הדר פרק ששי עירובין
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסר
יכולני לפטור. לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן
שינתיה לשמעיה. פי' בקונט'
לרבי חנינא דאמר איעבורי
כו א ב מיי' פ"ד מהל'
א) עי' אדר"נ פט"ז ד"ה
רשב"י אמר, ב) [תוספתא
מדינא לע"ל לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם: מדין
אישות הל' יח [ופ"א
בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו
ל)
(ב)
תרומות רפ"ג], ג) [גיר'
מהלכות נזירות דין יב]
תפלה. אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה יכול אני לפוטרן:
ואומר ר"י דאפי' עובר זמן תפלה לא יתפלל דשכור או שתוי חשבינן
ע"י במאי פליגי בדר' ששת],
ופרק כט מהל' מכירה
המפיק מגן. המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה: בשעת
ליה עד שיעור מאליו ומיהו אין נראה דהלכה כרב ששת ס) ור"ח פי'
ד) מגילה כח: ע"ש,
הלכה יח סמג עשין פב
ה) [קדושין לא: וש"נ],
טוש"ע אה"ע סימן מד
גאוה. בשעת שיכרות אינו מתפלל:
בענין אחר וז"ל אמר ר' חנינא כל
ו) גי' ע"י רבינא, ז) גי' ע"י
סעיף ג וטוש"ע ח"מ סימן
סוגרין וחותמין צרות בעדו. שלא
המפיק מגן בשעת גאוה פי' כל
יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין
א)
לבושי, ח) גי' ע"י אמרין לה
רלה סעיף כב [וטוש"ע
יבאו עליו: שאינו מפיק איתמר.
המעביר מגן ומכסה יצרו בשעת גאוה
בנתיה וכו' אמר להו,
י"ד סי' א סעי' ח]:
מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנאמר
כז ג מיי' פ"ג מהלכות
ט) [צ"ל אהוא], י) [סנהדרין
דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא וה"ק
כלומר בעת שמתגבר עליו טומן אותו
לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין
1
לח. ע"ש בתוספות ד"ה
ת"ת הלכה יג טוש"ע
כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות
שלא יתגבר סוגרין וחותמין צרות
נכנס], כ) סנהדרין ע.,
א"ח סי' רלח סעיף א
מיתיבי ב) א שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר
כלומר שאינו מתפלל: אפיקי מים.
בעדו לשון מפיק כאפיק נחלים יעבורו
ל) בס"א: מדינן, מ) בס"א
וטוש"ע י"ד סימן רמו
עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו
ליתא, נ) [בראשית ח],
סעיף כג:
גילויי הים כדכתיב ויגלו מוסדות:
(איוב ו) ר' יוחנן אמר כל שאינו מפיק
כח ד טוש"ע א"ח סי'
ס) [כ"ז איתא בערוך ע' פק
מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא
מסר שינתיה לשמעיה. אמר לו
איתמר כלומר כל מי שאינו מכסה
ד], ע) [עי' ב"ק צב: תוס'
רלח סעיף ב:
כפיקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה
הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה
ומעביר אלא מגלהו ומפיק מגן ויוצא
ה [מיי' פ"ד מהל' תפילה
ד"ה משלש ובברכות מח.
וברש"י שם], פ) [ועי' תוס'
הלכה טו]:
הקיצני. ר' חנינא דאמר אעבורי בעי
מאי יכולני לפטור דקאמר נמי מדין תפלה
להלחם כנגדו ולכובשו וזו הגאוה
❖
כט ו [מיי' שם הל' ט]
שבת קכח. ד"ה ונתן],
לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל
היא עת שכרותו של אדם רבי חנינא
אמר רבי חנינא ל"ש אלא שלא הגיע
טוש"ע א"ח סי' צח
ב
❖
עד שיעור מאליו: בצר אל יורה.
