עב:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
הסבר. על שם חורפיה קרי ליה הכי: להך לישנא דאמר רב נחמן
יהודה הסבר. רבינו חננאל גריס ח) הסבך פירוש (ב) גדיל לסבכה
עב א מיי' פ"ד מהל'
א) [ברכות ס. וש"נ ועי' פי'
מחלוקת במסיפס. אבל במחיצות מודו ב"ה תיובתא דהא בהדיא
עירובין הל"ב טוש"ע
על זה ברש"י דביצה ב: ד"ה
כעין מצנפת וכובע כמו שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז)
דהיתרא], ב) לעיל מט:
א"ח סי' שע סעיף ג:
קתני דבמחיצות (א) שרו: אלא ללישנא בתרא דקאמר דבמסיפס נמי
א"נ על שם עירו דבספר יהושע (טו) כמו כן כתיב מדין ט) וסבכה:
עג ב מיי' שם הל' ד:
ע"ש, ג) [ע' רש"י לעיל סו.
כח
אסרי ב"ש מי לימא דתיהוי הא תיובתיה דקתני במחיצות הוא דפליגי
דהיתרא עדיף ליה. לא שייך הכא למיפרך ליפלגו בתרוייהו
עד ג ד מיי' שם הל' ו
ד"ה אחד מערב], ד) [לקמן
עג. עד:], ה) [תוס' פ"ה
סמג עשין א טוש"ע
הא במסיפס מודו: הלכה כרבי
כדפריך בריש ביצה (דף ב:)
י)
ה"ו], ו) [שם איתא נשיא],
א"ח שם סעיף ה:
יהודה. דבמחיצות המגיעות לתקרה
דהתם כדי להודיע כחן דבית הלל
מיתיבי אמר רבי יהודה הסבר לא נחלקו
עה ה מיי' שם הל' ח
ז) [לקמן עג.], ח) [ע' בערוך
מודו: חדרים ממש. שלא היו
דאוסרין הוה ליה לאשמעי' בתרוייהו
ערך סבך], ט) [לפנינו בקרא
טוש"ע שם סעיף א:
ב"ש וב"ה על מחיצות המגיעות לתקרה
❖
כתיב וסככה בב' כפי"ן],
מחוברין מעולם: במה דברים
משום דכח דהיתרא עדיף דב"ש לא
שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה $ על מה
י) [ע' תוס' שם ד"ה ונפלוג
אמורים. דאסרי ב"ש כשהם מוליכין
חשיבי ליה כ"כ דב"ש במקום ב"ה אינה
❖
בתרוייהו],
נחלקו על מחיצות שאין מגיעות לתקרה
אמר
העירוב באחד משאר בתי החצר:
ר"נ אמר רב הלכה
משנה:
רבינו חננאל
שבית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה
אבל אם. היו שאר בני החצר מביאין
כרבי יהודה. אע"ג דאותבי' מינה
מיתיבי א"ר יהודה הסכך.
