כיצד מעברין פרק
חמישי עירובין
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובידו
לתחום. שאם היה רחבו של גיא כנגד העיר
חבל מדה. פ"ה במשכן של יחזקאל
ובלבד שלא יצא חוץ
ל) ור"ח כתב
דההוא
ל
א) לעיל לה:, ב) [ע' תוס'
א מיי' פ"ג מהלכות
יוצא חוץ לתחום וזה הלך והבליעו שלא כנגד העיר ומודד משפתו
לעיל כג: ד"ה פשטיה
פרה הלכה ב סמג
בספר זכריה אבל וביד האיש קנה המדה הוא ביחזקאל:
ההוא בדתרעי. וההוא דכתיב מדד את רוח הקדים חמש מאות
דקרא], ג) לעיל כג:, ד) [גי'
עשין רלב:
ולהלן לא ימדוד אלא עד כדי השלמת התחומין וצופה כנגד מקום
לא ב מיי' פ"ג מהל'
הערוך רבי אמי], ה) [גירסת
שמדתו כלה כנגד העיר בתוך הגיא ויציין סימני התחום אבל לא ימדוד
קנים בקנה המדה
סביב וכן כתיב בד' רוחות מפרש ר"י
הערוך אפקימא יש מפרשין
סוטה הלכה יא:
לב ג מיי' פכ"ח מהל'
חבל שעושין אותו מן קליפת
וילך חוץ לתחום עד כנגד מקום
דבחבל מדה היו מודדין ה' מאות
קנים: בחבל המגג. אע"ג
שבת הלכה יא סמג
אילן של אגוז עכ"ל ופי'
תכלית שפת הגיא שכנגד העיר
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום אם אינו יכול
א)
לאוין סו טוש"ע א"ח סי'
שכתב הערוך היינו ע"כ
לידע כמה אמות יצא וכמנין אותן
דשום חבל אינו מקבל טומאה דבעינן
שצט סעיף א:
לאיכא דאמרי מאי אפקימא
להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום
לג ד ה מיי' שם הלכה יב
וכו'], ו) פי' מין גמי, ז) פרה
אמות יחזור ויכנס לתוך הגיא ויציין
ר' מאיר שמעתי שמקדרין בהרים: גמ' מנא
טווי ואריג כדאמר בפ' במה אשה
פ"ג מ"ט, ח) סוטה ז:,
יג טוש"ע שם סעיף ד
משום גזירה שהרואה אותו מודד
(שבת דף סד.) משום מעלה דפרה
ט) [תוספתא פ"ד הי"ב],
ה:
הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא
❖
והולך שם יאמר שמידת התחומין
בעי' ממין שאין מקבל טומאה:
י) [נז: ד"ה וחוזר], כ) [לעיל
ו [מיי' שם הל' יד]:
ארך החצר מאה באמה ורוחב חמשים
הגיע
ד"ה מקדרין], ל) רש"ל גרס
1
ע"כ. ל"א שלא יצא חוץ לתחום אם
להר מבליעו. וא"ת אמאי
מ)
ור"ח כתב הגורס בשמועה
בחמשים אמרה תורה בחבל של חמשים אמה
היה ארוך וראשיו יוצאין חוץ לתחומי
לא כייל להו בהדי הדדי
זו ובידו חבל מדה הוא קרא
לעזי רש"י
מדוד האי מיבעי ליה ליטול חמשים
העיר ואין יכול להבליעו בחבל כנגד
הגיע להר או לגדר מבליעו וי"ל משום
ב)
ג)
הכתוב בספר זכריה אבל
וביד האיש קנה המדה הוא
וודיל"א [וידיל"א].
התחומין מפני רחבו ויכול להבליעו
ולסבב חמשים א"כ לימא קרא חמשים
סיפא דתני שמעתי שמקדרין בהרים
❖
ביחזקאל והגי' הנכונה פתיל
קנוקנת. יונ"ק. אגמון.
