נז:
כיצד
מעברין פרק חמישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא מני ר"מ היא. הך סיפא סתמא היא ולאו מסקנא דמלתא דרבנן
סוכה (דף ג:) בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אין עושין אותו
כו א ב ג מיי' פכ"ח
א) [בק"ד רבא ובכ"י רב
אדא], ב) [לעיל נה:],
היא: ואי מהא. מסיפא דמיירי בשתי עיירות התם הוא דקאמר ר"מ
מהל' שבת הל' ה
עיבור בין ב' עיירות ק"ק מאי נפקא מינה מאותו בית דבלא"ה נותנין
ג) [שם.], ד) [פי' יריכות של
טוש"ע א"ח סי' שצח סעי'
דאף על גב דאיכא קרפף לכל חדא אמרי' חדא היא: משום דדחיקא
קרפף לעיר ואי משום שע"י הבית יוכל ללכת יותר א"כ מה היה לו
חומה ערוך], ה) [ירושל' ל"ג
ח:
תשמישתייהו. דהואיל וקרובות אין להן נויי העיר בב' קרפיפות
להזכיר ב' עיירות אלא הל"ל אין עושין אותו עיבור לעיר ואומר רשב"ם
כז ד מיי' פכ"ח מהל'
הגיע להר מבליעו וחוזר
למדתו], ו) כזה,
שבת הלכה יא סמג
עד דאיכא טפי הלכך עשה קרפף
דגרסינן התם אין עושין אותו עיבור
לאוין פו טוש"ע א"ח סי'
את שתיהן להיות אחת. אבל חדא דלא
לעיר ועי"ל דנקט ב' עיירות משום
הא מני ר' מאיר היא
אי רבי מאיר היא הא
שצט סעיף א:
דחיקא תשמישתה שאין עיר אחרת
דאז רגילות לעשות בורגנין ללכת
כח ה (מיי' שם) טוש"ע
תני ליה רישא נותנין קרפף לעיר דברי רבי
ז) בס"א: באמצעי, ח) [לקמן
שם סעיף ג:
סמוכה לה ויש לה אויר הרבה:
מזו לזו כשרחוקין יותר מד' אלפים
מאיר צריכא דאי מההיא הוה אמינא חד
נח.],
❖
כט ו מיי' שם טוש"ע שם
אימא לא. ניתיב לה קרפף כלל
שאין יכולין לבא ע"י עירוב ואור"ת
סעיף ה:
לחדא וחד לתרתי קמ"ל דלתרתי תרי יהבינן
❖
קמ"ל: טעמא דאיכא אמצעי. דהשתא
דהלכה כרב הונא דאמר קרפף לזו
ז [טוש"ע שם סעיף ו]:
להו ואי אשמעינן הכא משום דדחיקא
אין בין עיר לעיר אלא קרפף אחד: מוסף רש"י
וקרפף לזו דגדול היה בחכמה ובמנין
תשמישתייהו אבל התם דלא דחיקא
לא משולשין ממש. בשורה אחת אלא
מחייא בר רב דזוטר מיניה טובא
פחות מארבעת אלפים
רבינו חננאל
תשמישתייהו אימא לא צריכא תנן וכן
שלישי עומד מרחוק כנגד בין שני
כדמוכח בסוף פרק יש בערכין (דף
אמה. שתחום ראשה זה
נבלע בתוך תחום ראשה
ודחינן הכי סיפא ר'
החיצונים ו): כל שאילו מטיל אמצעי
שלשה כפרים המשולשין אם יש בין שנים
טז:) שהיה רב הונא מוכיחו והנהו
האחר, נעשית עיר אחת
מאיר היא. א) מדקתני
ביניהן. כלומר הא דקתני במתניתין
אמוראי דקאמרי לאו משולשין ממש
החיצונים מאה וארבעים ואחת אמה ושליש
ומודדין לה מן היתר ורואין
נותנין שלשה כפרים
אם יש בין ב' החיצונים קמ"א לא
כאילו היא מלאה בתים,
סברי כרב הונא דלחייא בר רב יכול
המשולשין. פי' השרויין
עושה אמצעי את שלשתן להיות אחד טעמא
ואם יותר אין מצרפין
כמין קשת שנים זה כנגד
כדס"ד מעיקרא שאין ביניהן יותר
להיות משולשין ממש ורב ספרא
דאיכא אמצעי הא ליכא אמצעי לא תיובתא
אותה להיות אחת ומודדין
זה והשלישי ממוצע בין
אלא מתניתין דמרחקי מהדדי טובא
דקאמר הא מפסקת דיגלת דהוה
לה מן הקשת לכל אחד
שתיהן עולה למעלה מהן,
דרב הונא אמר לך רב הונא הא אתמר עלה
וה"ק אם יש אויר בין ב' החיצונים
מפתח ביתו, וחלל העיר
יותר מקמ"א ושליש משמע דאי לאו
אם יש בין שנים החיצונים
אמר רבה אמר רב אידי א"ר חנינא לא
החלק שאין בו בתים מן
כו', דייקינן מינה טעמא
א)
כדי להתמלאות אמצעיז) ולעמוד אויר
טפי שפיר עבדי והיינו כרב הונא
המדה הוא (לעיל נה.).
