עג:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא
ואם נשתתפו כו'. בגמרא מתרץ לה: ושכח אחד מבני חצר ולא
מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן אתיא
פב
א) נ"א שכח אחד, ב) [לעיל
א מיי' פ"ה מהל'
סו:], ג) לעיל סח:, ד) לעיל
עירב. בחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק: מותרין כאן
כרבנן. ואפילו למאן דאמר לעיל [דף עא:] דבפת לא פליגי
עירובין הלכה יג
עא., ה) רש"ל מ"ז, ו) לקמן
סמג
עשין א טור ש"ע
וכאן. השתא משמע דסומכין ובגמרא מתרץ לה: שהמבוי לחצירות
משמע ליה ואם נשתתפו במבוי בכל ענין ואפילו נשתתפו במבוי
עט:, ז) לקמן פה:,
א"ח סי' שפז:
אלא
כחצר לבתים. כשם שאסור
להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב
פשיטא דבטיל. ואם תאמר למאן דאמר אין מבטלין
ביין:
פג
ח) [פירש"י ע"ז עי' בעמ'
ב מיי' וסמג שם
הבא], ט) שבת קל: לעיל ה.
טוש"ע א"ח סי' שצא
כך אסור להוציא מן החצר למבוי
רשות מחצר לחצר היאך מותרין
[ע"ש צ"ע] [לקמן עד:],
סעיף א:
בלא שיתוף ולא תימא דלא דמו י) לעיל סו:,
במבוי הא אין יכול לבטל רשותו
ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן עירבו
❖
א
פד
ג מיי' שם טוש"ע
דבית וחצר זו רשות היחיד וזו
לבני חצר אחרת לרבא י) דאמר
א"ח שם וסי' שפו
בחצירות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני
סעיף ג:
רשות הרבים אבל חצר ומבוי
לשמואל דאפילו ב' חצירות זו לפנים
חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן מבני
פה
א) ב
ד מיי' פי"ז מהל'
הגהות הב"ח
שניהן רשויות של רבים הן:
מזו פעמים דאין מבטלין ויש לומר
שבת הלכה ז סמג
מבוי ולא נשתתף מותרין בחצירות ואסורין
גמ'
ואם נשתתפו נמי. ואקמייתא
דהא לא קשיא שהרי במבוי נשתתף
(א) גמ' מתקיף לה רבה בר
שם טוש"ע א"ח סי' שסג
במבוי שהמבוי לחצירות כחצר לבתים:
❖
ב) ג
רב חנן: (ב) רש"י ד"ה
סעיף כו:
קאי ואם נשתתפו אף במבוי קאמר:
אבל הא קשיא היאך מועיל במבוי
גמ' מני רבי מאיר היא דאמר בעינן עירוב
והא תניא לעיל נ"ב סוף דף
אמאי מותרין. באותה חצר הא רבי
ביטול לרבא דאמר בב' חצירות זו
סח ע"ב: (ג) תוס' ד"ה
ובעינן שיתוף אימא מציעתא ואם נשתתפו
מאיר לית ליה סומכין על שיתוף:
לפנים מזו דאין מבטלין ועל כרחך יש
אלא וכו' כדדייקי מדתני
רב ניסים גאון
שהרי וכו': (ד) בא"ד
מבני מבוי ולא נשתתף. אחת מן
במבוי מותרין כאן וכאן אתאן לרבנן דאמרי
ביטול רשות במבוי (ג) כדדייקי שהרי
כדאמר לעיל. נ"ב דף סו
מתני' מני ר' מאיר היא
החצירות לא נשתתפה עם חברתה
ביטל להם רשותו ויש לומר דכיון
בחדא סגיא הא ל"ק $ ואם נשתתפו נמי קאמר
ע"ב: (ה) ד"ה כל וכו'
דאמר בעינן עירוב ובעינן
❖
במבוי: והא תניא. לעיל בפירקין
משמע לפירושו דאם:
דכולם שוין במבוי זה כזה יכול לבטל
שיתוף. הא דר' מאיר
(ב)
אימא סיפא עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי
ורבנן כבר מפורשת בזה
גבי צדוקי: רישא נמי דלא בטיל.
