הדר פרק ששי עירובין
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא מה מערב אפי' בפחות כו'. דלקולא אקשינהו רבי יוחנן ולא
דחזו כולהו לאיערובי מאתמול לפיכך אין בטל העירוב שלהן כלל
לד א מיי' פ"ב מהל'
א) בס"א: האסורה, ב) [דף
סג:], ג) [לעיל דף סב:],
לחומרא דכל בעירובין להקל: ומה מערב אפי' שכירו ולקיטו. דנכרי
עירובין הלי"ב סמג
וגם אין שייך לומר כלל שבת הואיל והותרה הותרה ולא יתבטל עירוב
ד) [שייך לעיל], ה) צ"ל ואין
עשין דרבנן א טושו"ע
אם ישראל הוא כדאמר לעיל (דף סד.) נותן עירובו ודיו: אף שוכר
שלהן כשיבא הנכרי בשבת וזה אין נראה לפרש כלל דכאן לא עירבו
מערבין אין מבטלין כו',
או"ח סימן שפג [וסי' שפב
אפי' שכירו ולקיטו. דנכרי אם נכרי הוא משכיר רשות אדוניו לדיורי
ולפיכך לא סגי בשכירות לחוד בלא ביטול דהא על כרחך היו יכולין סעי' ה בהגה]:
ו) [עמוד ב], ז) [דף סט:],
❖
ח) [דף סב:], ט) [דף סד.],
ב [מיי' שם טוש"ע או"ח
החצר: אחד מערב ע"י כולן. כגון
לערב כאן כדפרישית לעיל דהלכה
סי' שפב סעי' ה]:
ב' חצירות ופתח ביניהן ובאו לערב
כר' יהודה דנכרי כי ליתיה לא אסר
יפה עשיתם ששכרתם תהו בה נהרדעי ומי
א
ג [מיי' שם טוש"ע שם
זו עם זו אחד מוליך עירובה של זו
וכיון שהיה מועיל (ג) באותו עירוב מנא
סעי' יא]:
א"ר יוחנן הכי והא"ר יוחנן שוכר כמערב
הגהות הב"ח
לה ד מיי' שם הלכה י
לתוך של זו והוי שליח לחביריו כדתני'
ליה שלא עירבו ועשו שכירות וביטול
דמי מאי לאו מה מערב מבעוד יום אף
(א) גמרא ב' חצירו' זו
סמג שם טור שו"ע
בהאי פירקא (דף עב:) חמשה שגבו את
דקשיא ליה לקמן דשמואל רביה דאמר
❖
לפנים מזו כזה:
או"ח סימן שפב סעיף ט:
שוכר מבעוד יום לא מה מערב ואפילו בפחות
עירובן כשהן מוליכין אותו למקום אחר
אוסרין ואין מערבין אין מבטלין ובסוף
משוה פרוטה אף שוכר בפחות משוה פרוטה
ב
אחד מוליך ע"י כולן: חמשה. ישראל
שמעתא דקאמר למ"ד שוכרין לא
ומה מערב אפילו שכירו ולקיטו אף שוכר
ששרויין עם הנכרי בחצר אחת אחד
תיבעי לך תרתי עבדינן שכירות וביטול רבינו חננאל
אפילו שכירו ולקיטו ומה מערב חמשה
מהן שוכר מן הנכרי בשביל כולן: תהי
דלמא הכא הוא דעירבו ולא עשו אלא
ג
יפה עשיתם ששכרתם.
איני והא"ר יוחנן שוכר
בה ר"א. בהא מילתא דאמרן לעיל [סה:]
ששרוין בחצר אחת אחד מערב ע"י כולן
שכירות לחוד על כן נראה כפירוש
(ב) שם שתי חצירות ופתח
כמערב דמי, מאי לאו
ששכרו מן הנכרי ואח"כ ביטלו. תהי
א' ביניהן כזה:
הקונטרס דאפילו עירבו בטל העירוב
שוכר נמי חמשה ששרוין בחצר אחת אחד
ד
מערב מבעוד יום אף
לשון מריח כמו בת תיהא דמס' ע"ז
לגמרי מיכן כיון שבא הנכרי ואם
שוכר מבעוד [יום].
