הדר פרק ששי
עירובין
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דמערבי. ביניהן אף על גב דלא מהני: דמכרזינן. הוו יודעין
מכח שהביטול יועיל לכולן כשנים הדרים בבית אחד שא"כ אין כאן
טו א ב מיי' פ"ב מהל'
א) [כתובות י: נזיר לח. ועי'
שאין עירובנו מועיל כלום ואין אנו מוציאין מחצרותינו למבוי ומה
תוס' סנהדרין מב. ד"ה
עירובין הלכה יב
ביטול כלל שכמו שמתחילה היתה רשות לכולן ה"נ תהא עתה לכולן
העוסקים], ב) [במשלי פירש
טוש"ע א"ח סי' שפב
שאנו מטלטלין בתוכו בשביל שרה"י היא: אכרזתא לדרדקי. וכי
והרי הם כבתחילה מרובין במקום נכרים $ ועוד דבהדיא אמר (א)
רש"י שאין זונות במקרא
סעיף יא יב:
הכרזה זו מועיל לדורות הבאין שיראו אותן מטלטלין כאן ולא שמעו
דצריך לבטל לכל אחד מאותן שעירבו למאן דאית ליה לעיל בעין רעה
טז ג טוש"ע שם סעיף
מלא אלא זה בלבד לכך דרשו
כך], ג) [גי' ע"י דרבה בר
טז:
בהכרזה: ליקריב לגביה. ישתדל עם
מבטל ואידך נמי מודה שאם פירש
יז ד מיי' פ"א מהלכות
שומני], ד) [צ"ל מדיפתי],
הנכרי עד שיהא אוהבו וישאיל לו
בהדיא שאינו מבטל רק לאחד שלא ביאת מקדש הלכה ג
אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי דמערבי
ה) ברכות לא. ע"ש שצ"ל מרי
הנכרי מקום בחצירו לאתנוחי ביה
ביטל לאחרים אע"פ שעירבו עם זה
בר בריה דרב הונא בריה דר'
סמג לאוין ס [שו"ע י"ד
יאמרו עירוב מועיל במקום נכרי דמכרזינן
ירמיה בר אבא, ו) [לקמן
סימן רמב סעיף יג
מידי דכיון דהשתא דייר ישראל
שביטל לו וא"ת כיון שעל ידי עירוב
אכרזתא לדרדקי אלא אמר רבא ליזיל חד
א
עב.], ז) בס"א: דבטל
בהג"ה]
בחצר הנכרי הוה ליה האי ישראל
שהניחו כל החצירות יחד היה מתיר
❖
יח ה מיי' פ"ד מהל'
רשותא, ח) [צ"ל דתניא],
מינייהו ליקרב ליה ולשאול מיניה דוכתא
כשכירו ולקיטו של נכרי: ואמר רב
לכולן הא דפריך רבא א"כ ביטלת תפלה הלכה יז סמג
ולינח ביה מידי דהוה ליה כשכירו ולקיטו
לאוין ס טוש"ע א"ח סי'
יהודה אפילו שכירו ולקיטו. של נכרי
תורת עירוב מאותו מבוי ומשני
צט סעי' א [וברב אלפס
ואמר רב יהודה אמר שמואל $ אפילו שכירו
תורה אור השלם
אם ישראל הוא נותן עירובו עם
דמערבי מעיקרא נמי דווקא ע"י
ברכות פרק ה דף כו:
❖
ואפילו לקיטו נותן עירובו ודיו אמר ליה אביי
בני מבוי ודיו. שכיר לעבודת כל השנה
עירוב היה מתיר כדי לעשות תקנה
ב
1. אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה
וברא"ש שם סימן ט]:
ולקיטו לימות הקציר והאסיף: היו
יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת
לרב יוסף היו שם חמשה שכירו וה' לקיטו
לכולן שהיחיד היה מוציא כלי בתיהן
❖
יְאַבֶּד הוֹן: משלי כט ג
שם. בבית הנכרי: חמשה שכירים
למבוי כדפרישית וי"ל דרבא סבר
מהו אמר ליה אם אמרו שכירו ולקיטו להקל
רבינו חננאל
