הדר פרק ששי עירובין
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
חרתא. שם העיר: דארגז. שם האיש שבנאה והוה אמגושי כך
המנונא אורי בחרתא דארגז. תרי רב המנונא הוו חד שהיה
ח א טור יו"ד סי' רמב:
א) [פי' כמו סער עי' ערוך
ט ב ג ד טוש"ע שם
ערך סר ב], ב) [אחא],
ראיתי בתשובת הגאונים: סר סכינא. בדק סכין לטבח ולא אמרו
תלמידו של רב חסדא כדמשמע הכא ובפרק קמא דקדושין
כ)
ג) [גיר' הערוך ע' צני קטר
סעיף ד בהג"ה:
להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ונמצא רבינא
(דף כה.) גבי סבי דנזוניא דאמר ליה רב חסדא לרב המנונא
י ה מיי' פ"ה מהל' ת"ת
פי' היה קושר חמורו בדקל],
נוטל לו עטרת כבוד העיר ורב אשי רבו במתא מחסיא הוה והיא
זיל צנעינהו ועוד היה אחר
שהיה תלמידו של רב כדלעיל בפרק
ד) [ברכות יט:] שבועות ל:
ה"ג וטוש"ע שם סעי'
סנהדרין פב., ה) [יומא נג.],
יא:
מבבל: דהא רב המנונא אורי
כיצד מעברין (דף נד.) דאמר ליה
ל)
יא ו מיי' שם הלכה ב
ו) יומא כא:, ז) ברכות לא:,
בחרתא דארגז. הואיל ולא היה רבו
רב לרב המנונא ברי מדאית לך
רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב
ח) [ב"ב טו.], ט) [גי' ע"י
וטוש"ע שם ס"ד:
דר בה אע"פ שהיתה בבבל ואני לא
אוטיב לך:
יב ז מיי' פ"ב מהלכות
והרא"ש א"ר אבא בר כהנא
חסדא רבינא א) סר סכינא בבבל א"ל רב אשי
מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן
כל המשגר וכו'], י) [צ"ל
תמידין הלכה א סמג
הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך:
מאי טעמא עבד מר הכי א"ל והא רב
א
אלעזר], כ) [חולין י:], ל) צ"ל
עשין קכא:
תלמיד חבר. חכם כמותו אלא שלמד
אש על המזבח אע"פ שהאש
❖
יג ח שו"ע י"ד סימן רנז
והא,
המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא
❖
ממנו דבר אחד או יותר: לנפשיה.
יורדת מן השמים מצוה להביא מן
סעיף ט:
אמר ליה לאו אורי אתמר אמר ליה אתמר
בודק סכין לשחוט בו הוא עצמו
ההדיוט. לכאורה משמע שהקטרת
אורי ואתמר לא אורי בשני דרב הונא רביה
תורה אור השלם
בהמה שלו ואין צריך להראות לרבו:
שהקטירו על מזבח החיצון היה
גליון הש"ס
הוא דלא אורי ואורי בשני דרב חסדא
למחוזא. אתריה דרבא: אנא מיזבן
והוראת שעה היתה כדאשכחנא
1. אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה
גמרא צורבא מרבנן חזי
זבינא. כי אכילנא מהאי בישרא
וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ:
דתלמיד חבר דיליה הוה ואנא נמי תלמיד
בקטרת של נשיאים כדאמרינן
ב
לנפשיה. עיין בכורות דף
משלי כא ל
בדמי אנא זבין לה מינך הלכך לאו
בשילהי התכלת (מנחות דף נ:) דאי
חבר דמר אנא אמר רבא $ צורבא מרבנן חזי
2. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
לא ע"א תוס' ד"ה דהא.