סעיף ב:
סבר לכובשו בשינה כדי להעבירו
לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו
בדקתי אחר המקרא זה מ) ואינו בכל
ולהפיגו טפי עדיפא ור' יוחנן אמר
הגהות הב"ח
של לוט פטור מכולם: א"ר חנינא כל המפיק
הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא:
חיישינן שמא ישתקע בשינה וימנע
(א) גמרא לא נברא יין
תורה אור השלם
מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות בעדו
בעוה"ז אלא לנחם:
יומא דשותא. רוח דרומית מנשבת
מן התפלה אלא לגלותו כדי להתעסק
(ב) רש"י ד"ה יכולני וכו'
שנאמר 2 גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר
1. לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת
בו (ג) וחזקה: צלותא. דעת צלולה:
בדרך וכיוצא בה כדי להפיגו ואחר
לומר שהן (שיכורין) תז"מ
עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן:
מאי משמע דהאי אפיק לישנא דעבורי הוא
כיומא דאיסתנא. כשמנשבת רוח
כך יתפלל טפי עדיף:
ונ"ב ס"א שוגגין: (ג) ד"ה
ישעיהו נא כא
בצר אל יורה.
2. גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים
יומא דשותא וכו' בו
דכתיב אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים
צפונית יום אורה הוא ונוח לכל כדאמר
פירש בקונטרס
3
בחזקה: (ד) ד"ה ריח
סָגוּר חוֹתָם צָר:
ביבמות בפרק הערל (דף עב.) מפני
בדקתי אחר מקרא זה ואינו
יעבורו ר' יוחנן אמר כל שאינו מפיק אתמר
הניחוח ואמרן לעיל. נ"ב
איוב מא ז
מה לא מלו ישראל במדבר מפני שלא
בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא
3. אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל
היינו מה שפי' דריח השכר
מאי משמע דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא
❖
משכרתו:
נשבה בהן רוח צפונית אבל ביומא
הוא ומצינו בכמה מקומות שמביא
כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ:
דכתיב ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל
4
איוב ו טו
דשותא אמר התם לא מהלינן ביה ולא
הש"ס מקראות הכתובים בספר בן
4. וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם
מכדי קראי משמע בין למר ובין למר
מסוכרינן ביה: קריב כותחא. אפי'
סירא כדאשכחן בהחובל (ב"ק צב:)
וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל
גליון הש"ס
מאי בינייהו איכא בינייהו דרב ששת דרב
ג)
ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי:
מִגַּעֲרָתְךָ יְיָ מִנִּשְׁמַת רוּחַ
כל עוף למינהו ישכון ובן אדם לדומה
תוס' ד"ה בצר. ובנדיבים
תהלים יח טז
אַפֶּךָ:
ששת מסר שינתיה לשמעיה מר אית ליה
לא תנאי. לא הייתי שונה כמו
לו וכן סלסלה ותרוממך $ ובנדיבים
ע)
5. וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר
תושיבך. וכן כתובות דף
דרב ששת ומר לית ליה דרב ששת אמר רב
ששניתי: יומי דאריכי. ימים שהוא
תושיבך ואמרינן בירושלמי דברכות
קי ע"ב נדה דף טז ע"ב
הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה
❖
מדרש ב"ר פ"ח:
שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה
בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק
חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו
שהוא כתוב בספר בן סירא ורבינו
בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי
בתורה ובמצות: ונינום טובא. ונישן
שמואל פירש שהשיב רבינו קלונימוס
מיושבת עליו אל יתפלל משום שנא' בצר
לֹא מָצָאתִי שָׁם:
הרבה: יזיף ופרע. היה קובע לו
שכן דורש בירושלמי כל המיצר אל
עזרא ח טו
רבינו חננאל
אל יורה רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי
6. וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ
לשנות כך וכך פרקים ביום והיה
יורה דכתיב שמעי נא זאת ענייה
אמר בצר אל יורה כתיב מר עוקבא ביומא
מיום שחרב בית המקדש
הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ
רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה
ושכורת ולא מיין והכי איתא בירושל'
כתיב שמעי נא [זאת]
לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת
דשותא לא הוה נפיק לבי דינא אמר רב
ד)
טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות
ענייה ושכורה ולא מיין.
בריש פרק אין עומדין הבא מן הדרך
הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי
נחמן בר יצחק הלכתא בעיא צילותא כיומא
מכאן אמר [ראב"ע] יכול
יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע
עתו בלילה: אל יתפלל ג' ימים.
