הדר פרק ששי עירובין
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחד אמר ביין. אפי' רבנן מודו דלא סמכינן עליה בחצר דלא אמרי'
וכן פירש בריש סוכה (דף ג:) ואע"פ שפירש כאן בקונטרס דלכ"ע
עא א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [פירש גאון מסיפס כותל
מגו: כי פליגי בפת. ופליגי בין בשיתוף בין בעירוב דלר' מאיר
חלול שיש בו חלונות. ערוך],
עירובין הל' ז סמג
סומכין במבוי על עירובי חצירות שהיא לעולם בפת מכל מקום למ"ד
ב) ע' רש"ל ורש"א בד"ה
עשין א טוש"ע א"ח סי'
אין סומכין על זה במקום זה: מאי לאו כו'. וקשיא למאן דאמר
בפת פליגי קשה דלמה לא יועיל עירוב החצירות למבוי כיון שתורתו שע סעיף ג:
❖
אבל, ג) [לקמן עט.],
ביין לא פליגי: או משתתפין במבוי בפת. דמשתתפין דומיא דמערבין
נמי להניח בבית דאטו השם
גורם שנקרא עירוב שיש לו להועיל
ד) [ע"ב], ה) [בתוס'
❖
הרא"ש: מועיל לבטל],
קתני: הלכתא ומנהג ונהגו בפרק
לחצירות ולא למבוי ולמאן דאמר ביין
בתרא דתענית (דף כו:) מפורש הלכה
נמי פליגי ומפרש ברייתא דבסמוך רבינו חננאל
וחד אמר ביין דכו"ע לא פליגי דבעינן תרתי
דרשינן בפירקא הלכה כרבי מאיר
או משתתפין במבוי ביין ומותרין כאן
כי פליגי בפת מיתיבי וחכמים אומרים או
וחכמים אומרים (אין)
הגהות הב"ח
[או] מערבין או
מנהג מדרש לא דרשינן אורויי מורינן
וכאן אבל עירובי חצירות ביין לא
מערבין או משתתפין מאי לאו או מערבין
(א) רש"י ד"ה אבל וכו'
משתתפין.
אוקמוה
ליחיד הבא לימלך נהגו אורויי נמי
מהני ואמאי כיון דשיתוף מהני לא
דהא ללישנא קמא:
משמיה דרב הכי קתני,
בחצר בפת או משתתפין במבוי ביין אמר
לא מורינן ואי עבוד לא מחינן בהו:
תקראנו עירוב אלא תקראנו שיתוף
(ב) תד"ה בפת כו' והא
או מערבין בחצירות
רב גידל אמר רב ה"ק או מערבין בחצר
מתני' בטרקלין אחד. וחלקוהו
דנקט בהא לישנא דלא
בפת, ושכח אחד מהן
דתימה הוא לומר דמה שקראהו
גרע: (ג) בא"ד בשם ר"י
ולא נשתתף ובטיל
בפת ומותרין כאן וכאן או משתתפין במבוי
לחמשה וכולן יש להן פתח מן הטרקלין
עירוב לבטל ה) תורת שיתוף מעליו
שיתוף נותנו בין כו':
רשותו. לר' מאיר אית
בפת ומותרין כאן וכאן אמר רב יהודה אמר
לחצר וצריך לערב עם שאר בני חצר:
ודוחק ר"י לפירוש הקונט' שבתחילת
ליה ביטול ומותרין
כאן וכאן. או משתתפין
ב"ש אומרים. רשויותיהן חלוקין
רב הלכה כרבי מאיר ורב הונא אמר מנהג
העירוב לא עירבו אלא בני חצר אחת
במבוי ביין ושכח אחד
וצריך לכל חבורה ליתן פת בעירוב
יחד או שתי חצירות יחד ולא היו
כר"מ ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי מאיר:
מבני חצר ולא עירב
מתני' חמשה חבורות ששבתו בטרקלין
החצר דהוו להו כה' בתים וה"ה דאם
סבורים שכל בני המבוי ישתתפו יחד
מותרין כאן וכאן.
