סא:
כיצד מעברין
פרק חמישי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לית
גמ' בעיר חריבה. מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה:
דחש להא דר' עקיבא. דקיימא לן כדברי המיקל בעירוב כדפי'
נט א ב ג מיי' פ"ו מהל'
א) [בס"א: ישובה, וכן
להלן], ב) [בקידושין נח. קרי
לרבנן מהלך את כולה. דהא שבת באויר מחיצות. והוא הדין לר"ע
עירובין הל' ד סמג
בקונט' ותחומין דרבנן כדפי' בפ' מי שהוציאוהו (לעיל דף מו.):
עשין א טוש"ע א"ח סי'
רבה על מר יהודה פלגאה
והא דנקט רבנן משום המניח עירובו דבעי למיתני חילוק בין חריבה
הדרן עלך כיצד
מעברין
תח סעיף ב:
פרש"י קנטר רגיל לחלוק על
לישיבה ולר"ע אפי' בישיבה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים: הניח
א ד מיי' פ"ב מהלכות
חביריו], ג) [לעיל לא:],
הדר. ר' אליעזר בן יעקב אומר
ד) [במשנה שבמשניות גרס
עירובין הל' ט סמג
עירובו בעיר חריבה כו'. דכי אמור
דברי ר"מ], ה) רש"ל ורש"א
עשין א טור ש"ע א"ח סי'
גמ' אמר רב
רבנן כל העיר לו כד' אמות במיושבת
עד שיהו ב' ישראלים אוסרים
יהודה
אמר שמואל שבת
❖
מ"ז, ו) בס"א: ישובה, וכן
שפב סעיף א:
כדתנן בהדיא אימתי בזמן שאין בה
כו'. משמע דאתרוייהו קאי ר"א בן
להלן, ז) בס"י איתא שאין בה
בעיר חריבה לרבנן מהלך את כולה וחוצה
דיורין דהא, ח) [לעיל מו.],
דיורין אלמא בחריבה מודו: ה"ג הא
יעקב אעכו"ם ואכותי ובגמ' מפרש
לה אלפים אמה הניח את עירובו בעיר
ט) בס"א: לרשע, י) [צ"ל
רבינו חננאל
באין בה דיורין מודין ליה: אינה
דטעמא דראב"י דכיון דעכו"ם חשוד
וביטל לנו], כ) בס"א:
חריבה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים
❖
ראויה לדירה. שנפלו מחיצותיה:
אשפיכות דמים בתרי דשכיחי דדיירי
כמשומדים, ל) משומד,
אמר רב יהודה אמר
אמה ר"א אומר אחד שבת ואחד הניח
א
שמואל שבת בעיר חריבה
מערת צדקיהו. גדולה היתה והיא
גזרו בהו רבנן שמא ילמד ממעשיו
לרבנן מהלך את כולה
מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה
שיצא בה צדקיהו לילה מירושלים
כו' וא"ת והרי כותים דלא חשידי
וחוצה לה אלפים אמה,
הגהות הב"ח
מיתיבי אמר להן ר"ע אי אתם מודים לי בנותן
לברוח מפני הכשדים כדכתיב בירמיה
אשפיכות דמים ולא ארביעה כדמוכח
והנותן עירובו בעיר
(א) רש"י ד"ה אף עיר
החריבה אין לו אלא
(נב) ותבקע העיר וגו': אף עיר
את עירובו במערה שאין לו ממקום עירובו
פ"ק דמס' ע"ג (דף טו:) שמעמידין
וכו' ואע"ג דיש לה חומה:
ממקום עירובו אלפים
חריבה. ועל כרחך חריבה מדיורין
בהמה בפונדקאות של כותים
אלא אלפים אמה אמרו לו אימתי בזמן
אמה. רבי אליעזר אומר
ולא מחומה דאי מחומה לא הוי תני
ומתיחדין עמהם א"כ שכיחי דדיירי
בין השובת בין הנותן
שאין בה דיורין הא באין בה דיורין מודו
מהלך את כולה וחוצה
מהלך את כולה כיון דלא שבת באויר
ונגזור בחד ואין לומר דר"א בן
ליה מאי אין בה דיורין אינה ראויה לדירה תא
לה אלפים אמה. ואקשינן
מחיצות ה)(וה"ה ר' עקיבא) ואע"ג דיש
יעקב סבר דכותים גרי אריות הן
לר' אליעזר תנן אמר
שמע שבת בעיר אפי' היא גדולה כאנטיוכיא
ב
(א) חומה קתני שבת ולא קתני הניח:
וחשידי דהא אפילו למ"ד גרי אריות
להן ר' עקיב' אי אתם
במערה אפילו היא כמערת צדקיהו מלך
מודים לי בנותן את
מני. הא דלא תני הניח: אי נימא
הן לא חשידי מדפריך התם בע"ז
עירובו כו'. וחריבה לית