שלא כנגד התחומין לא יצא להבליעו
לכך תני הר בפני עצמו אע"ג דקידור
חמשים מאי חמשים בחמשים שמעת מינה
פשתים בידו והכתיב וקנה
המדה:, מ) [שלשה דיבורים
שם גזירה שמא יאמרו מדת תחומין
שייך נמי בגיא וגדר ואם נאמר דגיא
תרתי: לא פחות ולא יותר: תנא לא
אלו הגיע ובלבד ואם שייכין
של צידי העיר באה לכאן: בזו א"ר
וגדר שוין לגמרי והר חלוק קצת
רבינו חננאל
פחות מפני שמרבה ולא יותר מפני שממעט
למתניתין], נ) [שייך
דוסתאי בר' ינאי. בזו למעוטי ערי
מהן הוה ניחא:
❖
למתניתין],
מנא לן, אמר רב
א"ר אסי אין מודדין אלא בחבל של
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום.
ד)
מקלט ועגלה ערופה דאין מקדרין
יהודה דאמר קרא ארך
אפסקימא מאי אפסקימא א"ר אבא נרגילא
החצר מאה באמה ורחב
ה)
בהן כדמפרש בגמ' [ע"ב]: מקדרין.
רש"י פירש בלשון ראשון
חמשים בחמשים, אמרה
תורה אור השלם
מאי נרגילא א"ר יעקב דיקלא דחד נברא
נוקבין. רואין כאלו נוקבין אותן
שאם היה רחבו של גיא כנגד העיר
תורה בחבל של חמשים
1. אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה
איכא דאמרי מאי אפסקימא רבי אבא
ומודדין דרך הנקב למעט מדת
אמה מדוד. ואקשינן האי
יוצא חוץ לתחום והולך להבליעו שלא
קרא מיבעי לי לטול
בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים
כנגד העיר לא ימדוד וילך חוץ לתחום
מדרונו כדאמר בגמ' [שם] שמודדין אותו
אמר נרגילא רבי יעקב אמר דיקלא דחד
חמשים ממאה של אורך
בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ
בחבל של ד"א והתחתון מניח את
עד כנגד תכלית שפת הגיא שכנגד
וסבבם בחמשים האחרות
נברא תניא אמר רבי יהושע בן חנניא אין
אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר
כדי שיבא שבעים אמה
החבל כנגד לבו והעליון כנגד
העיר וכמנין אמות שיצא יחזור ויכנס
וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת:
לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של
ושירים על שבעים אמה
שמות כז יח
מרגלותיו ומתמעט מדרונו של כל ד"א
לתוך הגיא ויציין שלא יאמרו מידת
2. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא
ושירים. ודחי א"כ נימא
ברזל אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה
חצי קומת אדם: גמ' מפני שמרבה.
תחומין באה לכאן כדמפרש בגמ' (לקמן:)
קרא חמשים חמשים ומאי
וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל
ובידו חבל מדה והכתיב וביד האיש קנה
בחמשים שמעינן מינה
זכריה ב ה
2
3
כשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך
מִדָּה:
ואין נראה דבלאו הכי אי אפשר למדוד
3. וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ
תרתי. לא פחות ולא יותר.
המדה ההוא לתרעי תני רב יוסף שלשה
המדה והתורה אמרה בחבל של
בענין זה שאם יחזור לתוך גיא ויציין
תנא פחות מפני כשנמתח
לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד
חבלים הם של מגג של נצר ושל פשתן
נ' אמה ימדוד: מפני שמתמעט.