ולקיטין. דרין בחדרים ובעליות
שבא להתיר כלים ששבתו בבית
ג יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר גופא אמר רב
אם כן ביטלת תורת עירוב
שאילו היתה רשות שלהן היו צריכין
היחיד בלא עירוב החצירות ולא היה
הגהות הב"ח
יהודה אמר שמואל אפילו שכירו ואפי' לקיטו
מאותו מבוי, וא' ליה
לתת כולן בעירוב כדתנן במתניתין
יודע שפתוחות זו לזו ולפי מה שהיה
ו)(ב)
(א) תוס' ד"ה בטילו. ועוד
דמערבי יאמרו עירוב
נותן עירובו ודיו אמר רב נחמן כמה מעליא
דבהדיא אמר לעיל בפ'
ומודין בזמן שמקצתן שרויין בחדרים
סבור שלא היו פתוחות זו לזו מה
מועיל במקום גוי,
שני דצריך לבטל: (ב) רש"י
הא שמעתא אמר רב יהודה אמר שמואל
דמכרזינן בשביל שלא
כו' והשתא דרשותאז) דנכרי (ג) מהו
שהיה מקשה ביטלת תורת עירוב
ד"ה חמשה וכו' כדתנן
רצה להשכיר. וכי אכרזתא
לתת כולן בעירוב אם שכח האחד ולא שתה רביעית יין אל יורה אמר רב נחמן לא
א) ד
מאותו מבוי בשיתוף מיירי דקרי
במתני'. נ"ב דף עב וע"ש
לדרדקי. אלא אמר רבא
בתוספות בד"ה ומודין:
מעליא הא שמעתא דהא אנא כל כמה דלא
נתן אוסר על בני מבוי מי אמרינן
ניזיל חד מינייהו ויתקרב
ליה עירוב:
(ג) בא"ד דנכרי היא מהו
אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו
לההוא גוי ונישול מיניה,
כי היכי דשוינהו ליה לשכיר וללקיט
שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי
וכו' ואם שכח וכו' דכל
ונותיב מידי בביתיה.
כבעלים להקל ולהתיר עירובו במבוי
מבוי.
אומר ר"י שבא מעשה
בעירובין להקל. נ"ב לקמן
דהוה ליה שכירו ולקיטו,
אמר ליה רבא מאי טעמא אמר מר הכי
דף פ ע"א: (ד) ד"ה מ"ט
ואמר רב יהודה אמר
זה הוו נמי בעלים להחמיר או
לפני רש"י בחופה אחת ששכחו ולא
האמר ר' אחא בר חנינא מאי דכתיב ורועה
וכו' נאה הס"ד ואחר כך
1
שמואל אפילו שכירו
דלמא לקולא שווינהו רבנן כבעלים
עירבו והוצרכו להוציא מבית לבית
מ"ה רועה זונות וכו' בידי
ואפילו לקיטו נותן עירובו
ב) זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה וזו
אבל לחומרא לא דכל בעירובין להקל
והתיר להם ע"י שביטלו רשותם
הס"ד ואח"כ מ"ה הונה
ודיו. ואם יש לו חמשה
אינה נאה מאבד הונה של תורה $ אמר ליה
כבודה וכו' ממנו הס"ד
שכירי ולקיטי, נותן אחד
והני דירה ודאי לאו דידהו היא:
לאחד ואומר ר"י דאם יועיל ביטול
ואח"כ מ"ה הדרי:
מהן ודיו, כי לא אמרו
הדרי בי אמר רבה בר רב הונא ה שתוי אל
מאי טעמא אמר מר הכי. זו נאה
מבית לבית א"כ יהו מותרין כולן
(ה) תוס' ד"ה א"כ וכו'
שכירו ולקיטו להחמיר
יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה $ שיכור
וזו אינה נאה : הונה. כבודה של
לטלטל מזו לזו גם אותן שביטלו
דהא תשמישתיה לחוד והא
אלא להקל. אמר רב נחמן
(ד)
❖
תשמישתיה לחוד ומיהו:
כמה מעליא הא שמעתא.
