ע:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היכא דאי בעי לערובי כו'. כלומר אביו שהיה אתמול ראוי לערב
בשבת כדתניא לקמן בשמעתין אחד מן השוק שמת והניח רשותו
סא א מיי' פ"ב מהל'
א) [דף עב:], ב) [נדצ"ל
❖
תנן], ג) [דף עב.],
היה יכול לבטל: אבל האי דלא מצי לערובי אתמול. דלא היה לו חלק
עירובין הלכה ב
לאחד מבני חצר מבעוד יום אינו אוסר פי' לפי שבן חצר מערב עם
סמג עשין א טוש"ע א"ח
בה לא: כל שהותר למקצת שבת כו'. מפרש לה ואזיל: ה"ג כגון
חביריו משחשיכה אוסר פי' דלא מהני עירוב לענין אותו חצר שירש
סי' שפא סעיף ו:
עירב דרך הפתח כו' זה הכלל
לאתויי מבוי שניטלה קורתו או לחייו:
בשבת ומיהו הא לא אפשר לומר דמיירי כשהיה היורש דר עם אביו
סב ב מיי' שם הל' ז
הגהות הב"ח
וסמג שם טוש"ע
עירב דרך הפתח. שתי חצירות ופתח
דאם כן אי בעו לאיערובי מאתמול
(א) גמ' חוץ ממבטל רשות
א"ח סי' שעא סעיף ד:
א' ביניהם ועירבו ע"י אותו פתח
מצו מערבין קרינן ביה דאם נותן
היכא דאי בעי לערובי מאתמול מצי מערב
סג ג מיי' שם וטוש"ע שם
(איהו אין יורש לא) תא"מ
ובשבת נפלה כנגדו מפולת ונסתם
❖
פת משלו הוי עירוב אף ע"פ שלא
סעיף ג:
ונ"ב ס"א אין זה והכי מוכח
בטולי נמי מצי מבטל
אבל האי כיון דאי
בתוספות: (ב) תוס' ד"ה
מותרים להשתמש מזו לזו ע"י זריקה
זיכה לאביו כדאמר לעיל פרק מי
בעי לערובי מאתמול לא מצי מערב לא
לאתויי וכו' לפי מה
ודרך חורין קטנים דאע"ג דאין עירוב
שהוציאוהו (דף מט:) חמשה שגבו
שפירשתי לעיל נ"ב ד' סז
מצי מבטל או דלמא יורש כרעיה דאבוה
רבינו חננאל
בין ב' חצירות בלא פתח כדתנן (לקמן
את עירובן כשהן מוליכין את עירובן
בד"ה אומר אני ולפי מה
הוא א"ל אני אומר מבטל והני דבי שמואל
א
שכתבתי לעיל י"ל דגם דברי
כגון שמת אביו בשבת
עו.) בחלון שבין ב' חצירות הכא שבת
למקום אחר א' מוליכו ע"י כולן דאם
רש"י כאן הם נכונים דרש"י
מאי, יורש כרעא דאבוה
תנו אין מבטל איתיביה זה הכלל כל
הואיל והותרה הותרה: זה הכלל לאתויי
לקח הפת משלו ונתן בחצר של שיתוף
ז"ל פי' ג"כ בבא הנכרי
הוא ומבטל או לא. א"ל
שמותר למקצת שבת הותר לכל השבת
מבוי שניטלה קורתו או לחייו. בשבת
מועיל לכולם כדפירש התם בקונטרס
בשבת ואפ"ה מקרי מצו
אני אומר מבטל והני דבי
לעירובי על ידי שכירות אי
שמואל תנא אין מבטל.
