כיצד מעברין פרק
חמישי
עירובין
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דליערב
ולא עירבו. בני מרפסת עם בני חצר אלא אלו לבדן ואלו לבדן:
לן מאתין. מה שפי' בקונט' דעיר של רבים ונעשית
מח א מיי' פ"ה מהל'
א) [ע"ז עד:], ב) לעיל כו.,
ג) [לעיל מו: מט:], ד) [שבת
אם יש לפניהם. לפני המרפסת לרגלי הכבש בתחלת עלייתה: דקה.
עירובין הלכה כב
של יחיד הואי לא בא לאפוקי והרי היא של רבים
קו: וש"נ], ה) בס"א:
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
פתח קטן גובה ארבעה אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר דהא
אלא לאפוקי של יחיד ונעשית של רבים:
בתורת, ו) [לעיל נ:], ז) [צ"ל
א"ח סי' שצב סעיף ב:
ושויה
איסתלק להו: ואם לאו אוסרת. אלמא תורת פתח עליו ואפילו
שיור לפומבדיתא. בהדי שיור דג' חצירות של שני בתים
❖
מט ב טוש"ע שם סעיף
לי],
בעינן והלכה כר"ש: היינו דאמר
לחומרא: בדלא גבוה י'. דליכא
נ ג טוש"עג:שם סעיף א:
למימר תורת מחיצה עליה: כי עביד
ז) (ליה) חזי דלא מצווחא. שאם היה
ולא עירבו אם יש לפניהם דקה ארבעה
נא ד טוש"ע שם סעיף ז:
הגהות הב"ח
דקה לפניה מאי הוי. הרי כל
מזקיקם לעשות כווי על חנם היו
נב ה טוש"ע שם סעיף
אינה אוסרת ואם לאו אוסרת הכא במאי
(א) רש"י ד"ה ואע"ג כו'
א:
המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה
סותרין את בתיהם:
עסקינן בדלא גבוה מרפסת עשרה ואי
❖
נג ו מיי' פ"ו מהלכות
וחדשה שמה. בספר
לשכונה והוי כחריץ:
לחצר והרי הן כשתי חצירות שאין
יהושע עירובין הלכה ד
לא גבוה מרפסת עשרה כי קא עביד
כותל ביניהן: מגופפת. מוקפת
(טו) היא כתובה
טוש"ע א"ח סי' תיא:
דקה מאי הוי במגופפת עד עשר אמות בנחלת יהודה: גמרא.
נד ז מיי' שם הלכה ה
מחיצה סביב אלא שנשאר לפניה י'
שהיה
מוסף רש"י
טוש"ע א"ח סי' תח
דכיון דעביד דקה איסתלוקי איסתלוק לו קבלה משום תנא או
אמות כדין פתח בלא היקף דאי עבוד
סברא
❖
ערסייתא ערסייתא.
סעיף ג:
ליה מהכא אמר רב יהודה אמר שמואל
התם דקה סלוק נפשייהו ואי לא ע"כ
שמסברא היה אומר שכך נראה אף
שכונות שכונות לבד ובכל
שכונה היו מבואות הרבה
לחומרא נמי פתח הוא הואיל דלא
כותל שרצפה בסולמות אפילו ביתר מעשר
על פי שאין שום תנא סובר כן ולא
א
ולא התיר את העיר כולה
גבוה י': שרצפו. זקף סולם אצל
לפסוק הלכה בא אלא שכך היו דברים רבינו חננאל
תורת מחיצה עליו רמי ליה רב ברונא
ביחד, ואע"פ שהיתה עיר
סולם: תורת מחיצה עליו. ואין
קטנה שאין נכנסין בה
נראים וקאמר מאי נפקא לן מינה
ולא עיריבו אם יש
לרב יהודה במעצרתא דבי רב חנינא מי
ששים רבוא, ותנן לקמן
לפניה דקה ארבעה אינה
מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל
כלומר הא פסקינן לעיל כרבי שמעון
אמר שמואל תורת מחיצה עליו והאמר
(נט.) עיר של יחיד מערבין
אוסרת. ודחינן הכא
יותר מעשר דאמר לקמן מערבין
ומשני גמרא גמור כו' מ"מ יש לנו
את כולה, והיינו של יחיד,
במאי עסקינן בדלא
רב נחמן אמר שמואל אנשי מרפסת ואנשי
אחד ואין מערבין שנים אלא רצו אחד
שאינה דומה לדגלי מדבר
לחקור ולידע אם גמרא או סברא:
גביהא עשרה. אי הכי כי
חצר ששכחו ולא עירבו אם יש לפניה
של ששים ריבוא (לעיל כו.).