שוכר ע"י כולן תהי בה רבי אלעזר אמר רבי
ודחינן לא שוכר כמערב,
(דף סו:) כלומר מעיין ומחשב לדעת
תאמר ולמה להו הכא תרתי שכירות
זירא מאי תהייא דר"א אמר רב ששת גברא
מה מערב אפי' בפחות
טעמו של דבר: כל מקום שאוסרין.
וביטול בביטול לחודיה סגי כיון
משוה פרוטה אף שוכר
רבה כרבי זירא לא ידע מאי תהייא דר"א קא
הגה"ה
זה על זה בלא עירוב ואם היו רוצין
דבטלי רשותייהו
אפילו בפחות משוה
קשיא ליה דשמואל רביה דאמר שמואל כל
(ד) *ה"ג כי לא
(ג) תוס' ד"ה דאתא וכו'
פרוטה, מה מערב אפילו
לערב יכולין לערב: מבטלין. אם
לגבי חד הוה ליה
שכירו ולקיטו אף שוכר
וכיון שהיה מועיל כאן
אמרי' שבת הואיל
מקום שאוסרין ומערבין מבטלין מערבין ואין
שכחו ולא עירבו מבטלין רשותן לאחד
יחיד במקום נכרי
עירוב מנא לי': (ד) בא"ד
כך. ומה מערב [ה'] שגיבו
והותרה הותרה
אוסרין אוסרין ואין מערבין אין מבטלין כל
מהן והוי כוליה חצר דידיה ותהא
את עירובן אחד מוליך
הגה"ה כי לא אמרינן כצ"ל
כדאמר לעיל גבי
ב)
אלא במקום שיכול
על ידי כולן, אף שוכר
ותיבת ה"ג נמחק:
מותרת לטלטל בכולה ובלבד שלא
עובדא דהמן בר
מקום שאוסרין ומערבין מבטלין כגון ב'
לעמוד ולהתקיים כל
(א)
(ה) בא"ד כגון עירב דרך
ה' ששרויין בחצר אחת,
יוציאו מן הבתים לחצר אלא מביתו של
השבת כגון עירב
רסתק דקיימא לן
[אחד] שוכר על ידי כולן.
חצירות זו לפנים מזו מערבין ואין אוסרין אין
הפתח. נ"ב ע"ל דף ע ע"ב:
דרך הפתח (ה) ונסתם
(ו) ד"ה יפה וכו' ולקמן
תהי בה ר' אלעזר. בהא
אותו יחיד בלבד: כל מקום לאתויי
כראב"י יחיד
מבטליןכגון ב'חצירותופתחא'ביניהןאוסרין
(ב)
דר' יוחנן שעשה השוכר
בסוף שמעתא. נ"ב דס"ז
או ניטלה קורתו או
שתי חצירות זו לפנים מזו. דהיכא דלא
במקום נכרי שרי
ע"א: (ז) ד"ה מערב וכו'
כמבטל רשות, ואמר
ואין מערבין אין מבטלין לאתויי מאי לאו
לחיו ומכאן יש להוכיח
עירבה פנימית לעצמה אסרה אחיצונה
ואע"ג דמסיק
מה מבטל רשות אפי'
וי"ל דהתם מיירי ששניהם
היכא שא' מבני חצר
לאתויי נכרי ואי דאתא מאתמול לוגר מאתמול
בשבת, כדתנן בית הילל
שותפים:
אפי' לרבנן דפליגי עליה דר"ע מודו
רבא דלא מהני
אחת היה גוסס
אומרים אפי' משתחשך
אלא
דרגל האוסרת במקומה אוסרת שלא
ביטול לעשותו
א)
בשעת העירוב וערבו
אף שוכר גוי משתחשך,
במקומה כגון בחיצונה משום דריסת הרגל שיש לה עליה ואם רצתה
עמו שבטל העירוב
יחיד במקום נכרי משום דא"כ בטלת תורת עירוב
אי הכי קשיא דשמואל,
דאמר כל מקום שאוסרין
הואיל ורוב גוססים
לערב עמה מערבין ואם שכחו ולא עירבו מבטלין בני פנימית
מאותו מבוי ה"מ בנכרי שאינו רוצה להשכיר דלא
ומערבין מבטלין, כגון
למיתה אינו ראוי
רשותן לבני חיצונה אותו דריסת הרגל שיש לה עליה: שתי חצירות.