אסור להתפלל מזה הטעם דכתיב
אני לפטור את העולם
מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד
דאסתנא אמר אביי אי אמרה לי אם קריב
שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח
ה)
שמעי נא זאת וכו' וגם רבי זריקא
מיום שחרב בית המקדש
לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר
כותחא לא תנאי אמר רבא אי קרצתן כינה
מדין תפלה. דקיימא לן
עָשִׂיתִי: בראשית ח כא
הדרך: ונחנה שם ימים שלשה. והדר
ורבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר'
ו)
7. תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן
שכור אל יתפלל, והא
ואבינה מכלל דעד השתא לא הויא
יוסי הגלילי אומר המיצר אסור
לא תנאי מר בריה דרבינא עבדה ליה אמיה
דתניא שכור מקחו מקח
לְמָרֵי נָפֶשׁ: משלי לא ו
בינה: דאית ביה שיכרא. ריח השכר
להתפלל לא מסתברא אלא מן הדין
8. וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ
וממכרו ממכר עבר
ז' מני לז' יומי אמר רב יהודה לא איברי
ז)
עבירה שיש בה מיתה
משכרתו: דאית ביה הרסנא. משום
אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ
קרא שמעי נא זאת ועתה מדמה
ליליא אלא לשינתא א"ר שמעון בן לקיש
ממיתין אותו מלקות
וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי
ריחא: המתפתה ביין. שמפייסין
צרה לשכרות ובשכרות כתיב להבדיל
מלקין אותו, כללו של
מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
ג לא איברי סיהרא אלא לגירסא אמרי ליה
❖
אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו
ולהורות כדדריש בכריתות (דף יג:)
דבר, הריהו כפיקח לכל
שמות כג כה
לר' זירא מחדדן שמעתך אמר להו דיממי
דבריו, אלא שפטור מן
ביין: ריח הניחוח. ואמרן לעיל (ד)
ומהאי טעמא אל יתפלל דהוי שכור
התפלה. והני מילי שלא
נינהו אמרה ליה ח) ברתיה דרב חסדא לרב
דריחא דומיא דמשתייא הוא וכתיבנ)
מתוך שטרוד בצרתו ובכעסו ור"ת
הגיע לשכרותו של לוט,
מוסף רש"י
חסדא לא בעי מר מינם פורתא אמר לה
ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' דאירצי:
מפרש דמהאי קרא קדריש היערוך
אבל הגיע לשכרותו של
צילותא. דעת צלולה
לוט פטור מכלום. אמר
המתיישב ביינו. ששותה יין ואין דעתו
השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא
שועך לא בצר (איוב לו) כלומר בשעת
ומיושבת שאינו טרוד
רבי חנינא כל המפיק מגן
מטרפת: ניתן בשבעים אותיות. כך
צרה אל תערוך תפלתך כשיש טירוד
אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן
בכלום מחשבה (מגילה
בשעת גאוה, פי' כל
חשבונו בגימטריא: יצא סוד. וזה
כח:). ולשלם שכר
ובכמה מקומות רגיל הש"ס לקצר
המעביר מגן ומכסה יצרו
רב אחא בר יעקב יזיף ופרע אמר ר"א הבא
ד
ה
לרשעים. שמתעדנין בו
בשעת גאוה, כלומר בעת
הואיל ולא יצא סודו שקול הוא
המקרא כגון ונתן הכסף וקם לו פ)
מן הדרך אל יתפלל שלשה ימים שנאמר
בעולם הזה ומקבלין בו
שמתגבר עליו טומן אותו
כסנהדרין של ע': לשלם בו שכר
ומיהו קצת קשה בצר אל יורה דהוה
שכר מצוה שעושין בעולם
שלא יתגבר, סוגרין
ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה
ט)
❖
5
הזה (סנהדרין ע.).
לרשעים. ששותין ושמחין ומקבלין
וחותמין צרות בעדו.