עביד דקה מאי הוי.
מערבין ולקולא והוי כפתח רצו שניהם
כאן
משום פירא דבי תורי.
ופרקינן במגופפת, פירוש
דקה ארבעה אינה אוסרת ואם לאו אוסרת
מערבין דלחומרא לא אמרינן דליבטליה
שוחה עמוקה היתה בין
מוקפת כמו מעקה עד
שכונה לשכונה ושם היו
הכא במאי עסקינן דלא גבוה מרפסת עשרה ואי לא גבוה מרפסת עשרה
למחיצה דכל בעירובין להקל: ומי
עשר אמות כיון דעבוד
מניחין גרעיני תמרים
בה דקה סלוקי מסלקי
אמר שמואל. דלא מבטלא סולם
כי עביד דקה מאי הוי במגופפת עד עשר אמות דכיון דעביד דקה
לאכול השוורים והעיר אין
בני מרפסת נפשיהו
למחיצה לחומרא:
ואם לאו אוסרת.
לה חומה ומבואות של בתי
מהתם. אמר רב יהודה
איסתלוקי איסתלק מהכא הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף אמרו
השכונות מפולשים ועשו
אמר שמואל כותל
אלמא אע"ג דגבוה מרפסת י' אתי
ליה הב לן גברא דליערב לן מאתין א"ל לאביי זיל ערב להו וחזי דלא
א)
מחיצות לראשי המבואות
שרצפו בסולמות אפילו
סולם ומבטיל ליה: בדלא גבוה כו'.
לכל צד שחוץ לעיר
ביתר מעשר תורת
מצווח' עלה בבי מדרשא אזל חזא להנהו בתי דפתיחי לנהרא אמר
דבלא סולם נמי בטלה: דליערב
להשתמר הגרעינין ולא
מחיצה עליו. ואקשינן
הני להוי שיור למתא הדר אמר אין מערבין את כולה תנן [מכלל] דאי
חשיב ליה מחיצה לצרף את
ומי אמר שמואל הכי
מאתין. ועיר של רבים ונעשית של
המבואות ולעשות העיר
והא אמר רב נחמן אנשי
בעי לעירובי מצי מערבי אלא איעביד להו כווי דאי בעו לעירובי דרך
יחיד הויא ובעיא שיור: דפתיחי
אחת ואע"פ שמחיצה של
חצר ואנשי מרפסת
חלונות מצו מערבי הדר אמר לא בעי דהא רבה בר אבוה מערב
לנהרא. פתחיהן אחורי העיר לנהר
ב)
קיימא היתה. פירא, שוחה,
ששכחו ולא עיריבו כו'.
כמו (תענית כד.) פירא
פי' הא דאמר שמואל
ולא היה להם פתח פתוח לעיר: דאי
לה לכולה מחוזא ערסייתא ערסייתא משום פירא דבי תורי דכל חד
. גמרא
דכוורי
כותל שבין שתי חצירות
(לעיל כו.)
בעו לערובי. הנך דמשיירי מצו
וחד הוי שיור לחבריה ואע"ג דאי בעו לערובי בהדי הדדי לא מצו
גמור זמורתא תהא.
