי הגבורה