הדר
פרק ששי עירובין
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ' לא שנא חד. ישראל יחידי דר עמו: שמה דירה. ויש לו
לאכול משחיטתו אלא ודאי ר"ג דיבנה הוה ותחלה גזר על שחיטה
א) [לקמן עה.], ב) [תוספ'
א [מיי' פ"ב מהל' עירובין
פ"ה הט"ו], ג) [ב"מ עא.],
רשות בחצר ונמצא ישראל המוציא לחצר מביתו שהוא מיוחד לו
הל' ט טוש"ע א"ח סי'
דאורייתא ושבק סתם יינם דרבנן ואע"ג דר"ג קודם דר' מאיר הוה
ד) [ע"ז כב.], ה) ע"ז עא:
שפב סעי' א]:
מוציא מרשות לרשות ורבנן גזרו שלא להוציא מרשות לרשות בלא
תלי אותו בדר"מ משום דפשיטא לן בכל דוכתא דחייש ר"מ למיעוט
ב ב מיי' פ"ב מהל'
יבמות מז:, ו) [תוספתא
עירוב דלמא אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר: הרי הוא כדיר של בהמה.
ולספרים נמי דגרסי הכא רשב"ג הא שמעינן ליה בפ"ק דחולין (דף ד.) עירובין הלכה י
פ"ה הט"ו], ז) [בתוספ'
ליתא דברי ר"מ], ח) [ע"ב],
טוש"ע א"ח סי' שפ"ב
ואין לו כח לאסור ור"מ קאמר לה
דס"ל כותים גירי אמת הן גבי מצת
ט) [צ"ל להשכיר],
ס"א:
גמ' יתיב אביי בר אבין ורב חיננא בר אבין
לקמן בברייתא בשמעתין ורמינן
כותי מותרת דקתני רשב"ג אומר כל
ג ג מיי' שם הלכה יב
י) [סנהדרין נז.], כ) [ויקרא
מתני' עלה ומוקמינןח) בדליתיה וישראל
מצוה שהחזיקו בה כותים יותר טוש"ע שם ס"ד:
ה], ל) בס"א: להוציא מבתי
ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי בשלמא
ד ד מיי' שם טוש"ע שם
הגוי, מ) [חולין ו.], נ) גי'
אפי' כי ליתיה אוסר אלמא דירת עכו"ם
מדקדקין בה מישראל ועוד דאם כן
ר"מ קסבר דירת עובד כוכבים שמה דירה
א)
מהרש"א
לדידיה,
ס"ה:
לאו שמה דירה: אלא דכ"ע לאו שמה
מה חדשו ר' אמי ור' אסי מ) במה
ס) [כתובות עז.], ע) [חולין
ה [מיי' פ"ט מהל' מלכים
ולא שנא חד ולא שנא תרי אלא ר' אליעזר
❖
דירה. אלא משום גזרה שמא ילמוד
שעשאום עכו"ם גמורים לבטל רשות
ו.], פ) [וכ"פ הערוך בשם
הלכה ט]:
בן יעקב מאי קסבר אי קסבר דירת עובד
רב האי גאון שבלשון פרסי
ישראל ממעשיו של עכו"ם הטריחוהו
וליתן רשות והלא כך היו מעולם
נקרא אבורגני שלוחים גם
כוכבים שמה דירה אפילו חד נמי ניתסר
והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו
לכ"ע דליכא למימר דמעיקרא גזור
בערך מהרק כתב פי' זה
רב ניסים גאון
ואי לא שמה דירה אפי' תרי נמי לא ניתסר
כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל
ולא קבלו מינייהו דלענין שחיטה ויין
בשם ר' נסים וגם על מוהרקי
פי' כתיבה וחתימה ורבינו
בן נח נהרג על פחות
שבת ושבת ויצא משם ובההיא גזרה
אמר להו אביי וסבר רבי מאיר דירת עכו"ם
נסך הוא דקאמר התם גזור ולא
❖
גרשום פי' כלי הבית],
משוה פרוטה. משכחת
פליגי ר"מ ור"א בן יעקב אי גזרינן
קבלו מינייהו ונראה לר"י דבין צדוקי
שמה דירה והתניא חצירו של עובד כוכבים
ב)
לה בסנהדרין בפרק ארבע
ליה על ישראל יחיד הדר עם העכו"ם
