ס:
כיצד מעברין פרק
חמישי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
מה שנשכר. לרוח זה נפסד לרוח שכנגדה שהרי מנה מן העירוב
שכלתה מדתו בסוף העיר. תימה ולרבנן דאמרי בפרק מי
נה א מיי' פ"ו מהלכות
א) י"ג רבה, ב) לעיל מב:
ע"ש, ג) ב"ב יב. בכורות
אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של
עירובין הלכה ה
שהוציאוהו (לעיל דף מה.) בישן בדרך שיש לו ח' על ח' ומסתמא
מה., ד) [לקמן סא.],
טוש"ע א"ח סי' תח סעיף
מזרח בסוף ג' אלפים לעיר ונשתכר אלף ואלפים של מערב כלות
דה"ה לנותן עירובו כיון דקים לן דנותן עירובו יש לו ד' אמות
ה) [יכול להלך ואין אנשי כו'
ד:
בסוף אלף של מערב העיר והפסיד האלף וקמ"ל דאין העיר עולה
כמו שבת הוא נשכר ד' אמות שאם
נתן עירובו למזרח העיר ד'
נו ב מיי' שם הלכה ג
הד"א. רש"ל], ו) [ע"ז דף
לד:], ז) [צ"ל רב], ח) [צ"ל
טוש"ע שם סעיף א:
לו מן חשבון האלפים של מערב אלא
אמות חוץ לעיבורה של עיר הרי הולך
❖
נז ג מיי' שם ופכ"ז מהל'
בפרש שור],
מה שנשכר הוא מפסיד: גמ' קא סלקא
כולה כד"א: גמ' למזרח ביתו. ואמר
למזרח ח' אמות ואלפים ולמערב
שבת הלכה ה סמג
לבנו לערב לו במערב ביתו נמצא
אלפים פחות ד' אמות מה שהעיר
עשין ח טוש"ע שם סעיף
דעתך למזרח למזרח ביתו למערב למערב
❖
א:
שביתו עומד (א) בינו לבין עירובו והיכי
נחשב לו וי"ל דלר"א דאמר והוא
הגהות הב"ח
ביתו בשלמא הימנו ולביתו אלפים
אמה
תני ממנו ולעירובו אלפים ולביתו
באמצען או לרבי יהודה דאמר בורר
(א) רש"י ד"ה למזרח ביתו
ולעירובו יתר מכאן משכחת לה
דמטי
יותר מכאן הא ודאי עירובו מרחיק
לו ד' אמות בכל רוח שירצה מה
וכו' עומד בינו לבין עירובו
רבינו חננאל
לביתיה ולא מטי לעירובו אלא
הימנו
כזה:
טפי: דמטי לביתיה. שהיה יכול לילך
שנשכר הוא מפסיד שנשכר ד' אמות
קס"ד מזרח [מזרח]
ולעירובו אלפים אמה ולביתו יתר
מכאן
לביתו בלא עירוב אבל לעירוביה לא
במקום העירוב ומפסיד ד' אמות
ביתו ומערב מערב
היכי משכחת לה א"ר יצחק מי סברת
הוה מטי: באלכסונא. בינו לבין
העיר דמונין לו העיר כד' אמות
ביתו. בשלמא לביתו
אלפים לעירובו יתר מיכן
עירובו משוך עירובו למערב יותר
למזרח למזרח ביתו למערב למערב ביתו
וא"ת לרמי בר חמא דמספקא ליה
(ב) תוס' ד"ה כאן וכו'
משכחת לה, כגון דעירב
דלרמי בר חמא דאם:
מביתו ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב
בסוף מי שהוציאוהו (לעיל דף נב.)
לא למזרח למזרח בנו למערב למערב בנו
ואנח עירובו למזרח
(ג) ד"ה אין אלו וכו' ובפרק
והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:
בנותן עירובו אם יש לו ד' אמות
ביתו, ואתי ממערב ביתו
רבא בר רב שילא אמר אפי' תימא למזרח
מומין אלו דלא הוי:
א)
דמטיא לבייתיה ולא מטא
תפשוט מהכא דאי אין לו ד' אמות
(ד) בא"ד לא סבר לה כר'
למזרח ביתו ולמערב למערב ביתו כגון
לעירוביה. אלא לעירובו
יהושע ב"ל דהא לא כצ"ל
א"כ מפסיד יותר ממה שנשכר שאם
אלפים אמה ולביתו יתר
וכן בסמוך: (ה) בא"ד
דקאי ביתיה באלכסונא: הנותן עירובו בתוך
נותן עירוב ארבע אמות חוץ לעיבורה
מיכן היכי משכחת לה.
