נה:
כיצד מעברין פרק חמישי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
נותנין קרפף לעיר. כשבא למדוד התחומין מניח לעיר אויר של שבעים
י) לאו מודדין לה מן הקשת. לא מן הקשת ממש אלא ממקום
טו א מיי' פכ"ח מהל'
א) לקמן נז., ב) [לקמן נז:],
ג) [תוספ' פ"ד ה"ו],
אמה ושיריים שהוא כעיר לבד התחום: אלא לב' עיירות. לחברן על
שבת הלכה ח טוש"ע
שמתקצר בפנים ואין שם ד' אלפים דלא גרע מאילו ניטל
ד) [יומא עה: ע"ש ושם
א"ח סי' שצח סעיף ד
ידי קרפף שביניהן: ואיתמר רב הונא אמר כו'. ולקמן [נז.] מפרש
אותו של מעלה ור"ח פירש עיר העשויה כקשת שאין מתקצר והולך:
ליתא אמר רבי יוחנן],
בהג"ה:
נפש
בפירקא פלוגתייהו: אי אשמעינן. בחומת העיר שנפרצה התם
שיש בו ד' אמות. גבי נפש הזכיר ד' אמות ולא דירה משום
טז ב ג ד ה מיי' שם
ה) [ביומא ליתא על תלתא
הלכה ד טוש"ע שם
פרסי ועי' מהרש"א בח"א
קאמר רב הונא קרפף לזו ולזו לחברן
דסתמיה עשוי לדירה כדפ"ה
סעיף ו:
מיהו בסוטה לד. וכמה גובהן
משום דהוה להו צד היתר מעיקרא
וגבי גשר וקבר הזכיר דירה ומה
נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר וחכמים
א)
יז ו ז מיי' שם הל' י
וכו' משמע כדאיתא הכא
שהיו כבר עיר אחת: דדחיקא
שלא הזכיר ד' אמות לאו משום
טוש"ע שם סעיף י:
וכ"א ברש"י ברכות נד: ד"ה
אומרים לא אמרו קרפף אלא בין שתי
ח [שו"ע יו"ד סי' קצח
מחנה ישראל וכו' ואמר רבה
תשמישתייהו. ב' עיירות ממש דחיקא
דסתמייהו ד' אמות דהא קבר סתמא
עיירות ואיתמר רב הונא אמר קרפף לזו
❖
סעי' מח בהגה]:
בב"ח לדידי חזי לי ההוא
תשמישתייהו בחד קרפף הלכך קרפף
לא הוי ד' אמות אלא כיון שהזכיר בית
דוכתא והוי תלתא פרסי
וקרפף לזו וחייא בר רב אמר אין נותנין אלא
מיחשב לכל חד כעיר גופה וכיון
דירה כאילו הזכיר ד' אמות דפחות
אורכא ותלתא פרסי פותיא],
קרפף אחד לשניהם צריכא דאי אשמעינן
ו) ד"א זוטא פ"י, ז) [פסחים
דצריך לה והוי כעיר כי מחברי ב'
מד' אמות לא הוי דירה:
רבינו חננאל
מט:], ח) פסחים מב.,
לא צריכא להשלים. פי' בקונטרס
הכא משום דהוה ליה צד היתר מעיקרא
הקרפיפות כאילו העיירות מחוברות
ט) [צ"ל שלשה דברים מרבין
נותנין קרפף לעיר דברי
אבל התם אימא לא ואי אשמעינן התם
דמו: אבל הכא. דעיר אחת היא
כו'], י) [שייך לעמוד
שהבנין לא הוי ד' אמות על
רבי מאיר וחכ"א לא אמרו
❖
הקודם],
קרפף אלא בין שתי
ומעיקרא כי מחברי קודם שנפרצה
משום דדחיקא תשמישתייהו אבל הכא דלא
ד' אמות והמערה משלימה לד' אמות
עיירות ואיתמר רב הונא
הויא כולה מלאה והוי סגיא לה בלאו
ונראה לר"י דצריך שיהא בנין רוב ד'
דחיקא תשמישתייהו אימא לא צריכא וכמה
אמר קרפף לזו וקרפף לזו.
