סב:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
אמר מר הרי הוא כדיר של בהמה. דנכרי לא אסר מידי
יוחנן אמר נהגו העם כר'
אליעזר בן יעקב. במסכת
ה א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [לעיל ע"א ב"מ עא.],
ב) לעיל מז. לקמן פו.,
וכי דייר ישראל גביה קאמר ר' מאיר דישראל אוסר על ביתו של
עירובין הלכה יג סמג
תענית בפ' שלשה פרקים (דף כו:) מפרש דהלכה דרשינן
(ה)
ג) [עי' תוספות בכורות כג:
עשין א טור ש"ע א"ח
עכו"ם אבל עכו"ם אינו אוסר על ביתו של ישראל והתנן כו': הא
בפרקא ומנהגא בפרקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומ"ד נהגו
ד"ה משנת], ד) יבמות מט:
סימן שעא ס"א:
דליתיה. לעכו"ם לא אסר
ואם יש שם ישראל אחר אוסר על
אורויי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו ואע"ג דבכל
ו ג מיי' פ"ב שם הלכה ט
ס. [גיטין סז. בכורות כג:],
ה) [כתובות ס:], ו) [חוזר
סמג שם טוש"ע א"ח
ביתו של עכו"ם ואפי' ליתא לישראל:
דוכתא קיימא לן כר' יוחנן לגבי
לע"א], ז) [ע"כ ל"א],
סימן שפב סעיף א:
(ו) ה"ג לעולם קסבר דירה בלא בעלים
שמואל בהא קי"ל כשמואל דאמר
אמר מר חצירו של עכו"ם הרי הוא כדיר של
ז ד מיי' פ"ה מהלכות
ח) [כדאי' תענית כו:],
לאו שמה דירה וישראל דכי איתיה
הלכה אפילו בפירקא דריש לה
ט) [דף מו.], י) [לקמן סג:],
ת"ת הלכה ב סמג עשין
בהמה והא אנן תנן הדר עם העכו"ם בחצר
כ) [ערך כתח], ל) [וע"ע
יג טור ש"ע י"ד סימן רמב
אסר. משום דירה דדירת ישראל
דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב
הרי זה אוסר עליו לא קשיא הא דאיתיה
תוספות ביצה דף ו: ד"ה
ס"ד [וברב אלפס שבועות
שמה דירה: כי ליתיה גזרו רבנן.
כדפסיק ריב"ל לעיל ט) וקי"ל כוותיה
ביצים], מ) [לפנינו הגי'
פ"ו דף שטז: ובפ"ז שם
הא דליתיה ומאי קסבר אי קסבר דירה בלא
❖
❖
משום כי איתיה אבל עכו"ם דאפילו
לגבי ר"י ואפי' כביעתא בכותחא
לחתר],
דף שיז.]
בעלים שמה דירה אפי' עכו"ם נמי ניתסר ואי
כי איתיה לאו שמה דירה אלא משום
חשבי ליה אביי ורב יוסף להא דראב"י
קסבר דירה בלא בעלים לא שמה דירה
שמא ילמד כו': דאתי ביומיה.
