ז:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאי
במלואו. כותל אמצעי על פני כולו: ונפרצה חצר כנגדו. בפחות
דרב קשיא דרב אדרב בתרתי דאמר רב מבוי שנפרץ במלואו
מג א ב מיי' פי"ז מהל'
א) בס"א: דפתח, ב) וליכא
מעשר: חצר מותרת. דלדידה לא הוי במלואה ונשתיירו בה גיפופין
לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת. דבני מבוי לא אסרי
שבת הלכה יח סמג
למימר דנקט הכי לאשמעי'
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
דאם אינה רגילה בו מותר
מכאן ומכאן לפיכך לגבי דידה פתחים נינהו ולא אסרי עלה בני מבוי
עלה דאין דריסתם עלה ורשות הרבים נמי לא אסרה דלא הוי פרצה
❖
סי' שסה סעיף ג:
דא"כ מאי פריך לקמן מאי
שאין מבוי אוסר על חצירות הפתוחין לו אבל חצירות אוסרין
יותר מעשר והוי פתח ומבוי אסור משום פילוש דהעומד במבוי רואה
קמ"ל רב, ג) שייך לדף ח.
ומהר"מ כתב דהך ד"ה
במבוי שהרי דריסת רגליהם עליו
רשות הרבים כנגדו ואינו רואה שיכול
בעירבו עם ד"ה דאי וד"ה
רב ניסים גאון
ורשות הרבים נמי לא אסר עלה דחצר
לנטות לכאן ולכאן ומדנקט נפרצה
דאי דרב קשיא דרב
אדרב בתרתי דאמר
❖
אם כולם דיבור אחד,
הפתוח לו כפתחא) הוא: ומבוי אסור.
חצר כנגדו משמע דוקא שנפרצה חצר
רב ירמיה בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ
וכבר נטלו מי שהוא ראוי
א
קס"ד מדנקט ונפרצה חצר כנגדו
לו. ואם בט"ו בשבט
כנגדו אסור משום דהוי כמפולש אבל
במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר
אמרו הרי שנה שניה עדיין
הגהות הב"ח
משום דמיחזי כמבוי מפולש קא אסר
אם לא נפרצה אפילו אם לא עירבו
לא יצאת. וזה המעשר
מותרת ומבוי אסור ואמאי ליהוי כמבוי
ליה ולאו משום דנפרץ לחצר ורב יהודה
מותר אע"ג דנפרץ המבוי במלואו
(א) תוס' ד"ה בעירבו
שהפריש מעשר שני הוא
שכלה לרחבה אמר ליה $ אנא לא ידענא
וכו' דלמפולש לא מהני לחי
וחייב לאכלו הוא או כספו
מדנקט רחבה אשמעינן דמשום מפולש
לחצר משום דקסבר נראה מבחוץ ושוה
אלא. נמחק תיבת אלא
בירושלים. ולפיכך פדאהו
עובדא הוה בדורא דרעותא מבוי שכלה
לא מיתסר וברחבה ליכא דיורין
מבפנים נידון משום לחי ופתח ומתני'
ובעו"ה נמחק ג"כ מה
בכסף ואכל כספו לפנים
לרחבה הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא
דליתסרו עליה אבל אי הוה כלה לחצר
שנ"ב: (ב) בא"ד כלה
דגדולה מותרת וקטנה אסורה מוקי
מן החומה כראוי לו כדי
❖
לצידי רחבה ונפרצה רחבה
להנצל מן הספק.
אסרי עליה ולקמן מפרש טעמייהו.
אצרכיה ולא מידי ואי קשיא משמיה דרב
לה בנכנסין כותלי קטנה לגדולה וליכא
❖
כנגדו:
והיינו דקשיא דרב אדרב בתרתי אי
למימר דאסור משום מפולש ומשום
תיהוי משמיה דשמואל ולא קשיא מידי
משום מפולש אי משום הנפרץ לחצר
שנפרץ במלואו ולא עירבו קאמר דא"כ
השתא דאמר ליה רב ששת לרב שמואל
רבינו חננאל
ואסרי עליה בני חצר דנפרץ המבוי
הוה ליה למינקט רחבה דהוה משמע
גליון הש"ס
בר אבא ואמרי ליה לרב יוסף בר אבא
אינה כרב. דכיון דאמר רב
במלואו לרשות האסורה לו: לא ידענא.