שרצפו בסולמות ביתר
מערבי: איעביד להו כווי. חלונות
אומר השמועה בזמירה
מי' אמות במשכא,
מערבי הדר אמר לא דמי התם אי בעי לערובי דרך גגות והני לא
בעלמא (שבת קו:) משל
שיכולין י' בני אדם
שיש בהן ד' על ד' לצד העיר דאי בעו
מערבי הילכך נעבדן כווי הדר אמר כווי נמי לא בעי דההוא בי
שוטים הוא כמו (ב"מ מ:)
באחד לעלות ולירד
ב
הוו מצו מערבי ואעבדינהו שיור
זבון וזבין תגרי איקרי, כך
כאחד, לא חיישינן
תיבנא דהו"ל למר בר פופידתא מפומבדיתא ושויה שיור לפומבדיתא אמר
גמרא גמור, אומר לתלמיד
למתא דלא ליערבוה בהדיהו: ערסייתא
לסולמות הללו אלא
היינו דאמר לי מר חזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא: אלא א"כ עשה
שוטה למוד הן אמת הן
תורת מחיצה שם. ההוא
ערסייתא. שכונות שכונות ולא היו
שבוש ויהא לך לזמר ושיר
בני קקוניא דאמרו לרב
חוצה לה כעיר חדשה: תניא א"ר יהודה עיר אחת היתה ביהודה וחדשה
מערבין כל העיר כאחת: פירא דבי תורי.
(ביצה כד.).
יוסף הב לן גברא
שמה והיו בה נ' דיורים אנשים ונשים וטף ובה היו משערים חכמים והיא
דמערב לן. וא"ל לאביי
זיל עריב להו. אזל חזא
היתה שיור איבעיא להו חדשה מהו חדשה כי היכי דאיהי הויא שיור
ג
להנהו (והני) [בתי] דלא
פתיחי (במתא) [למתא]
לגדולה גדולה נמי הויא שיור לקטנה אלא כעין חדשה מהו רב הונא ורב
ולא מצו מערבי לא הוי
יהודה חד אמר בעיא שיור וחד אמר לא בעיא שיור: ר"ש אומר ג' חצירות
ד
שיור, אלא אעביד להו
חלונות בהדי מתא דאי
וכו': ג) אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש רבי יצחק אמר אפי' בית
בעו מערבי דרך חלונות.
אחד וחצר אחת חצר אחת ס"ד אלא אימא בית אחד בחצר אחת אמר ליה
ה
הדר אמר לא צריכי
חלונות דהא רבה בר
אביי לרב יוסף הא דרבי יצחק גמרא או סברא ד) אמר ליה מאי נפקא לן מינה
אבוה מערב לכולא
אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא: מתני' מי שהיה במזרח ואמר לבנו
גומא גדולה שמצניעים שם גרעיני
ו
מחוזא ערסתא ערסתא,
פי' שכונות שכונות
תמרים למאכל בהמה והיו אותן גומות
ערב לי במערב במערב ואמר לבנו ערב לי במזרח אם יש הימנו ולביתו
משום כריא (דכי) [דבי]
מבדילות בין השכונות מתחת ובכל
אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים
תוורי דהוה מפסקתא
שכונה היו מבואות הרבה ומערבין
בינייהו, כל ערסתא הוי
אמה ולביתו יתר מכאן אסור לביתו ומותר לעירובו הנותן את עירובו
ז
שיור לאחריתי. ואע"ג
יחד ולא היו מתקנין לה לחיים משום
בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לתחום אפילו אמה אחת
(מאי) [דאי] בעי לערובי
דעיר של רבים ונעשית של יחיד הויא
לא מצי לערובי. [הדר
מה
וכל חד וחד הוי שיור לחבריה דאי
אמר התם אי בעי
לאערובי] דרך גגות מצו
לא הוי שיור היכי מצו לערבי מבואות הרבה שבכל שכונה יחד בכל ה) עיר של רבים ונעשית של יחיד כל חד וחד באנפי נפשיה בעו
מערבי, הכא לא מצו
עירובי ובעי לחי וקורה ככל עיירות של רבים: ואף על גב דאי בעו לעירובי לא מצי מערבי. משום פירא דמפסיק ואין יכולין
מערבי אלא דרך חלונות.