אף לבני חצר אחרת שהמבוי חדא
ושכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרים
הפרק, מאי ר' מאיר ומאי
הא דקתני שכח אחד מבני חצר בדלא
תשמישתא לתרוייהו ולא דמי לב'
רבנן דתניא מערבין
גליון הש"ס
כאן וכאן היכי דמי אי דלא בטיל אמאי
❖
בטיל וקתני מותרים אלמא סומכין על
חצירות דהא תשמישתא לחוד והא
בחצרות בפת.
גמ' ואם נשתתפו נמי
מותרים אלא פשיטא דבטיל אימא סיפא
השיתוף: רישא וסיפא רבי מאיר.
תשמישתא לחוד כדאמר לעיל (ד) ולקמן
קאמר. עיין לעיל דף סז
שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתפו מותרין
רישא קתני עירבו בחצירות ולא
(דף עט.) תניא גבי בית שבין
ע"ב ברש"י ד"ה נסמוך
רבינו חננאל
אשיתוף: תוס' ד"ה בני.
בחצירות ואסורין במבוי ואי דבטיל אמאי
נשתתפו במבוי אסורין במבוי אלא
שתי חצירות ומלאוהו תבן דאם
ואין הכנסה והוצאה
מני ר' מאיר היא
אם כן נשתתפו נמי במבוי כרבי
נתמעט התבן מעשרה טפחים
אסורין במבוי וכי תימא קסבר רבי מאיר
מועלת. קשה לי דא"כ איך
דאמר בעינן עירוב ובעינן
מאיר וסיפא קתני מבני מבוי ולא
מבטלין הבית לזה ולזה והיינו טעמא
משני תחלה על מתני'
נמי שיתוף. אי הכי
אין ביטול רשות במבוי והא ג) תניא שהרי
דכיצד משתתפים במבוי
אימא מציעתא, נשתתפו
נשתתף אסורין במבוי כרבי מאיר:
כדפרישית דאפילו לשמואל הבית
ביטל לכם רשותו דברי רבי מאיר אלא
וכו' ה"נ דאפקיה ועייליה.
במבוי מותרין כאן
ומציעתא. דקתני מבני חצר ולא עירב
לחצירות חדא תשמישתא הוא לתרוייהו:
הא מקודם לא מהני זה
וכאן, בחצירות ובמבוי,
פשיטא דלא בטיל ומדסיפא דלא בטיל
כל
כו' כרבנן: כולה רבי מאיר היא.
כרבנן דאמרי או מערבי שיתוף שאין מכניסו ומוציאו
כיון דהחבית כולה
רישא נמי דלא בטיל רישא וסיפא רבי מאיר
דבעה"ב. וע"כ דעתה אחר
או משתתפי. ופרקינן
ומציעתא אמאי סומכין בני אותה
דרך פתחים למבוי לאו שמיה
הזיכוי מפקא ומעיילא א"כ
אעירובו דרישא קאי, והכי
מציעתא רבנן כולה רבי מאיר היא וטעמא
חצר על השיתוף משום דרובן עירבו
שיתוף. פי' בקונטרס ולהכי לא
למאי צריך לזכות ע"י בנו
קתני כיון שעיריבו (או
מאי אמר רבי מאיר בעינן עירוב ובעינן
דטעמא מאי כו': רב לא תני פתוחות
תני רב ופתוחין זו לזו דחייש דילמא
ובתו הא כיון דעיילא לכל
נשתתפו) [ונשתתפו] נמי
חצר וחצר יקנה חצירו של
במבוי מותרין כאן וכאן.
