סז:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וישראל
אפי' פתוח לקרפף. ניחא ליה ביה טפי דאיכא אוירא טפי ממבוי
בית סאתים אינו אוסר כו'. אומר ר"י דאם הוקף
מא א מיי' פ"ה מהל'
א) שבת דף ז., ב) [שבת קנ.
❖
ואינו אוסר על בני מבוי: נכרי בית סאתים אוסר. אם היה לו
עירובין הלכה יז
ושם נסמן],
לדירה אפי' בית סאתים אוסר דכיון שהוקף לדירה הוה
טוש"ע א"ח סימן שפט:
פתח לקרפף בית סאתים ופתח למבוי עדיין אוסר על בני מבוי
כביתו ואינו עומד (א) במקום אויר של מבוי ואוסר עדיין פתח הפתוח
ב [מיי' שם הל' י]:
דאוירא דקרפף לא נפיש אבל אם יותר מבית סאתים נפיש אוירא
למבוי ובקונט' לא פירש כן דאדרבה פירש יותר מבית סאתים דוקא
מב ג מיי' פט"ז מהל'
הגהות הב"ח
שבת הלכה א טוש"ע
ובההיא ניחא ליה ואינו אוסר:
כשלא הוקף לדירה אבל הוקף לדירה
אינו אוסר: ומאי טעמא דלמא
(א) תוס' ד"ה וישראל וכו'.
או"ח סי' שמו סעיף ג:
ישראל. שיש לו פתח לקרפף ופתח
אפי' פתוח לקרפף רבה ורב יוסף דאמרי
מג ד ה מיי' שם הל' ב:
במקום אויר (של מבוי).
למבוי ושכח ולא עירב במבוי אם
אמרי רה"י גמורה היא. מכאן התיר
מד ו מיי' פ"א מהל'
תא"מ ונ"ב באשר"י אין זה:
תרוייהו א נכרי בית סאתים אוסר יותר מבית
(ב) ד"ה נסמוך וכו' משנה
עירובין הלכה יט
קרפף בית סאתים הוא שראוי
ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים
סאתים אינו אוסר וישראל בית סאתים אינו
ב
דלקמן. נ"ב דף עג ע"ב:
ופ"ה שם הלכה יג סמג
להשתמש בו אינו אוסר על בני
שלא הוקפה לדירה לטלטל מתוכה
(ג) בא"ד דפסיק רב לקמן.
עשין דרבנן א טוש"ע או"ח
אוסר יותר מבית סאתים אוסר בעא מיניה
מבוי ואע"ג דלגבי נכרי חשיב זוטרא
לחוץ הואיל ולא היתה רה"ר גמורה
נ"ב ריש דף עב ע"א:
סי' שפז:
רבא בר חקלאי מרב הונא פתוח לקרפף
מה ז מיי' פ"ו מהלכות
(ד) בא"ד סבר כמאן דאמר.
לגבי ישראל נפיש דהא בשבת ליכא
כגון סרטיא ופלטיא עוברת לפניה
❖
שבת הלכה י ופ"ב
נ"ב סוף דף עא ע"ב:
מהו א"ל הרי אמרו בית סאתים אוסר יותר
הוצאת משואות יתירין וסגי בהכי
והתיר להטמין המפתח בתוך הגינה
מה' מילה הלכה ט סמג
מבית סאתים אינו אוסר אמר עולא אמר
ונפיש אוירא ממבוי אבל יותר מבית
אע"פ שעומד בחוץ ונותן בתוך הגינה
א)
לאוין סה ועשין כח טוש"ע
או"ח סי' שכח סעיף יז
סאתים דכרמלית הוא כגון שלא גליון הש"ס
רבי יוחנן קרפף יותר מבית סאתים שלא
או ליטול מתוכה לחוץ ואין לחלק בין
ג
וסי' שלא סעי' ו טוש"ע
הוקף לדירה כיון דאסיר ליה
סלע דהתם משום דלא שכיח שהרי
❖
הוקף לדירה ואפילו כור ואפילו כוריים הזורק
גמ' נימרו ליה לנכרי. עי'
יו"ד סי' רסו סעיף ה:
לאישתמושי לא ניחא ליה ביה ואוסר
לעיל דף סד ע"א תוס'
כל עיקר גזירה זו שלא יבא לטלטל
לתוכו חייב מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת
❖
ד"ה א"כ:
על בני מבוי: פתוח לקרפף מהו.
