סח:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אנא
ניתיב מר אדוכתיה. דמדקאמרת פנו לי מאני גלית אדעתך דמאחר
דאמרי אפילו כרבנן. הוה מצי למימר טעמא דלעיל דלא
מט א מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן סט:], ב) [לקמן
עט:], ג) [גי' הערוך
שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר והיינו כשמואל דאמר לקמן
עירובין הלכה ה
ליהוו מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא:
קנסו שוגג אטו מזיד. לא שייך לקנסו שוגג אטו מזיד דעלמא
וטלולא], ד) [לעיל כו:],
סמג עשין א טוש"ע או"ח
אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאי לאו כשמואל סבירא לך ליתיב מר
ה) [לקמן סט. סט:],
סי' שפא סעיף ז:
אדוכתיה ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין ויחזרו
דהכא לא קנסי' לדידיה מידי
דבלאו הכי הוה אסיר אלא
נ ב מיי' שם הלכה טז
ו) [שבת ג: וש"נ], ז) [לקמן
דף עג:], ח) [לקמן דף
וסמג שם טוש"ע או"ח
הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו
כלומר גזרו שוגג אטו מזיד:
❖ דרבי אליעזר כו'. לית ליה לרב
סט:], ט) [דף סט.], י) [דף
רב אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא
סי' שפה סעיף א:
לך חצרך: דהא אמר רב מבטלין
ניתיב מר בדוכתיה
וניבטיל להו לדידהו
❖
סו:], כ) [דף סז.],
וחוזרין ומבטלין. שנים הדרין בחצר
וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר דהא אמר
אחת ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה
אשי הא דאמר רבא לעיל י) אליבא
רבינו חננאל
רב א) מבטלין וחוזרין ומבטלין אנא בהא
הגהות הב"ח
עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל
דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין
נינח מר אדוכתיה וניבטיל
כשמואל סבירא לי דאמר ב) אין מבטלין
לזה: מר נמי לא ליבטיל. דהא מחצר
מבטלין דהא מסיק לעיל כ) כי קאמר
(א) תוס' ד"ה למימרא וכו'
להו רשותיה, ונשקלו
וחוזרין ומבטלין ולאו חד טעמא הוא מ"ט
כדקתני לעיל שהרי בטל
חמימיה, וניהדרו אינהו
לחצר הוא: התם. דאין חוזרין
לרבנן והכא לרב אשי הוה שמואל
❖
רשותו לכם ואביי:
ונבטלו רשותייהו למר,
אין מבטלין וחוזרין ומבטלין לאו משום
ומבטלין טעמא לאו משום דה"ל כבן
כרבי אליעזר:
ולישתרי למר לאישתמושי
אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי
דכיון דבטליה לרשותיה אסתלק ליה מהכא
חצר אחרת אלא משום דלא ליהוי מילי
בחצר כרב דאמר מבטלין
מהני להני ותוב הדרי הני
דרבנן: כחוכא. שחוק: ואטלולא.
כו'. פירשתי במשנתנו:
לגמרי והוה ליה כבן חצר אחרת ואין ביטול
גליון הש"ס
ומבטלי להני. א"ל בהא
והתניא.
ליצנות: רב דאמר כרבנן. דאמרי
בניחותא ומייתי סיועא
רשות מחצר לחצר מר נמי לא ניבטיל התם
גמ' רב אמר מבטלין
כשמואל סבירא לי דאמר
במתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא
וחוזרין ומבטלין. עי'
דפליגי רבנן בצדוקי
אין חוזרין ומבטלין. אמר
ח)
היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מלתא
לקמן דף עט ע"ב תוס'
ליה ולאו הדא היא טעמא
לו ולהם דאמרי המבטל רשות חצירו
אבל מכל מקום בברייתא זו צ"ל חסורי
❖
דרבנן כחוכא ואטלולא גופא $ רב אמר
ד"ה והא קמ"ל:
דשמואל בקמייתא דסבר
ג)
לא ביטל רשות ביתו אלמא לא מסתלק
מיחסרא שלא יהא מעשה לסתור
כיון דבטיל רשותיה
מבטלין וחוזרין ומבטלין ושמואל אמר אין
א
ליה לגמרי ולא הוה ליה כבן חצר
ואינו נראה כלל לחלק משום דמתני'
איסתליק ליה מהאי חצר
מבטלין וחוזרין ומבטלין לימא רב ושמואל
והוה ליה בן חצר אחרת.