אפשר להו לערב אבל הכא שהוא מתרצה להשכיר
שתי חצירות זו לפנים
להתקיים כל השבת
פתוחות למבוי או לרשות הרבים ופתח ביניהן מערבין אם רוצין
ובשבת אחרת יוכלו לערב להתיר לכולן אלא היום
מזו אוסרין בני הפנימיות
ע"כ לשון הג"ה
על החיצונה ויש לערב
ואם לא עירבו זו עם זו זו מותרת לעצמה וזו מותרת לעצמה:
שבא הנכרי בשבת לא אפשר מועיל ביטול לעשות
בשם רבי מאיר
זו עם זו ומותרין, לפיכך
אין מבטלין. אם הוצרכו לטלטל מזו לזו אין מבטלין רשות של זו לזו דלא
יחיד במקום נכרי דאין שייך כאן לומר בטלת מרוטנבורק ז"ל.
כיון שהעירוב מתירן
תקון רבנן ביטול רשות אלא היכא דאסרי עלייהו: לאו לאתויי נכרי.
אם שכח אחד מהן
תורת עירוב וי"ל כיון שאם לא היה מתרצה להשכיר לא היה מועיל
ולא עירב יכול לבטל
שדר עם שני ישראלים בחצר שאוסרין אותן שני ישראלים זה על זה ואין
ביטול משום דא"כ ביטלת תורת עירוב אין לחלק בין מתרצה לשאינו
רשותו מזו לזו. אבל
יכולין לערב בשביל הנכרי וקאמרינן דאין מבטלין: ואי אתא. נכרי
מתרצה דאטו אמירת הנכרי תגרום הביטול שיועיל כשיאמר
במקום (שאין מערבין)
[שמערבין] ואין אוסרין,
מאתמול אמאי קרי להו אוסרין ואין מערבין הא מצו לעירובי ולמיגר:
אתרצה לכם להשכיר או לא יועיל כשיאמר לא אתרצה לכם ועוד
כגון שתי חצירות ופתח
י"ל דהני אמוראי סבירא להו כר"מ דאמר אסור יחיד במקום
אלא
ביניהן, כדתנן בכותל אחד
יעקב אבל אורויי לא מורינן אבל אנן סבירא לן ודאי כרבי אליעזר
נכרי ור' יוחנן דבסמוך נמי לטעמיה דאמר ג) נהגו העם כר"א בן
שבין שתי חצירות, נפרץ
הכותל עד י' אמות
בן יעקב דהא אביי ורבא קיימי כוותיה בעובדא דהמן בר רסתק:
מותר מפני שהוא כפתח,
איקלעו
לההוא פונדק כו'. פירש בקונטרס היו שם הרבה בתים של ישראלים שהיו אוסרים זה על זה ויש פירושים שמוגה
ד)
ואין סותמין אותו מערבין
בהם פונדק יש בו חדרים הרבה פתוחין לחצר והאכסנאים נכנסין בהן ואוסרין זה על זה וגם זה אמת דכי האי גוונא נמי אסרי
שנים, כל חצר בפני
כמו חבורה ששבתה בטרקלין: יפה עשיתם ששכרתם. רבינו חננאל פסק כר' יוחנן אע"ג דשמואל פליג עליה בסמוך דקסבר דכל מקום
עצמה, ואינה אוסרת זו
על זו, ואם רצו ופתחוהו
שאוסרין ה) אין מערבין ואין מבטלין דבכל דוכתא קיימא לן כר' יוחנן לגבי שמואל וכדברי המיקל בעירוב ואומר ר"י דלקמן בפירקין (דף ע:)
מערבין אחד, כגון אילו
דייק ברייתא כשמואל דתניא כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כולה כגון שני בתים בשני צידי רשות הרבים והקיפום נכרים מחיצה
אין מבטלין מזו לזו. וכן
חצר שאוסרין הדרין בה
בשבת זה הכלל לאתויי מת נכרי בשבת דאין מבטלין ולקמן (ד) בסוף שמעתא אמרינן דמת נכרי בשבת אליבא דמ"ד שוכרין לא תיבעי לך
