כיצד מעברין פרק חמישי עירובין
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למקום
גמ' למקום שמיעט לא. בתמיה. והלא יש בכלל מאתים מנה: היינו
שריבה אין למקום שמיעט לא. פ"ה והלא יש בכלל
לח א מיי' פכ"ח מהל'
א) [לעיל לו. סוטה ל:],
ב) לעיל מו:, ג) בערוך הגי'
הך. דהיינו אחד היינו למקום א': ה"ק ריבה א' ומיעט א'. שמדדום
שבת הל' י"ז טוש"ע
מאתים מנה ותימה דמאי קשיא דודאי אין שומעין למקום
דסקרתא וכ"ה בר"ח וכן
א"ח סימן שצט סעיף ח:
שני בני אדם זה מיעט וזה ריבה: שלא ירבה יותר ממדת העיר
שמיעט אלא הולכין עד מקום המרובה ועוד לישנא דמשני אף למקום
לט ב ג מיי' שם טוש"ע
הגיה ה"ר יעב"ץ זצ"ל,
באלכסונא. דאפי' ריבה שיעור גדול דליכא למיתלי במתיחת החבל
שריבה לא אתי שפיר דלמקום שריבה דוקא הוא ולא אף למקום
ד) [גיר' הערוך קהרמנא פי'
שם סעיף ט:
מ ד מיי' פ"ה מהלכות
השלטון של מקום], ה) [עי'
תלינן ביה בטעות האלכסון דאמרינן
שריבה ונראה לפרש דהולכין למקום
רש"י קדושין עו. ד"ה אף מי
עירובין הלכה יט סמג
גמ' למקום שריבה אין למקום שמיעט לא
זה היה בקי במדידה והניח טבלא של
שריבה משמע ליה דאף במקום
וכו' הוסיף רש"י לבאר
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
תחומין כנגד הקרן באלכסון כדאמרן
שמיעט מצד שני מאותו רוח מוציאין סי' שצב סעיף א:
כדכתיב צנן וחדשה (יהושע
אימא א אף למקום שריבה: ריבה לאחד ומיעט
מא ה מיי' שם הלכה כד
טו)], ו) [שייך לעיל נח:
(דף נו:) וזה מדד אלפים מאמצע
המדה עד כנגד מקום שריבה
לאחד כו': הא תו למה לי היינו הך הכי
במשנה], ז) [עי' שם תוס'
טוש"ע שם סעיף ד:
הקרן והפסיד את הזויות כל אלכסון
ומתמי' נהי דאזלינן (א) ממקום שריבה
מב ו מיי' שם הל' יט
ד"ה והוא], ח) [פסחים דף
קאמר ב ריבה אחד ומיעט אחד שומעין
❖
של אלפים אבל אם ריבה יותר מכך
עד מקום שציין ואומר דשפיר ציין טוש"ע שם סעיף א:
ד:], ט) [וע"ע תוס' לעיל
לזה שריבה אמר אביי ובלבד שלא
ג
לא: ד"ה כאן ותוס' פסחים
אין לנו במה לתלות ולבי מגמגם
למקום שמיעט נמי אית לן למימר
ד: ד"ה הימנוהו], י) [בד"ה
ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא:
בלשון: לא להקל על דברי תורה.
דשפיר ציין ויש לתלות בהבלעה
❖
וכי], כ) שייך לע"ב,
רבינו חננאל
שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר
כל מה שגזרו חכמים בתחומין להחמיר
ובקידורין ובמדידה יפה שמודדין בהר
ריבה למקום אחד ומיעט
על דברי תורה באו דמדאורייתא
אלא להקל: והתניא לא אמרו חכמים
המתלקט י' מתוך ה' ולא נתלה
למקום אחד כו', אוקימנא
הגהות הב"ח
לא מתסרי מידי ואינהו גזור הלכך
בטעות ומשני אף למקום שריבה וכ"ש
את הדבר להקל אלא להחמיר אמר רבינא
שומעין למקום שמיעט
(א) תוס' ד"ה למקום וכו'
אזלינן בהו לקולא דהא תחומין עצמן
דאזלינן נמי אחר מקום שמיעט
ואף למקום שריבה. וכן
לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר
נהי דאזלינן למקום שריבה
מדרבנן: מתני' עיר של יחיד.
