ח:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מבוי
אבל זה כנגד זה. לא הויא לה חצר רשות היחיד לשבת. השתא
העשוי כנדל. פי' רבינו תם שמבואות
מח א מיי' פי"ז מהל'
א) [לעיל ו:], ב) [לעיל
ה. וש"נ], ג) [שם], ד) גם
אשמעינן דכנגדו ואפילו הכי מותרת: ולרבה דאמר. לעיל [ע"א] אבל זה
שבת הלכה יט סמג
קטנים פתוחים למבוי גדול משני
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
לרב חסדא פריך [ת"י],
כנגד זה הוי מבוי מפולש ואסור (אפילו חצר)ה) הא דרב במאי מוקים לה
צדדין ואינן זה כנגד זה דאם כן הוו מפולשין
ה) רש"ל מ"ז ועי'
סי' שסד ס"ה:
בזה שלא כנגד זה ועל כרחיך כנגדו דקאמר רב לאו דווקא דהא
וכענין זה הם כרגלי הנדל שיש לו ב' שורות
מט ב מיי' שם הלכה כ
במהרש"א, ו) בס"א:
משתמעא, ז) [ויקרא יא],
טוש"ע א"ח סי' שסג
אוקימנא [ז:] טעמיה דרב בשלא עירבו
של רגלים מימין
ח) [לעיל ו.], ט) [דף ז.],
סעיף ל:
אבל עירבו אפילו מבוי מותר: תרתי
ומשמאל והם זה
אבל זה כנגד זה אימא לא ולרבה דאמר זה
נ ג מיי' שם הלכה יא סמג
י) איפכא מסתברא דטוב
למה לי. הא תנא לה חצר שהרבים
שלא כנגד זה:
עשין דרבנן א טוש"ע
לעשות צ"ה בפילושו לרה"ר
כנגד זה אסור הא דרב במאי מוקי לה בזה
והא ההוא
א"ח סי' שסה סעיף ד:
ובעקמימותו לחי וא"ש
נכנסין לה בזו כו' ומילתיה דרב
שלא כנגד זה תרתי למה לי אי מהתם הוה
נא ד מיי' שם הלכה כג
לשמואל לפירוש שני של
מבוי
למשתרייה חצר מינה מסתמאו) ואפילו
טוש"ע א"ח סי' שסג
רש"י א"נ יותר בקל הוא
אמינא הני מילי לזרוק אבל לטלטל אימא
❖
זה כנגד זה וכל שכן בזה שלא כנגד זה
עקום דהוה
בנהרדע' ורמו עליה
סעיף יד:
לעשות צ"ה בעקמימותו
לא קמ"ל איתמר מבוי העשוי כנדל אמר
ולחי אחד מכל צד מלעשות
ואיסור מבוי מאידך מתניתין דחצר
חומריה דרב. ממאי דחשו נמי
פעמיים צ"ה ולחי באמצע
אביי עושה צורת הפתח לגדול והנך כולהו
קטנה שמעינן: אי מהתם. מחצר
לדשמואל לא פריך ויצטרך דלתות (ג) דהא
❖
[הר"ח בן הרי"ק],
לעזי רש"י
מישתרו בלחי וקורה א"ל רבא כמאן כשמואל
שהרבים נכנסין לה כו' דקתני רשות
דחשו משום דנהרדעא אתריה דשמואל
קביליי"ש [קיבילי"ש].
היחיד לשבת: הוה אמינא. האי
דאמר תורתו כסתום למה ליה צורת הפתח
הוה אבל מדחשו לדרב באתריה
❖
דשמואל פריך שפיר: מניח את
יתדות, ווים, זיזים.