אחרת: ושמואל כרבי אליעזר. דאמר
מוסף רש"י
סתמא קתני אבל בברייתא מסיים
ומשום הכי אין חוזרין
בפלוגתא דרבנן ור' אליעזר קא מיפלגי דרב
בפרק עושין פסין (לעיל דף כו:) ביתו
בה דברי ר"מ שהיה שונה דברי
בין בשוגג בין במזיד
ומבטלין ליה דאין
רבותיו: והוציאו מה שאתם
אוסר. דמיהדר ומשקל
דאמר כרבנן ושמואל דאמר כר"א אמר לך
מותר להכניס ולהוציא להם מאחר
מבטלין מחצר לחצר. א"ל
רשותא הוא וחזר בו
לאו מהאי טעמא אלא
שביטל רשותו דרשות ביתו נמי ביטל:
מוציאין והכניסו מה כו'. פירוש או
רב אנא דאמרי אפי' לרבי אליעזר עד כאן לא
❖
מביטולו (לקמן סט:).
משום דלא מהוויין מילי
אבל לענין איסתלוקי. לשוויה נפשיה
הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה
דרבנן כחוכא ואיטלולא.
קאמר רבי אליעזר התם המבטל רשות חצירו
כלומר כמו שחוק אילו
כבן חצר אחרת דלא לימצי למהדר
כשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול
רשות ביתו ביטל משום דבבית בלא חצר
ד)
מבטלין לאילו וחוזרין
וקבולי רשותיה מי אמר: אבל מאי
רבינו חננאל (המשך)
והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו
אחרי שעה ומבטלין אילו
לא דיירי אינשי אבל לענין איסתלוקי מי
דבטיל מיהא איסתלק לגמרי. מן
והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר
ודברי רבי אליעזר
לאילו. גופה רב אמר
אמר ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו כרבנן
מפורשין בסוף פרק עושין
מבטלין וחוזרין ומבטלין,
החצר שביטל בפירוש ודאי איסתלק
לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס:
למימרא דכי מפקי אינהו כו'.
פסין לביראות. ירושלמי
ושמואל אמר אין מבטלין
עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא מאי
וה"ל כבן חצר אחרת: מי שנתן
שלהם מותרין לו ולהם
וחוזרין ומבטלין. נימא רב
דבטיל בטיל ודלא בטיל לא בטיל אבל מאי
רשותו. לבני חצר מפני ששכח ולא
מתוך הלשון משמע
שביטלו רשותו, (מהם)
דאמר כר' אליעזר, דתנן
[מהו] שתחזור חלילה.
וכן שמעתי מר' אליעזר
עירב ולאחר שביטל הוציא מביתו
דבטיל מיהא איסתלק לגמרי אמר רב אחא
דמסיק אדעתיה שפיר לחלק בין
תלמידי דרב משמיה דרב
אנשי חצר ששכח אחד
לחצר אוסר על בני חצר דהדר שקליה
מפיק אינהו והדר מפיק איהו למפיק
בר חנא אמר רב ששת כתנאי מי שנתן
ה)
אמרי חוזרות חלילה,
מהן ולא עירב [ביתו]
לרשותיה: ר"מ דאמר אפילו בשוגג
איהו ברישא ותימה דאם כן מאי קא
שמואל אמר אין חוזרות.
אסור להכניס ולהוציאו לו
רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר
מתניתא פליגא על שמואל
אבל הן מותרין. ואקשינן
הדרא ליה רשותיה סבר לא מסולק
קשיא ליה הא איכא לאוקומי מתני'
דברי ר"מ רבי יהודה אומר במזיד אוסר
והתנן ביתו אסור לו ולהן.
שלהם מותרין לו ולהן
הוא וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין
דמי שנתן רשותו כו' כגון דמפיק
שביטל רשותו. והא תנינן
ופרקינן הא מתני' ר'
בשוגג אינו אוסר מאי לאו בהא קמיפלגי
והדרא ליה: לא דכ"ע אין חוזרין
נתנו לו הוא מותר והן
אליעזר היא וסבר המבטל
איהו ברישא כדמשני אביי כאן
דמר סבר מבטלין וחוזרין ומבטלין ומר סבר
רשות חצירו רשות ביתו
אסורין פתר לה לצדדין
ומבטלין. דאיסתלק ליה ובדין הוא
שהחזיקו ואין לומר דמי שנתן רשותו
הא מתניתא וכו'. אמר רבן
נמי ביטל. ושמואל דאמר
אין מבטלין וחוזרין ומבטלין אמר רב אחא
דבשוגג לא הדרא ליה אלא ר"מ קניס
והוציא משמע ליה בכל ענין שהוציא
גמליאל מעשה בצדוקי
כרבנן דתנן הכא אנשי
בר תחליפא משמיה דרבא לא דכ"ע אין
חצר ששכח אחד מהן ולא
שוגג אטו מזיד ובמזיד כולהו מודו
אחד כו'. אוקימנא חסורי
אפילו דמפקי ליה אינהו ברישא דהא
מיחסרא והכי קתני, צדוקי
עירב ביתו אסור כו'.
