מבוי
שהוא
גבוה
פרק ראשון
עירובין
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאין
משוכה. משמע רחוקה היא מן הכתלים: או תלויה. שאין ראשיה
בגובהן שלשה. ואם תאמר והא אמר בסוף כ) פרק הישן (סוכה
נב
א) [לקמן יד.], ב) [לקמן יד.
א ב מיי' פי"ז מהל'
מונחים על גבי הכתלים אלא תלויה באויר שקצרה משתי רוחותיה
טז: עו. פז: סוכה כב.],
שבת הלכה כד טוש"ע
ד' כב.) דכי יש ברחבו טפח אמר חבוט ורמי אפילו ביתר
ג) [סוכה טז:], ד) [בערוך
א"ח סי' שסג סעיף [כא]
וכגון שנעץ קנה כל שהוא באמצע פתח המבוי ונתן על גבו את הקורה
מג' וקורה דרחבה טפח נימא נמי חבוט ורמי אפילו גבוה מג' ובלאו
ערך גד ב' גריס גוד],
כה:
כזה:
רבן שמעון סבירא ליה בכל דוכתא פחות מד' כלבוד דמי:
הכי קשה אמאי לא שריא אפילו ביתר מג' כיון דקורה תוך עשרים
נג ג ד מיי' שם הלכה יא
ה) שבת ח: לקמן עז. פה:
פז. קא:, ו) שבת ט.,
סמג עשין דרבנן א
משוכה מבחוץ. שנמשכה
וי"ל דהכא בעינן קורה על גבי מבוי
ז) [בשבת איתא רב חמא בר
טוש"ע א"ח סי' שסה
לתוך רשות הרבים כגון
וביתר מג' לא הוי היכר תדע דהא
משוכה או תלויה פחות מג' אין צריך
❖
א) א
גוריא], ח) [יומא מז. ב"ק
סעיף ד:
משוכה מבחוץ אפילו בפחות מג' לא
האי בעיין דלעיל [ח:] דשתי
מב.], ט) ע"ז עג. בכורות
להביא
קורה אחרת ג' צריך להביא קורה
אמרינן לבוד: תוך הפתח צריך
כב. כג., י) [עי' רש"י בע"ז
יתידות: תלויה מבפנים.
אחרת רשב"ג אומר פחות מד' אין צריך
ב)
עג. בד"ה מצא האריך לפרש
רבינו חננאל
שקצרה משתי רוחות
לחי אחר להתירו. לאו משום דנחשב
מלה זו], כ) בס"א: בסוכה,
להביא
קורה אחרת ד' צריך להביא קורה
ואינה מגעת לכתלים אלא
כמבוי בפני עצמו דאין מבוי ניתר בלחי
ל) [שבת ט.], מ) [נדצ"ל
משוכה או תלויה פחות
אחרת מאי לאו משוכה מבחוץ ותלויה
ארבעה], נ) וה"ה דה"מ
מג' אין צריך קורה אחרת.
נתלית באויר ואמרינן לבוד להאריך
וקורה אלא אם כן ארכו יתר על רחבו
לשנוי' דרבא סבר משך מבוי
ג' צריך קורה אחרת.
מבפנים לא אידי ואידי מבפנים משוכה מרוח
ראשיה: אידי ואידי מבפנים.
ובתים וחצירות פתוחין לתוכו:
בד' וכן הוה מצי לאוקמא
רשב"ג אומר אם יש
ורבא התם הוא דפתוח לכרמלית.
אחת ותלויה משתי רוחות מהו דתימא
ותרוייהו בקורה קצרה עסקינן:
ג)
פלוגתא בשרצפ' עד סוף
ביניהן ארבעה צריך קורה
המבוי לרשב"ג דאמר לבוד
אחרת. ואמרינן מאי
משוכה מרוח אחת. ראשה אחד על
מרוח אחת אמרינן לבוד משתי רוחות לא
ואם תאמר בפרק קמא
לא הוי נראה מבפנים [ת"י],
משוכה לאו משוכה חוץ
הכותל וראשה השני אינו מגיע לכותל
דשבת (ד' ו.) גבי אחרים אומרים
אמרינן לבוד קמ"ל רב אשי אמר משוכה
ס) גי' רש"ל במשך ד' או
למבוי ונתונה ע"ג יתידות
❖
שכנגדו: רב אשי אמר. משום ב'
ברחבים ד',
אסקופה משמשת שתי רשויות פתח
כי האי גוונא, וקתני דאם
והיא תלויה והיכי דמי כגון שנעץ שתי
ב
הקורה נתונה בפחות
רוחות לא איצטריכא ליה דכיון דתנא
פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ופריך ל)
יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין
משלשה אין צריך קורה
משוכה מרוח אחת הוא הדין משתי
מהא דאמר רב צריך לחי אחר
אחרת, ומותר לטלטל(ו)
גליון הש"ס
בגובהן ג' ואין בעקמומיתן ג' מהו דתימא או
רוחות אלא חדא קתני משוכה והיא
להתירו ומשני הכא באסקופת מבוי
במבוי. ומשני רבא לא,
גמ' א"ל פוק תני לברא.