ובין כותי לדירה אינם כעכו"ם ומה
נ)
מיתות תנו רבנן ז' מצות
הרי הוא כדיר של בהמה אלא דכ"ע דירת
א
נצטוו בני נח דינים וברכת
או לא: ר"א סבר כיון דעכו"ם
שלא הוסיף כותי בחסורי מחסרא
הגהות הב"ח
עכו"ם לא שמה דירה והכא בגזירה שמא
השם וע"ז וגילוי עריות
ג)
חשוד על שפיכות דמים. לא שכיח
בגמ' ר"ג אומר צדוקים וכותים אינם
(א) רש"י ד"ה ר"א בן
ושפיכות דמים וגזל ואבר
ילמד ממעשיו קא מיפלגי ר' אליעזר בן יעקב
יעקב אומר לעולם אינו
יחידי דדייר בהדיה ומילתא דלא
כעכו"ם היינו משום שלא בא המתרץ
מן החי, ואמרו אחר זה
סבר כיון דעובד כוכבים חשוד אשפיכות
אוסר עד שיהו וכו' דירה
על שבע מצות בן נח
ד)
שכיחא לא גזור בה רבנן ור"מ סבר
אלא לתקן שלא יקשה צדוקי מאן
ולא הוא אוסר: (ב) תוס'
נהרג. ואמרו עוד אזהרה
דמים תרי דשכיחי דדיירי גזרו בהו חד
יחידי נמי זימנין דדייר ומש"ה אמור
דכר שמיה ועוד י"ל דאפילו ר"ג
ד"ה בן נח וכו' ולא כפ"ה
שלהן זו היא מיתתן.
דפטר אף בגוזל מן העכו"ם
לא שכיח לא גזרו ביה רבנן ור"מ סבר
ואמרו פחות משוה
רבנן אין עירוב מועיל כו': ועכו"ם לא
עצמו לא הזכיר בדבריו כשחלק על
וכו' דלא שייך גבי עכו"ם
פרוטה כיון דלאו בני
מוגר. לא יהא רוצה לשכור ט) ויצא
תנא קמא אלא צדוקי לבדו לפי שלא
זמנין דמקרי ודייר ואמרו רבנן אין עירוב
ב
דהא גזלו לסטים את
מחילה נינהו גזל מעליא
❖
ישראל זה משם: מאי טעמא. לא
הביא ראייה אלא מצדוקי וא"ת אי
כסותו:
הוא. ולפיכך אם בן נח
מועיל במקום עכו"ם ואין ביטול רשות מועיל
גוזל פחות משוה פרוטה
מוגר עכו"ם: בריאה. חזקה שיתנה
גרס רשב"ג היכי פסקינן בגמרא
במקום עכו"ם עד שישכיר ועכו"ם לא מוגר
נהרג. ומה שאמרו ולא
ישראל עמו למלאות כל המבוי כלים
כר"א בן יעקב ור' יוחנן נמי דקאמר
ניתן להישבון כלומר
מ"ט אילימא משום דסבר דלמא אתי
מוסף רש"י
אם ירצה: בן נח נהרג. על הגזל
נהגו כר"א בן יעקב ס) הא ר' יוחנן
אפילו השיב את הגזילה
לאחזוקי ברשותו הניחא למ"ד שכירות
בן נח נהרג על פחות
לנגזל אינו נפטר מן
דהיא מז' מצות כדאמר בד' מיתות
נמי אמר הלכה כרשב"ג במשנתינו
משוה פרוטה. בן נח
המיתה אלא נהרג מכל
בריאה בעינן אלא למ"ד שכירות רעועה
בסנהדרין (נו.) ואמר י) אזהרה שלהן
וי"ל דלא פסקינן בגמרא כר"א בן
שגזל ישראל פחות משוה
מקום שכבר חייב מיתה.
בעינן מאי איכא למימר דאתמר רב חסדא
זו היא מיתתן ואשמועינן ר' יוחנן
יעקב אלא על עיקר דבריו דלא
פרוטה, אע"ג דגבי ישראל
ובמס' ע"ז בפרק השוכר
לאו ממונא הוא דמחלי
את הפועל אמרו ומאי לא
דעכו"ם לא מחיל אפילו אפחות משוה
אמר שכירות בריאה ורב ששת אמר
אסר בחד ישראל עד שיהו שנים
עליה, גבי עובד כוכבים
ניתן להישבון אינו בתורת
פרוטה והוי גזל לדידהו: לא ניתן
אבל בהא דסבר ליה כת"ק דכותים
שכירות רעועה מאי רעועה מאי בריאה
ממונא הוא ובן נח נצטוה
ג
הישבון, כי זה שכתוב
להשבון. דגבי ישראל כתיב והשיב
על הגזל בסנהדרין (נו.)