וחבורה ובית הלל אומרים עירוב א' לכולן
הגהות הב"ח
פיתן לטרקלין דברי הכל כו'. והאי
לל"ק דר"נ (ג) אתיא כלישנא בתרא:
[נ"א: הסבך] פי' גדיל
אבל אם היה עירוב בא אצלן דברי
למאן דאמר במחיצות המגיעות לתקרה
תנא מדקא מפליג בין מקום אחר
(א) רש"י ד"ה להך לישנא
סככה א) [נ"א: סבכה כמו
וכו' במחיצות עשרה
מעשה הסבכה או] על
לבא אצלן סבירא ליה טעמייהו דב"ש
הכל עירוב אחד לכולן. וא"ת טעמא
מחלוקת תיובתא ולמאן דאמר במחיצות
מודו: (ב) תוס' ד"ה ר'
שם עירו. לא נחלקו בית
ובית הלל לאו במחיצות פליגי אלא
דב"ש אתא לאשמעינן דלב"ה לא
שאין מגיעות לתקרה מחלוקת סייעתא להך
יהודה וכו' פירוש גודל
שמאי ובית הילל על
אפי' לבית שמאי נמי טרקלין מחברן
סבכה וכו' כמו שבכים
איצטריך דאפילו מוליכין עירובן אמר
מחיצות המגיעות לתיקרה
לישנא דאמר רב נחמן מחלוקת במסיפס
מעשה שבכה אי נמי הסכך
שצריכין עירוב לכל
ואין צריך עירוב בינייהו והוו להו
עירוב אחד לכולן וכי האי גוונא פריך
תיובתא להך לישנא דאמר רב נחמן אף
גרסינן על שם וכו' מדין
חבורה וחבורה על מה
כחמשה שגבו את עירובן וסבירא
במס' שבת בפ' ר"א דמילה (ד' קלה.) וי"ל
וסככה הס"ד: (ג) ד"ה
נחלקו על מחיצות שאין
במסיפס מחלוקת לימא תהוי תיובתא אמר
אמר וכו' דרב נחמן הא
להו דחמשה שעירבו את חצירן ובאין
דלב"ה נמי נפקא מינה דכעין חדרים
מגיעות לתיקרה, שבית
❖
לך רב נחמן פליגי במחיצה והוא הדין
אתיא:
שמאי אומרים עירוב לכל
לערב עם חצר אחרת אם מוליכין
ועליות דדווקא במוליכין עירובן קאמר
חבורה וחבורה. ובית
במסיפס והאי דקא מיפלגי במחיצה להודיעך
שם את עירובן אין א' מהן שליח
דמודו שצריכין עירוב לכל חבורה
הילל אומרים עירוב אחד
כחן דבית הלל וליפלגי במסיפס להודיעך
לכולן אלא כולן צריכין ליתן פת ואם גליון הש"ס
לכולן [אמר רב נחמן אמר
וחבורה אבל בעירוב בא אצלן עירוב
רב הלכה כר' יהודה].
עירוב בא בבית א' מהן כולן שוין
אחד לכולן דכעין חדרים ועליות לב"ה
כחן דב"ש כח דהיתרא עדיף אמר רב נחמן
א)
גמ' על מה נחלקו על
אמר רב נחמן בר יצחק
שם והנך דטרקלין נמי כיון דרשות
כמו מחיצות שאין מגיעות לתקרה לב"ש
מחיצות שאין מגיעות
מתני' נמי דיקא דקתני
אמר רב הלכה כרבי יהודה הסבר $ אמר
לתקרה. עיין לקמן דף עט
מודין בזמן שמקצתן
אחת היא להני דמו דאי לבית שמאי
ומיהו בחדרים ועליות ממש אין נראה
רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני
ע"א תד"ה ש"מ:
שרויין בחדרין או בעליות
רשויות חלוקות הן והן לא עירבו
לחלק בין מוליכין עירובן לעירוב בא
שם אמר רב נחמן בר
שצריכין עירוב לכל
ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים ובעליות
כי עירוב בא אצלן מאי הוי: שגבו
אצלן מדפשיט ליה כ"כ להש"ס דקאמר
יצחק מתני' נמי דיקא.