זו לזו. וכל עירבו בחצירות דמתניתין
שיתוף שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות
מעיילי ליה דרך פתחים שביניהם
❖
כל אחד חלקו ביין וצע"ג:
אי הכי אימא סיפא שכח
עירבו כל חצר לעצמה קאמר ומותרין
משמע לפירושו (ה) ואם פתוחות זו לזו
והכא כיון דרובה עירבו לא משתכחא אמר
אחד מבני חצר ולא עירב
בחצירות דקתני מותרין בני חצר
לא מהני בהן שיתוף ואפילו מעיילי
מותרין כאן וכאן, היכי
רב יהודה רב לא תני פתוחות זו לזו וכן
דמי אי נימא כדקתני,
לעצמן קאמר: כל שיתוף שאין. כל
ליה דרך מבוי גזרינן דילמא לא
רבינו חננאל (המשך)
אמר רב כהנא רב לא תני פתוחות זו לזו
אמאי מותרין והלא אוסר
אחד ואחד מכניס חלקו דרך פתח
מעיילי אלא דרך פתח החצר וסמכינן
שיתוף. ואילו הן פתוחות
עליהן, דתנן שכח אחד
איכא דאמרי רב כהנא גופיה לא תני פתוחות
חצירו למבוי ודרך מבוי יוליכוהו לחצר
זו לזו מכניסות אותו מזו
מהן ולא עירב ביתו אסור
עליה ואם תאמר היכי משכחת ליה
זו לזו אמר ליה אביי לרב יוסף מאי טעמא
לזו ואין מוציאין אותו
כו'. ואוקימנא בשביטל
שיהא מונח בו: לאו שמיה שיתוף.
פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמערבין
למבוי אינו שיתוף, לפיכך
רשותו בחצר כו'. ופרקינן
דלא תני פתוחות זו לזו קסבר כל שיתוף
שאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר
ומשתתפין אם לא בחצירות הפתוחות
לא תני במתני' פתוחות
אלא מתני ודאי בשביטל
שאין מכניסו ומוציאו דרך פתחים במבוי
זו לזו. ומותבינן עליה
ומדרישא בשביטל סיפא
לחצר אין נראה כשיתוף מבוי והכא
זו לזו ומשמע התם דמהני שיתוף
מיהא בעל הבית שהיה
נמי בשביטל. אימא סיפא
נמי חייש רב דילמא מעיילי ליה דרך
ויש לומר דאשכחן לה בשעירבו
לאו שמיה שיתוף איתיביה בעל הבית
ד)
שותף לשכיניו לזה ביין
שכח אחד מבני מבוי ולא
פתחים שביניהן:
אין צריך לערב.
החצירות דרך חלונות וכיון שאין פתח
נשתתף מותרין בחצירות
ולזה ביין וכו'. ופריק
שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין
כגון דאפקיה לההוא יין
ואסורין במבוי, ומאחר
והא הכא דלקחו חבית בשותפות ולא
גמור מחצר לחצר גבוה י' ורוחב ד'
אין צריכין לערב התם דאפקיה ועייליה
והדר עייליה דרך פתחין
שביטל רשותו במבוי
נכנסה אלא לאותה חצר לבדה:
ליכא למיגזר דילמא מפקי ועיילי
אמאי אסורין במבוי
למבוי. והכי נמי פריק
ה) (איתיביה) ו) כיצד משתתפין במבוי וכו' התם
דאפקיה ועייליה. לחבית בכל
השיתוף שלא כדרך המבוי כיון
בכיצד משתתפין במבוי
הא שמעינן ליה לר'
נמי דאפקיה ועייליה מתקיף לה רבה בר
(א)
כגון דאפקיה לההוא מידי
מאיר דאית ליה ביטול
החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר
דמחצר לחצר לא סלקי להדיא אי ליכא
רשות במבוי. דתניא
דמקני להו לבני מבוי,
בעיניין הצדוקי הדר פתחים אלא חלונות בעלמא: חנן אלא מעתה הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא
שהונח שם ולא לשם שיתוף. ושינויא
והדר עייליה דרך פתחין
