הדר פרק ששי עירובין
עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוה אמינא שמה דירה. להא מילתא קמ"ל: ה"ג ואי מהכא ה"א בתים לא ידענא כמה. כלומר אי מהא ה"א נהי דבחצירות שמעינן
פח א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [לעיל סב.], ב) [חולין
יט:], ג) [לעיל סו:],
מינה דבתרתי סגי מדנקט צידו אחד עובד כוכבים הא תרוייהו ישראלים שרי אבל בתים לא ידענא כמה לכל חצר: קמ"ל. בתים וחצירות
עירובין הלכה יט כ
ד) [ביצה כג. יבמות נג:
טוש"ע א"ח סי' שעח
סתם בתים שנים סתם חצירות שתים: אסור לעשות. (ב) לדור יחיד במקום עובד כוכבים שלא ילמד ממעשיו לפיכך לא יערבו אלו עמו
קידושין כג. עה: מנחות יא:
סעיף ב:
ולא ישתמשו עמו במבוי כדי שיהא יחיד ויירא מן העובד כוכבים שלא יהרגנו ויצא: דשמענא ליה לר' טבלא דאמר. בהא מילתא דרב: עובד
פט ג מיי' שם הלכה כב
יז: בכורות כו.], ה) [לעיל
❖
נט: סה:], ו) לעיל סב.,
טוש"ע שם סעיף ד:
כוכבים עובד כוכבים תרתי זמני
צ ד מיי' שם הלכה כג
הוה
ולא ידענא מאי קאמר. השתא ודאי
הוה אמינא דירת עובד כוכבים שמה
אמינא דירת עובד כוכבים
❖
א)
טוש"ע שם סעיף ה:
מפרש למלתיה דרב. הוה מבוי שצידו
שמה דירה. אע"ג דאמר
דירה קא משמע לן דדירת עובד כוכבים
הגהות הב"ח
אחד עובד כוכבים אין מערבין אותו
בריש פרקין ו) דלכולי עלמא לא שמה
לא שמה דירה ואי מהכא הוה אמינא לא
(א) גמ' אמר רב חיצונה
כולו משום דאסור לעשות יחיד
רבינו חננאל (המשך)
דירה הכא דלהקל להתיר המבוי
ואמאי קרו: (ב) רש"י
ידענא בתים כמה קא משמע לן בתים תרין
במקום עובד כוכבים. לשון אחר חד
ד"ה אסור לעשות יחיד כצ"ל
להחשיב כבתים וחצירות פתוחים
הפנימית שתיהן אסורות.
השתא דאמר רב אפילו חצר טעמא דרב
ותיבת לדור נמחק: (ג) ד"ה
למבוי וחד לחצר: מתני' זו לפנים
מני אי נימא ר' עקיבא
לתוכו אמר שמה דירה:
טעמא דשכח וכו' דאי כרבי
מאי איריא בשלא עירבה
מתיב רב ביבי בר אביי. ק"ק
דקא סבר אסור לעשות יחיד במקום עובד
מזו. פנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה
❖
עקיבא אפי' עירבו:
פנימית שהיא אסורה
כוכבים אמר רב יוסף אי הכי היינו דשמענא
לרה"ר ודריסת רגלה של פנימית על
במקומה אפי' עירבה
דה"ל לאקשויי מרישא
אלמא
הפנימית שהיא מותרת
החיצונה לצאת לרשות הרבים:
ליה לרבי טבלא דאמר עובד כוכבים
רגל המותרת
מעיקרא:
ב)
במקומה אוסרת החיצונה
מוסף רש"י
עירבה פנימית. לעצמה לטלטל
אינה אוסרת כו'. הא דלא מוקי
עובד כוכבים תרי זימני ולא ידענא מאי
בדריסתה לה ברגלה.
אמר: מתני' שתי חצירות זו לפנים מזו
בחצירה: שתיהן אסורות. דהויא
ואם היו של יחידים.
אלא לאו רבנן היא
בעשתה דקה היינו משום דתיקשי
א
שיחיד דר בפנימית דהויא
וטעמא דהיא במקומה
פנימית רגל האסורה במקומה
רישא וסיפא בעשתה דקה ומציעתא
עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה
רגל המותרת במקומה
אסורה, הא רגל שהיא
ואוסרת בדריסת רגלה על החיצונה:
ההיא דשכח אחד מן הפנימית
אינה אוסרת שלא במקומה,
מותרת במקומה אינה
הפנימית מותרת והחיצונה אסורה החיצונה
מותרת לעצמה כו'. קסברי דרגל
ואם של רבים ולא עירבה
אוסרת שלא במקומה.