אע"ג דאשתקול מחיצות דידיה שרי
וכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל
דשליחות דכולהו קעביד הואיל
הוה בא הנכרי מאתמול
ומותבינן לתנא דבי
הואיל ואישתרי בין השמשות ומרישא
ועירבו יחד ועוד תניא ב) לקמן
השבת חוץ ממבטל רשות כל שהותר
משא"כ בב' בתים וע' לעיל:
שמואל מיהא דתניא זה
(ג) ד"ה וקתני וכו' ורבינו
לא שמעינן לה דהתם איתנהו למחיצות
בפירקין חמשה חבורות ששבתו
ג)
הכלל כל שהותר מקצת
למקצת שבת מותר לכל השבת כגון עירב
חננאל עצמו פי' דתוב
שבת כגון שעירבו דרך
אבל הכא לא והכי אמרינן לה
בטרקלין ב"ה אומר עירוב אחד
דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך חלון
מותבינן לר"נ: (ד) בא"ד
הפתח ונסתם הפתח או
בשילהי פירקא קמא (דף יז.):
לכולם אע"פ שיש לחלק דהתם כולם
ומדמהני ביטול בשני
דרך חלון ונסתם החלון,
ונסתם חלון זה הכלל לאתויי מבוי שניטלו
❖
והקיפום נכרים מחיצה. דאסורין
בתים:
שוים בבית זה כמו זה ואין זה טפל
הותר כל השבת כולה. וזה
קורותיו או לחייו כל שנאסר למקצת שבת
הכלל למה לי לאיתויי
לבטל זה לזה כדי שישתמש בה אחד
לזה אבל הכא שהבן טפל לאביו אם
מבוי שניטלה קורתו או
נאסר לכל השבת כולה כגון שני בתים
מהן דהואיל ואי הוו בעו ערובי
נתן הבן פת אינו מועיל מ"מ אינו
לחיו שמותרין בשבת
מוסף רש"י
בשני צידי רה"ר והקיפום נכרים מחיצה
מאתמול לא מצו מערבי אבל אי לא
כולה. זה הכלל כל שנאסר
דומה כלל לחלק ומהא דאמר
מבעוד יום. דהיינו קודם
למקצת שבת כגון שני
הוה התם אלא חד בית שרי דמחיצה
לעיל (דף סד.) אפילו שכירו ולקיטו
בשבת זה הכלל לאתויי מאי לאתויי מת
שעירבו, דכי עירב אדעתא
בתים בשני צידי רשות
הנעשית בשבת מחיצה היא:
זה
נותן את עירובו אין ראיה לכאן
דההיא חולקא נמי עירב
הרבים [חוץ ממבטל
נכרי בשבת וקתני חוץ ממבטל רשות
א)
(לעיל כו:).
רשות] אע"פ שנאסר
הכלל. דרישא נמי קאי אסיפא לאתויי
דלמא הני מילי בנכרי אבל
איהו אין יורש לא אימא חוץ מתורת
(א)
במקצת שבת משעה
מת נכרי בשבת דכיון דאי בעו
בישראל לא:
שביטל רשותו הותרה
ביטול רשות איתיביה ב אחד מבני חצר שמת
אבל
לערובי מאתמול לא מצו מערבי
האי כיון דאי בעי לערובי
שאר שבת לא שנא הוא
והניח רשותו לאחד מן השוק מבעוד יום
לא שנא יורש, מדקתני
השתא נמי לא מבטלי ומרישא דסיפא
מאתמול לא מצי לערב.
חוץ מן המבטל רשות
אוסר משחשיכה אינו אוסר ג ואחד מן השוק
לא שמעינן לה אי לא אתי' בזה
אפילו למ"ד לעיל (דף סז.) מבטלין
דייקינן מיניה כל מי שיש
שמת
והניח רשותו לאחד מבני חצר
הכלל דהתם לא מצו לערובי מאתמול
גבי מת נכרי בשבת יכול להיות
לו רשות עכשיו יכול
לבטל. ופריק תני לברייתא
כלל אבל הכא מצו לערובי ע"י
מבעוד
יום אינו אוסר משחשיכה אוסר
דאין מבטלין כיון דהתם הוא
הכי, חוץ מתורת ביטול
שכירות: חוץ מן המבטל רשות.