ואסיקנא דכולי עלמא
באו להוציא מרשות זו לזו צריכין
נמצא שלא נתנו עירובן לשם שיתוף
אחד ב"ש אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה
עירובי חצירות בפת
עירוב ביניהן: וב"ה אומרים. אין
ולכך כשניתוספו עליהם כל בני המבוי
דאין סומכין על עירוב
וב"ה
אומרים עירוב אחד לכולן ומודים
א
מחיצה זו חילוק רשות דמחיצה שפלה
אין לחושבו שיתוף כיון שהראשונים
במקום שיתוף, דאמר רב
בזמן
שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות
יהודה אמר רב הלכה
היא כדמפרש בגמ' הלכך עירוב אחד
לא היו שם ולא ידעו מעולם שעליהם
כר' מאיר ורב ברונא
שהן
צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה:
לכולן ובתוך הטרקלין נמי מוציאין
ניתוספו כל האחרים ונראה לר"י
אמר רב הלכה כאלעזר
גמ'
אמר רב נחמן מחלוקת במסיפס
מזו לזו בלא עירוב שהטרקלין מחברן
בן תדאי. מתני' חמש
דכולה מלתא דוקא עירובי חצירות
א)
חבורות ששבתו בטרקלין
וכיון דביניהן א"צ עירוב נעשה אחד
בבית שבחצר ושיתופי מבואות דוקא
אבל
במחיצה עשרה דברי הכל עירוב לכל
אחד, פי' בירה אחת כו'.
מהן שליח לכולן דאמרי' לקמןד) חמשה
בחצר שבמבוי ולא בבית משום דבחצר
אוקמה רב נחמן מחלוקת
חבורה וחבורה איכא דאמרי אמר ר"נ אף
בית שמאי ובית הילל
שגבו את עירובן כלומר ששרויין
מינכר טפי לשם שיתוף דשייכא טפי
במסיפס מחלוקת פליגי בה רבי חייא ורבי
הללו חלוקין במסיפס.
בחמשה בתים בחצר ועירבו ביניהן
למבוי וקרובים תשמישם דמבוי זה לזה
פי' פיסקא דארזי, אבל
שמעון ברבי חד אמר מחלוקת ב) במחיצות
והוו להו חדא ואם באין לערב עם
והשתא הא דקאמר לקמן במסובין
אם הם חלוקים במחיצה
המגיעות לתקרה אבל מחיצות שאין מגיעות
י' טפחים דברי הכל
אחרים עירוב אחד לכולן: ומודין
בבית בפת שעל השולחן סומכין משום
עירוב לכל חבורה. איכא
לתקרה דברי הכל עירוב אחד לכולן וחד
כשמקצתן שרויין כו'. דהוו להו כה'
עירוב לאו אף משום עירוב קאמר
דאמרי אמר רב נחמן
אמר מחלוקת במחיצות שאין מגיעות
בתים ולא דמו לה' שגבו את עירובן
אלא משום עירוב דוקא ולא משום
ג)
אף במ[ס]יפס מחלוקת,
פליגי בה ר' חייא ור'
שהרי לא עירבו ביניהן:
לתקרה אבל מחיצות המגיעות לתקרה
שיתוף והא דאמר בריש סוכה (דף ג.)
ב
שמעון ברבי, חד אמר
גמ' מחלוקת. בשרשויותיהן
בית שאין בו ארבע על ארבע אין
דברי הכל צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה
מחלוקת במחיצות שאין
חלוקות במסיפס מחיצה נמוכה של
מניחין בו עירובי חצירות אבל מניחין
מגיעות לתיקרה כו'.
מיתיבי
חתיכות עצים דהתם לבית הלל
בו שיתופי מבואות דלא גרע מחצר
בית אחד הוא ודמו לה' שגבו את עירובן דהני נמי כמי שעירבו
שבמבוי ומשמע דכל שכן אם היה בית גמור שהיו מניחין בו שיתופין
דמי: אף במסיפס מחלוקת. דלא תימא בית שמאי במחיצה
אור"י דודאי בית גמור גרע לענין שיתוף והא דנקט (ב) בהא דלא
עשרה הוא דאסרי ובמסיפס מודו אלא אפילו במסיפס נמי
גרע שלא תאמר כי היכי דיוצאין מכלל בתים לענין עירוב יוצאין
אסרי: פליגי בה. אמתניתין קאי: מחלוקת. בית שמאי
נמי מכלל חצר לענין שיתוף לפי שיש מחיצות מפסיקות וחצר בעי
ובית הלל כו': אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה. אפילו הן
ד' אמות ובהאי בית ליכא ד' אמות והשתא הך דבעל הבית שהיה
עשרה דברי הכל עירוב אחד לכולן ופליגי אתרוייהו לישני דרב
שותף לשכיניו לזה ביין וההיא נמי דלעיל (דף סח.) דליקני מר
נחמן דהא (א) לישנא קמא קאמר דבמחיצה עשרה מודו דחלוק
רביעתא דחלא צריך לומר דבחצר היה אותו חבית דבשיתופי מבואות
הוי והכא אמרינן אפילו במגיעות לתקרה פליגי וללישנא בתרא
