נט:
כיצד מעברין
פרק חמישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דפנימית
ואין לה אלא פתח א'. ולאו מפולשת היא ולא דמי לדגלי מדבר:
אחדא דשא ומשתמשא. ומה שפי' בקונט' שלא
מג א ב מיי' פ"ה מהל'
א) לעיל ו. יב: כב. לקמן צה.
שבת ו. קיז., ב) [לקמן סה:
אלא לאורכה. דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה"ר
עירובין הלכה כד
יהא לה דריסת הרגל על החיצונה לאו דוקא דליכא
עה.], ג) בדפוס וינציא ליתא
טוש"ע א"ח סימן שצב ס"ו
עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה הלכך אין בני עבר הלז רשאין
קפידא בדריסת הרגל דא"כ היתה מסתלקת לגמרי מרה"ר דהא
מלת אפי' וגם רש"י ל"ג לה,
בהג"ה:
לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן משום דהני והני דרסי בהך רה"ר
דרך חיצונה נפקא ואין לנו לסלקה מרה"ר כדאמרי' הכא מי מצי
מד ג ד מיי' שם הלכה כד
ד) [בס"א: אשי], ה) [ברכות
כו. ושם נסמן], ו) רש"ל [עי'
טוש"ע שם סעיף ד:
ויוצאין ונכנסין דרך פתחיה לכאן
מסלקי להו רה"ר מהכא אלא תיחוד
מה ה ו מיי' שם הל' כב
יעב"ץ ורש"ש], ז) [דף סא.
ולכאן ורה"ר זו מחברתם שכולם
דשא מלהשתמש בחיצונה קאמר וכן
ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה
טוש"ע שם סעיף ב:
ד"ה אם יש לפניה דקה],
מעורבין בה ואסרי אהדדי: אבל
עשיית דקה דשמעתין לענין תשמיש
מו ז מיי' פ"ג שם הל' ג
ח) [ועי' תוס' לעיל כו. ד"ה
מאן תנא דמיערבא רה"ר אמר רב הונא
לא לענין הילוך: אבל הכא מי
❖
סמג עשין דרבנן א
מערב],
לרחבה. בני שני העברים לראש
בריה דרב יהושע רבי יהודה היא דתניא
א)
טוש"ע שם סי' שעה ס"א:
האחד לבד ובני שני העברים לראש
מצי מסלקי כו'. פי' דוקא פנימית
מז ח מיי' פ"ד שם הלכה
יתר על כן א"ר יהודה מי שיש לו שני
❖
השני לבד מערבין שהרי יכולין
אחדא דשא מלהשתמש בחיצונה שאינה
טז טוש"ע שם סעיף ג:
הגהות הב"ח
בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן
להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו
מקומה דעיקר חיצונה לבני חיצונה
(א) גמ' אמר רב אדא בר
ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן
על אלו ובוררין להן אלו פתח שאצלן
אבל רה"ר הוי להני כמו להני ובחנם
אהבה אמר רב סולם תורת
רב ניסים גאון
ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין
ואלו פתח שאצלן: פלוגתא דרבנן
פתח: (ב) רש"י ד"ה ולא
פ"ה דברה"ר אין חילוק באמצע ארכו
שביק וכו' ונעשית של רבים
כמאן דלא כר' עקיבא דאי
ור"ע בפרק הדר (לקמן דף עה.):
רה"ר בכך אמר מר ואין מערבין אותה
ולא רמז מחיצה לומר תיחוד דשא
היא אלמא וכו' ואמר ליה
ר' עקיבה האמר רגל
מבוי
מבוי נמי אסרי
רגל המותרת במקומה אוסרת שלא
ותשמש:
לחצאין אמר רב פפא לא אמרו אלא
איהו מעיקרא: (ג) ד"ה
א
המותרת במקומה אוסרת
❖
במקומה. כגון ב' חצירות זו לפנים
אהדדי. פי' בקונט' כיון דמעיקרא
רצו וכו' של חצר זו שלא:
שלא במקומה. עיקר דברי
לארכה אבל לרחבה מערבין כמאן דלא
רבי עקיב' בפרק הדר עם
מזו והחיצונה פתוחה לרה"ר והפנימית
של יחיד הואי והיו מערבין את כולה
כר"ע דאי כר"ע הא אמר רגל המותרת
הנכרי דתנן רבי עקיב'
ב)
אין לה פתח לרה"ר אלא יוצאת דרך
והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי
אוסר(ת) את החיצונה
לעזי רש"י
במקומה אוסרת אפי' שלא במקומה אפי'
ג)
חיצונה ולא מיבעיא היכא דעירבו
ואפי' איכא לחי או קורה למבוי לא
שדריסת הרגל אוסרתה.