דאיכא אמצעי והוא
משולשין ממש אלא רואין כל שאילו מטיל
הנשאר בין אמצעי ולחיצונים מכאן
א
ועוד אפי' לחייא בר רב הא משני
מבליעו וחוזר למדתו.
שלישי ולפיכך צריך כדי
ואף על פי ששיפועו מרבה
אמצעי ביניהן ויהיו משולשין ואין בין זה לזה
שתי קרפיפות, מכלל
ומכאן על קמ"א לכאן ומאה וארבעים
סיפא דמתני' דקתני לזו ע' אמה
את הדרך, ואם היה מודד
דלשני כפרים לא יהבינן
ואחת לכאן דהיינו ב' קרפיפות לשניהן
ושיריים ולזו ע' אמה ושיריים כר"מ
אלא ק"מ אמה ואחת ושליש עשה אמצעי את
שיפועו מכאן ועלייתו
להו אלא קרפיף אחד.
רואין כאילו הוא נתון ביניהן והרי
והוי מחלוקת ואח"כ סתם וא"כ
לעבר השני יש בו ק' או ר'
תיובתיה דרב הונא. ודחי
שלשתן להיות אחד א"ל רבא לאביי כמה יהא
אמות, לא איכפת לן הואיל
ולאו אמר רבא לא
כולן אחת והיוצא מאחת מהן לילך
לדידיה הוה הלכה כר"מ:
בין חיצון לאמצעי א"ל אלפים אמה והא את
ב
ומשפתו אל שפתו אין יותר
הא ליכא אמצעי לא תיובתא דרב
משולשין ממש אלא כל
דרך אחת מחברותיה מודד מחומת
מנ' אמה (לעיל לה:).
שאילו מכניס אמצעי
הוא דאמרת ב) כוותיה דרבא בריה דרבה
חברתה אבל אם רבה אויר יותר
לביניהן ואין בין זה הונא. וא"ת לחייא בר רב נמי
בר רב הונא מסתברא דאמר יותר מאלפים
לזה [אלא] ק"מ אמה
מכאן לא אמרינן רואין: וכמה יהא.
קשה דהא אוקי סיפא כר"מ ולא בעי
ואחת ושליש, ויראו כשהן
אמה הכי השתא התם איכא בתים הכא
רחוק אמצעי מהן דאמרינן רואין:
אמצעי וי"ל דלדידיה איכא לפרש דהך
משולשין עשה האמצעי
ליכא בתים ואמר ליה רבא לאביי כמה יהא
אלפים. הואיל ויכול לבוא מזו לזו
סיפא דג' כפרים אתיא כרבנן ובא
שלשתן להיות כאחד.
א"ל רבא לאביי כמה
בלא עירוב אמרי' רואין: והא את
בין חיצון לחיצון כמה יהא מאי נפקא לך
להשמיענו דעושים בורגנין הרבה זה
יהא בין חיצון לאמצעי.
הוא דאמרת. לעיל (דף נה:) גבי
אחר זה כל אחד תוך ע' אמה
מינה כל שאילו מכניס אמצעי ביניהן ואין
ג
א"ל אלפים, והא את
עיר שעשויה כקשת דאפילו יש בין
ושיריים של חבירו ליחשב הכל אחד
הוא דאמרת בעיר העשויה
בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת ושליש
כקשת כרבה בר רב
יתר לקשת יותר מאלפים הרי היא
כמו שכאן עושה אמצעי שלשתן
ואפילו ד' אלפים אמה א"ל אין והאמר רב
הונא מסתברא אפילו יתר
אחת ומודדין לה מן היתר: איכא
להיות אחד:
מאלפים. [ומשני] הכי
הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין ב'
אלא כל שאילו מטיל כו'. ובין ב'
ג)
בתים. בקשת והרי הדר בקשת יכול
השתא התם בעיר העשוי'
ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין
כקשת איכא מן (הראש)
לבוא לראשיה דרך בתי הקשת:
החיצונות היינו בין החיצונות
[הקשת] עד מקום החץ
לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת
הכא. בין אמצעי לחיצונים:
ואפילו
לאמצעית ויש קמ"א ושליש לכאן
בתים הכא ליכא בתים.
א"ל התם ליכא למימר מלי הכא איכא
ועוד אמר ליה כמה
טובא. ובלבד שיהא שיעור באמצעי
וקמ"א ושליש לכאן כמו שפ"ה וא"ת
יהא בין שנים החיצונים.