ולהכי מתמה כיון
עיבורה וכו': חוץ לתחום ס"ד אלא אימא
ופריק ר' יצחק מתני'
א
של עיר לצד מזרח נשכר ד' אמות
דכשכלתה:
❖
דקתני מזרח ביתו מזרח
חוץ לעיבורה: מה שנשכר הוא מפסיד:
לצד מזרח ומפסיד ח' אמות לצד
בנו הוא, ולא ידע היכא
מה שנשכר ותו לא והתניא הנותן את
אנח בנו עירוב, וחשיך
מערב דמונין לו ד"א שחוץ לעיבורה
ליה יומא בדוכתאא)
מוסף רש"י
של עיר והעיר ד' אמות ואומר ר"י
עירובו בתוך עיבורה של עיר לא עשה ולא
האי דיניה דמטי לבייתיה
חוץ לתחום ס"ד. הא לא הוי עירוב:
דלרמי בר חמא (ב) אם נותן עירובו אין
היה מודד ובא. הנותן
ולא מטי לעירוביה. רבה
כלום נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפילו אמה
עירובו ובא לילך ממקום
בר רב שילא אמר
משתכר אותה אמה. לרוח העירוב
לו ד"א גם העיר אם מובלעת תוך
אחת משתכר אותה אמה ומפסיד את כל
עירובו אלפים, וכלתה
אפילו תימא מזרח ביתו
והפסיד מדת כל העיר לרוח שכנגדה
תחום העירוב נחשבת לו כמשהו ואין
מדתו. בחצי עיר אחרת
ומערב ביתו וכגון דקאי
העיר כולה מפני שמדת העיר עולה לו במדת
שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר
מפסיד כלום במשך העיר דהאמר
שעירבו את כולה אי נמי
ביתו באלכסון. פי' כגון
התחום לא קשיא כאן שכלתה מדתו בחצי
ב
ביו"ט (לעיל מב:). דברי
שנתן עירובו במזרח ביתו
תעלה לו מדת העיר מן החשבון:
בס"פ דהנותן עירובו בתוך העיר או
נביאות. בלא טעם (ב"ב
מן הצד, נמצא ממקום
העיר כאן שכלתה מדתו בסוף העיר וכדר'
שכלתה מדתו בחצי העיר. אם היתה
בתוך מערה שיש בה דיורין יש לו
יב.) שאין צריכים לתת טעם
רגליו עד עירובו אלפים
אידי דאמר רבי אידי א"ר יהושע בן לוי היה
עיר גדולה או שהרחיק עירובו מן
אלפים חוצה לה ואמאי יש לו אלפים
ב) ג
לנבואתם לפי שבלא טעם
אמה מכוונות, וביתו
שומעים להם (בכורות
עומד בקרן זוית לעירובו,
העיר עד שאין כל העיר נבלעת
מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו
שלימות כיון דנחשבה כד' אמות ונאמר
❖
מה.).
כשמניח הדרך הנכון
במדת אלפים של עירוב תעלה לו
שהנותן עירובו אין לו ד' אמות אלא
אלא חצי העיר כלתה מדתו בסוף העיר
ונוטה ללכת לביתו, נמצא
העיר מן החשבון ומפסידה ואם
ודאי ס"ל שאם אין לו ד' אמות העיר
מהלך באלכסון, ועודף
נעשית לו העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו
עליו יתרון האלכסון כולו
היתה כל העיר נבלעת באלפים של
נחשבת לו כמשהו וא"ת ולר"א דאמר
רבינו חננאל (המשך)
את השאר א"ר אידי אין אלו אלא דברי
שהוא בכל אמה שני
ג)
עירובו הויא לה כולה כארבע אמות:
והוא באמצען כשנתן עירובו באמה
של עיר אפי' אמה
חומשי אמה, כדקיימא לן
נביאות מה לי כלתה בחצי העיר מה לי כלתה
היה מודד ובא. שבת חוץ לעיר
אחת נשכר אותה אמה
כל אמתא בריבועא אמתא
אחרונה של עיבור העיר לצד מזרח
בסוף העיר אמר רבא
תרוייהו תננהי אנשי
והפסיד את העיר כולה,
ותרי חומשי באלכסונא.