בכולו והאי טעמא שייך נמי הכא
דיורין מתיב רב הונא בר חיננא ד סלע שבים
רבינו חננאל
אנכרי קאי ואמילתיה דרב יהודה:
ועוד יש לדקדק מהא דתניא בפ"ק
גבוה עשרה ורוחב ארבעה אין מטלטלין לא
הזורק לתוכו. מרה"ר: חייב. חטאת. מוסף רש"י
דשבת (דף ו.) ארבע רשויות לשבת
ולא תימא לבקעה ממש,
מן תוכו לים ולא מן הים לתוכו פחות
אלא אפילו לקרפיף אם
ואע"ג דלענין איסור טלטול שויוה
ואם היה אסור לטלטל משאר כרמלית
מחיצה היא. לקרות
פתח וסילק רשותו מכל
מכאן מטלטלין עד כמה עד בית סאתים
רבנן כרמלית שאסרו לטלטל בתוכו
לקרפף יותר מבית סאתים משכחת
רשות היחיד (שבת ז.).
המבוי. רבה ורב יוסף
להו חמשה: והא לא ערבינן כו'.
ואמירה לנכרי שבות.
אהייא אילימא אסיפא בית סאתים טפי לא
אלא בד' מדאורייתא רה"י גמורה
דאמרי תרוייהו גוי בית
❖
מדרבנן (ב"מ צ.).
סאתים אוסר יתר מבית
היא דמחיצה היא אלא שמחוסרת
קודס מילה היה כדפירש בקונט' וכן
והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל אלא
סאתים אינו אוסר. פי'
דיורין ומש"ה אסרי רבנן לטלטולי:
משמע מדמדמה הך אמירה להזאה
פתח ארבעה על ארבעה
לאו ארישא והכי קאמר סלע שבים גבוה
פתוח לקרפיף אם יש בו
ים כרמלית הוא: אין מטלטלין לא
שהיא משום מצוה לעשות פתח אבל
רבינו חננאל (המשך)
עשרה ורוחב ד' אין מטלטלין לא מתוכו לים
בית סאתים עדיין אוסר
מתוכו לים. אפי' בד' אמות משום
לאחר מילה ומשום סכנה על זה לא
[על] בני המבוי, שלא
מטלטלין לא מתוכו לים
ולא מן הים לתוכו ועד כמה עד בית סאתים
דכל גבוה עשרה ורוחב ד' הוי רה"י:
היה אומר והא לא ערבינן דבפקוח
ולא מן הים לתוכו, ועד
סילק רשותו. [יותר מב'
הא יתר מבית סאתים מטלטלין אלמא
כמה עד בית סאתים.
סאתים אינו] (ואינו)
פחות מכאן. שאינו גבוה עשרה
נפש הזריז הרי זה משובח כדאמרינן
אוסר. וכן סוגיא
כלומר שהוא כרשות
כרמלית היא תיובתא דר' יוחנן אמר רבא
כרמלית היא כים ומטלטלין מזה לזה
דשמעתא. לפי' שיירא פרק בתרא דיומא (דף פד:):
היחיד, הא יתר מבית
נסמוך אשיתוף. דמבוי פירש
מאן דלא ידע תרוצי מתנייתא תיובתא מותיב
תוך ד' אמות: עד כמה. יהא רחב
סאתים מטלטלין אלמא
שחנו ושבתו בקרפיף
שיש בו כמה סאין, ושבת
כרמלית היא, והאי סלע
סלע: עד בית סאתים. אבל טפי לא
ליה לרבי יוחנן לעולם ארישא והכי קאמר
בקונט' דתנן במתני' אם
שבים כי קרפיף יתר מבית
גוי עמהן ההוא (גוי) בית
ולקמיה מפרש אהייא קאי: אי נימא
נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן ולא
הא בתוכו מטלטלין ועד כמה עד בית
סאתים שלא הוקף לדירה
סאתים ששבת עליו אסרו
אסיפא. אפחות מעשרה תרוייהו
היה לו להביא מאותה משנה דלקמן
(ב)
הוא, וקתני דמטלטלין מן
לישראלים ששבתו עמו
סאתים רב אשי אמר לעולם ארישא הן
ה
הים לתוכו אלמא כרמלית
לטלטל בו, אבל בשאר
כרמלית נינהו לא שנא רחב ולא שנא
בגמ' מוקמינן לה כולה כר"מ דבעינן
אמרו והן אמרו הן אמרו קרפף יתר מבית
המקום כולו אינו אוסר.
