הדר פרק ששי עירובין
סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לשבות
מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת. ואפי' במקום מצוה כגון לשחוט
דלית ביה מעשה. וא"ת דבההוא ינוקא דלקמן דאמר
מו א מיי' פ"ה מהלכות
א) [בס"א: א"ל מאן לעביד,
וכעי"ז ברא"ש], ב) ביצה דף
פסחו כדתנן בפסחים בפרק אלו דברים (דף סה:): תרי גברי
עירובין הלכה ב סמג
להו רבא נשיילה לאימיה אי צריכא ניחיימוה ליה אגב
י. ודף לז: אהלות פ"ז מ"ג,
עשין א טוש"ע או"ח סי'
רברבי כרבנן. כגון אתה ורבה דדייריתו ביה: מר. רבה אין כבודו
אימיה כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי בכל העיר שיאמרו לו שסו סעיף ה:
ג) [ע' תוס' ב"ק פ: ד"ה
לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף:
אינהו. שאר בני המבוי לא
שיחם בשביל הקטן למולו ובפ"ק דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג) פירשתי:
מז ב ג מיי' שם הל' ג
אומר לנכרי ותוספות גיטין
כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא
ח: ד"ה אע"ג ותוס' מנחות
וסמג שם טור או"ח
משגחי: אקני להו. משלי ריפתא
סד. ד"ה שתים], ד) [לעיל
סי' שפו:
בסלא בדיבורא דליכא טרחא ויהו
להו. צריך ליזהר כשאדם עושה
מה הזאה שבות ואינה
דוחה את השבת אף
מח ד ה מיי' פ"ז מהל'
סו: ושם נסמן], ה) [לקמן
כולן זוכין בו לשם שיתוף: כיון דאי
עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד טומאת מת הלכה ב
עה:], ו) [שבת קכט.],
אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת
❖
ז) [לקמן דף סט:], ח) דף
סמג עשין רלח:
בעו מינאי. אם אחד מהן היה צריך
עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד
א"ל ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה
עא:, ט) [צ"ל כרבי אושעיא]
לאכול מן השיתוף והיה שואלו ממני
שבת או (ד) אם יש לו ככר נאה שקורין
ועיין ביצה י., י) [יבמות יט.
לשבות דלית ביה מעשה (א) דהא מר לא אמר
❖
אין יכולת בידי לוותר משלי בכל
גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי
ושם], כ) [דף עא.],
רבינו חננאל
לנכרי זיל אחים א"ל רבה בר רב חנן לאביי
שבת (ב) לכך נמצא שאין בלבי להיות בו
בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל
עירוב: ונקני להו מר רביעתא
מה הזאה אינה דוחה את
מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן
חלק גמור ובטל השיתוף: שביקש
השבת אף אמירה לגוי לא
הגהות הב"ח
לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף א"ל מאי
יין ושמן. משל שיתוף: רביעתא
דחלא בחביתא. לכאורה משמע לצורך
תדחה את השבת. אמר לי
(א) גמ' דלית ביה מעשה
ולא שני לך בין שבות
דחלא. חומץ: בחביתא. באחת
נעביד מר לאו אורחיה אנא טרידנא בגירסאי
שיתוף מבוי קאמר דלעירובי חצירות
א)
(דהא מר וכו' אחים) תא"מ
דאית ביה מעשה, כגון
מחביותיך דמידי דלית ביה קפידא
בעי פת אע"ג דאמר לקמן בפרק
אינהו לא משגחי ואי אקני להו פיתא בסלא
ונ"ב ס"א לא גרסי ליה וכן
הזאה, לשבות דלית ביה
הוא ועיקר שיתוף ביין כדאמר בהאי
מוכח בתוספו' בד"ה
חלון (דף פא.) מאן שמעת ליה
מעשה, כגון אמירה לגוי.
כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה
לשבות: (ב) רש"י ד"ה כיון
ואי מקנה להו חד ריפתא
פירקא (דף עא:) ויניח החבית בחצר
דאמר פת אין מידי אחרינא לא ר'
נהלייהו בטיל שיתוף דתניא א אחד מבני
וכו' לוותר משלי בכל שבת
לבני מבוי ובעי ליה חד
ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף
יהושע הא קי"ל כר' יהושע לגבי ר"א
כל כך נמצא: (ג) ד"ה עד
מינייהו ולא יהבי ליה
מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו בטל
לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף
שלא וכו' כלים הבאין (לשאר
דפליג עליה התם ולקמן בפירקא
בטל השיתוף. דתניא אחד
ח)
השיתוף ונקני להו מר רביעתא דחלא
פתחים) תא"מ ונ"ב ס"א
מבני מבוי שביקש יין
בחצר: אין משתתפין באוצר. בדבר
בין ר"מ בין רבנן סבירא להו דעירובי
נמחק והגה"ה היא:
ושמן ולא נתנו לו בטל
בחביתא תניא אין משתתפין באוצר והא
האצור כגון חבית של יין או פירות
חצירות אינו אלא בפת ולכאורה
(ד) תוס' ד"ה כיון וכו'
השיתוף. תנא אין
לכבוד שבת או ככר נאה
תניא משתתפין אמר רב אושעיא ל"ק הא
המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן
משתתפין
באוצר.
כולהו אמוראי דההיא שמעתא הכי
ב
כצ"ל ותיבות אם יש לו
אוקימנא לבית שמאי
משום דאין ברירה איזהו של שיתוף
אית להו ואור"י דצ"ל דההיא חביתא
ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית ולו פתחים
ג
ב)
ד
נמחק: (ה) ד"ה ונקני כו'
דלית להו ברירה. והא
וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל
דחלא דהכא בחצר הוה ולא בבית
כמו שאפרש לקמן. נ"ב בדף
דתניא משתתפין באוצר
הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא
עא ע"ב בד"ה בפת:
כבית הילל דאית להו
ליה שיתוף: כולן טמאין. כל הכלים
דהא אמר לקמן בפרק כיצד משתתפין
וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או
(ו) ד"ה אמר ר' אושעיא
ברירה, דתנן המת בבית
הנתונין בעובי האסקופה טמאין
(דף פה:) דעירובי חצירות בבית
וכו' סגי במחשבה (ואור"ת
ולו פתחים הרבה כולן
בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה מציל
ואע"פ שאינם באהל המת מפני
שבחצר ושיתופי מבואות בחצר
וכו' באמוראין) תא"מ ונ"ב
טמאין, נפתח אחד מהן
על כל הפתחים כולן בית שמאי אומרים
ס"א ואומר ר"ת דרב
הוא טמא וכולן טהורין.
שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו
שבמבוי ותרוייהו דוקא $ כמו שאפרש
הושעיא לחוד ורב אושעיא
חישב להוציאו באחד מהן
והוא שחישב עד שלא ימות המת וב"ה
ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד
לקמן (ה) וכן ההיא דבעל הבית שהיה
לחוד דהכא גרסינן בכל
או בחלון שיש בו ד' על
אומרים אף משימות המת ההוא ינוקא
וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי
שותף עם שכיניו לזה ביין כו' איירי
הספרים רב הושעיא
ה
ד' הציל על פתחין כולן.
והתם גרסינן רב אושעיא
בית שמאי אומרים יחשוב
גמירי לה ואפי' חלונות של טפח על
דאישתפוך חמימיה אמר להו רבא נישיילה
כגון דמונח בחצר:
ומצינו רב הושעיא שהיה
עד שלא ימות המת. ובית
תניא
טפח טמאין דכיון דכולן סתומין לא
אין משתתפין באוצר. וא"ת
לאימיה אי צריכא נחים ליה נכרי אגב
באמוראים: (ז) בא"ד
ג)
הילל אומרים אף משמת
מוכחא מילתא בהי מפיק ליה: נפתח
דקאמר רבי הושעיא
ואביי כב"ש דהא כב"ש
המת. ש"מ לבית הילל
אימיה אמר ליה רב משרשיא לרבא אימיה
דשפיר וכו' מתיב רבי
אית להו ברירה, ואע"פ
אחד מהן. ודאי בההוא מפיק ליה:
מסיק לה וי"ל דאביי לא חשיב הא
קא אכלה תמרי א"ל אימור תונבא בעלמא
הושעיא וכו' בעא מינה
שאחרי שמת חישב
פחות מד' על ד' אינו חשוב להציל
דקאמר רב אושעיא הא ב"ש הא
ר' הושעיא: (ח) בא"ד
להוציאו באחד מהן,
הוא דנקט לה ההוא ינוקא דאישתפוך
בסוף פרקין. נ"ב סוף דף
על השאר: עד שלא ימות. דלא
נתברר כי הוא שהיה מוכן
ב"ה וקסבר אביי לא נחלקו ב"ש וב"ה
עג: (ט) בא"ד פי' דלא
חמימיה אמר להו רבא פנו לי מאני מבי
להוציאו ממנו. וההוא
נחתא להו טומאה אשאר פתחים אבל
בדבר זה דכמה פלוגתא דתנאי
יועיל וכו' קשה לפירוש
ינוקא דאישתפוך בשבת
גברי לבי נשי ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל
❖
משימות המת כבר נטמאו הכלים ולא
ואמוראי אשכחן לענין ברירה ועוד
זה דאדפריך:
אותם המים החמים שהיו
להו הא חצר א"ל רבינא לרבא והאמר
מוכנים לקטן למול אותו
אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי
אומר ר"י דאביי הוה מוקים כולהו
ד)
עליהן, אמר רבא ישאלו
דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא אלא
אליביה ולמפרע כולן טמאין דאין
שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר אמר
[ל]אמו, כלומר אם
גליון הש"ס
נחתא להו טומאה ואפי' כלים הבאין
ברירה והוה מפרש ט) (כרבה) דמסיק
מרגשת בעצמה חולי
ליה ה) אנא כר' יוחנן סבירא לי דאמר יש ביטול
רש"י ד"ה פנו לי מאני
שצריכה מים חמים נחים
(ג) (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה
במסכת ביצה (דף י. ולז:) לטהר את
מחצר לחצר ואי לא
סבר לה מר כשמואל
וכו'. הלכך פונה כליו. ע'
ליה לקטן גוי אגב אימיה.
טמאין דכיון דנחתא להו טומאה תו
הפתחים מכאן ולהבא:
לקמן דף עט ע"ב תוס'
ואקשינן ליה לרבא והא
ניתיב
אמר רב אושעיא לא קשיא כו'.
לא סלקא מינייהו במחשבה עד
ד"ה ואיבעית אימא:
חזינן לאימיה דקא אכלה
תוס' ד"ה וניקני ליה וכו'
קמן תמרי, כמו הבריאים.
דעביד להו מעשה ממש דפתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים
הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיא פלוגתייהו בברירה ובפ"ק דביצה
כמו שאפרש לקמן. דף
ואמר להו לא סמכינן
מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו': וב"ה אומרים אף
(דף י.) וגם בסוף ביצה (דף לז:) מסיק רב אושעיא דפליגי לטהר
❖
עא ע"ב בתוס' ד"ה בפת:
אהאי דקא אכלה (קמא)
משימות המת. דאמרינן יש ברירה דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא ולא
את הפתחים מכאן ולהבא דכיון דנחתא להו טומאה לא נפקא לב"ש
[קמן דאימור] תונבא הוא
דנקיט לה. כלומר קור
נחתא טומאה לאחריני ואפי' כלים דקודם מחשבה טהורין: נישיילה
אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה (ו) ואור"ת דרב אושעיא לחוד
החזיק בה ואוכלת בלא
לעזי רש"י
לאימיה אם צריכה. לצורכה חמין נחים ליה נכרי אגב אימיה
ורבי אושעיא לחוד דהכא גרס בכל הספרים רב אושעיא והתם גרסינן
תיקון דעת, ואי אמרה
דקי"ל חיה אחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה
רבי אושעיא ומצינו רב אושעיא שהיה באמוראים אחרונים בתר ההיא
צריכנא מים חמין מחמין
אשדורדישו"ן
ו)
לה. (רב) [רבא] היו לו ב'
[אישטורדישו"ן]. הלם,
את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי: הא אכלה תמרי. כלומר
שמעתא דפ' בתרא דביצה (דף לח:) גבי ליבטיל מים ומלח גבי עיסה
❖
חצירות באחת היה יושב
מבוכה.
הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות דהא צונן נמי אכלה: תונבא.
