עד:
הדר פרק ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מבוי
אתא רב ענן. לאחר מות שמואל: שדיה.
הפיל
הלחי: נשדייה מן.
שצידו אחד נכרי. פי' בתים (א) וחצירות וצידו א' ישראל בית
א) [לעיל עג.], ב) [לעיל עג:
א [טוש"ע או"ח סי' שע
וש"נ], ג) שבת קלא. וש"נ,
ישליכנו ממנו ומשום דלא הוה ביה אלא בית וחצר אסר עליה כרב:
סעי' ה]:
וחצר אין מערבין אותו דרך חלונות כו' ולבסוף מסיק
פו ב מיי' פ"ה מהל'
ד) צ"ל מאי דמוקי טעמא
וההוא חזנא הוה כו'. וההוא מבואה להכי שרא ליה שמואל דחזנא הוה
משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי וקאמר אם יש בתי
עירובין הלכה יח
דרב משום דאין מבוי ניתר
אכיל נהמא בביתיה שהיה לו במקום אחר: ואתי ביית בבי כנישתא.
ישראל אצל ביתו של ישראל פתוחין
לרשות הרבים ולא למבוי
איירי כו' [רש"ל], ה) [על
טוש"ע א"ח סי' שצ סעיף
❖
א ב:
כרחך כצ"ל],
דהוה פתוח לההוא מבואה והשתא
וחלונות ביניהן אין מערבין דרך
פז ג מיי' פ"ב שם הלכה
כי שדייה רב ענן לא הוה חזנא ביית
חלונות זה עם זה להוציא כליהם
אתא רב ענן שדיה
אמר מבואה דדיירנא
טו טוש"ע א"ח סי'
בההוא בי כנישתא: ואיבות בר איהי
❖
למבוי דרך פתחו של זה שפתוח
שפב סעיף יט כ:
ביה ואתינא משמיה דמר שמואל ניתי רב
הגהות הב"ח
סבר. דשמואל לאו משום חזנא שרייה
למבוי משום דאסור לדור יחיד
ענן בר רב נישדייה מן שמע מינה לא קיבלה
(א) תוס' ד"ה מבוי וכו'
דמקום פיתא גורם והא לא הוה אכיל
במקום נכרי שלא ילמוד ממעשיו
פי' בתים וחצר וצידו:
מיניה לעולם אימא לך קיבלה מינה והכא
רבינו חננאל
בבי כנישתא: ושמואל לטעמיה דאמר
לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו
(ב) ד"ה הוה אמינא וכו'
חזנא הוא דהוה אכיל נהמא בביתיה ואתי
אין מבוי זה ניתר בלחי:
אמר רב יהודה אמר רב
מקום לינה גורם. והוו להו שתי
אלו עמו במבוי כדי שיהא יחיד ויירא
(ג) בא"ד שמה דירה אין
מבוי צידו אחד גוי וצידו
ביית בבי כנישתא ואיבות בר איהי סבר
חצירות: צידו אחד נכרי וצידו א' מבוי זה ניתר:
מן הכנעני שלא יהרגנו ויצא כך פי'
❖
אחד ישראל אין מערבין
הקונט' וא"ת אפי' יערבו יחד איך יהו מקום פיתא גרים ושמואללטעמיהדאמר
ישראל. ומבוי ביניהם: אין מערבין
א) א
א)
אותו דרך חלונות להתירו
דרך פתחים למבוי. פי'
דרך חלונות להתיר דרך פתחים
מקום לינה גרים: אמר רב יהודה אמר
מותרין להשתמש במבוי הא אין כאן
ב
רב לטעמיה דלא הוה תני