ריבה אחד ומיעט אחד
להחמיר גירס' ר"ח ובלבד שלא ירבה
על דברי תורה א) ותחומין דרבנן:
עד מקום שציין ואמרינן
שומעין לזה שריבה,
שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא
ממדתו ואלכסון ולא גריס באלכסון
❖
מתני' עיר של יחיד ונעשית של רבים
דשפיר:
ובלבד שלא ירבה
ב) ד
של בני אדם ולא חשיבא רה"ר דלא
אלא גרסינן ואלכסון ומיירי שמדדו
יתר (מדירת) [ממדת]
מערבין את כולה ושל רבים ונעשית של
העיר ואלכסונה. אפילו
דמיא לדגלי מדבר: ונעשית של
שניהן מצד אחד ולא הוי דומיא
עבד ואפילו שפחה
מוסף רש"י
יחיד אין מערבין את כולה אא"כ עשה חוצה
רבים. שנתוספו בה דיורין או
דרישא והכי פירושו דאם האחרון
נאמנין. והתניא לא אמרו
ושל רבים ונעשית של
לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים
נקבעו בה שווקים: מערבין את
חכמים בדבר להקל אלא
הרחיק ציון שלו יותר מן הראשון כמדת
יחיד. שנתמעטו אוכלוסיה
להחמיר. אוקמא רבינא
כולה. כבתחלה ואין מבואותיה
העיר ואלכסון אין לנו לומר שטעה
דיורין דברי רבי יהודה ר"ש אומר ג' חצירות
מעבור ברחובותיה ס'
לא אמרו חכמים בדבר
של שני בתים: גמ' היכי דמי עיר של
צריכין תיקון שהרי היא כחצר אחת
אלא יש לנו לומר שהראשון קיצר ציון
רבוא, ולא דמיא השתא
להקל על דברי תורה
לדגלי מדבר, אין מערבין
אלא להחמיר על דברי
וכגון שאין בה רה"ר גמורה של ט"ז
שלו לעיר בקרן מערבית דרומית כי
יחיד ונעשית של רבים אמר רב יהודה כגון
את כולה. יחד אלא אם
תורה, ותחומין דרבנן.
אמה ואם יש בה מפרש בגמרא
באותה שעה לא היו בעיר אלא ב'
כן שייר חוצה לה חמשים
כיוצא בו בנדה סוף
ג) דאיסקרת' דריש גלותא א"ל ר"נ מ"ט אילימא
תקנתא לרה"ר שבתוכה: ושל רבים
וג' בתים בקרן מזרחית צפונית ומדד
דיורין שלא יערבו עמה
פרק הרואה כתם אמר
משום דשכיחי גבי הרמנא מדכרי אהדדי
ד)
למיהוי היכר לעיר של רבים
רבינא לא אמרו להקל על
שנעשית של יחיד. רבותא אשמועי'
משם וזה מדד אחר שנתיישבה
דלא ליערבו כולה אלא
דברי תורה אלא להחמיר
כולהו ישראל נמי בצפרא דשבתא שכיחי
דאע"ג דנעשית של יחיד אין מערבין
העיר ולא טעה:
מבואות מבואות (לעיל
על דברי תורה, וכתמים
אפילו עבד אפי' שפחה נאמנים
גבי הדדי אלא אמר רב נחמן כגון דיסקרתא
את כולה הואיל ותחלתה של רבים
מז.). כעיר חדשה
ו)
עצמן מדרבנן. מתני' עיר
שביהודה. דהיינו עיר
של יחיד שנעשית של
דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים
כו'. וא"ת והא אפי' עד
דנתזואי ת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים
ששמה חדשה, כדכתיב
רבים מערבין את כולה.