תימא ר' עקיבא עד כאן לא קאמר רבי
ובגמרא גרסי זו דברי רבי
אלדויי"ר [אלידוי"ר].
דיורין שבחיצונה לבדן ובני פנימית
מהני וקשה לר"י דאמר בפ"ק (דף יד:)
❖
עקיבה דאמר אפי' רגל
גזוזטרה, מרפסת.
עקיבא התם אלא בשתי חצירות זו לפנים
לא עירבו ביניהן לבדן להיות מותרין
עושה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי
המותרת במקומה אוסרת
מזו דפנימית לית לה פיתחא אחרינא אבל
בתשמיש חצר לעצמו דהויא רגל
שלא במקומה.
אלמא משתרי חצי מבוי בפני עצמו
❖
סליק כיצד מעברין
האסורה במקומה דאסרה דריסת מוסף רש"י
אע"פ שהורגלו לערב כל המבוי יחד
הכא ב הני נפקי בהאי פיתחא והני נפקי
הרגל דידהו אחיצונה אפי' לרבנן
ומיהו איכא לאוקמא לההיא בדליכא
יתר על כן אמר ר'
בהאי פיתחא איכא דאמרי אמר רב פפא
יהודה. לעיל מיניה איירי
דכיון דבחצר דגופייהו אסרי ליכא
חצירות פתוחות למבוי מן הלחי ולהלן:
רבינו חננאל
לא תימא לארכה הוא דלא מערבין אבל
דעבוד דקה. מחיצה גבוה ד'
בבונה עלייה מבית לבית
למכפינהו למיחד דשא דידהו וימחלו
שבשני צידי רה"ר וכן
ואין לה אלא פתח אחד
לרחבה מערבין אלא אפילו לרחבה נמי לא
על דריסת הרגל שיש להן על החיצונה
טפחים כגון
גשרים המפולשין לרה"ר,
מערבין את כולה. הא
(ס"א י')
מערבין כמאן כר"ע אפילו תימא רבנן עד
דשרי ר' יהודה לטלטולי
דתניא אין מערבין אותה
אלא אפי' עירבו זו לעצמה וזו לעצמה
איצטבא בפני המבוי ובקונט' פירש
תותיה משום פי תקרה
לחצאין אמר רב פפא לא
כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בשתי
דהויא פנימית מותרת במקומה
פתח נמוך בראש כל מבוי וכפירושו
יורד וסותם, בפרק כל
שנו אלא לאורכה רשות
חצירות זו לפנים מזו דפנימית אחדא לדשא
פליג ר"ע ואומר דריסת הרגל
נראה מדאמר בריש כל גגות (לקמן דף
גגות העיר (לקמן צה.)
הרבים מפסקתה. אבל
וקאמר בברייתא יתר על
לרחבה מערבין אותה
דידה אסרה אחיצונה ופנימית מותרת
ומשתמשא אבל הכא מי מצו מסלקי רה"ר
פט:) בנה עלייה ע"ג ביתו ועשה
כן, אפילו היכא דליכא פי
לחצאין, דהא לא
וחיצונה אסורה והכא נמי ניתסרו
לפניה דקה הותר בכל הגגין כולן
מהכא אמר מר או כולה או מבוי מבוי בפני
תקרה, הואיל ואיכא שתי
מפסקתה בה רשות
אהדדי: דפנימית אחדא דשא
מחיצות מעלייתא, מחיצת
ולא יתכן לפרש שם אלא לשון פתח
הרבים. רב פפא דאמר
עצמו מ"ש דלחצאין דלא דאסרי אהדדי
הבית מכאן ומחיצת בית
כמאן דלא כר' עקיב'
ומשתמשא. דכיון דמותרת במקומה
ומיהו בסוף פירקין ז) פ"ה דקה מחיצה:
מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי הב"ע כגון דעבוד
השני מכאן, סגי בתקנתא
דאמר בשתי חצירות זו
ג
ולא
כגון זו כופין על מדת סדום שלא
שבק לה שיור. משמע דאי
פורתא (לעיל ו.). לאו
לפנים מזו ועירבה זו
דקה וכי הא דאמר רב אידי בר אבין
אדעתאי. לא נתתי לבי
יהא לה היום דריסת הרגל על
לעצמה וזו לעצמה כי
שבק לה שיור הוה עביד שפיר
אמר רב חסדא אחד מבני מבוי שעשה
(ברכות כו.) לא הייתי זכור,
החיצונה אסורה שדריסת
ד
החיצונה אלא תסגור דלת שביניהן
ולא הוה פריך ליה אביי מידי וא"כ
ורבותי פירשו לא סבירא לי
רגל הפנימית אוסרתה.