האי אויר השתא נמי לא ניתיב האי
אמות ועוד יש לפרש להשלים דיש
צריכא דאי אשמועינן
הוי בין יתר לקשת רבה בר רב הונא אמר
תורה אור השלם
בהא הוא טעמא דעשאן
אוירא לתשמישן קמ"ל: וכמה. יהא
בבנין ד' אמות וקאמר שמשלימה
אלפים אמה רבא בריה דרבה בר רב הונא
1. וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית
הקרפיף להיותן אחת]
למערה לצרפה לבנין ואין מתחילין
אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו [ע"א]
אלא משום דקודם לכן
הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים
אמר אפילו יתר מאלפים אמה אמר אביי
א
מודדין לה מן היתר כי ליכא ארבעת
למדוד אלא מסוף המערה:
עיר [אחת] היתה ולכן
בְּעַרְבֹת מוֹאָב:
כל עיר שאין בה ירק. פי' לפי
כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא
מתירין אותה עכשיו בזה
במדבר לג מט
ב)
אלפים בין ב' ראשיה: אלפים. אבל
2. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן
השיעור, אבל שתי עיירות
מסתברא דאי בעי הדר אתי דרך בתים:
יותר מאלפים כיון דמכי נפק מביתו
שניקח בזול ויכול לעסוק בתורה
שלא הייתה בהן היתר אין
יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן
היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים כו':
הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי
מתירין אותה בשני
והא דאמר בפ' תולין (שבת דף קמ:)
עַל פִּי יְיָ יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְיָ
קרפיפות. ואי אשמעינן
במדבר ט כ
יִסָּעוּ:
ליתר לא משחינן ליה מן היתר: דאי
בר בי רב לא ליכול ירקא משום
מאי גדודיות אמר רב יהודה שלש מחיצות
ב
3. אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל
בשתי עיירות שנותנין
בעי הדר אתי. למקום היתר דרך
דגריר משמע שגורם לו להוציא
קרפיף לזו וקרפיף לזו
שאין עליהן תקרה איבעיא להו שתי
בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם
❖
משום
דדחיקה
דברים כז כא
הבתים סביב הקשת יכול להלך עד
הרבה באכילת לחם התם מיירי בירק
אָמֵן:
מחיצות ויש עליהן תקרה מהו ת"ש אלו
ג) ג
תשמישתייהו,
אבל
שמגיע לאחד מן הראשין ומשם יכול
חי אבל מבושל טוב ומשביע בדבר קל:
בחומת העיר דלא דחיקה
כאן שמתעברין עמה נפש שיש בה ארבע אמות
להלך לראשו האחר שהרי תחומיהן
תשמישתיה אימא אפי'
מוסף רש"י
על ארבע אמות והגשר והקבר שיש בהן
יתר מיכן מותר קמ"ל.
נבלעין זה בזה וכיון דבהיתר יכול
נותנין קרפף לעיר. דכל
כמה יהא בין יתר לקשת.
בית דירה ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן ובית עבודת כוכבים
להלך למקום היתר תו לא אסר
שבעים אמה ושירים סמוך
ומודדין לה מן היתר.
שיש בה בית דירה לכומרים והאורוות והאוצרות שבשדות ויש בהן
ליה אורך החלק לשווי' כשתי עיירות
לעיר הוי עיר (לעיל כא.).
ונחלקו בזה השיעור.
אפילו יתר מאלפים
ואסקה אביי כמאן דא'
ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים
בית דירה והבורגנין שבתוכה והבית שבים הרי אלו מתעברין עמה
אמה. אפילו יש בין יתר
אפי' יתר מאלפים.
וחצירות: שאין עליהן תקרה. וכל
ואלו שאין מתעברין עמה נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך והגשר
לקשת יותר מאלפים הרי
ואמרינן מסתברא כוותיה
שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו
היא אחת ומודדין לה מן
דאי בעי מקיף ואתי דרך
והקבר שאין להן בית דירה ובית הכנסת שאין לה בית דירה לחזן ובית עבודת
היתר (לקמן נז:). נפש.
