סג:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיד
ובתר יהושע לא חשיב בן: לא נענש
ט) וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. גרסינן וגרסינן נמי
וכתיב נון בנו יהושע בנו.
יד א מיי' פ"ב מהל'
א) [צ"ל לא], ב) [גי' ע"י
אמר ליה], ג) סנהדרין מד:
יהושע. להיות ערירי אלא שביטל כו': ויהי בהיות יהושע וגו'.
עירובין הלכה י סמג
מלמד שהלך בעומקה של הלכה כו' ובמלחמת עי כתיב
מגילה ג., ד) [מגילה שם:
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
מדכתיב [יהושע ה] וחרבו שלופה בידו מכלל דלפורענות בא. ועתה באתי
בפרשה אחרונה וילן אבל התם כתיב בתוך העם והא דקאמר מיד
❖
ע"ש סנהדרין שם:],
סי' שפב סעיף ב:
דקאמר ליה הכי קא"ל על
עבירה של עכשיו באתי ומדאצטריך
לאו לאלתר הוה אלא כשהופנה הלך בעומקה של הלכה אבל לבתר
ה) [גיר' ע"י אויא], ו) [ביצה
ב: יח. יבמות לא. כתובות נו:
למימר על של עכשיו מכלל דאכתי
מעשה דמלאך טובא הוה:
קדושין כח: גיטין ה. מד.
כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן
הוה אחריתי ומאי היא הכי קאמר
מוסף רש"י
וכתיב 1 נון בנו יהושע
בנו ופליגא דר' אבא
נזיר נה. ב"מ מו: מז. בכורו'
ליה אמש ביטלתם תמיד של בין
אמש ביטלתם תמיד ישראל אסורין בתשמיש המטה.
ג. נדה לד.], ז) בע"י: וילן,
בר פפא דאמר ר' אבא בר פפא לא נענש
ח) [לקמן סט:], ט) [עי'
של בין הערבים.
הערבים בערב ביטלתם התמיד
תימה לר"י דגבי עובדא של אוריה
יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל
בתשובה שהשיבו עתה
תוספות מגילה ג. ד"ה וילן
ועכשיו שחשיכה אתם מבטלים תלמוד
החתי היה ארון שלא במקומו דכתיב
וכו' ע"ש], י) [שמואל ב יא],
באתי אנו למדין תחלת
לילה אחת מפריה ורביה שנאמר 2 ויהי
❖
תורה לפי שהיו עסוקים במלחמה
כ) [ש"א ד], ל) רש"ל,
י) (הנה) הארון וישראל [ויהודה] (חונים)
דברי המלאך, האשימן בשני
בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו'
דברים, אמש כלומר
ביום לא היה להן עת לעסוק בתורה
[יושבים] בסוכות ואדוני יואב ועבדי
כשהעריב היום היה לכם
וכתיב ויאמר א) (לו) כי אני שר צבא ה' עתה
אלא בלילה והדבר מוכיח שעל עסקי
אדוני על פני השדה חונים ואני [וגו']
להקריב תמיד הערב
תורה אור השלם
באתי וגו' אמר לו אמש ביטלתם תמיד של
תלמוד תורה הוכיחו מדכתיב קרא
(אשכב) [ולשכב] עם אשתי דמשמע
ב)
ג)
ובטלתם אותו ונשתהיתם
1. נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:
במארב העיר חנם, שאין
אחרינא במלחמה של עי שהיתה
בין הערבים ועכשיו ביטלתם (א) תלמוד תורה
שהיו אחרים מותרים בתשה"מ אלא
זמן מלחמה בלילה
דברי הימים א ז כז
אחריה וילךז) יהושע בלילה ההוא בתוך
שאוריה החתי היה מחמיר על עצמו לפי
על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי
2. וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ
משתחשך (מגילה ג.) עתה
העמק ואמר רבי יוחנן מלמד שלן
באתי דרשינן, מדקאמר ליה
שהיו ישראל בצרה דהא קאמר ליה דוד
בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא
מיד 3 וילך (א) יהושע בלילה ההוא בתוך העמק
עתה באתי מכלל דמילתא
וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ
בעומקה של הלכה: וגמירי דכל זמן
(לך) רד לביתך ועוד קאמרינן בפרק
ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של
אחריתא אמר ליה דמהדר
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ
שארון ושכינה שרויין שלא במקומן
חלק (סנהדרין דף קז.) גבי דוד שהפך
ליה עתה באתי. אמש, היום
יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ
הלכה וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין
כו'. ואותו לילה שהוכיחם המלאך היו
כשהעריב, בין הערבים קרי
משכבו של לילה למשכבו של יום
הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ:
שלא במקומן אסורין בתשמיש המטה ד) א"ר
ליה נמי אמש, שאין זה אלא
וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר
מבטלין ת"ת בשביל שהיו אורבין על
ונתעלמה ממנו הלכה זו כו' משמע
לשון ערבית (סנהדרין מד:).