במקום שכלות מנין אמות שיצא הרי
ו)
נמתח הרבה ומוסיף
הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ
המידה, ואם הוא יתר
אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח וַיָּמָד
שכובדו מכפילו ומתקצר באמצעיתו:
של מגג לפרה דתנן כפתוה בחבל המגג
הוא מציין חוץ לתחום שאותן אמות
ז)
א
מחמשים אמה אינו נמתח
אֶת רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד
נברא. סיב שגדל ומתגלגל סביב
שיצא היו במישור ואותן אמות שנכנסו
ונתנוה על גב מערכתה של נצרים לסוטה
הרבה וממעט במידת
וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד:
❖
הדקל כעין וודיל"א של גפנים: ובידו
לתוך הגיא הן בשיפוע ואי אפשר לומר
התחום. ירושלמי, מדת
יחזקאל מ ה
דתנן ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו
ח)
ב
התחום [ארבעים] חבלים
חבל מדה. במשכן של יחזקאל: וביד
שיתן חבל בגיא משפתו אל שפתו
למעלה מדדיה של פשתן למדידה: היה
לא פחות שהוא נמתח
ג
האיש קנה המדה. במשכן של
וכנגד אמות שיצא ימדוד על החבל
ונשכר, ולא יותר שהוא
הגהות הגר"א
מודד והגיע: מדתני חוזר למידתו מכלל
יחזקאל: בדתרעי. למדוד רוחב
נקמט מפסיד. הגורס
וישים שם חוט המשקולת דהא כיון
[א] גמ' אר"י אמר שמואל
דאם אינו יכול להבליעו הולך למקום שיכול
בשמועה זו ובידו חבל
השערים: מגג. יונ"ק בלע"ז. לפי
דגיא רחב יותר מנ' אמה אמרו
ל"ש אלא כו'. נ"ב כאן ג'
מדה, הוא הכתוב בספר
להבליעו ומבליעו וצופה כנגד מידתו וחוזר
שאינה מקבלת טומאה שיהו כל
חכמים שאין חבל מועיל שם דהא
בבות מלתיה דשמואל.
זכריה, אבל וביד [ה]איש
ולישנא בתרא דרב יוסף.
תנינא להא דתנו רבנן היה מודד והגיע
קנה המידה ביחזקאל
מעשה פרה בטהרה: נצרים. ערבה
אפילו ע"י כלונסין אין מועיל למתוח
ט) ד
ולישנא בתרא דרבא.
הוא. והגירסא נכונה
קלופה. ל"א צורי דקל והוא סיב. הך
עליהם חבל של נ' אמה מזה לזה
המידה לגיא אם יכול להבליעו בחבל של
ראשונה בקידור לבד
והכתיב ופתיל פשתים
דרב יוסף פליג אדרב אסי:
הולך
אלא ילך למקום שיכוין ויבליע או
ואחרונה בהבלעה לבד
בידו וקנה המדה והוא
חמשים אמה מבליעו ואם לאו הולך למקום
ואם
מציעתא בשניהם. מציעתא
עומד בשער, ביחזקאל.
למקום כו'. כדפירשתי לעיל י): ואם
אין יכול להבליעו.
יקדר:
שיכול להבליעו ומבליעו וצופה וחוזר למידתו
בגיא לבד. אחרונה בהר
חבל של אפסקמא. יש
היה גיא מעוקם. שהיה מדרונו משופע
פי' אלא א"כ יצא חוץ לתחום או
לבד. וראשונה אף בהר
מי שאומר גוז' א' הנר,
אם היה גיא מעוקם מקדיר ועולה מקדיר
ונוח להילוך מקדר ועולה כדפירשתיכ)
שהיה גיא מעוקם כדקתני בברייתא
(לבד) ושם אף בהבלעה
ודיקלא דחד נבארא זליף.
ויורד הגיעלכותלאיןאומריםיקובהכותלאלא
ואם
ו
נמצא בגיא ב' בבות
א) פי' מקדרין, חותכין
תחתון כנגד לבו כו' כך שמעתי
בגמ' [ע"כ נ)]: היה גיא מעוקם.