כעכו"ם לא פסקינן כוותיה ואפשר
בתורה והשיב את הגזילה
כ)
אילימא בריאה בפרוטה רעועה פחות
ואזהרה שלהן זו היא
לישראל נאמר ולא לבני
את הגזלה אבל בעכו"ם לא כתיב השבה
דבהא הלכה כרשב"ג דאינן כעכו"ם
ע) ❖
משוה פרוטה מי איכא למאן דאמר מעכו"ם
מיתתן ואין צריכין התראה
נח.
הלכך כיון שעבר נהרג ואינו משלם:
ועוד דהאידנא לא נפקא לן מידי
(ע"ז עא: וכעי"ז יבמות
בפחות משוה פרוטה לא והא שלח רבי
מז:).
במוהרקי ואבורגני. למלאות החצר
לענין כותים לבסוף כשעשאום
יצחק ברבי יעקב בר גיורי משמיה דרבי
בספסלין וקתידראות אם ירצה:
רבינו חננאל
עכו"ם גמורים:
חצירו של עכו"ם הרי הוא כדיר
יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן העכו"ם אפילו
ד
חצירו של עכו"ם. אע"ג שסתם חצירות
סוגיא דשמעתא דירת גוי
בפחות משוה פרוטה ואמר רבי חייא
לא שמה דירה, ובגזירה
פתוחין לתוכן בתים הרבה אין רשות
של בהמה. ואם יש
ה)
שמא ילמד ממעשיו
עכו"ם חלוקה להיחשב רשות כל אחד
בתים הרבה של עכו"ם פתוחין בחצר
בר אבא אמר רבי יוחנן בן נח נהרג על
ה
פליגי, ר' אליעזר בן
ואחד לבדו דדירת עכו"ם לא שמה דירה
מותר לישראל להכניס ולהוציא לשם
יעקב סבר (כגון) [כיון]
פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון אלא
דחשיד אשפיכות דמים,
וישראל שאינו דר עמהן שנכנס לאחד
מאחר שאין ישראל דר שם:
בריאה במוהרקי ואבורגני רעועה בלא
ועכו"ם לא מוגר. וא"ת ומעיקרא
תרי דשכיחי דדיירי בהדי
מן הבתים בשבת מותר להוציא מן
גוי גזרו בהו רבנן איסור
מוהרקי ואבורגני הניחא למ"ד שכירות בריאה
הבתיםל) לחצר ולא הוי מוציא מרשות
דס"ד דטעמא משום דדירת
עד (שיעברו) [שישכרו].
בעינן אלא למ"ד שכירות רעועה בעינן מאי
חד ישראל בהדי גוי דלא
המיוחדת לעכו"ם זה לרשות שהיא
עכו"ם שמה דירה מ"ט דעירוב לא
שכיח דדייר, אי מיקרי
איכא למימר אפי' הכי חשיש עכו"ם לכשפים
לכולן: ואם יש שם ישראל אחד. דר
מהני ושכירות מהני וי"ל דעירוב
דדיירי לא גזרו ביה רבנן,
ולא מוגר גופא חצירו של עובד כוכבים הרי
עמהן אוסר על כל ישראל להוציא מן
וביטול בדין הוא דלא מהני שאין
ור' מאיר זימנין דחד
נמי דייר. ואמור רבנן
הבתים לחצר מפני שהיא כחצירו:
הוא כדיר של בהמה ומותר להכניס ולהוציא
העכו"ם מכיר בהן אבל יודע הוא
ו)
אין עירוב ולא ביטול
ר"א בן יעקב אומר (א) עד שיהו שני
שישראל קונה רשותו בשכירות אבל
מן חצר לבתים ומן בתים לחצר ואם יש
רשות מועיל בהדי גוי עד
ישראלים. דרין בשני בתים ואוסרין
השתא דאסיקנא שהוא כדיר של
שישכיר, וגוי אינו משכיר
שם ישראל אחד אוסר דברי רבי מאיר רבי
ז)
(מ)[ל]ישראל. ואע"ג דלא
זה על זה רשות העכו"ם חלוקה מהן
בהמה ומן הדין לא בעי מידי צריך
אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר
בעינן שכירה בריאה
ואוסר העכו"ם על בתיהם והן אוסרין
הוא לפרש מ"ט תקינו רבנן שכירות
כמו הירקי ואכרגבי
עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה
כגון ביניין, אלא אפי'
על בתי העכו"ם מלהוציא לחצר דשויוה
טפי מעירוב וביטול:
בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון. פירש
שכירה רעועה דיי