יהודה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים
ר"ע. דלית ליה בהניח מהלך את
עלה מברייתא דאסרו למכור בהמה
בה דיורין, (ובחוצה)
אמה קתני עיר דומיא דמערה מה מערה
כולה אמאי תנא עיר דומיא דמערה
[ובחריבה] מיהת מודו
דקה לכותים ורוצה להוכיח מתוך כך
ליה לר' עקיב' שאין
למימר דבחריבה קאי: אפי' ישיבהו)
דטעמא משום דאתי לזבוני לעכו"ם
חריבה אף עיר חריבה ושבת אין אבל הניח
לו אלא ממקום עירובו
נמי. הניח לר"ע לא והא ליכא למימר
ולא משום דחשידי ואמאי דלמא
אלפים אמה. והיאך א"ר
לא מני אילימא רבי עקיבא מאי איריא
אליעזר בין שובת בין נותן
דהא דנקט חריבה משום שבת נקט
בכותים גרי אריות או גרי אמת הן
חריבה אפילו ישיבה נמי אלא לאו רבנן
א)
מהלך את כולה וחוצה
למימר אע"ג דהיא חריבה היכא
פליגי ואומר ר"י דעיקר תקנה משום
לה אלפים אמה. ופריק
וטעמא דשבת אין אבל הניח לא לא תימא
דשבת מהלך את כולה הא מאי איריא
עכו"ם איתקן שמא ילמד ממעשיו
לא תימא שאין בה דיורין
עיר דומיא דמערה אלא אימא מערה דומיא
שהיא חריבה, אלא אימא
עיר אפילו תל ונקע וקמה קצורה
ולא משום צדוקי וכותי ואגב
שאינה ראויה לדירה, נותן
דעיר מה עיר ישיבה אף מערה ישיבה ורבי
ושיבולין מקיפות אותה אמרן בפרקין
שאסרו בעכו"ם אסרו נמי בכותי
לה ממקום עירובו אלפים
עקיבא היא דאמר אין לו ממקום עירובו
קמא (דף טו.) מהלך את כולה: אלא
וכיון שלא נאסר אלא ע"י עכו"ם לא
אמה, והחריבה ראויה
לדירה היא. ת"ש שבת
לאו רבנן. ושמע מינה בחריבה
אלא אלפים אמה ובשבת מודי והא כמערת
החמיר בהן יותר מן העכו"ם:
בעיר גדולה ואפי' היא
אמר
מודו דהא על כרחך הא דנקט חריבה
רבן גמליאל מעשה בצדוקי
צדקיהו קתני כמערת צדקיהו ולא כמערת
כאנטוכיא במערה ואפי'
משום שיורא דשייר ולא תנא הניח
א' כו'. קסבר צדוקי אינו
כמערת צדקיהו מהלך את
צדקיהו כמערת צדקיהו גדולה ולא כמערת
כולה וחוצה לה אלפים
נקט לה: אף מערה ישיבה.
כעכו"ם כדמפרש בגמ' ופי' בקונטרס
צדקיהו דאילו התם חריבה והכא ישיבה מר
אמה וכו'. ואקשינן טעמא
ולאשמעינן דאפ"ה שבת אין הניח
אבל בכותי מודה דהרי הוא כעכו"ם
דשבת הא נותן לא,
יהודה אשכחינהו לבני מברכתא דקא
לא כר"ע: והא כמערת צדקיהו
והיאך אמר ר' אליעזר
משום דגרי אריות הן ואע"ג דת"ק
מותבי עירובייהו בבי כנישתא דבי אגובר
לא שנא שובת ולא שנא
קתני. ז)ואין שם דיורין [דרין] דהא
דאסר כותי היינו רבי מאיר כדאמר
נותן מהלך את כולה
אמר להו גוו ביה טפי כי היכי דלישתרי
של מלך היתה. א"נ השתא לית בה
בגמ' ושמעינן ליה דקסבר גרי אמת
וחוצה לה אלפים אמה.
לכו טפי אמר ליה רבא פלגאה בעירובין
ופריק לא תימא עיר
דיורין: בבי כנישתא דבי אגובר.
הן בפרק ד' וה' (ב"ק דף לח:) ואפ"ה
ב)
חריבה דומיא דמערה,
בית הכנסת גדול היה וכולו מובלע
אסר בכותי מ"מ הוצרך בקונטרס
לית דחש להא דרבי עקיבא:
ג
אלא אימא מערה ישיבה
באלפים של תחום מברכתא והם לא
לפרש טעמא דר"ג משום גרי אריות
דומיא דעיר, ור' עקיבא
הדרן עלך כיצד מעברין
היא דאמר אין לו אלא
היו חוששין להוליך העירוב עד סופו
דת"ק ניחא דלא מפליג בין צדוקי
ממקום עירובו אלפים
ולהניחו שם דסבירא להו כרבנן דכיון
לכותי ואסר צדוקי אע"ג דישראל
אמה, ובשובת מודה
הדר עם העכו"ם בחצר או עם מי שאינו
דמונח באויר מחיצות מהלכין את
גמור הוא וה"ה בכותי אבל לר"ג
ג)
שמהלך את כולה וחוצה
לה אלפים. מר יהודה
כולו וחוצה לו אלפים: גוו ביה טפי.