חבורה וחבורה. ואוקימנא
שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה מאי
עיין לעיל דף מג ע"ב
כעין חדרין וכעין עליות
את עירובן. שדרין בחצר ועירבו את
אילימא חדרים ועליות ממש פשיטא:
תד"ה יתיב. ולעיל דף יח
כמאן כבית הלל. וליכא למימר
ומאי נינהו מחיצות
חדרים ומאי עליות אילימא חדרים חדרים
חצירן: ואיכא דאמרי כו'. ובהא
ע"ב תד"ה מתקיף:
המגיעות לתיקרה. תנא
ממש ועליות עליות ממש פשיטא אלא לאו
פליגי דב"ש סברי אע"פ שרשות אחת
שם אמר ר"י אמר רב
דאתיא כב"ש וברייתא באין
במה דברים אמורים
במקבלי פרס. עיין לקמן
במוליכין עירובן למקום
היא ודמי לחמשה שעירבו ועירוב
כעין חדרים כעין עליות ומאי ניהו מחיצות
עמהם דיורין כדאוקמינן לה לקמן
דף עט ע"ב תוס' ד"ה
אחר. אבל אם היה עירובן
בא אצלן אפילו הכי כולהו בעי לערובי
אבל במתניתין כשיש עמהן דיורין
המגיעות לתקרה שמע מינה תנא במה
וע"י אשתו: שם בית
א
בא אצלן דברי הכל עירוב
וב"ה סברי כיון דעירוב בא אצלן לא:
התבן. עיין לקמן דף פה
דמיגו דהני אסרי אהדדי הני נמי
אחד לכולן. והא דתניא
דברים אמורים כשמוליכין את עירובן למקום
ע"ב תוס' ד"ה בית התבן.
ה' שגיבו את עירובן
מתני' השותפין לא גרסינן:
אסרי דהיכי דמי הני דיורין אי בחצר
אחר אבל אם היה עירובן בא אצלן דברי
ולעיל דף ע ע"א תוס' ד"ה
כשמוליכין אותו למקום
וישנים בבתיהם. והם ואביהם
קיימי מ"מ כל הטרקלין חשיב כחדא
❖
הב"ע:
אחד אחד מוליך על
הכל עירוב אחד לכולן כמאן אזלא הא
ואחרים דרין בחצר אחת: צריכין
ידי כולן כמאן כבית
ומטלטלין זה עם זה בכל הטרקלין
דתניא חמשה שגבו את עירובן כשמוליכין
הילל. מתני' האחין שהיו
ב)
ב
עירוב לכל אחד ואחד. אם רוצין
בלא עירוב כשיש דיורין בחצר כמו
אוכלין על שולחן אביהן
את עירובן למקום אחר ג) עירוב אחד לכולן
לערב עם שאר בני החצר וטעמא מוסף רש"י
שאין דיורין בחצר ואי בעו ביניהם
כו'. אוקימנא במקבלי
כח דהיתרא עדיף. טוב
כמאן כבית הלל ואיכא דאמרי במה דברים
פרס שנו. פי' לאו
מפרש בגמרא: מבטל את רשותו.
עירוב כשיש עמהן דיורין בחצר הכי
לו להשמיענו כח דברי
אוכלין על שלחן אביהן
צריך לבטל את רשותו: אימתי בזמן
נמי ליבעי כשאין עמהן דיורין דמה
אמורים כשהיה עירוב בא אצלן אבל אם היו
המתיר, שהוא סומך על
ממש, אלא מקבלין פרס
שמוליכין את עירובן. לתתו באחד
ענין דיורין בחצר לגבי הטרקלין
שמועתו ואינו ירא להתיר,
משולחן אביהן ואוכלין
מוליכין את עירובן למקום אחר דברי הכל
אבל כח האוסרין אינה
אותו בבתיהן, שנמצאת
מבתי שאר בני החצר דהואיל
ומיהו ה"מ למימר כגון שיש בטרקלין
צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה כמאן
ראיה שהכל יכולין להחמיר
אכילה ושינה בבתיהן.
והוזקקו לעירוב אמרינן בגמראז) מגו
דמתניתין חדרים ועליות גמורין
ואפילו בדבר המותר (ביצה
ת"ר מי שיש לו בית שער
אזלא הא דתניא חמשה שגבו את עירובן
דשאר דיורין אסרי אינהו נמי אסרי
שאין להם פתח בחצר אלא יוצאין
ב:). למקום אחר. שרצו
אכסדרה ומרפסת בחצר
כשמוליכין את עירובן למקום אחר עירוב
לערב עם חצר אחרת נותנין
חבירו הרי זה אינו אוסר
וצריכין כולן ליתן פת הואיל וחלוקין
דרך טרקלין דמיגו דהני אסרי הנך
אחד לכולן כמאן דלא כחד: מתני' ג האחין
בתוכה עירובן זה שגבו
עליו כו' ,עד ובא מעשה
דיוריהן בלינה ומקבלי פרס הן כדמוקי
ה' חבורות נמי אסרי אבל לא משמע
להתיר חצירן (לעיל מט:).