צְבָא יְיָ עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל
שמואל בר איניא משמיה דרב גדול תלמוד
העיר ולא החזירו בערב את הארון
ה)
בלילה היה מותר ואומר ר"י דשני
ועכשיו
ביטלתם
יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה
תלמוד תורה. וכיון
תורה יותר מהקרבת תמידין דאמר ליה עתה
למקומו בגלגל והוא הלילה שביטלו
ארונות היו אחד שבו שברי הלוחות
וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה
דביום אי אתם יכולין
אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
מפריה ורביה: בקילעא. בחדר:
מונחים ואותו היו מוליכין במלחמות
באתי אמר רב ברונא אמר רב כל הישן
לעסוק בתורה מחמת
יהושע ה יג-יד
נשי עמי תגרשון. שבושין הן
כדתניא בספרי וארון ברית ה' נוסע
3. וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל
עסקי מלחמות, צריכים
בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב
אתם לעסוק בתורה בלילה
ממנו: לחמן בר ריסתק. כך
הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן
לפניהם יומם זה שיוצא עמהם במחנה
(ד)
אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה
והיה לך לשכב בגלגל ששם
4
לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם
שמו: בטילו רשותייכו. דמבוי
והוא ארון עץ שעשה משה בעלותו
המחנה ולא במצור (שם)
ואמר (ב) רב יוסף אפי' באשתו נדה רבא אמר
לָעִיר וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ
לגבי חד מינייכו ואף על גב דאינהו
לסיני כדכתיב בלוחות אחרונות
שהרי אינכם נלחמים בלילה
בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ
אם אשתו נדה היא תבא עליו ברכה ולא
(מגילה ג.). עתה באתי.
יהושע ח יג
אסורים להוציא מחצרותיהם למבוי
הָעֵמֶק:
במשנה תורה ועשית לך ארון עץ
4. נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן
על שם עכשיו באתי ליפרע
היא דעד האידנא מאן נטריה ההוא מבואה
כדתנןח) נתנו לו רשותן הוא מותר והן
ותחלה שם בו גם לוחות אחרונות
(סנהדרין שם) על של עכשיו
מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ מֵעַל
דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק אמרו ליה
אסורין אהני ליה מיהא לטלטל בכל
כדכתיב ואשים את הלוחות בארון
(מגילה שם). מיד וילך
עֹלָלֶיהָ תִּקְחוּ הֲדָרִי
❖
יהושע וגו'. לא באותו
מיכה ב ט
לְעוֹלָם:
המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים
אוגר לן רשותך לא אוגר להו אתו אמרו
אשר עשיתי עד שנעשה ארון של זהב
א
הלילה כתיב אלא בלילה
ששבתו בבית היחיד שבטלו רשותן
שעשה בצלאל ואז נתנו בו לוחות
ליה לאביי אמר להו זילו בטילו רשותייכו
שצר על העי, והכי קאמר
אצלו דאי לאו הכי אסירי לטלטולי
מיד חזר יהושע מדבריו
אחרונות כדכתיב ונתת אל הארון
(ג)
הגהות הב"ח
לגבי חד הוה ליה יחיד במקום נכרי ויחיד
וכשבא לילה אחר במצור
ביה כדאמרינן במס' שבת בפרק ר"א
את העדות אשר אתן אליך וכן עשה
(א) גמ' תלמוד תורה א"ל
במקום נכרי לא אסר אמרו ליה מידי הוא
עסק בתורה או: מיד
(שם)
אומר אם לא הביא כלי (דף קל:):
כדכתיב בויקהל ובההוא איירי הכא
נזהר יהושע ולא הוסיף
על איזה מהן באת א"ל עתה
טעמא אלא דלא שכיח דדיירי והכא הא
עוד לבא במצור בלילה
באתי (מיד וילך וכו' של
שהיו נאסרין בתשמיש המטה כשלא
דמערבי
❖
קדיירי אמר להו כל בטולי רשותייהו גבי חד
(סנהדרין שם).