ולא היא דהא ההוא בי
להלך משכונה לשכונה והוי (א) חריץ שבין שתי חצירות דאמרינן לקמן (דף עח:) מערבין שנים ואין מערבין אחד: דרך גגות. שהיו
תיבנא דהוה ליה למר
להם דיוטאות עוברות מגגי שכונה זו לגגי שכונה זו: דההוא בי תבנא כו'. ואמרינן לקמן הלכה כר"ש דלא בעי נ' דיורין לשיור:
לבר מפומבדיתא והוא
ובה שיערו חכמים. שיורי עיירות והיא עצמה היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה: חדשה מהו. לעירובי באנפה נפשה כולה בלא
הוה שיור לכולא מתא.
אמר אביי היינו דאמר לי
שיור: כעין חדשה. עיר קטנה אחרת של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה: חצר אחת ס"ד. חצר בלא בית מי הוי דירה: בית אחד בחצר
רב יוסף זיל עריב להו
אחת. חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור: מתני' מי שהיה במזרח. בשדה וקדש עליו שם היום: ואמר לבנו. לערב מבעוד יום
וחזי (מאי צווית עלי)
למערב: ולעירובו יותר מכאן. שנתן לו העירוב מביתו והלאה: מותר לביתו. לדין ביתו כלומר למנות שביתתו מביתו כאילו לא עירב:
[דלא צווחת עלה] בבי
מדרשא. תניא א"ר
ואסור לעירובו. לדין עירובו למנות שביתתו מעירובו דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים נמצא שאינו יכול להלך
יהודה עיר אחת היתה
וליטלו שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים לכל רוח וכיון דאינו עירוב הוי ליה שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הוה. ואע"ג דאוקמי'
ביהודה וחדשה היה
בשילהי מי שהוציאוהו דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן קם ליה כו' אלמא אמר שביתתי רחוק מאלפים ה"ז לא יזוז ממקומו הני מילי
שמה והיו בה נ' דיורין
ו)
אנשים ונשים וטף, ובה
בבא בדרך דכיון דבמקום פלוני לא יכול לקנות דרחוק מאלפים הוה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה אין לו שביתה כלל
היו משערין חכמים
לפיכך לא יזוז ממקומו אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב יש לו שביתה בביתו דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני בשאין
והיתה שיור. ומיבעיא לן
עירובו עירוב כדתנן בפרק בכל מערבין (לעיל דף לה.) גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא קתני
כי היכי דהוי היא שיור
לגדולה, גדולה נמי הוי
לא יזוז ממקומו שמעינן מינה דאם אינו עירוב יש לו שביתה בביתו: אסור לביתו. לדין ביתו למנות מביתו אלפים לכל רוח: בעיבורה
שיור לדידה ומערבין
של עיר. באחד מן הבתים העומדין בתוך שבעים אמה ושירים: לא עשה ולא כלום. שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן
לה, או [לא]. רב הונא
העיר אלפים לכל
רוח וכל העיר לו כארבע אמות: נתנו חוץ לתחום. מפרש בגמרא [ע"ב] חוץ לעיבורה של עיר:
ורב יהודה חד אמר הויא
שיור וחד אמר לא הויא
מה
שיור. ר' שמעון אומר
שלש חצירות כו'. אמרי' משמיה דרב הלכה
כר' שמעון. רבי יצחק אמר אפילו
בית
אחד
בחצר אחד
הוי שיור, והא דר' יצחק גמרא היא.
מתני' מי שהיה במזרח
ואמר לבנו לערב כו'.