למבוי. אם יש בתי ישראל אצל ביתו מוסף רש"י
אלא חצר אחת של ישראל הפתוחה
רב מבוי שצידו אחד עובד כוכבים וצידו
במתני' פתוחות זו לזו,
של ישראל זה פתוחות לרשות הרבים
מקום פיתא. שהוא אוכל
למבוי ולא מישתרי בלחי וקורה
לפי שאם הם פתוחות כיון
אחד ישראל אין מערבין אותו דרך חלונות
שם (לעיל עג.). עד שיהו
דמערבי הוו כלהו כחד,
ולא למבוי
וחלונות ביניהם אין
דחצירות של נכרי לא חשיבא דלא
להתירו דרך פתחים למבוי א"ל אביי לרב
בתים וחצירות פתוחין
[ו]ישראל אחד לגבי גוי
שמה דירה וי"ל דבצורת הפתח מיהו
לתוכו. שני בתים פתוחים
שרי לטלטולי. מיהו אסר
יוסף אמר רב אפילו בחצר אמר ליה אין
ג
לשתי חצרות, שתים לכל
יכולין להתירו או בפס ד' או בב'
רב משום דקסבר אסור
דאי לא אמר מאי הוה אמינא טעמא
חצר, ושתי חצרות פתוחות
ליעשות יחיד במקום גוי,
פסין משהו מכאן ומשהו מכאן ועוד
למבוי (שבת קלא. ולעיל
משום דקאסר רב כי האי
דרב משום דקסבר אין מבוי ניתר בלחי
ב)
דלמאי דמסקינן דטעמא דרב משום
עד.) שכן היה דרכן שאין
גוונא, אסר במקום גוי
בתים פתוחין אלא לחצריהן,
וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחין
אפי' בחצר. ולא (מכחם)
דאסור לעשות יחיד במקום נכרי
ג)
וכל חצר האמור בהש"ס
[משום] דסבר רב כיון
ס"ל שפיר דדירת נכרי שמה דירה
לתוכו ותרתי למה לי צריכא דאי מההיא
ובמשנה אינו אלא לפני
דעירבו להו הוו להו
לענין ליחשב בתים וחצירות פתוחים
הבית, אבל שאחורי הבית
הוה
כחצר (אחרת) [אחת].
מוקצה או רחבה קרי לה
ודירת גוי לא שמיה
לתוכו אע"פ שאין צריך בתשמיש
(לעיל ה.).
דירה (הלכת) [הלכך]
מערבין זה עם זה דרך חלונותיהם להוציא כליהם למבוי דרך פתחו
הנכרי להתיר בשבילו בלחי וקורה ואע"ג דנכרי אוסר עלייהו יכולין
ליכא בהאי מבוי אלא
של זה שפתוח למבוי וטעמא מפרש לקמיה:
א"ר אפילו חצר.
להשכיר או שמא אפי' שכירות אינו צריך לראב"י ואע"פ שיש בתים
חצר אחת. ורב סבר
אין מבוי ניתר בלחי
ישראל ונכרי דרין בה ובתי ישראל אצל ביתו של ישראל זה פתוחות
של ישראל פתוחין לתוך אותו בית כיון דלא עיילי למבוי אלא דרך
וקורה עד שיהו בתים
לרה"ר ולא בחצר שאסור לערב דרך חלונות להוציא כליהם דרך
אותו בית חשיבי כולהו יחיד במקום נכרי ועוד אור"י דאפי' היו
וחצירות פתוחות לתוכו,
ביתו של זה לחצר. להכי נקט חלונות שאין דרך בני אדם לעשות
הרבה בתים וכל אחד פתוח לחצר לגבי מבוי הוי כל בני חצר אחת
והאי לית ביה חצירות.