דאסור משום מפולש וגם הוה משמע
גמ' אנא לא ידענא
מבוי שנפרץ במילואו
אסברא לך כאן שעירבו כאן שלא עירבו
ממאן גמרה: בדורא דרעותא. כפר
עובדא הוי. לקמן דף יב
מדנקט רחבה ולא נקט חצר מכלל
לחצר ונפרצה כנגדו חצר
דרב אדרב נמי לא קשיא כאן שעירבו
ע"א ב"ב דף נד ע"ב ושם
לרה"ר החצר מותרת
ב
רועים: שכלה לרחבה. ורחבה נפרצה
דבחצר יש עוד איסור אחר דהיינו
דף פב ע"ב: תוס' ד"ה
ומבוי אסור. אמאי אסור
בני חצר עם בני מבוי כאן שלא עירבו
בכותל שכנגדה: אסברא לך. מילתיה
משום שלא עירבו אבל השתא דנקט
בעירבו ור"י מפרש.
ליהוי כמבוי שכלה
ולמאי
בחידושי כתבתי דלא זכיתי
דרב דגמירנא לה מיניה: כאן שעירבו
לרחבה. אלא אינה כרב
חצר משמע אפילו איסור דלא עירבו
להבין הא באמת דההיא
אלא כשמואל. ואמר ליה
כאן שלא עירבו. כלומר האי מבוי
דשייך בחצר ליכא אלא משום שנפרצה
עובדא היה בכלה לאמצע
אנא עובדא חזיתי לרב
אסור דקאמר רב יש חילוק בדבר שפעמים אסור ופעמים מותר
חצר כנגדו והיינו דקשיא דרב אדרב בתרתי דרב סבר נידון משום לחי
רחבה דהא למסקנא בכלה
יהוד' דלא אצטריך למבוי
לצידי לכ"ע אסור ואיך לא
שכלה לרחבה ולא כלום,
עירבו בני החצר עם בני מבוי בני מבוי מותרין דהא דאסר ליה רב
ופתח ואסור משום מפולש ורב יהודה סבר דאין אסור משום מפולש
אצרכה ר"י ולא מידי וכיון
ואי קשיא משמיה דרב
לאו משום מפולש קאסר ליה כדמוקמינן לקמן [ח.] בזה שלא כנגד זה
ונראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ופתח. אסברא לך
שכן למה דהיה סבר ר"י
ליהוי כשמואל. ולא היא
והאי נפרצה חצר כנגדו משום רבותא דחצר נקט דאף על גב דרבים
כאן שעירבו כלומר רב לא אסר מטעם מפולש ולא נקט נפרצה חצר
תחלה דפלוגתייהו רק
לרב נמי לא קשיא כיון
בצידי דבאמצע ליכא חידוש
דפרשה רב ששת הא
נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו אפילו הכי שריא הואיל ונפרצה בפחות
כנגדו אלא משום שריותא דחצר אע"ג דרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה
ושריא לכ"ע איך הביא
דאמר רב חצר מותרת
מעשר דחשיב כפתח חצר אבל איסור מבוי לאו משום [פירצה] דכותל
בזו שריא אבל מבוי אסור אפילו לא נפרצה חצר כנגדו משום דנפרץ
ראי' מההוא עובדא הא
ומבוי אסור בשלא עירבו
שכנגדו הוא אלא משום דבני חצר אסרי עליה כי לא עירבו דכיון דלדידיה
במלואו לחצר ולא עירבו וסבר נראה מבחוץ אינו נידון משום לחי ופתח
שם היה בכלה באמצע וה'
בני חצר עם בני מבוי,
יאיר עיני: בא"ד דאפי' לא
אבל אם עירבו מבוי נמי
הוי מלואו פירצה הוא ודיורי חצר אוסרין עליו והוא אינו אוסר
ודווקא נפרץ במלואו אבל אי לא הוה נפרץ במלואו שרי אע"ג דלא
נפרץ במלואו נמי הוי
מותר. הכא נמי בשעירבו
עליהן כדאמרינן בפרק כל גגות העיר (לקמן ד' צב.) גבי חצר גדולה
עירבו כיון דאינה רגילה בו כדאמר ונפרץ משמע דאינה רגילה בו
כמפולש. וק"ל הא כמו
בני מבוי עם בני רחבה