דמפליג בין צדוקי לכותי ע"כ צריך
מודה בעירוב הרי זה אוסר עליו ר'
ד)
אשכח לבני מברכתא דהוו
העמיקו עוד להעמיד העירוב עד
לומר משום דצדוקי ישראל גמור הוא
אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד
מותבי עירובא בכנישתא
ד
סופו ולהניחו שם: כי היכי דלישתרו
וכותי עו"ג גמור דגרי אריות הן
דאבי גבר. אמר להו
שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה אמר ר"ג
נמי אחיתו ליה, כלומר
לכו טפי. דהא ממקום העירוב
ומיהו קשיא לר"י דמשמע בהדיא
מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי
הכניסוהו כלפי התחום
בעיתו למדוד: פלגאה. חולק על
בפ"ק דגיטין (דף י.) דר"ג סבר ליה
כי היכי דנשתרו לכו
בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את
חכמים אתה: בעירובין לית דחש
דכותים גרי אמת הן דמכשיר גט
טפי בתחומא כר' עקיבא
הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם
דאמר אין נותן לו ממקום
להא דרבי עקיבא. דקי"ל ח) הלכה
ששני עדיו כותים ואמר נמי בפ"ק
עירובו אלא אלפים אמה.
רבי יהודה אומר בלשון אחר מהרו ועשו
כדברי המיקל בעירוב:
דחולין (דף ה:) דר"ג ובית דינו נמנו
אמר רבא לרב יהוד'
פלגאה, פי' בעל מחלוקת.
אשחיטת כותים ואסרוה ומפרש
צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם:
לית דחש לה לדר'
הדרן עלך כיצד מעברין
התם טעמא משום דסבירא להו כר"מ
גמ'
עקיב'. אלא בי כנישתא
דגזר על יינם לפי שנמצא להם דמות
כולה דילהון היא, ומחוץ
הדר עם העכו"ם או עם מי שאינו מודה בעירוב. כותי
לכנישתא משחינן להו
יונה וחייש למיעוט ש"מ דגרי אמת הן דאי גרי אריות הן לא היה צריך
תחומא. דאמר מר הלכה
כדאמר בפרק בכל מערבין (לעיל לא:): אוסר עליו. לטלטל
למיגזר עליהן ומאליהן קמיתסרי ובקונטרס פירש דההיא רבן גמליאל
כדברי המיקל בעירובין.
מביתו לחצר עד שישכור הימנו רשות שיש לו בחצר: עד שיהו ב'
בנו של ר' יהודה הנשיא אבל תימה דבכל מקום רגיל לקרותו או
הדרן עלך כיצד מעברין
הדר עם הנוכרי בחצר
ישראלים. דרין בב' בתים ואוסרין זה על זה ובאין לערב ביניהן
רבן גמליאל בר רבי או רבן גמליאל בנו של ר"י הנשיא ועוד דלא
הרי זה אוסר עליו, ר'
העכו"ם אוסר עליהן אבל על היחיד אינו אוסר ובגמרא [סב.] מפרש
יתכן דר"מ דהוה קודם רבן גמליאל בר רבי גזר על יינם דרבנן ושבק
אליעזר בן יעקב אומר
טעמא: מעשה בצדוקי אחד. קסבר ר"ג צדוקי אינו כעכו"ם ולא
שחיטה דאורייתא שהוצרך ר"ג ב"ר לגזור עליה ועוד דאין סברא כלל
לעולם אינו אוסר עד
שיהו שני ישראלים כו'.
דמי לכותי דגרי אריות הן ואינם גרים גמורים אבל
דאם גזר על יינם משום יין נסך שתהא שחיטתם מותרת כיון שנחשבו
צדוקי ישראל הוא הנהפך למינות ט) ואינו מודה בתורה שבעל
כמומרי' כ) לעכו"ם דהא אמרינן בפ"ק דחולין (דף ה.) מומר ל) לעכו"ם אסור
לאכול פה כיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו בלא שום שכירות:
מעשה בצדוקי שהיה דר עמנו במבוי. וביטלנו י) רשותו: ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי. והחזיקו בו
כיון דקדש היום מיד כדי שלא יחזור בו: עד שלא יוציא. כליו תחלה ויחזור ויחזיק ברשותו ויאסור עליכם. וש"מ דאינו
כעכו"ם דאי אגירו מיניה היכי מצי למהדר אע"ג דמפיק לא אסר דהא נקיט דמי: מהרו ועשו צרכיכם במבוי. מבעוד יום דבשבת לא
מהני לכו האי ביטול
שמא יוציא ויאסור עליכם דקסבר
רבי יהודה אע"ג דהחזיקו בני מבוי במבוי תחילה מצי לאהדורי ביה:
גמ'