פתחים גדולים מבית לבית: דאי לא אמר. אף בחצר מאי
יחידים במקום נכרי כמו בחצר שיש בה נכרי ובית אחד של ישראל
תיסק אדעתיך דלישתני חצר ממבוי: בתים וחצירות פתוחים
דאינה אוסרת לראב"י אפי' יש הרבה ישראלים באותו בית כולהו
לתוכו. והכא חדא חצר הוא דפתיחא ליה דדירת נכרי לאו שמה
חשיבי יחיד במקום נכרי והא דנקט חלונות פי' בקונט' לפי שאין
דירה. וכ"ת תרתי ל"ל הא אמרה רב לעיל אין המבוי ניתר כו':
דרך בני אדם לעשות פתחים גדולים מבית לבית ור"י פי' דדוקא
חלונות נקט דאז אסור לערב שיש לחוש שיבטח זה הדר בחצר
הוה
בשכניו המשתמשין עמו ויתייחד עם הכותי במבוי ויזיקנו הכותי אבל אם יש פתחים ביניהן מותר לערב דמרתת הכותי טובא ולא
יזיקנו כיון שדרך פתחים יכולין לבא שם ומביא ר"י ראייה דדוקא נקט חלונות דהא משמע דבחלונות שבין בית לבית מיירי מדקאמר
דרך פתחים למבוי דהיינו פתח הבית ופתח החצר דאי בחלונות מבתים לחצר איירי לא הוה ליה למימר דרך פתחים אלא דרך פתח
למבוי דליכא אלא פתח החצר והשתא אי דרך פתחים נמי אסור לערב אמאי נקט שפתוחים לבית טפי מפתוחים לחצר אלא ודאי
חלונות דווקא כדפרישית ולכך מיירי בפתוחים לבית טפי משום דבין בית ובית דרך לעשות חלונות כדפירש בקונט' אבל בפתוחים
לחצר אין דרך לעשות חלונות אלא פתחים ובפתחים שרי לערב: הוה אמינא טעמא דרב משום דאין מבוי כו'. ולפי' זה אין להעמיד
בחצר אחת נכרי וחצר אחת ישראל דא"כ אפי' מערבין דרך חלונות להחשב בתים פתוחים לחצר אין מבוי (ב) ניתר בלחי וקורה דאין כאן אלא
חצר אחת של ישראל ועוד דמאי קאמר דדירת נכרי לא שמה דירה אפילו שמה דירה אין מבוי (ג) ניתר בלחי וקורה כיון דאין מערבין
דרך חלונות וליכא בחצר ישראל אלא בית אחד אלא הוה מוקמינן לה במבוי שצידו אחד הרבה חצירות ובתים של נכרי וצידו אחד הרבה
חצירות של ישראל ובכל חצר בית אחד אלא שפתוחים דרך חלונות בתים לכל בית שבחצר וקמ"ל דאין מבוי זה ניתר בלחי וקורה
משום דדירת נכרי לא שמה דירה וע"י חלונות נמי אין מערבין אלא להחשיב בתים פתוחים לתוכו והא דנקט חלונות לאשמעינן דלא מיבעי
אם יש פתחים בין כל בית ובית שנחשבים כבית אחד כדאמר רב לעיל וליכא שני בתים לחצר ולא מיבעיא נמי אם לא עירבו
דרך חלונות שביניהם שאין כאן שני בתים לחצר כיון שאין היתר תשמיש לבית החיצון ולא שייך למבוי אלא אפילו עירבו דרך חלונות
דהשתא שייכי כולהו בתים למבוי שיכולים להביא ע"י עירובן חפציהם למבוי ולא משוי להו עירוב נמי כחד כיון שאין פתוחים למבוי
אלא ע"י חלונות ואפילו אם כשיש פתח בין בית לבית ראוי לחושבן אחד בלא עירוב כשאין פתח אלא חלון אין ראוי לחושבן א'
אפילו עירבו מ"מ לא חשיבי בתים פתוחים לחצר כשפתוחים לבית עד שיהו שני בתים שניהם פתוחים לחצר ועי"ל דאם היו פתוחים בתים
זה לזה דרך פתח ע"י עירוב הוו חשיבי שני בתים פתוחים לחצר דאע"פ דחיצונה אין עיקר יציאתה דרך בתים למבוי אלא מצד א' מ"מ ע"י