לבוד אמרינן או חבוט אמרינן לבוד וחבוט
אידי ואידי בין משוכה בין
ד)
תלויה שקצרה היא מהגיע לכתלים
עסקינן ואמאי לא משני התם דפתוחה
שבת דף קו ע"א ביצה דף
תלויה מבפנים של מבוי
לא אמרינן קמ"ל תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן
ועוד שתלויה היא למעלה מגובה
❖
לכרמלית וההוא דאחרים בפתוח
יב ע"ב יומא דף מג ע"ב:
היא, מיהו משוכה מרוח
בין לחיים ותחת הקורה נידון ככרמלית אמר
כותלי המבוי: והיכי דמי
אחת, כגון שנתן קורה
לרה"ר וי"ל דאי בפתוח לרה"ר כיון
ע"ג המבוי ויוצאה מכותל
כגון שנעץ שתי יתידות
דאין בו ארבע מ) על ארבע מ) הוי מקום
ליה $ פוק תני לברא אמר אביי מסתברא
זה ואינה נוגעת בכותל
לעזי רש"י
עקומות על גבי ב'
פטור ואפילו פתח נעול נמי כלפנים
שכנגדה במבוי, פחות מג'
מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה אבל בין לחיין
טפחים כלבוד דמי וכאילו
אפש"ט [אפוש"ט].
כותלי מבוי. ועקמימותיהן
ותדע דלאביי נמי לוקמא בגובה
אסור ורבא אמר בין לחיים נמי מותר אמר
❖
ג
ע"ג שני הכתלים היא
תוספת.
נוטות זו כלפי זו להיותן
שלשה דהוי מקום פטור כדאמרינן
נתונה ואין צריך קורה
רבא מנא אמינא לה ה) דכי אתא רב דימי
סניף להאריך הקורה
לעיל אלא משום דאם כן אפילו נעול
אחרת וכו'. תלויה, כגון
נמי: לרשב"ג דאמר לבוד
א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני
שזו הקורה תלויה באמצע
משני צידיה כשתנתן עליהם והם עצמם
מוסף רש"י
מבוי ואינה נתונה לא
רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא
אינם ראויות להכשר קורה שאין בהן
משתמש עד חודו הפנימי. זו
פוק תני לברא. דטעות
בכותל זה ולא בכותל זה,
יחליפו ואביי התם בגבוה ג' אמר אביי מנא
רוחב טפח כשיעור הכשר קורה
אינו מדברי רבי יוחנן דהא רב אשי
הוא (סנהדרין סב.). מקום
אם היא בפחות מג'
שאין בו ד' על ד'. רוחב
טפחים מיכן ומיכן אין
דמתניתין: ואין בעקמומיתן שלשה.
אמינא לה דאמר רב חמא בר גוריא אמר
מפרשה בע"א ואם תאמר אם כן
ו)
ועומד בין רה"י לרה"ר,
צריך קורה אחרת, וקמ"ל
ואיכא למימר לבוד מראשי הקורה
מאי פריך לרבא הוא יפרש דפליגי
רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו וכי
ויש לו היכר כגון גבוה מן
דאמרינן לבוד מב' רוחות.
ולכתלים ואין בגובהן של יתידות ממעל
הארץ ג', ואילו היה רוחב
שרצפו בלחיים רחבים ארבע דרבא
מ)
רב אשי אמר משוכה והיא
תימא דאית ביה ד' על ד' והאמר רב חנין בר
ז)
ד' היה נקרא רשות לעצמו
תלויה היכי דמי כגון
לכתלים שלשה טפחים דאי הוה בגובהן
מודה לעיל ברחבים ארבע מ) דאסור
רבא אמר רב תוך הפתח אע"פ שאין בו ד'
והוי כרמלית ואסור לכאן
שנעץ ב' יתדות עקומות.