רבנן לדירת עכו"ם דירה כדאמר לעיל אבל בישראל יחידי לא
לן, אפילו הכי גוי
שויוה רבנן לדירת עכו"ם דירה ולא הוה אוסר על ביתו של
בקונטרס דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל אבל
לא משכיר (מ)[ל]ישראל
דחייש לכשפים. ודכולי
ישראל ולא ישראל אוסר על ביתו שאין חילוק רשות בעכו"ם:
בעובד כוכבים לא כתיב הלכך כיון שעבר נהרג ואין משלם משמע מתוך
עלמא שכירות בפחות
פירושו דאפילו בגזל מעכו"ם חבירו לא מיחייב בהשבה ולא יתכן
אמר
משוה פרוטה מן הגוי
לומר כן לפי אותה שיטה דפרק בתרא דעכו"ם (דף עא:) דבעי למידק דמשיכה בעכו"ם קונה דאי אינה קונה אמאי נהרג אבל בהא
הויא שכירות, דקיימא לן
בן נח נהרג על פחות
דנהרג על שוה פרוטה לא קשיא ליה דבדין הוא שיהרג אע"ג דלא קני ביה משיכה כיון דהוי ממון חשוב אבל בפחות משוה
משוה פרוטה. ולא ניתן
פרוטה דלאו ממון הוא ובמשיכה נמי לא קני אמאי נהרג ואי בגוזל מעכו"ם איירי א"כ אפי' בפחות משוה פרוטה ממון חשוב
להישבון, פי' בן נח נהרג
הוא לגבי עכו"ם דלא מחיל על פחות משוה פרוטה ובדין הוא שיהרג אף על גב דלא קני ליה כיון דחשיב ממון לגביה כמו שוה פרוטה
על הגזל שאזהרתן זו היא
מיתתן, ואם יגזל בן נח
לישראל וכל הגזלנים דמיחייבי על הגזילה אע"ג דלא קנו ליה אבל מהא דנהרג על גזל פחות משוה פרוטה מישראל דייק שפיר
פחות משוה פרוטה נהרג
כדפרשתי ומשמע ליה דאיירי בגוזל מישראל מדקתני ולא ניתן להשבון כלומר דאינו חייב להחזיר ובגוזל מעכו"ם היה חייב כיון דקפיד
עליה. וישראל אין חייבין
ולא כפ"ה דפטר בגוזל מן העכו"ם משום דלא כתיבא ביה השבה ומשום קם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר דלא שייך גבי
(ב)
עליה, שאין ישראל חייבין
אלא מפרוטה ומעלה
עכו"ם דהא נטלו לסטין כסותו בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד.) משמע דלא קנו אלא בייאוש ומוקמינן בלסטים עכו"ם ועוד דאפילו
לפיכך לא ניתן להשבון.
בישראל אי הוי בעין חייב להחזיר ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה כדמוכח בפרק בן סורר (סנהדרין דף עב.) גבי בא במחתרת
שהתורה הזהירה והשיב
את הגזלה אשר גזל, ואם
ומשני דהא דמיחייב מיתה משום דמצער לישראל כלומר שהוא חשוב ממון ביד עכו"ם דאין סברא לומר שאם ציערו בשום ענין
(ו)אין גזלה (אלא) אין
שיתחייב מיתה ומאי לא ניתן להשבון כלומר כיון דלא קניא במשיכה א"כ כל היכא דאיתיה של ישראל הוא דאי משום דמייאש
השבה. גופה חצרו של גוי
זימנין דלא מייאש ומפרש שאינו בתורת השבון כלומר אם אכלו שאינו בעין לא מיחייב ליתן דמיו אבל כל זמן שהוא בעין ודאי חייב
הרי הוא כדיר של בהמה,
מותר להכניס מתוכה
להחזיר אבל אין לפרש אינו בתורת השבון לענין שיפטר בהשבתו ממיתה כמו ישראל ממלקות דהוי בכך ניתק לעשה דאם כן דחק
בגוזל מעכו"ם: מוהרקי ואבורגני. פירוש מוהרקי כתיבה וחותמות כמו
לבתים ומן הבתים לתוכה,
בחנם להעמידה בישראל ומשום דמצערינא דלוקמה
ואם יש שם ישראל
מוהרקייהו דהני
בטפסא דמלכא מנח בסוף החולץ (יבמות דף מו:)
ואבורגני פ)
שלוחים
ור"ח
פירש מוהרקי ואבורגני כמו בניין:
אוסר, דברי ר' מאיר.
ורבי