תורה וסופה להשתכח ממנו: רועה
אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה
להם שאע"פ שהמבטל רשות חצירו
אמר רב יהודה אמר
זונות. נוטריקון זו נאה וארענה
אסור להוציא מביתו לחצר התם הוא
היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור כי הא
שמואל השותה רביעית
ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי:
שיש להם חלק בחצר ונראה כחוזר
אל יורה. אמר רב נחמן
גליון הש"ס
דרבי אבא בר שומני ורב מנשיא בר ירמיה
ג)
לאו מעליא הא שמעתא
הדרי בי. לא אוסיף עוד: המחזיק
ומחזיק ברשותו אפי' למ"ד לעיל
גמ' אפילו שכירו ואפילו
ד) מגיפתי הוו קא מפטרי מהדדי אמעברא
דאנא כמה לא שתינא
בנכסי הגר. מידי דתמיהה היא
בפ"ב (דף כו.) רשות ביתו ביטל
לקיטו נותן עירובו ודיו.
רביעתא דחמרא לא צילא
דנהר יופטי אמרו כל חד מינן לימא מילתא
עי' לקמן דף ע ע"א
ותווהי בה אינשי לפי שבאו לו בלא
דעתאי. א"ל רבה והא כל
אבל הכא כשביטלו כל השכונות
דלא שמיע לחבריה דאמר מרי בר רב
תוספו' ד"ה יורש מהו
האומר שמועה זו נאה וזו
ה)
יגיעה לפיכך אין מתקיימין אם לא
רשותם לאחד אישתרו כולהו דאין
שיבטל. ולקמן דף עב ע"א
אינה נאה מאבד הונה של
הונא לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך
על ידי מצוה: יקח בהן ס"ת. במקצתם
דומה כלל כחוזר ומחזיק ברשותו
תוס' ד"ה ומודין:
תורה, שנאמר ורועה זונות
שם אמר ליה הדרי בי.
דבר הלכה שמתוך כך
זוכרו פתח
יאבד הון ויאבד הונה של
ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו:
כשמטלטל מביתו לבית חבירו ולא
בב"מ דף סה ע"א:
תורה, א"ל הדרי בי. אמר
דמי למוציא מביתו לחצר שיש לו
בעל חד ואמר
היכי דמי שתוי והיכי דמי
שם שיכור אל יתפלל.
רב הונא שתוי אל יתפלל
בחצר חלק וכיון דמישתרו כולהו על
עי' ברכות דף לא ע"א:
ואם התפלל תפלתו
שיכור שתוי כל
שיכול
לדבר לפני המלך שיכור
כל שאינו
תוס' ד"ה בטילו
[תפלה שיכור אל יתפלל
ידי ביטול אין לביטול להועיל כאן
יכול לדבר לפני
המלך פתח אידך
ואמר המחזיק
בנכסי הגר
רשותייכו וכו' ועוד
ואם התפלל תפלתו]
דא"כ ביטלת תורת עירוב מאותו
דבהדיא אמר. לעיל דף כו
תועבה. רבה בר שימעי
מה יעשה ויתקיימו
בידו יקח בהן ספר
תורה אמר רב
ששת אפילו
❖
מבוי שלא יחושו לעשות עוד עירוב
ע"ב:
ורב מנשיא בר ירמיה
בעל
אמרי, לא נפטר אלא
כיון דמישתרו כולהו בביטול ומיהו
מתוך דבר הלכה, שמתוך
אור"י דאם יש חדרים בבית יכול לבטל כל הבית בלא החדרים שיהא עכשיו אסור להוציא מן החדר לבית כמו מבית לחצר ואין שייך
כך זוכרו. פתח חד ואמר
מוסף רש"י
כאן ביטלת תורת עירוב שהרי ישתכר בעירוב יותר מן הביטול ודווקא לרבי יוחנן דאמר לקמן יש ביטול רשות מחצר לחצר אבל
המחזיק בנכסי גר מה
שתה רביעית יין אל
יעשה ויתקיימו בידו, יקח
לשמואל דאמר לקמן (דף סו:) אין ביטול רשות מחצר לחצר ה"ה מבית לבית דהא תשמישתיה לחוד (ה) ומיהו כר"י קי"ל ונראה דאין
יורה. כדכתיב (ויקרא י)
מהן ספר תורה. ואפי'
ראיה מכאן לחלוק על הוראת רש"י דשפיר דמי דחוזר בו מביטולו כשנוטל כליו והכניסם לתוך בית חבירו וחזר והחזירם לביתו שהיא
יין ושכר אל תשת, וסמיך
ליה ולהבדיל ולהורות,
רשות המיוחדת לו נראה כחוזר בו מביטולו וכיון שמפסיד בדבר לא ביטלת תורת עירוב ור"ת היה מדקדק מהא דאפליגו ר"י
דמשמע דלענין הוראה נמי
ושמואל לענין ביטול רשות מחצר לחצר ולענין ביטול רשות בחורבה משמע דמבית לבית אסור לכ"ע מדלא איירו ביה וכדפרישית שאם
לא ישתה
.