הלכה) תא"מ ונ"ב ס"א מיד
היה במקומו ואותו לא היו רגילין
וילן יהושע בלילה
מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן אזל
ו)
להוליך במלחמה כדכתיב בשילה מי
(ה)
כ)
ההוא בתוך העם וכתיב
בתוך העמק מלמד שלן
רב הונא בריה דרב
יהושע אמרה לשמעתא קמיה דרבא אמר ליה
יצילנו מיד האלהים האדירים האלה
רבינו חננאל
בעומקה של הלכה: (ב) שם
כי לא היתה כזאת מתמול שלשום
אם
ואמר רב יוסף לא נצרכה
וכתיב נון בנו יהושע בנו.
שלא היו רגילין להוליכו ואז כשהוליכוהו
אלא אפי' באשתו:
ופליגא דר' אבא, דאמר
(ג) רש"י ד"ה בטילו כו'
לא נענש יהושע אלא על
לקו וגלה כדמפרש רש"י התם ומה
שהיה עמהן במלחמת יהושע ע"פ הדיבור היה עושה הכל והא דדרשינן בפ"ק דב"ב (דף יד.)
לאו הכי הוו אסירי:
שביטל ישראל מפריה,
אין בארון רק כו' מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון היינו ארון שעשה בצלאל כדמשמע התם זה היה בבית עולמים
(ד) תוס' ד"ה כל זמן וכו'
שנאמר ויהי בהיות יהושע
דבשלמה כתיב האי קרא ואפילו למאן דדריש מאשר שברת ושמתם בארון היינו בבנין הבית שהיתה מונחת עדי עד ובירושלמי איכא
לפניהם יומם זהו שיוצא
ביריחו וישא עיניו וירא
עמהם למלחמה והוא
והנה איש עומד לנגדו וג'
פלוגתא בפרק משוח מלחמה דיש מי שאומרים ארון אחד היה ל) [וקאמר התם קרא מסייע ליה לרבי יהודה פירוש שאומר ששני
ארון עץ: (ה) בא"ד ואותו
כו'. מפני שנתעצל ולא
ארונות היו הארון וישראל יושבים בסוכות והלא ארון בציון היה מאי עבדין ליה רבנן שאומרים ארון אחד היה] אלא שהיה בקירוי
לא היו רגילין להוליכו
הקים המשכן בו ביום,
למלחמה כו' כדמפרש התם
עד שלא נבנה בית הבחירה פירוש דבסוכות דקאמרינן לא שהיה עמהם במלחמה אלא כלומר שהיה בקירוי של חול שאינו בית
וגמירי כל זמן שארון
כצ"ל ותיבת רש"י נמחק:
ושכינה שרויין שלא
המקדש אע"פ שבכך לא היו נאסרין בתשמיש המטה וגם אוריה עצמו היה נשוי בת שבע אם כן לא היה מחמיר על עצמו לפרוש
(ו) ד"ה בטילו וכו' במבוי
במקומן, ישראל אסורין
מן האשה בשביל שאינו במקדש מ"מ כיון דאיכא תרתי לריעותא דישראל היו במלחמה יושבין בסוכות וגם ארון אינו במקדש היה
שלא נשתתפו בו עירבו
בתשמיש המטה. גדול
חצירות: (ז) בא"ד שכמו
רוצה להחמיר על עצמו ואי הוה גריס בירושלמי שהיה שלא בקירוי פירוש אלא בתוך היריעה ניחא טפי דלישנא דקירוי לא משמע
תלמוד תורה מהקרבת
שיהא חול: לחמן בר ריסתק. ר"ח גריס המן: בטילו רשותייכו לגבי חד מינייכו. פירש בקונטרס אע"ג דאינהו אסירי
שיועיל הבטול לאותו
תמידין כו'. כל הלן
שבטלו לו יועיל לחביריו
בקעילה שאיש ואשתו
❖
להוציא מחצרותיהן למבוי כדתנן נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין אהני להו מיהו לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו
שלא יחשבו אלא כאיש א':
שרויין בה, עליו הכתוב
אומר נשי עמי תגרשון
וכלים ששבתו בבית היחיד שבטלו רשותם אצלו דאי לאו הכי הוו אסירי לטלטולי ביה כדאמרינן במסכת שבת פרק ר"א אומר אם
מבית תענוגיה. ואפילו
לא הביא (דף קל:) דמבוי שלא נשתתפו בו (ו) עירובי חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות לא עירבו חצירות עם
אשתו נידה (.איירי) [אורי]
גליון הש"ס