דאותו רשות שהוא מבטל עכשיו
אמאי
אוסר ניבטיל מאי אוסר נמי
(דכר) [דכי] איתיה לאוסר
ששכח ולא עירב שאף ע"פ שנאסר
היה לו כח לבטל מאתמול אלא
מעיקרא והשתא בטיל
דקתני
עד שיבטל תא שמע ישראל וגר
רשותיה הותרה (מקצת)
למקצת שבת יש לו תקנה בשבת
שלא היה מועיל מפני הנכרי דאוסר
שרויין
במגורה אחת
ומת גר מבעוד יום
[לשאר] שבת, ולאפוקי
ומדלא קתני חוץ משביטל רשות ויורש
אבל הכא האי רשות דמבטל השתא
יורש דלא הוה ליה
אע"פ
שמע מינה יורש לא: אימא חוץ
רשותא הכא בעידנא
אין לו כח לבטל מאתמול אלא
דקדש היום, לא הוה ליה
מתורת ביטול רשות. ויורש בכלל דכרעיה דאבוה הוא ותורת ביטול
משעה שירש והוי כב' בתים בשני צידי רה"ר דאין מבטלין דלא היה
לערובי דלא איתמר תורת
נוהגת בו: מבעוד יום. שעדיין לא קנה עירובו של ראשון הרי זה
בידו רשות זה מאתמול ולמאן דאמר לעיל נמי אין מבטלין יכול
ביטול אלא היכא דליכא
עירוב, ומאן דלא יכיל
מן השוק אוסר ואע"פ שאינו דר כאן כדתניא לקמן בהאי פירקאא)
להיות דזה מבטל כדאמר יורש כרעיה דאבוה הוא:
לאתויי מת נכרי בשבת. פירש בקונטרס כיון דאי בעו
לעירוב לא יכיל לבטל
מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו אוסר עליו:
רשותיה. תוב הדרינן
משחשיכה אינו אוסר. עליו שהרי הותר למקצת שבת:
ואחד מן
לערובי מאתמול לא מצו מערבי השתא נמי לא מצו
ומותבינן לרב נחמן אחד
מבני חצר שמת כול' עד
השוק. שהיה לו בית דירה בחצר זו: מבעוד יום אינו אוסר.
מבטלי ומרישא סיפא לא שמעינן ליה אי לא אתי בזה הכלל
אחד מן השוק שמת והניח
שהרי יערב זה עם שכניו: משחשיכה. דאינו יכול לערב אוסר
דהתם לא מצו מערבי מאתמול כלל אבל הכא מצו מערבי ע"י
רשותו לאחד מבני החצר,
ואי יורש מבטל רשות אמאי אוסר: ישראל וגר גרסינן. גר שמת
שכירות משמע מתוך פירושו דאיירי דאתא נכרי מערב שבת
מת מבעוד יום בערב
שבת וזכה בן החצר
ואין לו יורשין המחזיק בנכסיו זכה בהן: מגורה. גורן הוא
ובעי למימר דאין מבטלין כשמת וכ"ש דאם לא מת דבעי תרתי
בנכסיו אינו אוסר שכבר
וחלוק בחדרים והיה לכל אחד פתחו בחצר ואוסרין זה על זה:
שכירות וביטול ולא יתכן לפי מה שפיר' לעיל (ב) דהתם כולי
עיריב(ו) עם בני החצר
עלמא מודו דמבטלין גבי מת נכרי בשבת מהו אלא בדאתא
אע"פ
[גם] הוא. מת משחשיכה
אוסר שכבר נאסר במקצת
נכרי בשבת איירי הכא ואי לאו זה הכלל הוי אמינא דהכא מבטל כיון דהאי רשותא דקמבטל הוי בידו מאתמול ולא דמי לב'
שבת. [ו]אמאי אוסר אי
וקתני
חוץ ממבטל רשות. פי' בקונטרס דפריך לר"נ דאמר דמבטלין מדלא קתני חוץ ממבטל רשות ויורש שמע מינה
בתים:
אמרת יורש מבטל, יבטל
יורש לא ודבר תימה הוא מה דיוק הוא זה ור"ח פירש דפריך לשמואל דאמר אין מבטלין וזה לשונו זה הכלל כל שנאסר למקצת שבת
השתא ונשתרו. ופריק רב