ואתו לערובה כולה ואסור לערב
אחד אינו נאמן כדתניא בפרק ב'
ורה"רעוברתבתוכהכיצדמערביןאותהעושה
(יהושע טו) צנן וחדשה
[היכי דמי] עיר של יחיד
עיר של רבים בלא שיור ואע"ג דאין
(קדושין עו.). ג' חצירות
דכתובות (ד' כח.) אלו נאמנים להעיד
ונעשית של רבים, כגון
לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה
של שני בתים. דיו לשייר
דיסקרתא דריש גלותא.
בה רה"ר גמורה שלא תשתכח תורת
בגודלן מה שראו בקוטנן זהו כתב
מכאן ונושא ונותן באמצע ה ואין מערבין אותה
ג' חצרות של ב' ב' בעלי
ומקשינן אמאי התירו להן
רה"ר וההוא שיור הוי היכרא דטעמא
ידו של אבא ועד כאן היינו מהלכין
בתים (לעיל מז.).
לערב כולן, אי נימא
לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני
משום עירוב הוא: אא"כ עשה חוצה
דשכיחי כולהו קהרמנא
בשבת ומוקי לה בגמרא והוא דיש
עצמו היתה של רבים והרי היא של רבים
,פי' השלטון של מקום.
ו
לה. שיור שלא עירבו עם שאר
גדול עמו משמע דגדול בפני עצמו
ומידכרי הדדי ומערבי,
ואין
העיר אלא לבדן: כעיר חדשה. כך
לא מהימן וי"ל דה"נ איירי בגדול עמו
ולא אתו למיסמך חד
שמה ה): גמ' מ"ט. תלו טעמא בה
אחבריה, אי הכי אפילו
דלא משכחת עיר של יחיד
ולא חש כאן לפרש הואיל וכבר פי' שם ועוד י"ל דהא דקאמר התם
עיר של רבים ונעשית
ונעשית של רבים אחריתי: משום דשכיחי. רבים גבי הרמנא אצל
והוא דגדול עמו לא קאי אכולהו דע"כ לא קאי אאיש פלוני שהיה
של יחיד נמי ליערבו
המושל דהיינו ריש גלותא ליטול רשות לדון ולהתיר בכורות ולסמוך:
יוצא מבית הספר לאכול בתרומתו דמוקי לה בתרומה דרבנן וסגי
דהא כולהו ישראל שכיחי
גבי הדדי בצפרא בשבתא
מדכרי אהדדי. דלא אתו למישרי של רבים והרי היא של רבים: בצפרא
בגדול לחוד דהא אין מעלין מתרומה דרבנן ליוחסין ז):
ותחומין דרבנן. משמע אי הוה דאורייתא לא מהימני ואע"ג
בעידן צלותא ומדכרי
דשבתא שכיחי אהדדי. לשמוע דרשה: אלא א"ר נחמן. כל עיר של
אהדדי. אלא אמר רב
יחיד ונעשית של רבים שריא: כגון דיסקרתא דנתזואי. כרך של
דמעשה בכל יום שמאמינין לנשים בשחיטה וניקור
נחמן כגון דיסקרתא דאתי
אזואר. פי' שם אדם. ת"ר
אותו האיש: ורה"ר עוברת בתוכה. של ט"ז אמה רוחב: לחי מכאן
ולתרום חלה היינו משום דהוי בידה קודם שנעשית השחיטה הוי
עיר של יחיד ונעשית
ולחי מכאן. לראשי רה"ר. ובעיירות שאין להם חומה עסקינן שראשי
בידה לשחוט אבל תחומין לא הוי כלל בידה ולהכי נאמן קטן טפי
של רבים ורשות הרבים
רה"ר מפולשין. ובשל רבים והרי היא של רבים לא שרו רבנן להא
בבדיקת חמץ מבתחומין שאינו נאמן בקוטנו לומר ע"כ היינו
עוברת כו', עד ואין
(מעברין) [מערבין] אותה