הבתים מותר לטלטל בכולו דכשעירבו חצירות עם הבתים שכיחי מאני דבתים בחצר וגזרינן דלמא אתי לאפוקינהו מחצר למבוי
אביי בההוא מבואה דהוה
תוס' ד"ה בטילו. וקשיא
דייר בה המן בר (רפתק)
לפיכך אסור לטלטל במבוי אלא בד' אמות אבל בשלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ליכא למיגזר דאי משום דלמא אתי
לר"י דמסתמא הני
[רסתק] ולא בעו לאוגורי
לטלטולי כלים ששבתו בחצר למבוי רב לטעמיה דאמר לקמן (דף צא.) הלכה כר"ש דאמר חצר וקרפף ומבוי רשות אחת הן והוא שלא
דשמעתין היו מערבין
להן רשותא, [ד]ליבטליה
עירבו כדפירש התם בקונטרס $ וקשיא לר"י דמסתמא הני דשמעתין היו מערבין חצירות עם הבתים ורשות המבוי לבדו היו מבטלין
ע"ח. לא ידעתי למאי
כולהו בני מבואה
הוצרכו לאריכות זו ולמה
רשותייהו גבי חד, דליהוי
דאי לא היו מערבין א"כ היו מפסידין כל החצירות שלא היו יכולין להוציא להן מן הבתים וטוב היה להם שיהו מותרין בחצירות
לא הקשו בחזקה דממ"נ
ישראל אחד בהדי גוי דלא
ויאסרו כולם במבוי ממה שהיו כולן אסורין בחצירות ובמבוי בשביל האחד שהיה מותר וכיון שהיו מערבין בחצירות א"כ לא יתכן
אם לא עירבו בלאו ביטול
אסר'. ואמר בטלי רבים
מה שפירש בקונטרס דאהני ביטול זה לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים ששבתו בבית היחיד דהא כיון דעירבו חצירות
היה מותר כלים ששבתו
רשותייהו גבי חד מילתא
במבוי ובעירבו גם ביטול
דלא שכיחא היא ומילתא
עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בד' ועוד דקי"ל כוותיה דר"י דאמר לקמן (שם) הלכה כר"ש דאמר קרפף וחצר רשות אחת הן בין
לא מהני וצע"ג:
דלא שכיחא לא גזרו בה
עירבו בין לא עירבו ולא קי"ל כההיא דרב דשבת וא"כ מתחילה נמי היה מותר לטלטל בכולו ומיהו לגבי בית היחיד ודאי מהני
רבנן. ודחאה רבא ואמר
ביטול ואפי' לשתף בתי האחרים מהני לענין שהיחיד שביטלו רשותן אצלו יכול להוציא כלי בתיהן למבוי שהעירוב עושה אותן כבית
אחד וגם אם החצירות פתוחות זו לזו ועירבו יכול היחיד להוציא מכל הבתים והחצירות למבוי שנעשין הכל אחד על ידי עירוב ומכל מקום
יחיד במקום נכרי לא חשיב ע"י עירוב שאם כן לא היה צריך לעולם לשכור ואין לומר כיון שעל ידי ביטול משתרי לא היה צריך לשכור
עוד כי ודאי יצטרכו שהביטול אינו מתיר אלא ליחיד אבל השאר אסורין שאם יוציאו הרי הן מחזיקין ברשותן שיש להם במבוי קודם הביטול
ובטל הביטול בכך והוו להו מרובין במקום נכרי ואם תאמר כיון שכל החצירות נעשות אחת גם בתיהם כמו כן נעשין אחד על ידי עירוב
כשיבטלו המבוי לאחד למה יהיו הם אסורין וכי אם שנים דרים בבית אחד ובטלו בני החצר רשותן לאחד מהשנים וכי לבדו יהא מותר להוציא
מן הבית לחצר וחבירו הדר עמו יהא אסור ולא יועיל הביטול לו זה אינו קשיא כלום כי אם נרצה נוכל לומר אין הכי נמי מיהו לא צריכין
למימר הכי כי אפי' אם נאמר שא"א שיהא זה אסור וזה מותר אלא לשניהם מועיל הביטול בשוה אע"פ שלא ביטלו אלא לאחד יש ליתן טעם
גדול בדבר כי שנים בבית אחד כאיש אחד דמו וגם לענין להיות יחיד במקום נכרי אבל ע"י עירוב אין נעשין יחיד במקום נכרי וה"ה לענין
ביטול לומר שכמו
שיועיל הביטול לאותן שביטלו (ז) יועיל לו לחביריו שלא יחשבו כאיש אחד ועוד דאי אפשר לומר
כאן להתיר לכולן
מכח