לנפשאי אלא כשאר טבחא הוית לי:
ובר"ש סוף פ"ב דנגעים:
על מזבח הפנימי הקטירו מאי שייכא
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
לנפשיה רבינא איקלע למחוזא אייתי
שם ולא אשכחן
עֵצִים עַל הָאֵשׁ:
עגלא תילתא. גדל שליש ואז הוא
אותה דרשה לשם והא לא היה יורד
אושפיזכניה סכינא וקא מחוי ליה אמר ליה
דאצטריך ליה יהושע. עי'
ויקרא א ז
עומד בעיקר טעם בשרו כדתנן (ב"מ
אש על מזבח הפנימי לשם קטרת
3. וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן
סנהדרין דף טז. תוס' ד"ה
זיל אמטייה לרבא אמר ליה לא סבר (א) מר
❖
דף סח.) ומגדלין אותן עד שיהו
מה תחלתה:
דהא קי"ל בפרק אמר להן הממונה
בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר
הא דאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה
צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם
משולשין ואמרינן נמי (שם דף סט.)
(יומא דף לג.) דמערכה שניה שעל
יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי
אמר ליה אנא מיזבן זבינא (סימן זיל"א
מותר שליש בשכרך אלמא אורחיה
מזבח החיצון לקטרת מיהו בתורת
וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי
מוסף רש"י
להני"א מחלי"ף איק"א ויעק"ב) רבי אלעזר
איוב לב ו
עד שליש. ל"א שלישי לבטן (ו) וקשה לי
כהנים משמע שלבית קדשי הקדשים
אֶתְכֶם:
(ב)
4. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף
מצוה להביא מן
הא דאמר בעלמא (סנהדרין דף סה:)
נכנסו להקטיר ולשם נשרפו וצ"ע:
מהגרוניא ורב אבא בר תחליפא איקלעו
ב)
ההדיוט. ואע"פ שהורו
וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת
כל הנותן מתנותיו לכהן אחד
רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי
כראוי, נענשו שלא נטלו
לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה
אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי
❖
רשות (יומא נג.).
דברים לב כד
בספר יצירה וכל מעלי שבתא איברי
כו'. הא דקרי ליה עירא
עָפָר:
דרב אחא בר יעקב בעי רב אחא בריה דרב
5. בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ
להו עגלא תילתא דהתם מאי שלישי
היאירי אף על פי שהיה כהן שמא
איקא למיעבד להו עיגלא תילתא אייתי
לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ:
לבטן איכא הא לא היה בבטן
אביו מאהרן ואמו ממנשה כדאמר
תהלים קיט יא
רב ניסים גאון
סכינא וקא מחוי להו אמר להו רב אחא בר
6. בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל
מעולם: לא ליחוש לסבא. לרב
במגילה (דף יב:) אביו מבנימין ואמו
רבינא סר סכינא בבבל.
רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא
תחליפא לא ליחוש ליה לסבא אמר להו ר"א
אחא בר יעקב ובתמיהה קאמר:
מיהודה ופשטיה דקרא כהן לדוד לאו
בדק הסכין שלשחיטה
יְיָ אַתָּה יָדָעְתָּ:
מהגרוניא הכי אמר רבא צורבא מרבנן חזי
דאתחילו בכבודו. מאחר שנאמר
כהן ממש הוא אלא שר כמו דאמר
תהלים מ י
שמא יהיה בה פגם
7. וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי הָיָה
ותרגום פוקד מסער. וכן
לו דניחוש לסבא והתחילו לדבר
לנפשיה חזי ואיעניש רבי אלעזר מהגרוניא
ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח):
דרכו שללשון חכמים
כֹהֵן לְדָוִד:
מביא
בכבודו לא היה לו לזלזל בדבר:
רעב לעולם. ואף על גב
והאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה שאני
שמואל ב כ כו
שמחסרין את העי"ן
8. וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד
ואב"א שאני רב אחא בר יעקב
דכתיב על שאול ועל בית
(ז)
והחי"ת. ואמרו סר סכינא,
התם דאתחילו בכבודו ואי בעית אימא שאני
ג
כלומר סער סכינא,
שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי
דמפליג. הרבה מאד היה זקן וחכם:
הדמים הא והא גרם וסמוכין קדרש:
רב אחא בר יעקב דמופלג אמר רבא
ואומרין שותא כלומר
ד
שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי
ולאפרושי מאיסורא. ראה תלמיד
מיד
שעותא, (ושותא) [ושודא]
יְיָ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שָׁאוּל
ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי
ה
אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם
במקם שחדא. וכאלה
וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל
רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה
רבות. ובפרק הכל שוחטין
ג)
אֲשֶׁר
הֵמִית
אֶת
ושותק מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור:
אמרו אמר רב חסדא
הַגִּבְעֹנִים:
בצינתא בשבתא רמא ביה קלא ולא אשגח ביה א"ל ליהוי האי גברא בשמתא
בצינתא. בדקל. ואין משתמשין באילן
מניין לבדיקת סכין מן
שמואל ב כא א
9. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
א"ל כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא אמר ליה 1 אין חכמה ואין תבונה ואין
התורה שנאמר ושחטתם
משום שבות: אמר ליה. רבינא לרב
בזה ואכלתם. פשיטא דכי
אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים
אשי הא מילתא דעבידת קמך השתא
עצה לנגד ה' כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב אמר
ד)
נקבה טרפה בעיא בדיקה.
לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת
מי הויא אפקירותא חוצפא או לא:
בדיקת חכם קאמרינן
רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה ושלא בפניו
הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
ו
כול'. ואמרינן האי טבחא
מֹשֶׁה: במדבר לא כא
אין חכמה וגו'. אין תורת חכמה
לא והא תניא ר"א אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן
ה)
01. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
(ג)
דלא סר סכינא משמתינן
וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד
ליה. והתם במסכתא דיום
יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט
מאי דרוש 2 ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו ו) ז אף על פי שהאש
חילול השם: בפניו אסור. להורות
טוב בפרק [אין צדין]
הָאוּרִים לִפְנֵי יְיָ עַל פִּיו
יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר
אמרו איבעיא להו מהו
יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא
וחייב מיתה בידי שמים והא דרבא
להראות סכין לחכם ביום
וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל
שהורה הלכה בפניו אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם
לאו לאפרושי מאיסור קאי אלא על
טוב, רב מרי בריה דרב
הָעֵדָה: במדבר כז כא
יוציא זה שנתו ולא הוציא שנתו אמרה לו נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי
הבא לישאל: בפניו הוה. והאי דקתני
11. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן
ביסנא שארי ורבנן אסרי,
אמר רב יוסף ות"ח
מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו
רחוק ממנו שהיה רחוק מקומו ממקום
ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה
ז)
רואה לעצמו ומשאילה
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה
רבו שלש פרסאות ומיהו כי אורי
❖
❖
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה
לאחרים.
כְּלָאֵם: במדבר יא כח
קמיה אורי: והא רחוק ממנו קאמר.
רחוק ממנו שלש פרסאות בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר
ואי הוראה לאו רחוק ממנו הוא מאי
וליטעמיך ח) שמו ושם אביו למה אלא שלא תאמר משל היה אמר ר' חייא בר
הגהות הב"ח
רבינו חננאל (המשך)
אתא רבי יוחנן לאשמועינן: צפנתי
אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר
(א) גמ' לא סבר לה מר:
אמרתך. כנסתי דברי מלהורות
שפיר דמי. כי הא
(ב) שם סימן זיל"א
3 ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי (ד)
דרבינא הוה יתיב קמיה
במקום שאהא חוטא עליהן: צדק.