תקנתא דכל מבואותיה המפולשין הוו כרה"ר ובעו תקנתא מדרבנן
מהלכין משום דבדיקת חמץ בידו והא דקאמר ח) גבי בדיקת חמץ בנשים
לחצאין אלא או כולה,
דמיחלפי ברה"ר אבל בעיר של יחיד מוכחא מילתיה: ואין מערבין
ועבדים דהימנוהו רבנן בדרבנן משמע דאי הוי דאורייתא
או מבוי מבוי בפני
אותה לחצאין. דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי הני אהני והויא
לא הימנום אע"ג דבידו היינו משום דבדיקת חמץ צריך דקדוק
עצמו, ואם היתה של
רבים והרי היא של רבים
כמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בו דאסרה אכולהו:
וטורח גדול לפיכך יש לחוש לעצלות הנשים טפי ממקום אחר וכן
או מבוי מבוי. ולקמן [ע"ב] פריך השתא נמי ליסרו אהדדי:
משמע בירושלמי דאיכא מ"ד דנשים אינן נאמנות בבדיקת חמץ
עיר
של יחיד. פי'
מפני שהן עצילות ובודקות כל שהוא ט):
ואין
בקונט' שלא נכנסין בו תמיד ס' רבוא ולא חשיב רה"ר דלא דמי לדגלי מדבר ונעשית של רבים שניתוספו בה דיורין או נקבעו שווקין אז
מערבין את כולה כבתחלתה ואין מבואותיה צריכין תיקון שהרי היא כחצר אחת כגון שאין בה רה"ר גמורה של ט"ז אמה ואם יש בה
מפרש בגמרא תקנתא לרה"ר שבתוכה ע"כ לשון הקונטרס והדין עמו דודאי מתני' לא איירי ברה"ר גמורה מדלא קתני ורה"ר עוברת בתוכה
כדקתני בברייתא בגמרא ואתיא מתני' נמי כרבנן דלית להו תקנתא דר' יהודה לערב רה"ר ומיהו בגמרא נמי לא איירי ברחב ט"ז אמה
דטפי מי"ג אמה ושליש לא הוי שרי ר' יהודה בלחי וקורה כדפירשנו בפ"ק (דף ו: י)) אלא י"ל ורה"ר עוברת בתוכה שאינו רחב ט"ז אמה
אלא יש רה"ר רחב ט"ז אמה מכאן ומכאן ובוקעין דרך העיר מזו לזו והוי רה"ר אף לתוכה דליכא ט"ז אמה כמו בין העמודין דפ"ק דשבת
כמאן
דלא כר"ע. וא"ת ולרבנן לארכה נמי יערבו לחצאין שיערבו מצד א' כל מבוי ומבוי בפני עצמו
(דף ז.) כדפירשנו בפ"ק (דף ו:): כ)
וליתיב כולה רה"ר לצד השני דהשתא בני כל מבוי ומבוי מותרין כל אחד וא' במקומו ולא יאסרו שלא במקומן וי"ל דלא דמי דשני
חצירות זו לפנים מזו רגל הפנימי המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה על החיצונה דאחדא לדשא ומשתמשא ומסתלקא
מלהשתמש בחיצונה דעיקר תשמיש דחצר החיצונה לבני חיצונה היה והויא פנימית בחיצונה שלא במקומה אבל הכא אף ע"ג
דכל מבוי ומבוי מותר כל אחד ואחד במקומו מודו רבנן דאסרי רה"ר על צד האחד דהא מקומן הוא דרה"ר הוי להני כמו
להני ולרחבה דמערבין מדמי השתא לב' חצירות משום דיש לאלו רה"ר ופתח וכן לאלו ואין צריכין להשתמש בני פתח זה
בצד פתח האחר ובדאיכא דאמרי קאמר אפי' לרחבה אין מערבין דלא מצי להסתלק מר"ה כלל אע"ג
דאית להו רה"ר כנגדו:
דפנימית