ראשונה ומציעתא א'
כדגרסינן איזהו עור לבוב
אומדו והולך לו והא אנן תנן מבליעו וחוזר
וקשה לי בה לקמן. ובתוספתא [פ"ד הי"ב]
פי' הקונטרס בלשון ראשון שהיה
בקידור וא' בשניהם ובהר
כל שקרוע כנגד הלב
למידתו התם ניחא תשמישתא הכא לא ניחא
ה"ג ואם היה גיא מעוקם ואינו יכול
ב' אחרונה וראשונה א'
מדרונו משופע ונוח להלוך מקדרין
ב) וקדור כמין ארובה,
בהבלעה וא' בשניהם.
ועיקרו מגרדין מלשון
להבליעו מקדר וכו' וה"ק אם היה
תשמישתא אמר רב יהודה [א] אמר שמואל
כך שמעתי וקשה לי בה ולא פירש
שיטת ש"ע וטור. והכלל
גודו אילנא. ההוא לתרעי.
גיא מתעקם והולך וסובב את העיר
מה קשיא ליה בה ואומר ר"י דקשה
לא שנו אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו
בקיצור כי ראשונה בכולהו
פי' הקנה למוד בו מידת
ה
וכשהוא מודד תחום מערב אינו יכול
לבד הבלעה דגיא שהוא קל
ליה משום דבסמוך קאמר עלה לא
השער. תני רב יוסף ג'
אבל
בטורח מכולם ושלישית
חבלים [הן]. של מגג
להבליעו בחבל של נ' אמה ברוח מערבית עד שהוא מתעקם
שנו כלומר דמקדרין בגיא מעוקם אלא שאין חוט המשקולת יורד
בהבלעה דהר לבד שהוא
לקשור בו את הפרה
לצפון הוא מתחיל להשוות אותה הבלעה אינה מועלת למידת תחום
כנגדו אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו מודדו מדידה יפה פירוש
חמור בטורח מכולם
כדתנן בחבל של מגג כו'.
ואמצעית [*שנים קידור
מערב ומקדר ועולה: בדניחא תשמישתיה. נוח להילוך קצת כגון
והוא חלקי. של נצרים
מדלג כל השיפוע ואינו מודד אלא המישור שבתוך הגיא וא"כ הא
והבלעה] דגיא לבד וסי'
לסוטה, דתנן ואחר כך
מתלקט עשרה מתוך ארבע התם קתני מבליעו אם יכול ואם
דקתני מבליעו היכי משכחת לה כל זמן שאין חוט המשקולת יורד
אב"ג למפרע אבל רש"י לא
מביא חבל של מצרי
לאו מקדר: הכא. בכותל זקוף יותר מדאי דכיון דלא חזי להילוך
כנגדו אכתי הוה מעוקם ומקדר ואינו מבליעו וכי החוט יורד
כתב כן אלא מילתא דרבא
וקושר למעלה מדדיה.
בקידור ובהבלעה [*דהר
חבל של פשתן למדידת
אין גובה שיפועו עולה למידת התחום: לא שנו. דמקדר אלא
כנגדו אין צריך להבליעו אלא מודדו מדידה יפה ומדלג כל השיפוע
וכן] ש"מ כדברי [*רש"י]
התחום. מתני' היה מודד
דניחא תשמישתיה שמעוקם כל כך שאין חוט המשקולת יורד כנגדו
ומיהו לפי' זה מצינו למימר דלא שנו לא קאי אגיא מעוקם דמקדר
וכן בעומקו של גיא חולק
והגיע לגיא או לגדר וכו'.