שנפרצה לקטנה דיורי גדולה בקטנה כלומר אוסרים בקטנה דדידהו
דהרחבה וחצר לא הוי
והוא הדין דהוה מצי למינקט במבוי פתוח לחצר דאסור כיון דרגילה
ב)
כמפולש מכח הגיפופין
הוא דבטלה לגבה ואין דיורי קטנה בגדולה דלגבי גדולה פתח
בו אע"ג דלא הוי במלואו אלא אי נקט הכי לא הוה קמ"ל רב מידי דכיון
שלהן ה"נ המבוי בלא נפרץ
הוא ושתי חצירות שיש ביניהן פתח לא אסרן אהדדי כדאמרינן
דפתח גמור הוא פשיטא דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא אי נמי לא
במלואו:
בפרק חלון (לקמן ד' עו:) נפרץ הכותל עד עשר אמות אם רצו
הוה מצי למינקט בפתוח לחצר דאע"ג דרגילה בו הוה שרי הואיל ולבני
מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח ושניהם
חצר יש להם דרך לרה"ר בלא מבוי דכגון זו כופין אותו על מדת סדום
מותרין זה בזה: דרב אדרב נמי לא תיקשי. כלומר מהשתא
כדאמרינן במי שהוציאוהו (לקמן ד' מט.) גבי חצר שבין שני מבואות:
בעירבו
מצינן למימר דרב יהודה בדורא דרעותא כרב עבדוה כדאמרינן
קמיפלגי בדרב יוסף. דהיינו כלה לאמצע רחבה ורב
ג)
כאן שעירבו וכאן שלא עירבו וברחבה ליכא דיורין למיסרי אמבוי:
יוסף מפרש מילתיה דרב יהודה הא דאמר אין צריך
כלום ותירוץ דכאן בעירבו לא תירצו בימי רב יוסף וסבר רב יוסף
ולמאי
דנראה מבחוץ לרב נידון משום לחי כדס"ד מעיקרא אליבא דרב והכי נמי דייק רב יוסף ממלתיה דרב הונא דהוא תלמידיה דרב דנדון משום
לחי אך קשה דלא שייך למימר קמיפלגי בדרב יוסף הואיל ולא איירו במה שבא רב יוסף לחדש והיינו דאסור בצידי רחבה וי"ל דאי לאו מילתיה
דרב יוסף ה"א דפליגי נמי בצידי רחבה והוה קשה היכי שרי שמואל בצידי רחבה היכא דאיכא תרתי לריעותא שצידו אחד מפולש עד רה"ר וצידו
השני נמי אע"ג דנראה מבחוץ האמר שמואל דאין נידון משום לחי לכך הוצרך להביא דרב יוסף דבכלה לאמצע רחבה פליגי דלא הוי תרתי לריעותא
וגם לרב נמי הוה קשה הואיל וסבר דנידון משום לחי אמאי אסר משום מפולש דהוה סברא לומר דהא בהא תליא ולכך מייתי דרב יוסף דלאו הא
בהא תליא דבכלה לצידי רחבה אסור לכולי עלמא אפילו למאן דאמר נידון משום לחי וטעמא משום דלמפולש לא מהני לחי (א) אלא לר' יהודה והא דלא
משני לעיל דרב יהודה בכלה לאמצע ודרב בכלה מן הצד או כאן בזה כנגד זה וכאן בזה שלא כנגד זה משום דהאמת תירץ לו דהא רב ששת לא
מחמת קשיא תירץ אלא קבלה היתה בידו כך יש לפרש לפי שיטת רש"י $ ור"י מפרש דרחבה דהכא לא הויא כרחבה דפ' שני (ד' כד:) דהתם מיירי
ביתירה מבית סאתים ולא הוקף לדירה והויא כרמלית ואין מטלטלין בה אלא בד' אבל רחבה דהכא אינו כן דא"כ הוה כלה לבקעה אלא מיירי
בדאית בה דיורין מדמפליג בין עירבו ובין לא עירבו דלא גרע מחורבה דאמר בפרק הדר (לקמן ד' עד.) דאסור כ"ש רחבה דאית בה דיורין טפי
מחורבה והיתה אסורה אי לאו דס"ד השתא דסבר רב יהודה נראה מבחוץ נידון משום לחי וקס"ד השתא מדלא מפליג רב יהודה בשריותא