למלאות כדאמרינן: ליכא למימר
מעיקרא נמי דקא ס"ד משולשין ממש
למימר מלי א"ל רב ספרא לרבא הרי בני
אמר ליה כל שאילו
מליוה. מלא האויר שביניהן דאין לך
יפרש נמי כן דבין אמצעית לחיצונות
מכניס האמצעי ביניהן
אקיסטפון דמשחינן להו תחומא מהאי גיסא
במה למלאותו: מתני' לא פחות
ואין ביניהם אלא ממאה
קאמר ולא יקשה לרב הונא וי"ל
דארדשיר ובני (תחומא) דארדשיר משחינן
וארבעים אמה ואחת
ולא יותר. בגמ'ח) מפרש טעמא: ולא
דבמשולשין ממש אין שייך לפרש כן
ושליש [ו]למטה, נמצא
להו תחומא מהאי גיסא דאקיסטפון הא
ימדוד אלא כנגד לבו. קבעו לו
דא"כ לא ה"ל למתני בין ב' החיצונות
הדבר תלוי באמצעי אם
איכא דגלת דמפסקא יתר ממאה וארבעים
הוא משך הרבה או מעט,
חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל
אלא הל"ל אם יש בין זה לזה קמ"א
הכל לפי משך האמצעי.
ואחת ושליש נפק אחוי ליה הנך ד) אטמהתא
שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד
ושליש אבל כי לא איירי במשולשין
איני והאמר רב הונא
דשורא דמבלעי בדגלת בע' אמה ושיריים:
רגליו והחבל מתקצר והתחומין
ממש לא מצי למתני בין זה לזה כיון
עיר העשויה כקשת [וכו',
מתני' אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה
התם] ליכא למימר מלייה
מתמעטין: מבליעו. אם אינו רחב נ'
שאין האמצעי שם ביניהן ונראה
ד
כי מקום החץ אינו ממלא,
דלחייא בר רב נמי צ"ל דלאו משולשין
אמה משפתו לשפתו מלמעלה אע"פ שיש
לא פחות ולא יותר ולא ימדוד אלא כנגד
אבל הכא בכפר האמצעי
ה
במדרונו הילוך יותר מאלפים אין
ממש דאי משולשין ממש קאמר אמאי
איכא למימר מלייה. אמר
לבו היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו
ו
ליה רב ספרא לרבא
אומרים תעלה מדת מדרונו למדת
נקט בין שנים החיצונות קמ"א אמה
וחוזרלמדתו הגיעלהרמבליעווחוזרלמדתו
הני איקטיספון וארדשיר
ה) ז
התחום אלא יעמוד זה על שפתו מכאן
ושליש וכולל אויר שמכאן ומכאן בבת
דאינון תרתי מתא דסמיכא
ובלבד
וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו
להדדי, ודיגלת מפסקא
אחת הל"ל אם יש בין זה לזה ע'
להו בינייהו דהוא יתר
בחבל אחד: לגדר. חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם
אמה ושיריים ואם כן דמודה חייא בר רב למסקנא זו אין ראייה
מק"מ אמה ואחת ושליש.
מכאן דהלכה כרב הונא: התם ליכא למימר מלי. פי' התם
מהלכין עליו: וחוזר למדתו. בגמרא [נח.] מפרש דמדקתני חוזר למדתו
היכי משחינן לבני
אקטיספון תחומא מאידך
משמע שאם היה רוחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול
לבני אמצעי הקשת אין מודדין להם מן היתר וליכא למימר
גיסא דארדשיר, ולבני
להבליעו בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד
מלי בענין זה כאילו בתיהם שבקשת נתונים ביתר דא"כ מפסידין
ארדשיר מאידך גיסא
העיר יכול להבליעו הולך ומבליעו שם ומודד
לצד אחר דאם הוי היתר למזרח מפסידין למערב וה"נ לא אמרינן
דאקטיספון. נפק אחוי
ליה הנהו אטמהתא
והולך שם משפתו והלאה עד כנגד מקום שכלה
מלי להיות רואין בני אמצעית כאילו עומדין בין החיצונות למדוד
דמיבלען בדיגלת בתוך
בו שם רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו
להם משם אלפים ודוקא לחיצונה דאמר מלי כשבאין בני חיצונה
שבעים אמה ושיריים.
זו לילך דרך חיצונה האחרת שמודדין לכל אחת מפתח חברתה כנגד העיר ומשלים למדת תחומין:
פי' אטמהתא ,יריכות
ביניין כמו מערות ועומדין
וה"נ בני ראש קשת האחד שבאו לילך לצד ראש הקשת האחר
בתוך המים כאילו
דאמר מלי ומודדין להם אלפים מראש הקשת האחר אפילו יש בין שני ראשי הקשת יותר מארבע אלפים ובלבד שלא יהא בין
עיבור להני מתוותא.
יתר לקשת יותר מאלפים כמו בין אמצעית לחיצונות דהכא דלא שרי אלא עד אלפים ועי"ל דהתם לא אמרי' מלי כיון דאיכא יותר
מתני' אין מודדין אלא
בחבל של חמשים אמה.
מאלפים דאביי לטעמיה דאמר כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא וביתר מאלפים לא אמרינן מלי הכא איכא למימר
מלי דאוקימנא דליכא אלא אלפים בין האמצעית לחיצונה ועוד י"ל דהתם ליכא למימר מלי כיון דהאויר שביתר אין יכול להחזיק
א) נראה דצ"ל מדקתני וכן
שלשה כפרים וכו'.
בני
הקשת והוא הדין
הכא
אם היה אמצעית גדולה
יותר מן האויר שבין ב' החיצונות דליכא למימר
מלי:
ובידו