דקה לפתחו אינו אוסר על בני מבוי: היתה
ותשמש במקומה: אבל הכא. הרי
משמע כפי הקונט' דפי' במתני' דשל
(שבת צה.) שוגג הייתי
ודחינן אפי' תימא ר'
❖
(מנחות לה:).
של רבים והרי היא כו': רבי זירא ערבה
עקיב', עד כאן לא קאמר
רשות הרבים של אלו ושל אלו אחד
רבים והרי היא של רבים מהני ליה
ר' עקיב' אלא בב' חצירות
הוא שאין בו חילוק באמצע אורכו
שיור וכן משמע לקמן (דף ס.) גבי מחוזא
למתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור א"ל
זו לפנים מזו דפנימית לית
ולא רמז של מחיצה לומר תיחוד
דמהני ליה שיור אע"ג דהיא של רבים
לה פיתחא אחרינא, וכמאן
אביי מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה סבי
רבינו חננאל (המשך)
בהא חצר דמי. אבל הכא
דשא ותשמש את כולה במקומה והיכי
כדמשמע בפ"ק (דף ו:) ומעיקרא נמי
דידה אמרי לי רב חייא בר אסי מערב כולה
ד)
ונעשית של יחיד הואי,
בעיר שעיריבו לחצאין הני
מצית לסלק הני מהני: מבוי נמי
היתה של רבים דאי של יחיד לא
נפקי בהאי פיתחא והני
ועירבה ר' חייא לכולה
ואמינא ש"מ עיר של יחיד ונעשית של רבים
אסרי אהדדי. דכיון דמעיקרא של
היתה צריכה שיור והא דנקט במתני'
ולא שבק שיורא. א' ליה
נפקי בפיתחא אחריתי.
היא א"ל לדידי אמרו לי הנהו סבי ההיא
ה
אביי אמאי עבד מר הכי.
איכא דאמרי אמר רב פפא
יחיד הוה והיו מערבין את כולה
של רבים ונעשית של יחיד לאשמועינ'
כיון דרשות הרבים
א"ל דאמרו סבי דהוו בה,
אשפה הוה לה מחד גיסא והשתא דאיפניא
והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי
דאע"ג דנעשית של יחיד בעיא שיור ח):
רב חייא בר אשי הוה
מפסקתה אפילו לרוחבה
בעא מיניה כו' מרבה. לא גרס
לה אשפה הוה לה כשני פתחים ואסיר א"ל
ואפי' איכא לחי או קורה למבוי לא
מערב לכולא, ואמינא
אין מערבין אותה. נימא
כר' עקיב' אמרה. אפי'
ש"מ עיר של יחיד ונעשית
מהני: דעבוד דקה. פתח נמוך
לאו אדעתאי בעי מיניה רב אמי בר אדא
מרבה בר אבוה דעליו לא
ה)
א)
של רבים של יחיד
תימא רבנן, עד כאן לא
בראש כל מבוי דגלו אדעתייהו
היה אומר רב נחמן לא תציתו ליה
הרפנאה מרבה סולם מכאן ופתח מכאן מהו
היא. א"ל לדידי אמרו לי
קאמרי רבנן בב' חצירות
דרבו היה: תורת פתח עליו בסול'
לאסתלוקי כל חד מחבריה: לפתחו.
זו לפנים מזו, אלא
סבי אשפה הוה לה מחד
א"ל
הכי אמר רב סולם תורת פתח עליו
גיסא והשתא דאיפנאי הוו
דפנימי' אחדא לדשא
לפתח חצירו: אינו אוסר על המבוי.
שבין ב' חצירות. תורת מחיצה עליו
אמר
להו רב נחמן לא תציתו ליה הכי
להו כשני פתחים ואסור.
