סד:
הדר פרק
ששי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכוון
בעל בנכסי אשתו. בעי למיעבד בהו מצוה דמילתא דתווהי בה
רבן גמליאל ברוח הקדש. אע"פ שהיה שם זה רגיל
יט א ב מיי' פ"א מהל'
א) תענית יז: סנהדרין כב:
אינשי נמי היא ושלטא בהו עינא בישא: אפילו כותב בהו תפילין.
ביאת מקדש הלכה ה
ע"ש שצ"ל רב אחא,
באומות כדאמרינן בפרק שני דמכות (דף יא.) תמן
ב) [תוספתא פסחים פ"ב
(ופ"ד מהלכות תפלה
נמי מיקיימי בידיה: מאי קראה. דעל ידי דעבד בהו מצוה מיקיימי
אמרין שכם נסיב מבגאי גזר מכל מקום חשיב ליה כוונה ברוח
ה"ט] ועי' בירושלמי ע"ז
הלכה יז) סמג עשין ש
בידיה דכתיב וידר ישראל וגו' והחרמתי לשון הקדש $ ועל ידי כך
הקדש וההיא דסוף יבמות (דף קכב:)
שאמר ליה יפה כוונת שאריה
פ"א הלכה ט ובויקרא רבה
ולאוין ס טוש"ע א"ח סימן
סוף פ' בחוקותי, ג) [ב"מ
צט סעיף ב:
נשמעה תפלתם ונפלו בידם: ושינה
שמי כך קורין אותי בעירי לא שכוון
כ ג טוש"ע א"ח סי' קפ
כג.], ד) פסחים כח.,
כל שהוא. או זו או זו: ניטפל לו רבי
אותו האיש ברוח הקדש שלא קראו
בעל בנכסי אשתו רבא אמר אפילו עבד
ה) נדרים עז:, ו) [שם ע"ש],
סעיף ד: $
אלעאי. נתקרב אצל הנכרי: מבגאי
❖
אריה אלא על שם כחו:
כא ד מיי' פ"ד מהלכות
ז) שם כב.,
עיסקא ורווח רב פפא אמר אפי' מצא מציאה
שהולכין אחר רוב עוברי
חמץ ומצה הלכה ב
שמני. כך שמי: אין מעבירין על
אמר רב נחמן בר יצחק אפילו כתב בהו
סמג עשין נט טוש"ע א"ח
האוכלין. המוצא אוכלין בדרך אינו
דרכים. כדפירש
סימן תמח סעיף א:
תפילין ואמר רב חנין ואיתימא ר' חנינא מאי
תורה אור השלם
רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם:
כב ה טוש"ע י"ד סי'
בקונטרס מדלא שרי ליה לר' אלעאי
קראה דכתיב וידר ישראל נדר וגו' אמר
א)
1. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיְיָ
רכח סעיף ד:
1
שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים.
למכלינהו דאחזקינהו בחזקת פתן של
כג ו מיי' פ"ו מהלכות
וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת
רמי בר אבא א דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין
מדלא שרא ליה לר' אלעאי למיכלינהו
נכרים שרוב עוברי דרכים נכרים
שבועות הלכה ו סמג
הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי
את היין אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
דאחזקינהו בחזקת פיתן של נכרים
הם דאם היינו תולין בשל ישראל
לאוין רלח טוש"ע י"ד שם
אֶת עָרֵיהֶם:
סעיף ג:
במדבר כא ב
שרוב עוברי דרכים נכרים הן:
לא שנו אלא ששתה כדי רביעית אבל שתה
היה מותר אף על פי שאחר הפסח
ב
כד ז מיי' שם הלכה י
2. יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת
שחמצו של נכרי. שאחר הפסח היה:
היה בסמוך דבישראל יש לומר דאחר
יותר מרביעית כל שכן שדרך טורדתו ושינה
טוש"ע שם סעיף ז:
חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים
כה ח מיי' פי"ג מהל'
מותר בהנאה. כגון הכא דאיכא
הפסח נעשה:
משלי יב יח
מַרְפֵּא:
משכרתו ודרך מיל מפיגה היין והתניא
ולמדנו שחמצו של עכו"ם אחר
3. וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל
נדרים הלכה כה
טובת הנאה לנכרי: לזה שעמו. לר'
❖
מעשה בר"ג שהיה רוכב על החמור והיה
טוש"ע י"ד סי' רג סע"א:
ב)
עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים
אלעאי: לסולמא של צור. מעלות
הפסח מותר בהנאה.
וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם לְהָמִית
מהלך מעכו לכזיב והיה רבי אילעאי מהלך
הר גבוה: אבל יותר מרביעית כו'.
מדנתנו לעכו"ם דאיכא טובת הנאה
נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא
אחריו מצא גלוסקין בדרך אמר לו אילעאי
תְמוּתֶנָה וּלְחַיּוֹת נְפָשׁוֹת
וכיון דיין האיטלקי הוה ומשכר טפי
רב ניסים גאון
דעכו"ם כדפירש בקונטרס דאי ס"ל
אֲשֶׁר לֹא תִחְיֶינָה
טול גלוסקין מן הדרך מצא נכרי אחד אמר
הוה ליה כיותר מרביעית: רכוב
דאסור בהנאה היה לו לאסור מספק
לא קשיא הא כמאן דאמר
בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי
❖
לו מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי ניטפל
שאני. דאין לו טורח הדרך: לרמי בר
פותחין בחרטה והא כמאן
יחזקאל יג יט
דשמא בפסח נעשה וא"ת והיאך נתן
כָזָב:
דאמר אין פותחין בחרטה.
אבא נמי. דאמר דרך מיל והכא תני
ר"ג והא דריש ר"י בסוף פ"ק דע"ז
לו ר' אילעאי אמר לו מהיכן אתה אמר לו
זו חלוקה בין רב אסי ורב
שלש מילין לא תיקשי דרכוב שאני דאין
(דף כ.) לא תחנם לא תתן להם
הונא. רב אסי היה סובר
מעיירות של בורגנין ומה שמך מבגאי שמני
גליון הש"ס
אין פותחין בחרטה, ורב
לו טורח ולפיכך אין מפיגו כל כך:
מתנת חנם ואע"ג דלעכו"ם המכירו
כלום היכירך רבן גמליאל מעולם אמר לו
גמרא ולמדנו שיכור אל
הונא חלק עליו ואמר
תנאי היא. במסכת נדרים: פותחין
שרי אפילו לר"י דהא מוקמינן כר"י
יורה. עיין בסנהדרין דף
פותחין בחרטה. ואיתה
לאו באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל
בחרטה. צריך לחכם למצוא פתח
ההוא דשולח אדם ירך לעכו"ם בפסחים
מב ע"א תוספות ד"ה
במסכת נדרים בפרק
ברוח הקודש ושלשה דברים למדנו באותה
והעוסקים: רש"י ד"ה
ארבעה נדרים התירו
לשואל שיהא לו פתחון פה לומר
בפרק כל שעה (דף כב.) ותניא
❖
מאי קראה וכו' ועי"כ
חכמים.
שעה למדנו ג) ג שאין מעבירין על האוכלין
לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע
בתוספתא [דע"ז פ"ג] דאם היה
נשמעה תפלתם. עיין
ולמדנו שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים
שכן הוא לא הייתי נודר ונמצא נדר
שכינו מותר מפני שהוא כמוכרו לו
חולין דף ב ע"ב תוספות
ד"ה אבל אמר. ועיין
נעקר מאליו: אין פותחין. אין צריך
ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר
מ"מ הכא הא אמרינן שלא היה
רבינו חננאל
ד) ד
תשובת מהר"ם פאדוואה
לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו
מכירו רבן גמליאל מעולם ויש לומר
בהנאה כיון שהגיע לכזיב בא אחד לישאל
ס"ס עט: בעין משפט
בעל בניכסי אשתו. רבא
אע"פ שאינו מוצא לו טעם עקירה.