בתים שסביבות הקשת עד
להו דירה מעלייתא: נפש. בנין על
כוכבים שאין לה בית דירה לכומרים והאורוות והאוצרות שבשדות שאין
שלא נפרצה, דהיינו מצבת
שמגיע אל ראש היתר
הקבר וסתמא לדירת שומר הקבר
קבר, מתעברת עם העיר
ומהלך עם היתר. כיון
להן בית דירה ובור ושיח ומערה וגדר ושובך שבתוכה והבית שבספינה
ואע"פ שאינה בית ממש
עביד הלכך אע"ג דלא דייר ביה
שהוא פחות מד' אלפים
(לעיל כא.). והבורגנין.
אין אלו מתעברין עמה קתני מיהת נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך
אמה עד שמגיע לראשו
בית דירה הוא: והקבר. בית
צריף שעושין מן ערבה
האחרת, לפיכך אפי' יש
מאי לאו דאיכא תקרה לא דליכא תקרה בית שבים למאי חזי אמר רב פפא
הקברות: ובית הכנסת. סתם
ד
וקנים לשומרי פירות או
בין יתר לקשת יותר
לציידי עופות (סוכה ג:) אם
בית שעשוי לפנות בו כלים שבספינה ומערה אין מתעברת עמה והתני רבי
מאלפים אמה לא חיישינן
ביהכ"נ לאו לדירה עביד הלכך אי לית
היו בורגנין חוץ לעיר בתוך
אלא מותר, ורואין אמצע
בה דירה לחזן הכנסת לאו דירה היא:
חייא מערה מתעברת עמה אמר אביי כשיש בנין על פיה ותיפוק ליה משום
ה
ע' אמה ושיריים, מתעברין
הקשת וחוצה לה בריבוע
ובית עבודת כוכבים. נמי לאו לדירה
עמה ומודדין תחום העיר
כאילו מלא כולו בתים
בנין גופיה לא צריכא להשלים אמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא
ו
משם ולהלן, ומה הן
וחצירות,
ומודדין
עביד: והאורוות. אורוות סוסים:
מפתח בתיהן מתיב רב חסדא ויחנו על הירדן מבית הישימות ואמר רבה
ד)
בורגנין סוכות שעושין
1
[התחום] משם (אלפים
אוצרות. לתבואה ולשמן וליין לאו
שומרי העיר ואינו דבר
אמה) ולהלן אלפים אמה
בר בר חנה (אמר רבי יוחנן) לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי ה) על
לדירה נינהו: והבורגנין שבתוכה.
קבוע (לעיל כא.). אין
(התחום). היו שם (שתי)
תלתא פרסי ותניא כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהן אלא לאחריהן
נפנין לא לפניהם ולא
גדודיות י"ט. מאי גדודיות
בתוך השדה: והבית שבים. באיי
לצדיהן. שאין יודעים
אמר רב יהודה שלש
אמר ליה רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב בהו 2 על פי ה' יחנו ועל פי ה'
הים בתוך ע' אמה ושיריים לעיר:
לאיזה צד עננים הולכים,
מחיצות אע"פ שאין (לו
יסעו כמאן דקביע להו דמי אמר רב חיננא בר רב כהנא אמר רב אשי אם יש
בור ושיח. בבבא קמא (דף נ:)
אלא לאחריהן. דיודעים
ז
שם ולהלן אלפים אמה)
הם שלא יחזרו לאחוריהן
עליהן תקרא. איבעיא להו
מפרש מאי בור ומאי שיח: שבתוכה.
שם שלש חצירות של שני בתים הוקבעו אמר רב יהודה אמר רב יושבי צריפין
ואותן שלפנים צריכין לצאת
שתי מחיצות ויש עליהן
שבשדה: בית שבספינה. לא קביע
והולכי מדברות חייהן אינן חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהן תניא נמי הכי
לסוף המחנה מאחור (יומא
תיקרא מאי. [ולא]
ו)
עה:). וכופפין את
ליה דוכתא פעמים שהוא בתוך שבעים
איפשיטא. אלו שמתעברין
אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר
ז)
הקומה. כלומר מתישין
עם העיר, נפש. פי'
לעיר ופעמים שאינו: ותיפוק ליה משום
3 ארור שוכב עם כל בהמה מאי טעמא עולא אמר שאין להן מרחצאות
כוחו (פסחים מב.)