דקאמר רב (ז) אושעיא דשפיר עביד דאחיכו עליה וביבמות בריש כיצד
הוא וביתו ובני אדם
אשדורדישו"ן. ואוכלת ואינה יודעת מה: פנו לי מאני. בחצירו של
יוצאין ובאין אצלו, ובני
(דף יח:) על מילתיה דרב אושעיא דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה
אדם אחרים עוד יש להם
מוסף רש"י
רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא
אמר י) מתיב ר' אושעיא ובפרק כל הגט (גיטין דף כה.) בעא מיניה רב
בתים באותה חצר
עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו
אושעיא מרב יהודה וה"ר מנחם מיונ"י פי' דלא פליגי הכא בברירה
המת בבית ולו פתחים
ששוכנים בהן. ואחד מבני
הרבה. כולם פתוחים או
חצר בא למול בנו בשבת
בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין
אלא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כדאמר בביצה וה"ק הא ב"ש
כולם סגורים, כולן
ואישפיכן חמימיה. אמר
לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם
דלא מהניא מחשבה לטהר את הפתחים ה"נ לא מהני לענין עירוב
טמאין. כל כלים המונחים
להו רבא הכינו לי כלים
ובי גברי הוה פתוח לחצר ותנן במתני' ז)
ואע"פ שמזכה להו כיון דמתחילה לא הונח בחבית לשם עירוב ולב"ה
בחלל הפתחים תחת עובי
לישב עליהן בחצירי
התקרה של פתח טמאים,
האחרת שהנשים יושבות
המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו
דמהניא מחשבה התם מהני נמי הכא והא דתנן לקמן כ) בעל הבית
ואע"פ שאינו תחת הגג
בה, ואלך ואשב שם
לחצר דהא לאו דידיה הוא $ הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא
שהיה שותף עם שכניו והא דתנן נמי בכיצד משתתפין (לקמן דף פב.)
המאהיל על המת, שגזרו
ואבטל להם רשותי מזו
יבא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל
מניח את החבית כו' כב"ה דלא בעו הנחה לשם עירוב וניחא השתא
חכמים טומאה על מקום
החצר ויטול החמים שלי
שהוא דרך יציאת הטומאה
וימול עליהן הקטן. אמר
רשות חצרו לבני חצר האחרת ויביאו חמין מחצירו לחצירן:
דשבק שאר פלוגתייהו דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין
שסופו לצאת דרך שם, וכאן
ליה רבינא לרבא והאמר
הכותים ובשאר מקומות ואף על גב דקאי השתא אביי כב"ש לא
ניתיב
אין אנו יודעים באיזה
שמואל אין מבטלין מחצר
יוציאנו הלכך כולם טמאים
היה חושש לכך להשיבו דבלאו הכי היה יכול להקשות לו וליקני להו רביעתא דחלא במנא אלא לא היה חושש לטרוח כל כך לערב ואין
לחצר. א"ל כר' יוחנן
(ביצה י.). נפתח אחד
סבירא לי דאמר מבטלין
זו סברא תמוה כל כך אם אינו מועיל זכוי לב"ש אם לא הונח בכלי לשם עירוב דהא בסוף פירקין (ח) נמי פרכינן אלא מעתה הקנה לו
מהן. לאחר מיתת המת,
רשות מחצר לחצר. אמר
פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף פירוש (ט) ולא יועיל שיתוף משום דלא אפקי ועיילי דרך פתחים למבוי מיהו זה קשיא דאדפריך מברייתא
הוא טמא. בין כלים
ליה ואי לא סבירא לך
דמעיקרא בין כלים דלבסוף
כשמואל לא צריכת
דתניא משתתפין באוצר הוה ליה למיפרך ממתני' דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו וכמה משניות דלא בעו הנחה בכלי לשם עירוב ועוד קשיא
דמה ענין מחשבה לטהר את הפתחים למחשבה דעירוב: אי צריכה ניחממו ליה אגב אימיה. פירשנו בפרק קמא דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג):
המובאין לו מבחוץ, וכולן
לאיסתלוקי מחצר לחצר
טהורין. לדברי הכל
אנא
מוקמינן להו, דמודו הכל
מכאן ולהבא בכלים המובאים לתוכן אחרי כן מבחוץ, דודאי בההוא דנפתח מפיק ליה (שם). שיש בו ארבעה על ארבעה. בכך שיערוהו שראוי להוצאת מתים (שם). מציל על כל הפתחים כולן. מלטמא כאילו נפתח (שם).