ורבא נמי מודה לאביי גבי עובדא
מוסף רש"י
הגהות הב"ח
אפילו ישראל נמי לא ניתסר לעולם קסבר
שהלך למקום קרוב ויבא בו ביום
דהמן בר ריסתק אי לא משום
י)
(א) גמ' ביעתא בכותחא
אחד נכרי ואחד
ואי שרית להו קודם שיבא מטלטלי
דירה בלא בעלים לא שמה דירה וישראל
דביטלת תורת עירוב מאותו מבוי
א
ישראל אוסר. דדירה
בעי מיניה מרב חסדא וכו':
נמי אחר שיבא ולא מסקי אדעתייהו:
ואומר ר"י דאותן ישראלים הדרים
דכי איתיה אסר כי ליתיה גזרו ביה רבנן
(ב) שם ולא אורי לי אמר
בלא בעלים שמה דירה
ליה וכו': (ג) שם בכותחא
ל"א הכי גרסינן ואם יש שם ישראל
(לקמן פו.). קב ונקי. קב
יחידים בכרכים המוקפים חומה שיש
ו)
עכו"ם דכי איתיה גזירה שמא ילמד ממעשיו
א)
בעי מיניה מרב חסדא וכו':
מדה קטנה, כלומר
אחר. שדר ישראל עם ישראל אחר
להם מחיצות גמורות ודלתותיהן
כי איתיה אסר כי ליתיה לא אסר וכי ליתיה
(ד) שם ולא אורי לי רב
במקומות מועטים הוא
בבית א' הרי זה העכו"ם אוסר עליו
נעולות בלילה שרי לטלטל בכולה
חסדא: (ה) רש"י ד"ה אמר
נזכר במשנה או בברייתא,
לא אסר והתנן המניח את ביתו והלך לו
ב)
מר וכו' דישראל הוא
דהכי שכיח דדייר ורישא דקתני הרי
ונקי בכל מקום שנזכר
בשבת כיון דליכא ישראל אחר
דאוסר על ביתו: (ו) ד"ה
לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל
הלכה כמותו (יבמות מט:
הוא כדיר של בהמה בישראל הדר
דאסר עליה (ז) :
וכעי"ז בכורות כג:) או: לא
ה"ג וד"ה וישראל וד"ה כי
מהו לאורויי במקום רביה. אומר
אוסר דברי רבי מאיר התם דאתי ביומיה
יחידי עמו דלא שכיח דדייר ואתא
ב
לימד הרבה כשאר חבריו
ליתיה הכל דיבור אחד:
(ז) תוס' סד"ה ורבי יוחנן
אלא מה שאומר בבית
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
ר' אליעזר למימר עד שיהו דרין
ר"י כל הני הוראות כגון
ג) ג
המדרש נקי הוא, שהלכה
וכו' ישראל אחר דאסר עליה
בשני בתים ומשום הכי מותבינן לר"מ
שבא מעשה לפניו ומורה לעשות כן
אליעזר בן יעקב ורב הונא אמר מנהג כרבי
❖
תוספות שנ"ץ ואפי'
כמותו לעולם (גיטין סז.).
וביחידי לא אסר והתנן כו'. ואי
אבל אם שואלין לתלמיד הלכה כדברי
הרבה בעלי בתים דרים
אליעזר בן יעקב ור' יוחנן אמר נהגו העם כר'
בבית אחד אינם אוסרים
אפשר לומר כן דהא משנינן הא
מי יכול לומר כל מה שבדעתו ובלבד
אליעזר בן יעקב א"ל אביי לרב יוסף
זע"ז אא"כ דרים בשני
רבינו חננאל
דאיתיה הא דליתיה וכיון דבליתיה
שלא יורה על מעשה שבא:
בתים הס"ד ונ"ב ועיין
קי"ל ד) משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי
אפילו
מוקמינן לה כי יש שם ישראל אחר
ביעתא בכותחא. מפרש
באשר"י ועיין בתוספו' דף
אוקימנא בזמן דליכא
ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
❖
עד בד"ה מבוי שצדו:
ההוא גוי בחצר, ולא
דר עם חבירו בבית מאי טעמא
בערוך כ) דלאו בסתם
חיישינן דלמא אתי, ואי
אליעזר בן יעקב מהו לאורויי במקום רבו
אסר עכו"ם ועוד דבתוספ' (פ"ה הט"ו)
ביצים איירי דאותן אין צריכין היתר
במקום קרוב הוא דיכול
א"ל אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה
הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר הרי
דאין לך עם הארץ שלא ידע שמותרות
ה) ד
למיתא ביומיה, חיישינן
(א)
גליון הש"ס
ולא שרי ר' מאיר.
זה אוסר מפני שהוא כחצירו ואי
מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא (ב) אורי א"ל
בחלב אלא כששוחט את התרנגולת
תוס' ד"ה ר"ח אורי וכו'.