ומשתמשא, אבל הכא מי
אם לא נשתתף עמהן דגלי אדעתיה
להקל היה יכול למצוא נמי בסולם
מצי מסלקי רשות הרבים
א"ל לאו אדעתאי. אמר
(א) רב אדא אמר רב סולם תורת פתח
אמר
דאסתלק: ולא שבק לה שיור. ועיר
רב נחמן אמר רב. סולם
מהכא כיון [ד]דרסי רבים
שבין ב' חצירות כגון שרצפו בסולמות:
ותורת מחיצה עליו ו תורת מחיצה
מיכן ופתח מיכן, סולם
לה אסרי לה. אלא אי
דליערב עליו
של רבים והרי היא של רבים הוה
כולה אי מבוי מבוי בפני
תורת פתח עליו ותורת
עליו
כדאמרן תורת פתח עליו בסולם
מדקאמר ליה עיר של יחיד ונעשית
ז
מחיצה עליו, תורת
עצמו. ואסיקנא כגון
מחיצה עליו דלא בעי
דעביד דקה. פירוש כגון
שבין שתי חצירות רצו אחד מערב
רצו שנים מערבין ומי אמר רב נחמן
של רבים (ב) אלמא ההיא שעתא דרבים
איצטבה בפני המבוי.
שיור. ש"מ דכל היכא
הוה ואמרו ליה אינהו מעיקרא נמי
הכי והאמר רב נחמן אמר שמואל
אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו
ח
[דאיכא] שני פתחים לא
וכדרב חסדא דאמר אחד
דרבים הוה אלא אשפה הוה לה
מערבין לה עד דעבדין לה
מבני מבוי שעשה דקה על
ולא
פתחו אינו אוסר על בני
שיור. טעמא דשיור כדי
שסותם אחד ו) [סגי לה] מפתחיה ולא היה לה אלא פתח אחד ואמר לעיל דאפי' של רבים בהכי הוה סגי ליה: סולם. שעולין ויורדין
שיכירו בו כי העירוב הוא
מבוי, שכבר סילק עצמו
בו חוץ לחומתה: תורת מחיצה עליו. כלומר אינו מבטל את הסתימה להיות כפתח: בסולם שבין ב' חצירות. ואין ביניהן פתח וזה הסולם
שהתיר את הטילטול
מן המבוי, כך מבוי אחד
רחב ד' ביניהן הרי הוא כשתי חצירות ופתח ביניהן דאמרינן בפ' חלון (לקמן דף עו.) רצו מערבין אחד עירוב אחד לשתיהן וישתמשו זו בזו
שעשה דקה לאותו מבוי
לפיכך [אסור השיור] כדי
להיות מוכיח על העירוב.
אינו אוסר על מבואות
דרך גובה הכותל ודרך נקבים וסדקין דאי לא הוי פתח אין מערבין אחד ולא מצו לאשתמושי דרך חורין וסדקין: רצו שנים מערבין. שני
תורת פתח עליו בכותל
אחרות. היתה עיר של
עירובין אלו לעצמן בני בתים של חצר (ג) שלא יאסרו זה על זה להוציא מבתיהן שהן רשות המיוחדת לכל אחד לתוך החצר שהוא רשות כולן ואלו
שבין שתי חצירות רצה
רבים והרי היא של רבים
לעצמן ולא ישתמשו זו בזו: ומי אמר ר"נ הכי. דתורת מחיצה עליו לקולא: מרפסת. אלדויי"ר בלע"ז. דיורי עליות סמוכות זו לזו
אחד מערב רצו שנים
ואין לה אלא פתח אחד
מערבין. ומי אמר רב
מערבין את כולה. עיר של
ופתוחות לחצר ועושין מרפסת על פני אורך עליות ופותחין לה פתחי כולן ועולין ויורדין דרך סולם של מרפסת לחצר ודריסת רגליהן ויציאתן
נחמן הכי והאמר רב
ר' חייא עיר של רבים
לרשות הרבים דרך החצר
הויא לפיכך אם
אינן מערבין
עם הדיורין התחתונים אוסרים אלו
על אלו להוציא
כלי הבתים לחצר:
נחמן אמר רב אנשי חצר
ואנשי מרפסת ששכחו
ולא
א) נראה דצ"ל וחזרה ונעשית
של יחיד.