איירי דאילו עירובי חצירות בעי פת ובירושלמי משמע כפי' הקונט'
קאמר דבמסיפס נמי פליגי ואסרי בית שמאי והכא אמרי
דכ"ש בית דאמר בפ' מי שהוציאוהו עירוב צריך בית שיתוף מהו
דאפילו במחיצות עשרה לא אסרו אלא במחיצות המגיעות לתקרה:
שיצטרך בית מלתא דשמואל אמרה שיתוף צריך בית ומסיק רבי
אבהו (ג) בשם רבי יוחנן נותנו בין באויר דחצר ובין באויר דמבוי
הסבר
משמע בהדיא דכ"ש בית: נהגו העם כר' מאיר. בפרק בתרא דתענית (דף כו:) מפרש דאורויי לא מורינן כוותיה ואי עבדינן לא
מחינן בידייהו וא"ת מה מחאה שייך כאן אם מחמירין כר"מ לעשות עירוב ושיתוף וי"ל דלא הוי ברכה לבטלה אי נמי אם נמנעים על
כך להביא סכין וחמין לצורך מילה אי נמי לכי הא דאמר במי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) גבי חצר שבין שני מבואות והיא רגילה באחד
אם עירב רגיל לעצמו וזה שאינו רגיל לא עירב והיא נמי לא עירבה דוחה אותה אצל מי שאינה רגילה דכופין על מדת סדום והשתא אם עירב
מי שאינו רגיל ולא שיתף והם דוחין אותה אצל מי שאינו רגיל כר"מ דבעי שיתוף לא מחינן בהו אי נמי אם עירבה עם שניהם ולא
שיתפה אלא עם האחד דלרבנן הוו להו עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם ולר"מ עם אותו ששיתפה עמו מותרת דעם האחר
לא נשתתפה ואין עירוב מועיל במקום שיתוף: ומודין כשמקצתן שרויין בחדרים ועליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה.
והני חדרים ועליות איירי כגון שכל אחד פתוח לחצר כדפירש בקונט' דהנך ה' חבורות ששבתו בטרקלין כולהו יש להן פתח מן
הטרקלין לחצר דאם לא היה לכל אחד פתח לחצר הוה אמרינן פנימי נותן עירובו ודיו או שני הפנימיים לר' יוחנן דסוף פרקין
גבי עשרה בתים זה לפנים מזה ומיהו אם יש לאדם סופר או מלמד בביתו או כעין אותן [הבחורים] הבאין ללמוד תורה ושרויין
כל א' בחדר או בעלייה בפני עצמו אע"פ שחלוקין מבעל הבית בפתו אין אוסרין עליו ולא בעו עירוב בין יש להם פתח לרה"ר
בין אין להם פתח לרה"ר דלא מיבעיא אם כולם אוכלין במקום אחד אף ע"פ שכל אחד ישן בחדרו קי"ל כמאן דאמר לקמן (דף עג.)
מקום פיתא גורם אלא אפילו לשמואל דאמר מקום לינה גורם או אפילו אוכלין וישנים כל אחד בחדרו אין אוסרין זה על זה כיון שכולם
משתמשין בתוך הבית בכל עיסקי תשמישתיה באפייה ובבישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאילו אוכלים וישנים במקום אחד אע"פ שיש להם
פתח לצד רה"ר הכל נקראים על שם בעל הבית ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה על זה ומצי לסלוקינהו והוה ליה כה' שכירים
וה' לקיטים דלא אמרי' להחמיר כדאמרינן לעיל (דף סו.) דאחד נותן עירובו ודיו ואפי' שרויין בחדרים ובעליות דאם בשרויין כולם בבית בזה
לא הוה מסתפק אביי דקאמר מהו דאפילו היה הבית שלהם לא היו אוסרין זה על זה וכיון דגבי נכרי דדירתו לא שמה דירה לא אסרי אלא
חשיבי כולהו כחד כל שכן גבי ישראל דדירתו שמה דירה דבטלה דירתם גבי דירתו של בע"ה ולא דמי למקצתן שרויין בחדרים ובעליות
דהכא שיש כח לזה כמו לזה ואע"פ שהקילו בנכרי טפי מבישראל דכי מושיל דוכתא לישראל אחר דישראל נותן עירובו ודיו ואע"פ שאין
הנכרי רוצה להשכיר ובע"כ של נכרי וכה"ג בביתו של ישראל לא שרי התם נמי טעמא משום דדירת נכרי לא חשיב כ"כ אבל מכל מקום
גבי ישראל כדפרישית: במחיצות המגיעות לתקרה. והא
יש ללמוד מדלא אסרי חמשה שכירים זה על זה גבי נכרי כל שכן
דקתני מתני' דמודים היכא דמקצתן
שרויין בחדרים ובעליות לא דמי דהכא איירי במחיצות עראי
כגון יריעות שמפסיקין עד התקרה:
רבי