הגהות הב"ח
דקרי ליה רה"י: לזרוק. כלומר
ועוד הא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא
א)
(א) גמ' משמי' דרב כהנא
הקורה באלכסון. פ"ה משתמש כאן
מדאורייתא רה"י הוא והזורק מרה"ר
וחשו לה לדרב אלא אמר רבא עושה צורת
א
בר מלכיו (משמיה דרב
לתוכו חייב: אבל לטלטל. בתוכו:
בארוכה וכאן בקצרה והדין עמו שפי'
מוסף רש"י
הפתח לכולהו להאי גיסא ואידך גיסא מישתרו
כהנא רביה דרב וכו' רביה
אימא לא. משתריא ומדרבנן דליגזור
כן דאי לא תימא הכי אמאי מניח את
מבוי עקום. שני פתחיו
דרב) תא"מ ונ"ב ס"א
בלחי וקורה אמר רב כהנא בר תחליפא
משמיה דרב כהנא רבה
רבנן עליה: קמ"ל. רב מותרת:
מפולשין לרשות הרבים
הקורה באלכסון הא בעינן קורה לכל
משמיה דרב כהנא בר מניומי משמיה דרב
אחת (לעיל ו:). קורה
ואמרי לה רב כהנא בר
נדל. שרץ שיש לו רגלים הרבה
הפחות דבוקה במבוי כדאמר בסמוך
טעמא מאי משום
מלכיו היינו רב כהנא
כהנא בר מלכיו (א) משמיה דרב כהנא רביהדרב
$ כדתניא בתורת כהנים (שמיני פרשה ט)
גבי ב' יתידות בשני כותלים כו' לדברי
רבה: (ב) רש"י ד"ה
היכר. קורה שתיקנו
ועוד הא ההוא מבוי עקום
חכמים למבוי משום היכר
ואמרי לה רב כהנא בר מלכיו היינו רב כהנא
מרבה רגלים זה נדל. מבוי העשוי
המתיר אסור ואף על פי שכאן מונח
ז)
דהוה: (ג) תוס' ד"ה והא
בעלמא הוא, דלא ליתו
כנדל שפתוחין לו מבואות הרבה
ראשו האחד על גבי המבוי אין סברא
רביה דרב מבוי שצידו אחד ארוך וצידו אחד
למישרי רה"ר (לעיל ה.)
ההוא וכו' דהא דחשו
וראשיהן פתוחין לרשות הרבים וראשו
לחלק וא"ת והיכי שרי להשתמש נגד
לדשמואל משום: (ד) ד"ה
דליחזו אינשי ולידעו
קצר פחות מארבע אמות מניח את הקורה
דתקנתא עבוד ולא ליתי
הכל וכו' קורה משום היכר
פתוח לרשות הרבים אחר: עושה
הארוך הא אין כאן אלא ב' מחיצות
באלכסון ארבע אמות אינו מניח את הקורה
לאיחלופי ברה"ר (לעיל ג.).
ולחי משום מחיצה ומשום
צורת פתח לגדול. באחד משני ראשיו
וי"ל דאית ליה קורה משום מחיצה
קורה משום מאי
הכי בין לחיים אסור
אלא כנגד הקצר רבא אמר ב אחד זה
❖
והאחרים קטנים משתרו בלחי וקורה דאינו יכול:
ומאן דאית ליה $ משום מחיצה הוי
משום מחיצה. קורה
ואחד זה אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר
המתרת במבוי טעמא
בראשיהן על פני רשות הרבים: כמאן
אפילו דאורייתא כדמוכח בפירקין אי
משום מחיצה, דאמרינן
ואימא טעמא דידי ואימא טעמא דידהו
כשמואל דאמר. מבוי עקום תורתו
נמי כיון דצידו האחד ארוך מסתמא
חודה החיצון יורד וסותם
גליון הש"ס
❖
אימא טעמא דידי קורה טעמא מאי משום
כסתום דהא כל מבואות קטנים הללו
$ לא בקעי בה רבים ולא גזרו ביה
ב)
.
ח)
(לעיל ה.)
ברש"י ד"ה נדל. כדתניא
מבואות עקומות הן נכנס בדרך זה
היכר ובאלכסון לא הוי היכר ואימא טעמא
רבנן הואיל ובטל לגבי מבוי אע"ג
בתורת כהנים. והוא
הכל
ויוצא בדרך זה וקאמרת לא בעי תיקון
מודים
דאית ביה ד' על ד':
דידהו קורה משום מאי משום מחיצה
בחולין דף סז ע"ב:
ג)
רבינו חננאל
תוס' ד"ה מניח את
לעקמומיתו כשמואל: ה"ג למה לי
בבין לחיים דאסור. טעמא משום
ובאלכסון נמי הוי מחיצה אמר רב כהנא
הקורה. משום מחיצה הוי
איתמר מבוי העשוי כנדל.
צורת פתח. אמאי אצרכת צורת פתח
דלחי הוי אפילו משהו ואתי לאפוקי
הואיל ושמעתתא דכהני היא אימא בה מילתא
אפי' דאורייתא. עי' לקמן
פי' מבוי ארוך שמשני
לגדול הא איהו נמי אין פילושיו
אבל בקורה דרחבה טפח ליכא למיחש
דף פו ע"א תד"ה קורה:
צדדין יש לו מבואות
הא דאמרת מניח הקורה באלכסון לא אמרן
בא"ד לא בקעי. עי' בר"ן
מכוונין: ועוד הא ההוא מבוי דהוה.