ר' אליעזר בן יעקב
האי אוסר בעכו"ם קאמר מאי מפני
ומצא בה ביצים גמורות שמותר לאוכלן
ר' יעקב בר אבא לאביי כגון מגלת תענית
אבל תלמיד גמור. עי'
אומר לעולם אינו אוסר
שהוא כחצירו ועוד הא טעמא משום
בס' בני חייא בלקוטים
בחלב כדתניא בפ"ק דביצה (דף ו:)
עד שיהיו שני ישראלים
דכתיבא ומנחא מהו לאורויי באתריה דרביה
❖
שבסוף הספר:
אוסרין זה על זה. תנא
שמא ילמד הוא ז): הלכה. דדרשינן
ואם תאמר אמאי מותר לאוכלן בחלב
א"ל הכי א"ר יוסף אפי' ביעתא בכותחא (ג) בעו
א)
אכסנאי לעולם אינו
לה בפירקא ברבים: מנהג. בפירקא
מ"ש מביצת נבילה דאסרינן אפי'
אוסר. אמר רב יהוד'
מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא (ד) ולא
לא דרשינן אבל אורויי מורינן לה בבא
אמר שמואל הלכה כר'
כמוה נמכרת בשוק כדתנן במס' עדיות
רב ניסים גאון
אורי רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא
אליעזר בן יעקב. רב הונא
לישאלח). ומאן דאמר נהגו אורויי נמי
(פ"ה מ"א) ותירץ בהלכות גדולות
אמר מנהג כר' אליעזר
אמר רב יהודה אמר
רב
לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן
דגבי איסור נבילה דאורייתא החמירו
בן יעקב, ר' יוחנן אמר
שמואל הלכה כרבי
נהגו העם כר' אליעזר
אליעזר בן יעקב. ורב
בידייהו: קיימא לן. ביבמות פ' החולץ בסופיה (מט:) משנת ר' אליעזר
אבל בבשר עוף בחלב דרבנן הקילו ואם תאמר אם כן מאי אפילו
בן יעקב. אמר ליה אביי
הונא אמר מנהג כר'
בן יעקב קב ונקי כלומר במקומות מועטין מוזכר במשנה אבל נקי
דקאמרינן אפילו ביעתא בכותחא דאטו מי פשיט היתר טפי משאר
לרב יוסף כיון דאמר
אליעזר בן יעקב. ור' יוחנן
הוא דהלכה כמותו בכל מקום והכא אמר שמואל דהלכה כמותו
דברים הא פלוגתא היא דלמ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא אסירי
הלכה כר' אליעזר בן
אמר נהגו העם כר'
יעקב, וקיימא לן משנת
אליעזר בן יעקב. ובמס'
ומשמע דפשיטא לן דהכי הילכתא: מהו לאורויי. תלמיד במקום רבו
מידי דהוה אביצת נבילה ואומר ר"י דלהכי קאמר אפי' שאע"פ
ר' אליעזר קב ונקי,
תעניות בפרק בשלשה
כיון דלא תליא בסברא ומילתא פשיטא הוא שרי או דילמא חוצפא הוא:
שכל העולם נוהגין בו היתר ובפ"ק דביצה (דף ו:) נמי פשיטא
כלומר מעט ומנוקה ואין
פרקים פירשוה מאן דאמר
ביעתא. ביצה לאוכלה: בכותח. שיש בו ניסיובי דחלבא דמלתא
ליה להש"ס דשרייא גבי הא דאמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה
צריך לנפותו ולנקותו.
הלכה דרשינן לה בפירקא,
מהו לאורויי קמיה רביה.
ומאן דאמר מנהג לא
פשיטא הוא: בעי מיניה מרב חסדא. אם מותר אם אסור ולנסותו
דקאמרינן למאי אילימא דשרי לאוכלה בחלב הא במעי אמו
א"ל ביעתא בכותחא בעי
דרשינן כי אתו לקמן
היה מתכוין אם יורה במקום רבו: ולא אורי. בשני דרב הונא רביה:
אסורה והא תניא השוחט את התרנגולת כו' משמע דפשיטא ליה
מינה דרב חסדא בשני
מורינן להו, ומאן דאמר
כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחא. אלו ימים אסורין להתענות. להכי
דלא הוה פליג רב ולפירוש רבינו תם אתי שפיר שפי' דבביצת
דרב הונא רביה. פי'
נהגו אפילו אורויי נמי לא
השוחט תרנגולת ומצא
מורינן להו ואי עבוד לא
נקט מגלת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות
נבילה החמירו משום דנבילה דבר האסור הוא אבל בבשר בחלב
בה ביצים גמורות מותרות
מהדרינן להו. אמר ליה
אחת חוץ ממגלת תענית ולהכי קרי לה מגלה: בכפרי. שם מקום.