היא, ותיובתא דר' יוחנן
קצר: הא יותר מבית סאתים. בטל
עירוב ובעינן שיתוף ואם נשתתפו
תיובתא. ודחי רבא לעולם
ישראל, שלא עירבו, בית
סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו
תורת רה"י מיניה והוי כרמלית אפי'
אין מטלטלין לא מתוכו
סאתים אינו אוסר, כי בלא
נמי קאמר אלא היה לו להביא ראיה
אלא בד' אמות והן אמרו אין מטלטלין
עירוב מותר בו, אבל יותר
לים ולא מן הים לתוכו,
לקולא ואף על גב דגבוה עשרה:
מהא דתניא לקמן בפירקין (דף עא:)
[וה"ק] בתוכו הוא
מבית סאתים שאין לו
מרשות היחיד לכרמלית בית סאתים דשרי
לעולם ארישא. ולאו אמתוכו לים קאי
וחכמים אומרים מערבין או משתתפין
דמטלטלין עד בית
[לטלטל] אלא על ידי
לטלטולי בכוליה אסרי רבנן לטלטולי לא
עירוב, אוסר אלא אם כן
אלא אדיוקא קאי והכי קא דייק הא
סאתים. רב אשי אמר
ואע"ג דפסיק רב לקמן הלכה כר"מ
(ג)
לעולם ארישא, והן אמרו
ביטל רשותו כר' יוחנן
בתוכו מטלטלין דהא רה"י היא עד
דבעי תרתי סבר לה כר' יוחנן
מן הים לתוכו ולא מתוכו לים מ"ט רה"י
קרפיף יותר מבית סאתים
דאמר יש ביטול ברחבה.
כמה עד בית סאתים אבל טפי לא
דאמר נהגו כר"מ אבל לכתחלה לא
אמר עולא א"ר יוחנן
שלא הוקף לדירה אין
גמורה היא יתר מבית סאתים דאסור
מטלטלין בו אלא בארבע
(א"ר) קרפיף יותר מבית
דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול
עבדינן כוותיה אי נמי סבר כמאן
לטלטולי בכוליה שרו רבנן לטלטולי מתוכו
אמות. והן אמרו אין
סאתים שלא הוקף לדירה
משום דמחוסר דירה ומיחלף ברה"ר
דאמר (ד) בפת כולי עלמא לא פליגי
אפי' כור ואפי' כורים
מטלטלין מרשות היחיד
לים ומן הים לתוכו מ"ט דלמא אמרי רה"י
מיהו לענין מתוכו לים רה"י היא:
דבחדא סגי ונסמוך אשיתוף דקאמר
לכרמלית. בית סאתים
הזורק מרשות הרבים
גמורה היא ואתי לטלטולי בכוליה ומאי שנא
דשרי לטלטולי בכוליה
לתוכו חייב, מחיצה היא
רב אשי אמר לעולם ארישא. ולאו
היינו אם נשתתפו בפת:
אלא שמחוסרת דיורין.
אסרי רבנן לטלטולי
תוכו שכיח מתוכו לים ומן הים לתוכו לא
אדיוקא קאי ואפי' לענין מתוכו לים
לשבות
מתוכו לים ומן הים
ומותבינן עליה מיהא,
שכיח: ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה אמר
נמי כרמלית שויוה ושרי מיהו לר'
לתוכו, מאי טעמא דילמא
סלע שבים גבוה י' ורחב
(י') [ד'] טפחים אין
אמרי רשות היחיד היא
יוחנן לא תיקשי דודאי לענין חיובא
להו רבה נייתו ליה חמימי מגו
ביתאי א"ל אביי והא לא ערבינן א"ל נסמוך
ו
ואתי לטלטולי בכוליה.