דשמא לא סבר לה ר"ג להא דר"י אי
אות ג' טוש"ע א"ח סימן
אמר אפי' עבד עיסקא
על נדרו אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית
קפ. ליתא שם מזה והובאה
ורווח, ואפי' מצא מציאה.
רבן גמליאל סבר כמאן דאמר
נמי כיון שהיה העכו"ם מתלוה עמהן
❖
יין האיטלקי אמר לו הן אם כן יטייל אחרינו
במ"א סי' קעא ס"ק א:
רב נחמן בר יצחק אמר
פותחין לפיכך הוצרך ישוב הדעת
בדרך שרי דחשיב כמוכרו לו והא
אפילו תפילין דיו. א"ר
עד שיפיג יינינו וטייל אחריהן ג' מילין עד
לחשב איזה פתח ימצא לו: כל
יוחנן מהאי קרא, שנאמר
דתניא בהניזקין (גיטין דף סא.)
שהגיע לסולמא של צור כיון שהגיע לסולמא
וידר ישראל נדר לה' ויאמר
הבוטה. הנודר נדר: ראוי לדוקרו.
מוסף רש"י
מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל
אם נתון תתן את העם
דצור ירד ר"ג מן החמור ונתעטף וישב
דלמא לא מקיים ליה והיינו פתח
ה)
מפני דרכי שלום ההיא נמי שרי
שאין מעבירין על
הזה בידי והחרמתי את
האוכלין. לאו לשון
והתיר לו נדרו והרבה דברים למדנו באותה
עריהם. אמר חייא בר אבא
דקאמר ליה אילו היית יודע שאסור
משום דרכי שלום:
פותחין בחרטה. פי' בקונטרס
דריסה הוא אלא כמו (יומא
דרך מיל ושינה כל שהוא
לנדור וחייב מיתה אתה עליו כלום
שעה למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר
לג.) אין מעבירין על
מפיגין את היין. ולא שנו
היית נודר ואמר ליה האיך לא:
צריך לחכם למצוא פתח
המצות (ב"מ כג.) מניחן
אלא ששתה כדי רביעית,
$ ולמדנו שיכור אל יורה ולמדנו שדרך מפיגה
והולך לו (ר"ה יז.).
אבל יותר מרביעית כל
אלא לשון חכמים מרפא. שמתירין
לשואל שיהא לו פתחון פה לומר על
את היין ולמדנו שאין מפירין נדרים לא
ה
שכן שדרך משכרתו ושינה
לו נדרו: פתיתין אין מעבירין עליהן.
דעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע
טרדתו. ואקשינן דרך מיל
רכוב ולא מהלך ולא עומד אלא יושב קתני
אלא נוטלין אותן דליכא למיחש
שכן לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר
מפיגה את היין, והתניא
מיהת שלשה מילין שאני יין האיטלקי
מעשה ברבן גמליאל שהיה
לכשפים: ואפתיתין לא עבדן. כשפים:
מאליו אין פותחין אין צריך לפתוח
הולך מעכו לכזיב והיה רבי
דמשכר טפי והאמר רב נחמן אמר רבה בר
דשקלן באגרייהו. פתיתי לחם לעשות
לו בחרטה אלא החכם עוקר אע"פ
אלעאי מחמר אחריו וכו',
אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית אבל
כשפים מדברים אחרים והכי קאמר
שאינו מוצא לו טעם עקירה ר"ג סבר
עד הרבה דברים למדנו
מאותו מעשה, למדנו
נביא בשביל פיתותי לחם שנותנים
שתה יותר מרביעית כל שכן דרך טורדתו
כמ"ד פותחין לפיכך הוצרך יישוב
שרביעית יין האיטלקי
לכן בשכרכן חיללתן את שמי
הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו ע"כ
ושינה משכרתו רכוב שאני השתא דאתית
משכר. ולמדנו שהשכור
בתוך עמי שהייתן עושות בהן כשפים
לשון הקונטרס וקשיא לר"ת דהא רב
אל יורה. ולמדנו שאין
להכי לרמי בר אבא נמי לא קשיא רכוב שאני
מפירין נדרים, לא רכוב,
לנביאי הבעל להטעות את עמי:
נחמן גופיה שמעינן ליה בהדיא בפרק
איני והאמר רב נחמן מפירין נדרים בין
ולא מהלך, ולא עומד אלא
ו)
ו
ד' נדרים (דף כב:) דאמר הלכה
יכולני
יושב. קתני מיהא וטייל
מהלך בין עומד ובין רכוב תנאי היא דאיכא
אחריהן שלשה מילין.
פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי
למאן דאמר ז פותחין בחרטה ואיכא למאן דאמר אין פותחין בחרטה ז) דאמר
ודחינן שני יין האיטלקי
ישראל ובפ' נערה המאורסה (שם
דמשכר טפי כו'. א"ר יוחנן
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא גברא
דף עז:) נמי קאמר רב נחמן הלכה
מאי פתח ליה רבן גמליאל
לההוא גברא יש בוטה
יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב
נשאלין לנדרים מעומד יחיד ובלילה
ח
2
כמדקרות חרב, כל בוטה
ופריך עלה מהא דר"ג וכתוב בכל
אלא שלשון חכמים מרפא אמר מר ואין מעבירין על האוכלין אמר רבי
ראוי לדוקרו בחרב, אלא
הספרים ר"ג סבר אין פותחין
לשון חכמים מרפא. אין
יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא שנו אלא בדורות הראשונים שאין בנות
מעבירין על האוכלין, א"ר
בחרטה למיעקר נדרא בעינן ובעי
ישראל פרוצות בכשפים אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות
יוחנן לא שנו אלא בדורות
לעיוני להכי ישב ורב נחמן סבר
הראשונים שלא היו בנות
בכשפים מעבירין תנא שלימין מעבירין פתיתין אין מעבירין אמר ליה רב אסי
פותחין בחרטה ואפילו מעומד אלא
ישראל פרוצות בכשפים,
לרב אשי ואפתיתין לא עבדן והכתיב ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים
אבל בדורות האחרונים
3
שיש ספרים שהגיהו איפכא על פי
שבנות ישראל פרוצות
ובפתותי לחם דשקלי באגרייהו אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה
פירוש הקונטרס דהכא בשמעתא
בכשפים מעבירין עליהן.
יכול
ועוד דאמר בסוף אלו מותרין (שם
תנא שלימים מעבירין
עליהן, פתיתין אין
כ.) בשלמא מחמירין עליו דלא פתחינן ליה בחרטה משמע דאין פותחין היא חומרא ועוד אמר בריש ד' נדרים (דף כא:) דרב הונא
מעבירין עליהן. פי' אין
סבר פותחין בחרטה מההוא דאתא לקמיה ואמר ליה לבך עלך ורבה בר בר חנה דאמר ליה לההוא דאתא אלו אתו י' בני אדם שיפייסוך
עושין כשפניות כפתיתין.
איני והכתיב ותחללנה
קסבר אין פותחין בחרטה מפרש ר"ת פותחין בחרטה היינו ששואלין אותו אם הוא מתחרט על מה שנדר שאומר לו כדו תהית או לבך עלך
אותי אל עמי בשעלי
או בעית נדר (שם) ושרינן ליה בהכי ור"ג סבר אין פותחין להתיר לו בחרטה לחוד שמתחרט בו על מה שנדר אלא צריך למצוא פתח
שעורים ובפתותי לחם וגו',
לנדרו כגון שאומר לו אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך וכדפתח ר"ג לההוא טייעא ששואלין אותו אדעתא דהכי נדרת שצריך לטרוח
מכלל דעבדי כפתיתין.
הרבה ולחשוב באיזה ענין ימצאו לו פתח לנדרו: כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב. בפרק ד' נדרים (דף כב.) אמר דלא פתחינן ליה בהא
ופרקינן התם בפתיתין
דהוו שקלן באגרייהו.
דמתוך יראה יאמר אדעתא דהא לא נדר אף על
פי שמשקר
ועוד פסקינן התם
הלכה פותחין בחרטה:
מסר