קטנים פתוחין מיכן ומיכן
אבל אין לפרש דטעמא דרב חסדא
(ב)
אלא שאין באלכסונו יותר מעשר אבל יש
פ"ק דסוכה דף רלא ע"א
כמו רגלי השרץ הנקרא
באתריה דשמואל בנהרדעא וחשו ליה
משום דסבר קורה משום היכר ולחי
❖
ד"ה גרסינן:
נדל, ויש לו רגלים הרבה
באלכסונו יותר מעשר דברי הכל אינו מניח
לדרב כדאמר לעילט) רמו עליה חומריה
משום מחיצה ומשום היכר (ד) ובין לחיים
משוכות מהנה ומהנה.
אלא כנגד הקצר איבעיא להו מהו להשתמש
כדתניא עד כל מרבה
דרב וחומריה דשמואל: עושה צורת
אסור ואינו יכול להשתמש אלא מן
רגלים זה נדל. אסקה רבא
פתח לכולהו. הקטנים: מהך גיסא.
רבינו חננאל (המשך)
המחיצה שלפנים דהא אביי אית ליה
תחת הקורה רב ורבי חייא ור' יוחנן אמרו
דהילכתא כוותיה, עושה
בעקמומיתן לצד מבוי גדול:
ואידך
לעיל (ד' ה.) גבי היה גבוה מכ' ובא
משום הכר הן. ואע"ג
צורת הפתח לכולהו מחד
מותר להשתמש תחת הקורה שמואל ורבי
ג
דאמר ליה רב הונא בריה
גיסא לכל חד וחד
גיסא. י)לרשות הרבים מישתרי בלחי
למעטו לחד לישנא קורה משום מחיצה
שמעון בר רבי ור"ש בן לקיש אמרו אסור
דרב יהושע לרבא ואת לא
ואידך גיסא מישתרי בלחי
או קורה: צידו אחד ארוך. ונמשך
וכ"ש לחי וקא אמר בסמוך מסתברא
תסברא דבין לחיים אסור,
וקורה. והא דרבא שייכא
להשתמש תחת הקורה לימא בהא קמיפלגי
כותלו לרשות הרבים יותר מכותל
מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה אבל
והאמר משמיה דר' יוחנן
כרב דסבר מבוי עקום
דמר סבר קורה משום היכר ומר סבר קורה
מבוי שרצפו בלחיים.
תורתו כמפולש וקאמר רב
השני כזה: אם פחות מארבע אמות.
בין לחיים אסור ורבא נמי אית ליה
ס"א נפרץ בלחיים,
במבוי המפולש לרה"ר
משום מחיצה לא דכולי עלמא קורה משום
עודף זה על חבירו מניח
בפירקין דתרוייהו משום היכירא
פחות פחות מד' טפחים
הלכה כת"ק דאמר עושה
היכר והכא בהא קמיפלגי דמר סבר היכירא
קורה באלכסון וישתמש
ובסמוך מודה רבא דאסור להשתמש
אליבא דרשב"ג דאמר
צורת הפתח מיכן ולחי
אמרינן לבוד, בד' טפחים
או קורה מיכן. הא דאמר
כאן בארוכה וכאן בקצרה:
מלגיו ומר סבר היכירא מלבר ואיבעית אימא
בין לחיים היכא דרחב ארבעה:
משתמש עם חודו הפנימי
רב כהנא רביה דרב
ארבע אמות אינו מניח
שאין
דכולי עלמא משום מחיצה והכא בהא
של פנימי. לרבנן דאמרי
מבוי שצידו אחד ארוך
קורה. על ראש כותל הארוך אלא
לא אמרינן לבוד בכי האי
וצידו אחד קצר, פחות
קמיפלגי דמר סבר חודו הפנימי יורד וסותם ומר סבר חודו החיצון יורד וסותם
גוונא משתמש עם חודו
מד' אמות מניח קורה
כונס לפנים מראשו
אמר רב חסדא הכל מודים בבין לחיים שאסור בעא מיניה רמי בר חמא מרב
הפנימי של חיצון, ודכולי
באלכסון. פי' אם עודף
כנגד ראש כותל הקצר
עלמא בין לחיים אסור.
הצד הארוך על הצד
חסדא נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן מהו א"ל
ומניחה: ובאלכסון
ופרקינן דפתוח לכרמלית.
הקצר ד' אמות כאילו
לדברי המתיר אסור לדברי האוסר מותר רבא אמר לדברי האוסר נמי אסור
ואקשינן אבל לרה"ר
מבוי בפני עצמו הוא
לא הוי היכרא.
מאי שרי יציבא בארעא
וצריך מחיצות כנגדו.