משמע דשרי בכל ענין אפילו כלה לצידי רחבה ונפרצה (ב) חצר כנגדו ואפילו לא עירבו ועוד מדאיירי רב יהודה בנפרצה כנגדו ואיצטריך לאשמועינן
דלא הוי מפולש א"כ על כרחך ס"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי דאי לא חשיב לחי אמאי שרי בכלה לצידי רחבה דלאמצע רחבה
פשיטא דלא הוי מפולש וא"כ איכא תרתי לריעותא שצידו אחד מפולש עד רשות הרבים וצידו השני נמי נהי דנראה מבחוץ הא לא חשיב לחי אלא
וודאי חשיב לחי והשתא לא הוי תרתי לריעותא [דחשיב] לחי מצד אחד כדאמר לקמן (ד' ט.) ולימא לבוד מרוח אחת ותשתרי ונקט רחבה משום
דעובדא הכי הוה והוא הדין חצר אע"ג דרב יוסף קאמר משמיה דרב יהודה והוא מוקי לה לקמן בכלה לאמצע רחבה אבל בצידי רחבה אסור
ההוא לא שנו הוי לפי המסקנא. חצר מותרת ומבוי אסור השתא ס"ד אסור משום מפולש בכלה לצידי חצר ונפרצה כנגדו אפילו עירבו דבכלה
לאמצע אין סברא לאסור משום פילוש מדקאמר ונפרץ חצר כנגדו ואסור בשלא עירבו אפילו בכלה לאמצע ולא נפרצה חצר כנגדו מדנקט במלואו
משמע דאסור משום דנפרץ במלואו דהיינו בלא עירבו ובדלא נפרצה כנגדו דאי בנפרצה ובעירבו מאי אריא ונפרץ במלואו $ דאפילו לא נפרץ
במלואו הוי כמפולש ולא מהני לחי עד דאיכא צורת הפתח ועוד מדנקט חצר ולא נקט קרפף דלית בה דיורין משמע משום דיורין שבחצר בא נמי לאסור
ועוד דאי לא אסור אלא משום פילוש הוה ליה למימר מבוי שנפרץ במלואו לצידי חצר מדלא נקט הכי משמע דבכלה לאמצע נמי מיירי ואסור
משום דלא עירבו וסבר נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי ומיהו מדאסר בצידי חצר משום פילוש אין להוכיח דסבר דאינו נידון
משום לחי דאפילו נידון משום לחי הוי מפולש דהא רב יוסף אסר בצידי רחבה לכ"ע אפילו למ"ד נידון משום לחי. דרב אדרב נמי ל"ק כאן
בעירבו פי' הא דרב יהודה בכלה לאמצע כדמפרש רב יוסף אע"ג דלא מפליג בשריותא אין לחוש דכיון דתרוייהו מילתיה דרב מה שסתם כאן
פירש כאן ועוד כיון דסבר רב נראה מבחוץ לא הוי לחי לא חש לפרש דאיירי בכלה לאמצע רחבה דבכלה מן הצד הוי תרתי לריעותא אע"ג דרב
יוסף אית ליה נראה מבחוץ נידון משום לחי כדדייק לקמן ממלתיה דרב הונא מ"מ אוקי מילתיה דרב יהודה בעירבו משום דרב יהודה תחלת
דבריו אמר משמיה דרב ונראה לרב יוסף דהסיום נמי הוי משמיה דרב אע"פ שסתם א"ר יהודה כו' ולא פירש משם מי אמר וכן רב יוסף אמר
בסתם משמיה דרב יהודה מ"מ היה נראה לו שגם זה מדברי רב ורב סבר אינו נידון משום לחי והשתא אתי שפיר דקמפלגי במה שבא רב
יוסף לחדש ומיהו רבינו חננאל מיישב דאתי שפיר דקא מיפלגי בדרב יוסף דרב יהודה שרי אפילו זה כנגד זה כרב יוסף ורב כרבה דבעי זה
שלא כנגד זה ולקמן נמי משמע דרבה פליג אדרב יוסף דפריך ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור מיהו ה"ל למימר דרבה ודרב יוסף איכא בינייהו:
זורקין