דאף על גב דאיסתלק ליה כיון דהדר
כי משני רב יוסף אימא אינו אוסר
מבטלין וחוזרין ומבטלין והכא בקנסו שוגג
ו)
אינו כגוי רבן גמליאל
ואוקימנא
כשביטל
הדר דהא לא זבניה וכגון שלא החזיקו
ע"כ לאו בכל ענין קתני דהא בעי
רשותו, וקתני ביתו אסור
אומר א) הרי הוא כגוי.
אטו מזיד קא מיפלגי מ"ס קנסו שוגג אטו
ואמר רבן גמליאל מעשה
לו ולהן, ש"מ המבטל
בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם
למימר כי מפיק איהו ברישא אוסר
מזיד ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד רב
בצדוקי וכו', עד והתניא
רשות חצירו רשות ביתו
חזרה: צדוקי מאן דכר שמיה. מי
ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע
(ו)לא ביטל כו'. ורב
הדר עם הנוכרי וצדוקי
אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דר"א ורבנן
קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג רבן
ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי
הרי אילו אוסרין עליו,
מוקים לטעמיה אפילו
קא מיפלגי: אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי
ומעשה בצדוקי אחד
כרבנן. ושמואל אנא
גמליאל ואמר דיכול לבטל: הרי הוא
החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא
דאמרי אפילו לר' אליעזר
שהיה דר עם רבן גמליאל
אחד שהיה דר עמנו: צדוקי מאן דכר
כנכרי. דאינו יכול לבטל בלא
קתני מי שביטל דמשמע אמירה
במבוי בירושלים, ואמר
כו'. ואתא רב ששת
שמיה חסורי מיחסרא והכי קתני צדוקי הרי
שכירות: והוציאו את הכלים. והחזיקו
בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל
רבן גמליאל לבני מבוי
לאוקומי לרב כר' מאיר.
דאמר מי שנתן רשותו
מהרו והוציאו מה שתרצו
במבוי ושוב לא יוכל לחזור מביטולו
הוא כנכרי ורבן גמליאל אומר צדוקי
(א) לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא
ב
להכניס שלא יוציא
והוציא בין בשוגג בין
וכשקדש היום עסקינן דחזקה דמבעוד
החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי
אינו כנכרי ואמר רבן גמליאל מעשה
התועבה הזה ויאסר
במזיד הרי זה אוסר. דייק
יום לא מוכחא: והתניא. בניחותא
שנתן אף על גב דאיירי בלא החזיקו
כיון דבשוגג אוסר על בני
עליכם שהרי ביטל לכם
בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים
רשות דברי ר' מאיר.
החצר, ש"מ דלא
דפליגי רבנן בצדוקי: עד שלא יוציא.
ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי
ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים
ואקשינן עלה ואי מפקי
ניסתלקה רשותו, ואם
כליו במבוי ויחזור ויטול את רשותו:
שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו
יבטלו החצר לגביה חזרה
בני מבוי והדר מפיק
למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם והתניא
ועשו צורכיכם. מבעוד יום עד שלא
הצדוקי מי לא אסר,
רשותו אליו והותר בכל.
אבל להא לא אצטריכא ליה לאביי
הדר עם נכרי צדוקי וביתוסי הרי אלו אוסרין
ושמואל אמר כר' יהודה
תחשך. קסבר ר' יהודה דלא פליג רבן
לאתויי ראיה לחלק בין החזיקו ללא
דאמר בשוגג אינו אוסר,
א) לפי הנראה מסוגיית הש"ס
עליו (רבן גמליאל אומר צדוקי וביתוסי אינן
גמליאל אלא צדוקי כנכרי ס"ל ואין
החזיקו דמברייתא דלעיל שמעי' ליה
ונדחה. ואסקה רב אשי
צ"ל להיפך דת"ק סבר דצדוקי
דרב ושמואל בפלוגתא
ה"ה כנכרי ור"ג סבר דאינו
יכול לבטל ולקמןט) פריך והתנן לרבי
אוסרין) ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר
דקתני מהרו והוציאו כו' עד שלא יוציא
דר' אליעזר ורבנן פליגי.
כנכרי. וצ"ע.
יהודה עד שלא יוציא אלמא לר' יהודה
הוא כו' ומאי אולמיה דהא מהאי:
עם רבן גמליאל במבוי בירושלים ואמר
אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל
והא
להם רבן גמליאל לבניו בני מהרו והוציאו
ובהא הוא דפליג רבי יהודה דקסבר
מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה
לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו:
ויאסר עליכם ז) שהרי ביטל רשותו לכם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בלשון
אימא
אחרת מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם אמר מר הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו
מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם למימרא דכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר
והתנן