בעינן קורה ע"ג מבוי וליכא איתיביה רב אדא בר מתנה לרבא היתה קורתו
שהרואה בני מבוי
ד
ד)
וכו'. כלומר ברה"ר מותר
פחות מד' אמות חשוב
משוכה
בכרמלית אסור. ופרקינן
כמו פירצת מבוי ומחיצות
נמשכין ומשתמשין ברה"ר חוץ מכנגד
(היאך) [אƒ ין] מצא מין
של מבוי פותרות אותו.
כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברשות הרבים לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי: שאין באלכסונו יותר מעשר. שהמבוי קצר
את מינו ונעור. בעא
ואסיקנא בשיש באלכסונו
לרחבו הרבה ואין ברוחבו ובארבע אמות הנמשכין להצטרף יותר מעשר: אבל יש באלכסונו יותר מעשר. נמצא פתחו רחב מעשר שהרי כל
מיניה רמי מרב חסדא
יותר מעשר אמות דברי
נעץ שתי יתידות בין שני
הכל אינו מניח את הקורה
תחת הקורה הוי פתח: מהו להשתמש תחת הקורה. אכל מבואות קאי: קורה משום מחיצה. וחודו הפנימי יורד וסותם הלכך אסור דמן המחיצה
כותלי מבוי מבחוץ והניח
אלא כנגד הקצר, וכן
ולפנים בעי אשתמושי: מר סבר היכירא. להנך מגוואי בעינן וצד הפנימי הוי להו היכר ואסור להשתמש מן ההיכר ולחוץ: מלבר. לבני רשות
קורה על גבן, שנמצאת
אם בא לעשות לחי
הרבים דהיינו צד החיצון: מר סבר חודו הפנימי יורד וסותם. נמצא תחת הקורה מן המחיצה ולחוץ ואסור: הכל מודים. במבוי שאין בו קורה
הקורה ע"ג היתידות
אינו עושה אותו אלא
מחוץ לכותלי המבוי, מהו
כנגד הקצר. הא דאיבעיא
והכשירו בלחי שאסור להשתמש בין לחיים כלומר כנגד הלחי והאי דנקט בין לחיים אמבואות טובא קאי: נעץ שתי יתידות. קביליי"ש נעוצות
זה להשתמש במבוי כו'.
לן מהו להשתמש תחת
בכותל בעוביו שלצד רשות הרבים ונמצאת קורה שעליהן בולטת ונמשכת לחוץ יותר מן הכתלים וחודה הפנימי דבוק וסמוך לכותל כזה:
א"ל (ו)לדברי רב ור'
הקורה. רב ור' חייא ור'
לדברי האוסר. להשתמש תחת הקורה בכל מבואות דטעמא משום חודו הפנימי יורד וסותם: מתיר. כאן להשתמש במבוי
חייא ור' יוחנן דשרו
יוחנן אמרי מותר. וקיימא
להשתמש תחת הקורה,
[לן] כוותייהו. וסוגיא א)
הזה אגב הך קורה שאינה על גבי מבוי דכיון דחודו הפנימי סותם נמצאת סתימת הקורה דבוקה לכתלים וסתימה מעלייתא
דסברי חודה של קורה
דק'[א] סברי קורה משום
היא: לדברי המתיר. להשתמש תחת הקורה אלמא חיצון יורד וסותם אוסר כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת דאין
החיצונה מתרת, הכא
היכר הני סבירא להו
הסתימה מחוברת לכתלים ויש אויר ביניהם והכא לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן ע"י לבוד:
אסרי. דהא חודה החיצונה
היא, והיכירה מלבר.
חוץ למבוי הוא, ואין
וא"ת משום מחיצה הני
משוכה
זו המחיצת מבוי לפיכך
סברי חודה החיצון סותם
המבוי אסור. ולדברי הני
ולפיכך מותר ל[ה]שתמש
דאסרי, דסברי חודה הפנימי[ת] מתרת, הכא שרי דהא חודה הפנימית סותמת מתחילת המבוי. הנה רב חסדא אוקמ'
תחת הקורה. וכן בין לחיים נמי מותר להשתמש כר' יוחנן דאמר (ו)[ל]תנא דר' זכאי דהוה תני תחת הקורה
בפלוגתא. רבא אמר לדברי הכל מבוי אסור בעינא קורה ע"ג מבוי וליכא. ומותיב עליה רב אדא מיהא דתניא היתה קורתו
ובין לחיים ככרמלית פוק תני לברא. כלומר זו
אינה משנה. [משום] הכר כלומר בין הקורה ובין הלחיים
א) נראה דצ"ל וסוגיא דגמ' הכי דאם קורה משום היכר הוא הני סבירא להו דהכירא מלבר וא"ת משום מחיצה כו'.