דאפקיה ועייליה. פירש בקונט'
הוי שיתוף וכי תימא הכי נמי והא אמר רב
דחיקא הוא ולא הוי מסקנא הכי:
ז)
למבוי. איני דרב אמר
עמו במבוי שהרי ביטל
לא הוי שיתוף עד
לכם רשותו דברי ר'
כיצד משתתפין כו'. תיובתא קא מותיב
יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין
לאותה חבית בכל
דמעייל ליה דרך פתחין
מאיר, אלא פשיטא דלא
ממתניתין דפרק חלון דלקמן [דף עט:]
החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר
וקדש עליהן היום הפת שעל שלחן סומכים
למבוי, והא רב הוא
ביטל משום הכי אסירי
דקתני התם כיצד משתתפין במבוי
שהונח שם ולא לשם שיתוף ולפירושו
דאמר בני חבורה שהיו
במבוי, ומדסיפא לא ביטל
עליה משום עירוב ואמרי לה משום שיתוף
מסובין וקדש עליהם היום
רישא נמי לא ביטל,
מניח את החבית ואומר הרי זה לכל
ה"ל למימר דעייליה ואפקיה ועייליה
ואמר רבה לא פליגי כאן במסובין בבית
פת שעל גבי השולחן
וקתני מותרין כרבנן, וכי
בני מבוי ומזכה להן כו' והא הכא
ובחנם דחק לומר כן דתחילה היה
סומכין עליה משום עירוב
רישא וסיפא ר' מאיר
כאן במסובין בחצר אלא טעמא דרב דקא
דחד מזכה מדידיה לכולהו ולא נכנסה
ואמרי לה משום שיתוף.
ומציעתא רבנן. ושנינן
בשאר חצירות ואפקיה למבוי והדר
סבר אין מבוי ניתר בלחי וקורה ח) עד
ואמר רבה לא פליגי
כולה ר' מאיר היא,
לחצרותיהן: מסובין בבית. סומכין
עיילי בזה החצר:
אי מסובין בבית סומכין
וטעמא מאי בעי ר' מאיר
בני חבורה שהיו מסובין כו'. כאן
שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו גופא
משום עירוב החצר כדאמר לקמן
עליה משום ערוב. ואי
עירוב ושיתוף, כדי שלא
מסובין בחצר סומכין
תשתכח תורת עירוב. הכא
[פה:] עירובי חצירות בבית שבחצר:
אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה
לא שייך למימר דאפקיה
ט)
ד
עליה משום שיתוף.
מציעתא דמתניתין כיון
מסובין בחצר. סומכין משום שיתוף
ועייליה דאע"ג דיכול לומר דכל חד
עד
ופרקינן אלא היינו טעמא
דאחד שכח ורובה עירבו,
וחד הביא פת בחצר זה [דרך מבוי] כדי לסעוד סתמא דמלתא איירי דשיתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי אבל משום עירוב לא
דרב קסבר אין מבוי
לא משתכח תורת עירוב
ניתר בלחי וקורה אלא
דהא רובה עירבו. אמר
שבעל הבית זה הזמינם לסעוד אצלו ואע"פ שלא זיכה סומכין דבית בעינן דעירוב משום דירה וחצר לאו בר דירה הוא:
אם היו בתים וחצירות
רב יהודה (אמר) רב לא
על פת שעל השלחן דכזכו בו דמו שאין לומר שכך אירע
בתים
פתוחות לתוכו. והני כיון
תני במתני' פתוחות זו
שפת של בעל הבית היה מונח בשאר חצירות והובא כאן דרך מבוי דהוצאה והכנסה זו לא מהניא מידי כיון שלא היה קנוי פת
דפתוחות זו לזו נעשית
לזו, קסבר כל שיתוף
כחצר אחת, לפיכך לא
שאין מכניסין אותו דרך
לכל בני החבורה
באותה שעה אלא היה של בעל הבית זה
$ ואין
הכנסה והוצאה מועלת אא"כ
היה של בעל השיתוף מאותה שעה:
הוה תני פתוחות זו לזו.
פתחין למבוי לאו שמיה
עד