נחמן מאן אוסר נמי דקתני
כגון שני בתים בשני צידי רה"ר חוץ ממבטל רשות אע"פ שנאסר למקצת שבת משעה שביטל רשותו הותרה שאר שבת לא שנא הוא
עד שיבטל, אבל אם (לא)
ל"ש יורש מדקתני חוץ מן המבטל רשות דייקי מיניה כל מי שיש לו רשות עכשיו יכול לבטל ופריק לה לברייתא הכי חוץ מתורת ביטול
ביטל הותרו בני החצר
לטלטל. ת"ש [ישראל]
דכי איתא לאוסר מעיקרא והשתא בטל רשות הותרה לשאר שבת לאפוקי יורש דלא הוי ליה רשות הכא בעידנא דקדש היום ולא הוי ליה
וגוי ששבתו במגורה. פי'
לערובי דלא איתמר תורת ביטול אלא היכא דליכא עירוב ומאן דלא יכול לערובי לא יכול לבטל רשותו עכ"ל אע"פ שהקושיות אחרות
בדירה אחת מלשון לגור
לר"נ אין לחוש אם זאת לשמואל ורבינו חננאל בעצמו פירש (ג) דמותבינן לר"נ משמע מתוך פירושו דחוץ ממבטל רשות קאי אשני בתים
בארץ. ויש אומרים מלשון
נהרסו ממגורות כי הוביש
משני צידי רשות הרבים והקיפום נכרים מחיצות בשבת שמועיל שם ביטול והיכא דלא ביטלו זה לזה קאמר דנאסר לכל השבת כולה
דגן. ומת הגר מבעוד יום
וקשה דאם כן מאי נאסר למקצת שבת דקאמר ונראה לומר לפירושו דאיירי בעירבו וכיון שלא חל העירוב בתחילת השבת תו
לא חייל כשבאו אחרי כן והקיפום בשבת וכן מת נכרי בשבת איירי כשעירבו מערב שבת ובטל עירובן מפני הנכרי דכשמת תו
א) הושלם ע"פ התוס'.
לא חייל אבל ביטול מועיל בתרוייהו כדקתני חוץ ממבטל רשות ומדמהני (ד) ביטול ב' בתים אע"פ שלא היה לו כח לבטל רשות של
חצר זה מאתמול דרה"ר היה כל שכן יורש דיש לו כח לבטל וקשה לדבי שמואל דאמרי אין מבטלין והוא הדין דהוה מצי למיפרך מהך
ברייתא לרב חסדא ורב ששת דאמרי לעיל אין מבטלין גבי ב' בתים ונראה דלמאי דמשני אימא חוץ מתורת ביטול לא קאי אב'
בתים אלא אבני חצר ששכח אחד מהן ולא עירב שיכול לבטל רשות באמצע השבת ומיהו אם נאמר לפי המסקנא כן גם לדברי
המקשה לדחוק על חנם לומר דקאי אב' בתים דבלאו הכי יכול להקשות כמו שפירש ר"ח דחוץ ממבטל רשות דמשמע דכל מי שיש
לו רשות עכשיו יכול לבטל: אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לא' מן השוק מבעוד יום אוסר כו'. הך ברייתא איירי בהכי
דבן חצר מערב עם חבריו אבל בן השוק אין מערב עמהם אפי' כשירש מבעוד יום ולא משום שלא יוכל לערב עמהן לפי
שאינו דר שם דמסתמא לא גרע בהכי לענין עירוב וביטול רשות כיון דאסר עלייהו כדקתני מבעוד יום אוסר אלא אורחא
דמילתא היא דבן חצר רגיל לערב עם חבריו שהוא צריך להשתמש בחצר כיון שהוא דר שם אבל אותו שבשוק אין יכול לערב
לפי שאינו רגיל להשתמש וקסבר האי תנא כמ"ד לקמן בפירקין (דף עב:) בית התבן ובית
הבקר הרי זה אוסר עליו:
תא שמע
ישראל וגר כו'. קסבר
רבא דמכח הגר חשיב כמו
יורש דהוי כרעיה דאבוה דאי
לאו הכי לא קשה
מידי לרב נחמן:
כלך