מהניא: (ג) שם והא תניא
דרב אשי, חזא לההוא
וכתיב עם חמת זוחלי עפר זעירי אמר רבי חנינא נקרא חוטא שנאמר
דברי תורה: עירא היאירי. רבו
4
ראב"י אומר לא מתו בני
גברא דהוה קא אסר
אהרן אלא על שהורו
חמרא בצינתא. פי' בדקל
הוה כדכתיב היה כהן לדוד רב
5 בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך רב המנונא רמי כתיב בלבי
הלכה: (ד) שם על כן זחלתי
כדתנן ציני הר הברזל
לדוד: מורידין אותו מגדולתו. לעיל
צפנתי אמרתך וכתיב בשרתי צדק בקהל רב לא קשיא כאן בזמן שעירא
ואירא וכתיב התם עם חמת
6
כשירות והן אילני
קאי אדזעירי במורה הלכה בפני
זוחלי: (ה) שם כהן לדוד
תמרים. היה קושר בו
היאירי קיים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים אמר רבי אבא בר זבדא
ט)
וכי לדוד הוא דהוה כהן
החמור בשבת. א"ל
רבו: את אחי אבא צוה. דחלק
כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם שנאמר עירא היאירי
ח
לכולי עלמא לא הוה כהן
7
רבינא ליהוי ההוא גברא
כבוד למשה דכתיב אשר צוה ה' את
אלא שהיה: (ו) רש"י ד"ה
בשמתא, א"ל רבינא לרב
היה כהן לדוד (ה) לדוד הוא דהוה כהן לכו"ע לא אלא שהיה משגר לו מתנותיו
משה [במדבר לא] והורה הלכות גיעול
עגלא תילתא וכו' ל"א שלישי
אשי כי האי גוונא מתחזי
וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו
י)
לבטן. נ"ב עיין בשבת דף
כאפקירותא אי לא. א"ל
8
אך את הזהב: איענש. לירד מגדולה
יא: (ז) תוס' ד"ה מביא וכו'
לא, אין חכמה ואין עצה
שנאמר 9 ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' אע"ג דאמר להו לאחי אבא
שפסקו לו מקמי הכי: דכתיב
❖
דכתיב אל שאול ואל בית:
ואין תבונה לנגד ה', כל
צוה ואותי לא צוה אפ"ה איענש דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד $ ולא אשכחן
ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל
מקום שיש חלול השם
01
אין חולקין כבוד לרב.
לו. שהיה עתיד יהושע להיות
דאיצטריך ליה יהושע א"ר לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא
אמר רב בפניו אסור
רבינו חננאל
צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר:
ולד שנאמר 11 ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם
וחייב מיתה שלא בפניו
ולא אשכחן. לאחר מיתת משה
רבינא סאר סכינא, פי'
אסור ואינו חייב מיתה.
וכתיב
ולא מתו שני בני אהרן
בדק הסכין לטבח בבבל.
דאיצטריך ליה יהושע לאלעזר לשאול
אלא מפני שהורו הלכה
כדגרסינן האי טבחא
כלום: מותיב. משיב דבר מורה הלכה: לשאול. למיתה: כלאם. ראויים הם לכך דהוי ליה כמורה הלכה:
דלא סאיר סכיניה קמי
בפני משה רבן. ותלמיד
היה לו לר' אליעזר
חכם כו', והוא מלשון
וכתיב
ויהודה בן גודיא היה
פוקד תרג' מסער. א"ל
רב אשי אמאי עבדת הכי, כלומר אנא רבך. א"ל רבינא הא רב חסדא אורי בכפריה בשני דרב הונא, ורב המנונא
שמו שהורה הלכה בפני רבו ולא הוציא שבתו. וא"ר אליעזר כל תלמיד המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, וראוי
להכישו נחש כו'. ונקרא חוטא, שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. כל המשגר את מתנותיו לכהן אחד
אורי בארגז, פי' שם מקום, בשני דרב חסדא. א"ל רב אשי לא הורה איתמר, [א"ל איתמר אורי ואיתמר לא אורי],
מביא רעב לעולם, שנא' וגם עירא היאירי היה כהן לדוד. ר' אלעזר אומר המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו
איתמר דאורי רב המנונא בשני דרב חסדא, מאי טעמא תלמיד חבר הוא גבי רב חסדא, אנא נמי גבי מר תלמיד
חבר אנא. פי' מופלג, גדול בחכמה מופלג משאר חכמים. אמר רבא תלמיד חכם שרוצה לשחוט בביתו מה שיאכל,
מגדולתו. שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת כו'. כל דמותיב מלה באנפי רביה
אזל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה וכו', כלאם הטיל עליהן צורכי צבור והן כלין מאליהן,
רואה הסכין ובודקו, אבל
לבודקו לטבח שישחט
ויקנה ממנו לא. אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפני רבו