לא החמירו דכל חד וחד באפי נפשיה שרי ל):
לאוכלן בכותח שיש בו
ביעתא בכותחא בעי מיניה
כגון מגלת תענית. פירש בקונטרס דכתיבא ומנחא אלין ימים
ולא היה מקומו של רב הונא ומקומו בפומבדיתא ושתיהן בבבל:
ניסיובי דחלבא דלאו
מרב חסדא בשניה דרב
כבשר הן, או דלמא כבשר
הונא ולא אורי ליה.
האסורין להתענות וא"א לומר הכי דאפרושי מאיסורא
חרתא
הן ואסיר. ולא פשיט
בפסחים בפרק ואלו
שרי במקום רביה
כדאמרינן לקמן אין חכמה ואין תבונה כו' אלא בימים המותרים איירי אי שרי לאורויי וכי ההוא דמקצתן הוו
לי, כלומר אסור להורות
עוברין בפסח גרסי כי
אפי' כמו זה הדבר
כותח הבבלי יש בו
דלא למספד בהון דמורי הי מינייהו שרי ולפניו אסור ולאחריו מותר ובזמן שהיה מגלת תענית נוהגת קאמרינן כי האידנא בטלה
שהוא ברור בפני רבו.
קומניתא דאומא, ומילחא
מגלת תענית כדפסיק בפ"ק דר"ה (דף יט:):
ונסיובי. והביצה מותרת
רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא.
כדמפרש הקונטרס שלא היה שם מקומו של רב הונא ובפומבדיתא היתה מקומו וצ"ל
לאכלה בחלב שאינה
א) בירושלמי בפירקין הל' ב'
בכלל בשר, ואפילו אם
וע"ש דאית תנא תני דאוסר
דתלמיד חבר דרב הונא הוה כמו רב המנונא דאורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא דמפרש בסמוך משום דתלמיד
שחט עופות ומצא בתוכן
לאחר ל' יום ע"ש היטב.
חבר דיליה היה $ אבל תלמיד גמור אין יכול להורות אפילו שלא במקום רביה כדאמרינן בשני דרב הונא לא אורי רב המנונא
ביצים מותרות לאכלן
בחרתא דארגז אע"פ שהיה מקומו של רב הונא בפומבדיתא ואפילו רחוק ממנו שלש פרסאות או אפילו טפי אסור ואינו חייב מיתה
בחלב, ובלבד שתהא
הביצה גמורה. כמו
דפריך עלה מאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה ברחוק שלש פרסאות מר"א אבל אם לא נתחייב מיתה לא הוה קשיא מידי
שאמרו השוחט את
אפילו איכא איסורא במילתיה ורבינא דסר סכינא בבבל משמע שהיה רחוק
הרבה מרב אשי והיה אסור שם אם היה תלמידו
התרנגולת ומצא בה
גמור כו' והא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ה:) תנחום בריה דר' אמי איקלע לאתרא דרש להו מותר ללתות חטין בפסח אמרו
מ)
ביצים גמורות מותר
לאכלן בחלב. ונמנע רב
ליה לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותנא תלמיד לא יורה הלכה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל
חסדא בימי רב הונא
צריך לומר דתלמיד חבר הוה ומש"ה חוץ לג' פרסאות שרי והא דאמרינן בפניו
אסור וחייב מיתה כל תוך שלש פרסאות חשיב בפניו
מלהורות אפי' הביצה
כדמשמע באותו תלמיד שהורה לפני ר"א דאם היה תוך שלש פרסאות בדין היה חייב מיתה ומסתמא נמי לא בפניו ממש היה וכן בני
בחלב שהיתר גמור הוא
לאכלה.
אהרן מסתמא לא הורו בפני משה ממש ועיקר שיעור דגמרינן שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל מבני אהרן גמרינן לה והתם חייבי
מיתה הוו ואומר ר"י דווקא בדבר שנראה חידוש לשואל ואפילו ביעתא בכותחא ומגלת תענית בכי האי גוונא איירי ולא נקטינהו
אלא
לאשמועינן דאפילו בהני שהתלמיד בעצמו יודע שאינו טועה אסור להורות אבל דבר שהשואל יודע שידוע מנהגו של דבר זה
כגון
נותן טעם לפגם וכיוצא בו דכשמורה לו היתר אין דומה לו דבר חידוש
שרי ורבינא דסר סכינא בבבל כעין
דבר חידוש הוא
שנוטל שררה כדאמרינן (חולין דף יז:) לא אמרו
להראות סכין
לחכם אלא מפני
כבודו של חכם:
רב