שכשמניח חוט משקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעומקו מנקפת
כדפ"ה אלא ה"פ ל"ש דמבליעו או היכא דאינו יכול להבליעו
גם [*כן] רש"י (ושאר
תנינא להא דתנו רבנן היה
פוסקים) [*שמפרש] רק
מודד והגיע מדידה לגיא,
בשיפועו ומעכבת המדרון מלירד כנגדו אלא מרחיקו מלמטה. כנגדו
דמקדרין אלא שאין החוט יורד כנגדו ואע"ג דאוקימנא דמבליעו
בהבלעה:
אם יכול להבליעו בחבל
משמע מכוון ולקמן [ע"ב] מפרש דעד ד' אמות קרי ליה יורד כנגדו
היכא דניחא תשמישתא בגיא מעוקם דניחא תשמישתא טפי
[*כ"ה בכי"ק שעל גליון
של חמשים אמה מבליעו,
❖
שירחיק השיפוע את המשקולת לקרקעיתו ד"א מכנגד שפתו העליונה:
מקדרין ומיהו מדקתני בתוספתא אם היה גיא מעוקם ואינו יכול
הגמ' שלו]
כלומר מעביר החבל על
גביו, ואם לאו הולך
להבליעו צ"ל כלשון שני של הקו' שהגיא מתעקם והולך סביב
אבל
למקום שפתח הגיא צר
אין
העיר ואם יבלע מצד אחד יכול לטעות שצריך להיות צופה והולך כמה פעמים: אומרים יקוב את הכותל. פירוש שיעמיד
ומבליעו שם וצופה וחוזר
מוסף רש"י
כלונסות ארוכין מכאן ומכאן וימתח החבל מזה לזה להבליעו אלא הקילו חכמים לסמוך על אמידה בעלמא ואומדו
למידתו. אם היה גיא
אם אינו יכול
מעוקם מקדיד ויורד. הגיע
בלבו והולך לו כדמוקי לה בדלא ניחא תשמישתיה וטורח לעלות על גביו ומיהו אם זקוף יותר מדאי עד שחוט יורד
להבליעו. בחבל של
לכותל אין או' יקדיר את
כנגדו אפילו אמידה אין צריך ומדלג כל שיפוע הכותל כדאמר שמואל בסמוך גבי גיא ודוקא גבי כותל והר הקילו היכא דלא
חמישים אמה (לעיל לה:).
הכותל אלא אומדו והולך
שמעתי שמקדרין
לו. ואי ניחא תשמישתיה
ניחא תשמישו דאומדין משום דצריך לעלות על גביו כשרוצה להבליע וטירחא דמילתא טובא אבל גבי גיא (מעוקם) לעולם מבליע
בהרים. לא מבליעו בחבל
מו[ד]דו מדידה יפה.
אף על גב דלא ניחא תשמישתא כל זמן שאין החוט יורד כנגדו כדאמר שמואל משום דאין טורח להבליע כולי האי:
ארוך יותר מנ' דהתנן אין
אמר רב יהודה אמר
איכא
מודדין אלא בחבל של נ'
שמואל לא שנו שאין
אמה, ולא מודד כל מדרונו כמות שהוא בחבל של חמשים בקרקע חלקה, דאיכא חומרא טפי, אלא מודדו בחבלים קטנים של ארבע אמות ואוחזין בו ב' בני אדם בב' ראשי החבל, התחתון נותן ראש החבל כנגד לבו והעליון כנגד
חוט משקולת יורד כנגדו.
מרגלותיו, ומשתכרין בכל ארבע אמות כשיעור חצי קומת אדם, ולשון מקדרין כמו נוקבין, דמשוה מדת ההר כאילו הוא נקוב במקום מעמד רגלי העליון ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו, וכשנותן החבל עכשיו כנגד
מרגלותיו הוה ליה כאילו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין (שם) מקדרין. ענין נקב וחתך (ע"ז ג.). ליטול חמשים. שארכו יתר על רחבו, ולסבב חמשים. הנותרים דהוו להו שבעים אמות וד' טפחים
א) מתיבת פי' מקדרין עד
מרובעין (לעיל כג: עי"ש בארוכה). חבל המצרי. עשוי מצורי דקל, מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו (סוטה ז:). וקושרו למעלה מדדיה. כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ (שם).
תיבת גודו אילנא שייך למטה
אחר תיבת מקדיר ויורד.
ב) עיין בערוך ערך קד א.