פתחים ועירובן נחשבים להיות מן המבוי אבל כשאין כי אם חלונות אין נחשבים להיות מן המבוי ע"י עירוב ור"ת פירש מבוי שצידו א' נכרי
וכו' גם לפי ד) ההוה אמינא איירי בשאינו כי אם חצר אחת נכרי וחצר אחת ישראל כמו לפי המסקנא וע"י חלונות חשיבי שפיר שני בתים פתוחים
לחצר ואין מערבין דרך חלונות משום דדירת נכרי לא שמיה דירה וליכא אלא חצר אחת של ישראל והא דנקט אין מערבין דרך חלונות ולא
נקט אין מערבין סתם ואפי' יש הרבה בתים פתוחים לחצר אתא לאשמועינן דאי הוה מבוי שני צדיו ישראל כי האי גוונא שאין כי אם בית
א' בחצר ובית א' פתוח לו דרך חלון בתים וחצירות קרינא ביה ואע"ג דלעיל גבי חצירות חשבינן פתוחות זו לזו כחד ולקמן [דף עה:] נמי אמר
שמואל גבי עשרה בתים זה לפנים מזה דלעשירי הוו כולהו כבית שער ונותן הפנימי עירובו ודיו התם לפי שאין להם פתח אחר לרה"ר
וכולם יוצאים דרך פתח אחד אבל הכא שיש להם פתח אחר לרה"ר אסרו החצר דחשיבי בתים וקשה לר"י על פירושו דמאי קאמר אי
מהכא לא ידענא בתים וחצירות כמה אמאי לא ידענא כיון דאין מערבין דרך חלונות נקט לאשמועינן דאי הוה צידו שני נמי ישראל
דאיכא ב' חצירות וב' בתים לחצר ע"י עירוב חלונות ניתר בלחי וקורה ולר"י אתי שפיר שפירש דמיירי דאיכא חצירות דנכרים
וישראלים טובא ועי"ל דה"א טעמא דרב משום דאין מבוי ניתר בלחי וקורה כו' והוה מפרשינן דאיכא טובא חצירות ובתים דנכרים
ודישראלים ואין כי אם חצר אחת של ישראל הפתוח למבוי זה והשאר אינן פתוחות למבוי זה וקאמר דע"י חלונות שיפתחו
למבוי לא יועילו לחושבם פתוחות למבוי אלא בפתח גמור ובמהדורא קמא פר"ת בענין אחר מבוי שצידו אחד נכרי כו'
שמבוי כולו חצירות של ישראל אלא בראש המבוי מצד אחד נכרי ופתוח לרה"ר ובצידו אחד ישראל כמו כן פתוח לרה"ר
(כזה) וקאמר דאין מערבין שכניו של ישראל היושבים בראש המבוי עמו דרך חלונות שביניהם כדי שיוכל
ע"י עירוב להוציא כליו למבוי דאסור לעשות יחיד במקום נכרי שהוא יחיד עמו ברה"ר וכשלא יערבו עמו
ה) (נכרי) יסתום פתחו לצד רה"ר ויעשה פתחו לצד מבוי וצדו אחד נקט לרבותא דאע"פ שרוחב המבוי מפסיק
ביניהם וכ"ש אם שניהם בצד א' זה אצל זה ה"א טעמא דרב כו' והוה מפרשי הכי שצדו א' נכרי שכל חצירות
שבמבוי מצד אחד נכרים ומצד אחד ישראלים ויש בין כל חצירות של ישראל חלונות פתוחות מזו לזו וקאמר דאין
מערבין יחד דרך חלונות כדי להכניס ולהוציא מחצרותיהן דרך פתח למבוי דאותו עירוב לא מיבעיא
דאינו מתיר להן אלא גם המבוי עצמו שהיה מותר לטלטל בו אם לא עירבו השתא שעירבו אין מטלטלין בו אלא
בד' לפי שע"י עירוב נעשו כל החצירות אחת ואין כאן ב' חצירות למבוי דדירת נכרי לא שמיה דירה אבל בלא
עירוב חשיבי ב' חצירות
אע"ג דפתוחות זו
לזו ודלא כפ"ה דלעיל ואין פירוש זה כשיטה
שפי' לעיל גבי מילתיה דרב
ופירוש דלעיל
פירש
במהדורא בתרא:
הוה