ד)
ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו
יהיה לו לצד מזרח ב' אמות ואלפים
מפני שמידת העיר עולה
וזהו שאמר לעירובו
עיר גדולה מהלכין
את כל עיר קטנה
ותנן בפרק מי שהוציאוהו
ולצד מערב אלפים פחות ב' אמות
(לעיל
למידת התחום. ופרקינן
אלפים אמה ולביתו יתר
ואין
לא קשיא משנתינו כגון
מיכן אסור לביתו ומותר
דף מה.) הואיל ולא היתה כוונתו
דהעיר נחשבת לו כד' אמות ולעירוב
שכלתה מידתו בסוף
לעירובו, שכבר עקר
לכך לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו והתחיל למנות
נותן ב' אמות וב' אמות שניות של עיר
יעלו לחשבון אלפים ואמאי
העיר. כגון שנתן את
שביתתו מביתו. אבל אם
אלפים פסיעות בינוניות וכלתה מדתו כו'. והוא הדין נמי לנותן
תנן המניח עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום וי"ל
עירובו חוץ לעיבורה של
ביתו בתוך אלפים אמה
עיר באלף אמה והעיר
עומד אע"פ שעירב (לנו)
עירובו חוץ לעיר וקנה שביתה: א"ר אידי אין אלו אלא דברי
כשעומד תוך המחיצות או במקום שנחשב כד"א אין חילוק בין
היתה כולה אלף אמה,
[לו] בנו לא נעקרה
נביאות. כמתנבא מפי הגבורה שאינו נותן טעם לדבריו אמרן
עומד באמצע לעומד בסוף דאפי' עומד בסופו כאילו עומד באמצעו
נמצא ממקום עירוב עד
שביתתו מביתו אלא מותר
רבי יהושע בן לוי לדברים הללו ואי לאו דגמיר להו מרביה לא
ואין נותנין חוצה לה כלום דהא במי שהוציאוהו חוץ לתחום ונתנוהו
סוף העיר אלפים אמה,
לביתו ובטל עירובו.
אלף אמה שהן מן
הנותן עירובו בעיבורה
הוה אמר כי האי מילתא בלא טעמא: אמר רבא. ומאי
בדיר או בסהר מהלך את כולה ולא חוצה לה ואפי' הוא עומד
העירוב עד עיבורה של
של עיר, שהיא בתוך
אין
נביאותיה תרוייהו תננהי במתני' דאנשי עיר גדולה שהיתה להן
בסופה: אלו אלא דברי נביאות. אומר ר"י דבכ"מ שאומר
[עיר], ואלף אמה מידת
שבעים אמה ושיריים,
עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירן והולכין לילך דרך הקטנה
אין אלו אלא דברי נביאות הוי לשבח כלומר אין חכמה כזו שמבין
העיר. וכר' יהוש בן
לא עשה כלום, שהעיבור
לוי דאמר היה מודד
מכלל העיר הוא חשוב
מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להן ועל כרחך ה"ק מהלכין
לחלק כל כך סברא מועטת וברוח הקדש אמר דהכי משמע בפ"ק
ובא והגיעה מידתו בסוף
וכאילו עירובו בתוך העיר
את כולה כד' אמות ומשלימין מדתן חוצה לה דאי ס"ד מדת העיר
דבבא בתרא (דף יב.) גבי מנת בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר
העיר נעשית כל העיר
הוא, וכמו מי שלא נתן
סליק להו מאי אתא לאשמועינן פשיטא דעד אלפים יכול להלך :
לא יפחות לו מג' קבין א"ר יוסי אין אלו אלא דברי נביאות ומייתי
כארבע אמות, ומשלימין
עירוב כלל דמי. נתנו
ה)
תשלום אלפים אמה מחוץ
לעירוב חוץ לתחום (בין)
עלה מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה
ואין
לעיר שהן אלף אמה.
[כיון] שאין יכול להלך
לחכמים משמע דלשבח קאמר ובפ' (ג) אלו מומין (בכורות דף מה.) דאשכחן דלא הוי לשבח לא קאמר בהאי לישנא אלא עשו דבריהם כדברי
נמצא מה שנשכר במזרח
לעירוב בשבת אינו עירוב.
הפסיד כנגדו במערב ולא
שנמצא הוא במקום אחד
נביאות פי' לאומרם בלא טעם דפריך אי אבר הוא באהל נמי ליטמא והכא נמי הוי לשבח כההוא דב"ב וקאמר רבא תרוייהו תננהי
הפסיד מכלל העיר כלום.
ועירובו במקום אחר.