ליה למימר אל יתפלל:
שם ימים שלשה ואבינה בעם וגו' אבוה
אלא
לשון מפיק כאפיק נחלים
עולמן בחייהם: לאובד. רשע: אינו
לשינתא. כמו לילי תקופת
יעבורו. ר' יוחנן אמר כל
תמוז: וקרי ליה בלשון
דשמואל כי אתי באורחא לא מצלי תלתא
בכלל הברכה. לא הגיע לסוף ברכה
שאינו מפיק איתמר,
רבינו חננאל (המשך)
כלומר כל מי שאינו
גמורה ואפילו הוא עשיר בדברים
יומי שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה
מים. פשטא דקרא מים ממש
ו
אילו היו הכינים נושכים
מעביר ומכסה, אלא
אחרים: שניקח בכסף מעשר. שמותר
דכתיב בסיפיה דקרא והסירותי מחלה
שיכרא רב פפא לא מצלי בביתא דאית
אותי לא הוינא יכול
מגליהו ומפיק מגן לנגדו
ללוקחו בכסף מע"ש בירושלים. הכל
מקרבך ע"י שיברך המים כדאשכחן
למיגרס, ולפיכך עשתה
להלחם כנגדו ולכבשו,
ביה הרסנא א"ר חנינא כל המתפתה ביינו
לו אמו למר בר רבנא
וזו הגאוה היא עת
ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח
גבי רפואות מי מרה כל המחלה אשר
יש בו מדעת קונו שנאמר וירח ה' את ריח
6
שבעה חלוקים להחליף
שיכרותו של אדם. רבי
בפרק בכל מערבין (לעיל דף כו:):
שמתי במצרים לא אשים עליך וכתיב
בכל יום חלוק מפני
חנינא סבר לכבשו בשינה
הניחוח וגו' אמר ר' חייא כל המתיישב ביינו
נמי (מלכים ב ב)
רפאתי למים האלה:
אם
הכינים. כל הגורס ביום
כדי להעבירו ולהפיגו
יש בו דעת ע' זקנים יין ניתן בע' אותיות
י)
שמעתתיה מיחדדן כר'
טפי עדיף. ור' יוחנן אמר
התם
זירא. ר' אחא הוה ישן
חיישינן שמא ישתקע
וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד כ) א"ר חנין לא נברא יין (א) אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנא'
ביום והיה ניעור בלילה
בשינה (זימנן) [וימנע]
תנו שכר לאובד וגו' א"ר חנין בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה שנא' וברך את
וגריס. א"ר אלעזר הבא
מן התפלה. אלא לגלותו
7
8
בדרך אל יתפלל שלשה
כדי להתעסק בדרך
לחמך ואת מימיך מה לחם שניקח בכסף מעשר אף מים שניקח בכסף מעשר ומאי ניהו יין וקא קרי ליה מים
ימים, שנאמר ואקבצם
וכיוצא בה כדי להפיגו,
אי
אל הנהר הבא אל אחוה
ואחר כך יתפלל טפי
ונחנה שם ימים שלשה וגו'. אבוה דשמואל כל כי הוה אתי מאורחא תלתא יומי לא הוה מתפלל. שמואל לא הוה
עדיף. ואמרינן מכדי קראי משמעי כר' חנינא וכר' יוחנן, במאי פליגי. בדרב ששת דהוה מסר שינתיה לשמעיה, ומזהירו
מצלי בביתא דאית בה שיכרא. א"ר חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח.
כדי להקיצו בשעת התפלה, ר' חנינא אית ליה דרב ששת. ר' יוחנן לית ליה דרב ששת, חייש דילמא משתקע בשינה.
אמר רב כל שדעתו מיושבת עליו ביינו יש בו מדעת שבעים זקנים, מאי טעמא יין עולה ע' וסוד עולה ע', נכנס יין
אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל שנאמר בצר אל יורה. ר' חנינא כל יומא דהוה רתח לא הוה מצלי
יצא סוד. לא נברא היין אלא לנחם בו אבלות, ולשלם שכר לרשעים. שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ופליגא
אמר בצר אל יורה כתיב. מר עוקבא ביומא דשותא, פי' יום עבים לא הוה נפיק לדינא. אמר צריכא הילכתא צילותא
דר' חנינא בר פפא, דאמר כל בית שאין יין נשפך בתוכו כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך,
כיומא איסתנא, פי' יום שמנשבת בו רוח צפונית. אמר אביי אי אמרה לי אם קריב בכותחא לא גרסי. פי' אילו היתה
מה
לחם הניקח
בכסף מעשר
אף
הני
מים
דניקחין
בכסף מעשר, ומאי
ניהו יין וקרי להן מים
מעסקת אותו לתשמיש הבית והיתה נטרדת דעתי, ולא הוינא יכיל למיגרס. ורבא אמר אי קרצתן כינה לא גרסי. כלומר