.
קיקביל מקאבר שיש בה
בנין. אם יש בנין על פיה מאי אהניא
ד' אמות על ד' אמות.
ורבי יוחנן אמר מפני שמרגישין זה לזה בטבילה מאי בינייהו איכא בינייהו
ח
והגשר והקבר שיש בהן
מערה בלאו מערה נמי מבנין משחינן:
נהרא דסמיך לביתא אמר רב הונא כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם
בית דירה. ובית הכנסת
להשלים. אם אין הבנין ראוי לדירה
שיש בה בית דירה (לחול)
רשאי לדור בה למימרא דירק מעליא והתניא שלשה מרבין את הזבל
כגון שאין בו ד' על ד' מהניא ליה
ח)
ט)
[לחזן]. בית ע"ז שיש בה
[בית דירה] לכומרי.
מערה לאשלומי: צריפין. דירה של
וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ואלו הן
ואוריות ואוצרות שיש
הוצין וערבה ואינו קבע הלכך אפילו
פת
בהן דירה. והבורגנין
יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין עיר להיות כארבע אמות וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים לכל
שבתוכה. והבית שבים.
אילו כולן מתעברות עמה.
רוח אם בא לצאת: ויחנו על הירדן. במחנה ישראל כתיב: אין נפנין לא לפניהן. חוץ לענן שמא ילך הענן והארון שם:
בית שבים חזי לפנות
ולא לצידיהן. חוץ לענן שאין יודעין אנה יפנה הענן לעבור: אלא לאחוריהן. חוץ לענן דודאי לא יחזור הענן לאחוריו. אלמא
לתוכו כלי ספינה. ומערה
המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו שלש פרסאות וישראל במדבר יושבי אהלים היו שאינן קבועין ואפילו הכי מהלכין את
שיש ביניין על פיה
מתעברת עם העיר. אמר
כל המחנה כארבע אמות: כיון דכתיב על פי ה' יחנו. חשובה היא חנייתן להיות נידונת קבע: ג' חצירות של ב' בתים. קבועין
רב הונא יושבי צריפין.
של אבן או של עץ בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולן וכדתנן לקמן (דף נט.) רבי שמעון אומר שלש חצירות של ב' ב' בתים: ומהלכי
שהן כהולכי מדברות
מדברות. ונשותיהן עמהן: ויושבי צריפין. נמי אנשי מקנה הן וחונין בו חדש או חדשים עד שכלה המרעה לבהמות ונוסעין משם ונקבעין
מפתח אהלהם [מודדין]
להם. והכתיב ויחנו על
במקום אחר: אינן שלהן. לקמן מפרש טעמא: כיושבי קברות. כמתים לפי שמחוסרין הנאה הן ולוקין ברוחות בזרם ובמטר: מ"ט.
הירדן מבית הישימות עד
אסורין בנותיהן: שאין להן מרחצאות. והולכין במקום רחוק לרחוץ ונשותיהן נזקקות למנאפין לפי שהעיר עזובה מאין איש: בטבילה. שאין
אבל השטים. ואמר רב
להן מקוואות והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן ותנן
הונא ג' פרסי מקום מחנה
ישראל. ותנא אין נפנין
(קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם שתי נשים: נהרא. ראוי לטבילה ולא למרחץ הרגש טבילה ליכא דהא סמוך לה אבל טעמא
לצידיהן ולא לפניהם אלא
דמשום מרחצאות איכא: אין תלמיד חכם כו'. לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה: וכופפין גרסינן:
לאחריהם. ופריק רבה שני
דגלי מדבר, כיון דכתיב
פת
על פי ה' יחנו ועל פי ה'
יסעו, כמאן דקביעי דמו ומן הבתים החיצונים מודדין להם. ואם יש שם בתוך יושבי צריפין שלש חצירות של שני בתים הוקבעו, ומן החיצון מודדין להם. אמר רב הונא יושבי צריפין והולכי מדבריות חייהן אינם חיים כו'.