שלשה טפחים הוה מיפסלא דקורה
ואפילו באין רחבים ד' פליגי ומשכחת
ולכאן, אבל עכשיו נקרא
כגון עקמומית של אגמון.
על ד' צריך לחי אחר להתירו ורבא התם
ד
מקום פטור ומותר לכאן
על גבי כתלים בעינן אבל השתא
שאין בגובהן שלשה ולא
פלוגתא דרשב"ג אומר לבוד והרי בין
ולכאן לכתף עליו משאוי
דפתוח לכרמלית אבל לרה"ר מאי שרי יציבא
בעקמימותו שלשה, ותלה
ח)
בפחות משלשה אמרינן חבוט השפל
כולם יש ד' ואסור להשתמש כנגדו
שלהן (לקמן עז.). ובלבד
הקורה בחבל ביניהן והיא
בארעא וגיורא בשמי שמיא אין מצא מין
כאילו מונחת על הכותל: לבוד.
ט)
ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד
שלא יחליפו. דרבנן
תלויה ומשוכה, כלומר
היא, דאילו חיובא ליכא,
את מינו וניעור א"ל רב הונא בריה דרב
רחוקה מב' כותלי המבוי.
לשון סניף להאריך ובלע"ז אפש"ט:
משתמש עד חודו החיצון של לחי
י)
דבעינן עקירה מרשות זו
וקמ"ל דאמרינן גוד אסיק
נידון ככרמלית. ואסור לטלטל שם:
החיצון וי"ל נ) כיון דכשאין כ"א ב'
יהושע לרבא ואת לא תסברא דבין לחיין
והנחה לרשות זו, והכא
מחיצתה מן הקורה
מסתברא מילתיה דרבי יוחנן. דאמר
לחיים ובכל א' משהו ושניהם רצופים
עקירה מרה"י גמורה
ולמעלה, ותוב אמרינן
אסור והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן
והנחה למקום פטור,
חבוט רמי ביתדות כדי
פוק תני לברא אלא מותר הוא אתחת
בפחות מד' לא משכחת פלוגתייהו
מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מד' באנו
ועקירה ממקום פטור
להראות כאילו נתפשטה
קורה קאמר ליה דקסבר חודו החיצון
דרשב"ג ורבנן ולא משכחת פלוגתייהו
והנחה לרה"ר גמורה
עקמומית להשותן לקורה
למחלוקת רשב"ג ורבנן לרשב"ג
יורד וסותם: אבל בין לחיים. במבוי
אלא כשיש ד' הוה ליה לרבי יוחנן
(שם). תוך הפתח. של
כדי שתהיה הקורה על
דאמר אמרינן לבוד משתמש עד
מבוי דהיינו רחב האסקופה
שני הכתלים. וקיי"ל
שאין שם קורה מודה דאסור: מקום
לפרושי במילתיה בהדיא מבוי שרצפו
(שבת ט.). צריך לחי
כרבא דהא רב אשי דהוא
חודו הפנימי של לחי הפנימי
שאין בו ד' על ד'. עומד בין רשות
בלחיים בפחות מד' ס) במשך ד' אע"ג דרב
אחר להתירו. שהלחי
בתרא מתרץ למתניתא דא
לרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד
הרבים לרשות היחיד הואיל וליכא
המתיר את המבוי סתמיה
אשי מוקי לה במשך ד' אמות כיון שאמר
כוותיה. כיון דאמר רבא
נגד האסקופה וזקוף עליה,
בין הקורה ובין הלחיים
מקום חשוב לאו רשות באנפי נפשיה
משתמש עד חודו הפנימי של
ר' יוחנן מבוי שרצפו הוי כאילו פירש
וקסבר אסור להשתמש נגד
מותר להשתמש, א"ל רב
הוא ובטיל להכא ולהכא והיינו מקום
בהדיא ד' אמות דמשך מבוי ד' אמות:
חיצון אבל בין לחיין דכולי עלמא אסור ורבא
הלחי אלא מחודו הפנימי
(אשי דהוא)א) הונא בריה
פטור: לכתף עליו. משאות: ובלבד
ולפנים הוי היכר המחיצה
דרב יהושע ואת לא
ולרשב"ג
התם נמי דפתוח לכרמלית אבל לרה"ר
(שם). מצא מין את מינו
תסברא דבין לחיים אסור,
שלא יחליפו. דלא לימרו דקא מעייל
מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא
אין מצא מין את מינו וניעור
וניעור. כלומר נתחזק
והא אמר רבה בר בר חנה
מרשות הרבים לרשות היחיד ואתי
וניתוסף איסורו, ולשון
א"ר יוחנן מבוי שרצפו
רב
ניעור כאיש אשר יעור
למישרי הוצאה בשבת. ובין לחיים נמי
בלחיים פחות פחות מד',
משנתו, כמו הניעור בלילה,
פי' כותל של מבוי בכל
אפילו חשבת ליה מקום בפני עצמו בטל להכא ולהכא ושרי: בגבוה שלשה. דמינכרא אבל בין לחיים דלא מינכרא דוכתא אי שריית לטלטל התם
וכל היכא דתנא מצא מין
משך פחות מד' טפחים
אתי להחליף ולאפוקי לרשות הרבים: תוך הפתח. כגון מבוי שיש פצימין רחבים לפתחו מכאן ומכאן והן הן לחיים שלו צריך להעמיד לחי אחר
את מינו וניעור היינו
מרחיב בעובי הכותל
פירושה, ויש שמפרשין
כשיעור טפח ונראה לחי,
מבחוץ אם ירצה להשתמש בין הפצימין: דאית בהו ארבעה. ברוחב הפצימין במשך המבוי דכל ד' רשות באנפי נפשיה היא וכרמלית היא ומדרבנן
וניעור נוער מתורתו
וכן מושך בענין הזה רוב
אסורה: לכרמלית. לבקעה דשייך ומצטרף למינו שחוצה לו: יציבא. אזרחי: מצא. כרמלית שבין לחיים שלא היה בו שיעור כרמלית: את
ראשונה ונדבק בחבירו
אורכו של מבוי. וא"ר
מינו. שחוצה לו: וניעור. נתחזק על ידי מינו וניעור משנתו שהיה בתחלה בטל אצל שאינו מינו. ודוגמתו בבכורות (ד' כב.) טומאה שבטלה
ונתחזק, וא"כ נוער מיבעי
יוחנן בכה"ג באנו
ליה (ע"ז עג.).
למחלוקת רשב"ג ורבנן,
וחזרה וניעורה: אבל פתוח לרשות הרבים שלא זה מינו ולא זה מינו ולכאן וכאן בטלה: ואת לא תסברא דבין לחיים. לר' יוחנן אסור: והאמר
שחולקין (דהא) [בהא]
ר' יוחנן מבוי שרצפו בלחיים. במשך המבוי מראשו לצד סופו בשתים ושלש אמות: בפחות מארבעה. שאין בין לחי ללחי ד' אבל יש ביניהן ג':
דתניא היה קורה משוכה
באנו למחלוקת רבן שמעון ורבנן. דאיפלגו לעיל במשלשה ועד ד' אי אמרינן לבוד או לא מאותו מחלוקת אנו למידין שאף בהכשר מבוי זה יש
או תלויה פחות מג' א"צ
קורה אחרת כו', עד כ"ע
מחלוקת ביניהן. ורבי יוחנן לא מפרש מילתיה והשתא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע דעל כרחיך הא דקאמר רבי יוחנן דשייכא פלוגתא
בין לחיים אסור. ושני
דרבן שמעון ורבנן הכא לא משכחת לה אלא בתשמיש שכנגד הלחיים דלרבן שמעון הוו כולהו כחד לחי ואין משתמש במבוי אלא
(רבה) [רבא] במבוי
עד חודו הפנימי של לחי הפנימי אבל משם ולחוץ הוי בין לחיים ואסור ולרבנן לא הוי כחד לחי ובלחי החיצון משתרי מבוי ומותר להשתמש
שפתוח לכרמלית משום
דמצא מין את מינו וניעור,
בכל המבוי עד חודו הפנימי של חיצון דכנגד חיצון לחודיה הוי בין לחיים. אלמא לרבי יוחנן בין לחיים אסור דאי בין לחיים
אבל אם היה פתוח לרה"ר
לרבי יוחנן מותר מאי שייכא פלוגתייהו דרבן שמעון ורבנן להכא בין הוו כולהו כחד בין לא הוו כולהו כחד כנגד כולם הוא משתמש:
מותר.
רב
א) נראה דשיבוש הוא וכן
ליתא בפר' ר"ח לעיל ח: שהעתיק הגמ' כאן. והמגיה בד"ו לא נחית לזה במש"כ שאולי גי' אחרת היתה לו בכאן.