(נזיר לח.)
התרת תתיר לכולן וכיון דשרית לכולהו יבא לטלטל בלא ביטול ועוד הביא ראיה מההוא ינוקא דלקמן (דף סז:) דאשתפיך חמימיה
שמועה זו נאה. אשננה,
וזו אינה נאה. לא
שהתיר לומר לנכרי למייתי ליה חמין מגו ביתיה (דרבא) [צ"ל דרבה] אע"ג דלא עירבו מדלא מצאו תקנה בענין אחר ואמאי ליבטלו כולהו
אשננה, וסיוע במקרא שאין
רשותייהו לההוא ביתא דהוה ביה תינוק דמסתמא כר"י סבירא להו דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר כדאמר רבא בההוא שמעתא
זונות במקרא מלא אלא זה
אנא כר"י סבירא לי אלא ודאי אפי' ר"י מודה דאין ביטול רשות מבית לבית ואומר ר"י דאין משם ראיה דעל כרחך הוו התם חצירות
בלבד (משלי כט ג).
ומבוי כדאמרינן התם והא לא עירבנו והא לא שיתפנו והיו יכולין להביא חמין ע"י ביטול דרך חצירות ומבוי לבית שהיה בו קטן
ומה שלא עשו כן משום שלא היו בעלים התם:
שתה רביעית יין אל יורה. יש ספרים שכתוב בהן אל יתפלל ולא יתכן כלל דא"כ מאי קאמר רב נחמן לא מעליא הא שמעתא
דהא אנא [כל] כמה דלא שתינא רביעתא לא צילא דעתאי מה ענין צילותא אצל תפלה אלא אל יורה גרסינן ברוב ספרים וכן
אמר ר"ח וא"ת ומאי קאמר ר"נ לא מעליא הא שמעתתא הא פלוגתא דתנאי היא בכריתות בפרק אמרו לו (דף יג:) כדדריש
התם ולהבדיל ולהורות ואיין ושכר אל תשת קאי דמוקמינן ליה התם ברביעית ועוד קשה דהא ר"נ גופיה קאמר לקמן בשמעתין
דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין כששתה רביעית ש"מ דאסור ומיהו ההיא איכא לאוקומא כגון דלא רמא ביה מיא והכא
דרמא ביה מיא כר"א בכריתות (דף יג:) ח) (דתנן) התם ר"א אומר אם נתן לתוכו מים כל שהוא פטור ורב נמי פסיק התם הלכה
כר"א אבל מ"מ קשיא דלא הוי ליה למימר לא מעליא הא שמעתא כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דר"א התם ואסרי אע"פ שנתן בו מים:
שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. ולא יצא כיון שאינו יכול לדבר לפני המלך וצריך לחזור ולהתפלל וכן ההיא
דברכות (דף כב:) שהיה מתפלל ונמצא צואה כנגדו דמסיק כיון שחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל וצ"ע
אם יש להשוות ברכות לתפלה לענין צואה ושיכור וע"כ לאו לכל מילי דמיין דהא שתוי אל יתפלל עד שיפיג יינו ואפי' ביין מזוג אל יתפלל
ביותר מרביעית דאפי' ר"א דכריתות (דף יג:) לא שרי ביותר מרביעית ואפי' לענין הוראה כדאמרינן התם ופשיטא דשתוי מברך
ברכת המזון וכל הברכות כולן כדאמ' בירושלמי דברכות דמפיק ליה מואכלת ושבעת וברכת ואפי' מדומדם ומיהו משום מי רגלים פשיטא
דא"צ לחזור ולברך אפי' א"ת דמשוינן ברכות לתפלה בצואה תניא ומי רגלים לא חמירי כמו צואה דהא אמר בסוף פ' מי שמתו (ברכות דף כה.)
לא אסרה תורה אלא כנגד
עמוד בלבד
הא נפול
לארעא
שרי ורבנן
הוא
דגזרו
בהו וכי גזרו בהו
בודאן אבל בספקן
לא גזרו בהו רבנן:
שכוון