מטלטלין לא מתוכו לים
מדאורייתא רה"י היא ומאי טעמא
אשיתוף א"ל הא לא שתפינן $ נימרו ליה לנכרי ליתי ליה אמר אביי בעי
ומאי שנא, תוכו שכיח
ולא מן הים לתוכו, פחות
ז
שרו רבנן לטלטולי מיניה לכרמלית
מיכן מטלטלין עד בית
ולפיכך אסרו, מתוכו לים
לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב [יוסף אמר רב] כהנא כי הוינן בי
ומן הים לתוכו דלא שכיח
סאתים. האי בית סאתים
משום דאיסור טלטול מרשות היחיד
רב יהודה הוה אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה
לא גזרו ביה רבנן. ההוא
דקתני [אאהי קאי, אי]
לכרמלית מדרבנן הוא דהם אמרו
אפחות מיכן בית סאתים
ינוקא דאישתפוך המים
בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא לבתר הכי אמר ליה מאי בעית
זאת והם אמרו עוד איסור אחר
שחיממו לו למול עליהן.
הוא דמטלטלין (הוא)
לאותביה למר אמר [ליה דתניא] הזאה שבות ב) ואמירה לנכרי שבות
אמר להן רבה נייתו ליה
[הא] יתר מבית סאתים
וראו שאין שניהם עומדים כאן וביטלו
לא. והא פחות מי' טפחים
מיא חמימי מיגו ביתי.
מה
זה מפני זה וכדמפרש: הם אמרו
והא לא עריבינן, אמר להו
כרמלית הוא, והים
נסמוך על שיתוף
כרמלית הוא, מכרמלית
קרפף יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו. דשויוה כרמלית לענין טלטול משום דמיחלף ברה"ר ומיהו אסור לטלטל מרה"ר לתוכו
לכרמלית הוא ואפי' יתר
שבמבוי. אמרו ליה לית
ומתוכו לרה"ר כדר' יוחנן דמדאורייתא רה"י היא: והם אמרו אין מטלטלין מרה"י לכרמלית. משום דלא ליתי לטלטולי מרה"י לרה"ר
לן שיתופי מבוי. אמר להו
מהאי שרי. אלא לאו
ובהאי רה"י שהיא ביותר מבית סאתים לא גזור מאי טעמא בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה כי אסרינן ליה לטלטולי מיניה לכרמלית
אמרו לגוי ויזיל ויתי להו.
ארישא והכי קתני, סלע
שבים גבוה י' ורחב ד' אין
אמר אביי בעיי לאותובי
לא אתיא מיניה חורבה אבל טפי מבית סאתים אי אסרת מתוכו לים תוך ד' אמות אתי למימר רה"י גמורה היא אפי' מדרבנן
למר והא הזאה שבות היא
ומטלטלי בכולה ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן ובטלו הא מקמי הא: ומאי שנא. דאלים הך תקנתא טפי מהך השתא נמי קא
ואמירה לגוי שבות היא,
מטלטלי מרשות היחיד לכרמלית: תוכו שכיח. וכי שרי ליה לטלטולי בגווה חזו ליה עלמא ומיחלף ברה"ר: מתוכו לים לא שכיח.
ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא ואע"ג דבשאר רה"י לכרמלית גזור רבנן הנהו שכיחן אבל הני תרתי כחדא יותר מבית סאתים
ומתוכו לכרמלית לא שכיח: דאישתפך חמימיה. שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין מבערב ונשפכו היום: מגו ביתאי. מביתיה דרבה
והתינוק היה בבית אחר באותה חצר: נסמוך אשיתוף. דמבוי דתנן (לקמן עג.) במתני' אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן
במבוי ובחצירות אף על פי שלא עירבו: בדאורייתא מותבינן תיובתא. באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר
ויש בתלמידים
שיודע להשיב ישיב קודם מעשה שלא נעבור על דברי תורה אבל בדרבנן
כגון עירובי חצירות שבקינן
לחכם לעשות
כהוראתו: והדר
מותבינן. ליה
ללמוד אם יפה הורה: הזאה. על הטמא
אינה אסורה בשבת אלא
משום שבות:
מה