לפני חכמים ולא אסרו
שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים
בגמ' שאין אוכלין בבית אביהן
עירוב אחד לכולן. אחד
ליה לאוקמי מתניתין בהכי ועוד
אלא מקום בית (דירה
מהן מוליך על ידי כולן,
כו') דירה בלבד. מאי
ממש: אבל אם היה עירוב. כל
בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד לפיכך
דדילמא בהא הוו מודו ב"ה:
ואפילו נתן הוא לבדו פת
מקום בית דירה, רב אמר
במקבלי
החצר בא לבית אביהן שלא הוזקקו
פרס שנו. ואע"פ
אם שכח אחד מהם ולא עירב מבטל את
אחת בשבילן הואיל והוא
לעירוב דאמרינן במי שהוציאוהו
כבר עירב עם חביריו קונה
דמקום פיתא ולינה
א) לפי גי' הב"ח בדברי
רשותו אימתי בזמן שמוליכין עירובן במקום
לצורך כולן (שם).
התוס' ד"ה רבי נראה דצ"ל
(לעיל דף מט.) בית שמניחין בו
בבתיהם אהני מה שאוכלים משל
אחר אבל אם היה עירוב בא אצלן או שאין
בדברי רבינו ר"י הסבך פי'
עירוב אין צריך ליתן את הפת והם
אביהם דאם היה עירוב בא אצלם
גדול סבכה א"נ הסכך גרסינן
עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב:
כולם נמשכין בו: או שאין עמהן
על שם עירו.
או שאין עמהם דיורין אין צריכין
גמ' ש"מ ד) מקום לינה גורם $ אמר רב יהודה
לערב: מי שיש לו בית שער אינו
דיורין. אחרים שאין דיורין מזקיקין
אמר רב ד במקבלי פרס שנו ת"ר מי שיש לו
אותן לעירוב: אין צריכין לערב.
אוסר עליו. אע"פ שדרין בו כדתנן
דכיחידים הן: גמ' שמעת מינה
בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו
לקמן בפרק כיצד משתתפין (דף
מקום לינה גורם. דאי הוו ישנים
פה:) ואם תאמר אי בבית שער דבית
הרי זה אין אוסר עליו (את) $ בית התבן
בבית אביהן אפילו מוליכין עירובן
תיפוק ליה משום בית דאסר על בני
(ואת) בית הבקר בית העצים ובית
למקום אחר לא הוו צריכין לערובי
החצר אע"פ שאין דרין בו מידי דהוה
האוצרות הרי
זה אוסר עליו רבי יהודה
אלא אביהם ונימא תיהוי תיובתיה
אבית התבן וי"ל כגון שנתן בעל
אומר ה אינו אוסר אלא מקום דירה
דרב דאמר לקמן בשמעתין מקום
הבית עירובו וקמ"ל דהדר בבית
בלבד ה) אמר
רבי יהודה מעשה בבן
פיתא גורם והרי אלו אוכלין
שער לא בעי
לערב דלא אסר:
ו) נפחא שהיו לו חמש חצרות באושא
בבית אביהם וחשבינן להו חלוקין:
ודניאל
ובא מעשה
לפני חכמים ואמרו אינו אוסר
אלא
בית דירה בלבד בית
במקבלי פרס. הוצאה מבית אביהם
ואין אוכלין על
שולחנו ממש:
דירה סלקא
דעתך אלא אימא מקום דירה
מאי
מקום דירה רב אמר
מקום
מקום