ומאי קמ"ל ריב"ל ומסיק דסוף העיר איצטריכא ליה לריב"ל לאשמעינן דלא תנן אבל אין לפרש דרב אידי קורא אותן דברי נביאות לומר
וברייתא כגון שכלתה
ותריצנא אלא אימא חוץ
שאין נראה לחלק בדבר ורבא קאמר תרוייהו תננהי ושפיר חילק ריב"ל אע"ג דבפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) גבי הא דאמר רבה כשם
מידתו בחצי העיר אין
לעיבורה של עיר. מה
לו אלא חצי העיר,
שנשכר הוא מפסיד. פי'
שטומאה בלועה כו' קאמר תרוייהו תננהי והתם הוי פירושו מאי קמ"ל רבה מדקא משני כי קאמר רבה כגון שבלע ב' טבעות מ"מ אשכחן
נמצא (זה) שהפסיד חצי
הנותן עירובו במזרחה
נמי בפרק אין מעמידין ו) תרוייהו תננהי דלא להקשות מאי קמ"ל קאתי אלא להביא סייעתא לדבריו גבי הא דקאמר ז) (רבא) המקדש ח) (בשור)
העיר ואלפים אמה שמן
של עיר מחוץ לעיבורה
הנסקל כו' מ"מ הכא משמע דרבא בא להקשות מאי קמ"ל ריב"ל מדמסיק סוף העיר איצטריכא ליה ומיהו רבינו שמואל לא גרס
הצד האחד ולא נשתכר
אלף אמה, נשתכר אלף
באותו הצד שנתן עירובו
אמה שיש (לך) [לו] לילך
איצטריך אלא סוף העיר לא תנן ודוחק הוא שמוחק הספרים ועוד לא מצינו למימר דר' אידי לא סבר (ד) כר' יהושע דהא לא מתרצא מתני'
אלא אלף אמה בלבד.
במזרחה של עיר שלשת
וברייתא אלא כר' יהושע כדאמר לעיל ומהר"י אומר דמתני' וברייתא איירי בלן בה ולהכי כי כלתה מדתו בסוף העיר כל העיר נחשבת
ואע"ג דא"ר אידי אין
אלפים אמה, אלף אמה
לו כד' אמות למנין אלפים דהא אפילו כלתה מדתו בחצי העיר בלן בה נחשבת לו כד' אמות להלך את כולה כדמשמע בהדר (לקמן דף עג.)
אילו אלא דברי נביאות
שהן מן העיר ועד עירובו,
שאינן נשמעין כטעם
ומעירובו ולהלן אלפים
דקאמר והרי נותן עירובו בסוף אלפים וקאתי וביית בביתיה אלמא בלן בה אפילו כלו אלפים שלו בתחילת העיר נעשית כל העיר כד' אמות
אלא כגזירה, מה לי
אמה, והפסיד ממערבה
וכן בפרק בכל מערבין (לעיל דף לח:) דקאמר מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים לכאן ופירש רש"י דכל העיר נעשית לו כד' אמות כיון דלן
כלתה מידתו בחצי העיר
של עיר אלף אמה, שאין
בה ור' אידי לא מתמה אלא אר' יהושע דאמר אפילו במודד כשכלתה מדתו בסוף העיר כל העיר נעשית לו כד' אמות ולהכי מתמה כיון
ומה לי כלתה בסוף
לו רשות לילך במערבה
העיר. האמר רבא כר'
של עיר אלא אלף
(ה) כשכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ולא נעשית לו כד' אמות אפילו להלך את כולה כי כלתה בסוף העיר נמי אין נעשית
יהושע בן לוי ומסייע
אמה בלבד. ואקשינן איני
כל העיר כד' אמות להשלים לו את השאר והשתא אתי שפיר מאי דפריך לעיל מה שנשכר ותו לא והתניא כו' ולא פריך ממתני'
ליה ממשנתינו נמצא
והתניא נתנו חוץ לעיבורה
מקיים דבריו, ולפיכך אמר
והתנן ולמודד שאמרו כו' דלגבי מודד הוה ידע דיש לחלק בין כלתה מדתו בחצי העיר לכלתה בסוף העיר ולהכי פריך מנותן דהוה
תרווייהו תננהי. אנשי עיר
א) לשון זה אין לו ביאור ואולי
לן בה ומשני דבלן בה נמי יש לחלק דבכלתה מדתו בחצי העיר נהי דנעשית לו כד' אמות שיכול להלך כל העיר לענין שיוכל לצאת
גדולה מהלכין את כל עיר
צ"ל ומשכחת לה האי דינא
לצד אחר של עיר לא נעשית לו כד' אמות ולספרים דגרסי נמי סוף העיר איצטריכא ליה דלא תנן אתי שפיר אף על גב דסוף
קטנה מפני שהיא קטנה
דמטא לעירוביה ולא מטא
וכלתה מידתו בסוף העיר.
לביתיה וצ"ע.
העיר נמי תנן דאם
לא כן תיקשה ממתניתין אברייתא כדאקשי לעיל
מ"מ במודד איצטריכא ליה
דהא לא שמעי' ממתניתין כדפירשתי:
ועוד