ואין מערבין בה, פי' אין
השתא תרתי עבדינן חדא מיבעיא ש"מ לא מיתוקמא ההיא ברייתא כר' יוחנן דאמר שוכרין ודוחק לומר דלאתויי מת נכרי בשבת איירי
בה היתר בעירוב כגון
דלא ביטלו דלא משתרו כשמת הנכרי אע"פ שעירבו מע"ש אבל ביטול מהני שהרי הקיפום נכרים מחיצה איירי אפי' ע"י ביטול כדאמרינן
דדאיר בה גוי, ואמר
שמואל כל מקום שאוסרין
בסוף שמעתא דאין מבטלין ודומיא דהכי קאמר לאתויי מת נכרי בשבת דאין מבטלין ואפי' את"ל שר' יוחנן היה מעמיד זה הכלל
ואין מערבין, כענין
דברייתא לאתויי מילתא אחריתי מ"מ מדנקט סתמא דהש"ס הכי שמע מינה דהכי הלכתא: יפה עשיתם ששכרתם.
לא דמי למקח
שאמרנו אין מבטלין.
וממכר ליאסר בשבת דלא הוי אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר טלטול: מערב אפי' שכירו ולקיטו. פירוש כדאמר
חצר שאוסרין (בה) ואין
מערבין בה היכי דמי,
שמואל לעיל אפי' שכירו ולקיטו של נכרי נותן עירובו ודיו ואם תאמר דהכא אליבא דר' יוחנן קיימא ובירושלמי משמע דלית ליה לרבי
לאו דדאיר בה גוי, ואי
יוחנן האי סברא דקאמר ר' יוחנן התם ישראל ונכרי שהיו דרים בבית אחד צריך ישראל לבטל והנכרי להשכיר ויש לומר (ה) דהתם ששניהם
הוה גוי מאתמול הוה
למיגר מיניה מבעוד יום.
שותפים בבית ישראל ונכרי דלא הוי כשכירו ולקיטו דהכא ועוד יש לחלק דאם ייחד הנכרי לישראל שהוא שכירו ולקיטו חדר אחד
שלא יוכל הנכרי להשתמש בו דהוי השתא הנכרי מסולק מישראל ואין יכול לסלק הישראל בכה"ג לא אמרינן נותן עירובו ודיו ובכי האי
גוונא איכא לאוקמי ההיא דירושלמי: כל מקום שאוסרין ומערבין מבטלין. האי כללא לאו דוקא בכל מקום דהרי חורבה שאמר שמואל
בסמוך אין ביטול רשות בחורבה ואפי' בחצר מסיק רבא לקמן ו) אליבא דשמואל דאפי' ב' חצירות זו לפנים מזו פעמים מבטלין ופעמים אין
מבטלין ומה שמפרש כאן כגון שתי חצירות זו לפנים מזו היינו לאביי ורבא לאותו ענין שמפרש לקמן והוה מצי למימר כגון אנשי חצר ששכח
אחד מהם ולא עירב אבל הא מתניתין היא לקמן ז) ולא אצטריך ליה לאשמעינן האי:
ואי
דאתא מאתמול לוגר מאתמול. דאם אין הנכרי רוצה להשכיר מה יכול ביטול להועיל אע"ג דשמואל אית ליה לעיל ח) הלכה כראב"י
דשרי יחיד במקום נכרי הא אמרינן לעיל ט) דאין הביטול עושהו יחיד במקום נכרי משום דא"כ בטלת תורת עירוב מאותו מבוי
ואפילו מתרצה היום להשכיר או שמת ועל זה קאמרינן דאין מבטלין משום דמאתמול לא היו יכולים לערב לפי שלא נתרצה להם מאתמול
להשכיר אכתי מערבין קרינא ביה דכיון דאם היה אתמול
מתרצה
היו יכולין לערב וכששכרו היום ממנו או שמת
יכולין לבטל שפיר:
אלא