בלא עשתה דקה:
ולא הפנימית שתיהן אסורות עירבה זו
פנימית לעצמה דהויא רגל
ומפרק לעולם ר' עקיבא
המותרת במקומה אינה אוסרת:
עד
האסורה במקומה, אוסרת
היא והכי קתני, לא
לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה
ר"ע. סבר אף רגל המותרת אוסרת
על החיצונה אפילו עירבה
זו האסורה [במקומה]
❖
חיצונה לעצמה (לעיל עג.).
וזו מותרת בפני עצמה רבי עקיבא אוסר החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה
במקום שלא עירבה שם: וחכ"א.
בלבד היא האוסרת, אלא
אפי' המותרת במקומה
בגמרא מפרש לה: מן הפנימית
וחכ"א אין דריסת הרגל אוסרתה שכח אחד מן החיצונה ולא עירב
ב
אוסרת שלא במקומה,
ולא עירבה שתיהן אסורות. דהויא
כגון שעירבה זו לעצמה
הפנימית מותרת והחיצונה אסורה מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות
רבינו חננאל
וזו לעצמה. ומקשינן איני
פנימית רגל האסורה: נתנו עירובן
נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה
ג)
והתנן עירבה זו לעצמה
אלא משום דסבר רב
במקום אחד. שעירבו שתיהן זו עם
ולא עירב שתיהן אסורות ג ואם היו של יחידים אינן צריכין לערב: גמ' כי
כו', טעמא דעירבו הא
אסור ליעשות יחיד
זו והאי במקום אחד מפרש בגמ'
לא עירבו שתיהן אסורות,
במקום גוי. אמר רב יוסף
אתא רב דימי א"ר ינאי זו דברי רבי עקיבא דאמר אפילו רגל המותרת
אלמא רגל המותרת אינה
לאו היינו דשמענא ליה
שנתנוהו בחיצונה: ושכח א'. אפי'
אוסרת (כמי שרגל) [אבל
לר' טבלא דאמר גוי גוי
במקומה אוסרת שלא במקומה אבל חכמים אומרים כשם שרגל המותרת
מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות
רגל] האסורה אוסרת.
ולא ידענא מאי היא.
אינה אוסרת כך רגל
האסורה אינה אוסרת תנן עירבה חיצונה ולא
דפנימית נמי אסורה לטלטל בחצירה
ופרקינן לעולם ר' עקיבא
פי' דירת גוי לא שמיה
היא וחסורי מיחסרא והכי
דירה, ואסור ליעשות
משום דלא מציא למיחד דשא ואסתלוקי
פנימית שתיהן אסורות מני אילימא רבי עקיבא מאי איריא רגל אסורה
קתני, עירבה זו לעצמה
יחיד במקום גוי. ירושלמי
מחיצונה לאשתמושי באנפי נפשה
אפילו רגל מותרת נמי
אלא לאו רבנן לעולם ר"ע ולא זו אף זו קתני
וזו לעצמה זו מותרת
,רב הונא בשם רב אין
דהא ליתא לעירובה גבה דאותו
בפני עצמה וזו מותרת
תורת חצר לגוי, שאם
תנן עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת
בפני עצמה, במה דברים
היה שרוים בעליונה אתה
עירוב המתירן בחצירן הוליכוהו
בפני עצמה טעמא דעירבה הא לא עירבה שתיהן אסורות והא
א)
אמורים שעשתה הפנימית
מורידו (לסיד) [לסור].
בחיצונה: אם היו של יחידים.
[דקה] וסילקה עצמה,
ואין תורת דקה לגוי,
האי תנא דאמר רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת
שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה
אבל לא עשתה דקה
שאם דר בפנימית אתה
מני הא אילימא ר"ע היא אפילו רגל המותרת נמי אלא לאו רבנן היא
החיצונה [אסורה], שר'
מוציאו (לסוד) [לסור]. ר'
אחד אין צריכין לערב זה עם זה
עקיבא אוסר החיצונה
(ולא) [לא] בשם ר' אלע'
ועוד מדסיפא רבי עקיבא רישא לאו ר"ע כולה רבי עקיבא היא וחסורי
משום דריסת הרגל דכיון דיחיד הוא
כי דריסת הרגל אוסרתה,
יש תורת חצר לגוי (מן
מיחסרא והכי קתני עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה
וחכמים אומרים אין
התורה), שאם היה ישר'
והפנימית הויא רגל המותרת ואינה
דריסת הרגל [אוסרתה].
וגוי דרין בפנימית לעולם
אוסרת וסתמא כרבנן ואם היו שנים
וזו מותרת בפני עצמה בד"א שעשתה דקה אבל לא עשתה דקה
ומותבינן מסיפא, דקתני
אינו אוסר עד שיהו
אפילו בחיצונה גזרינן דילמא אתי
אם היו של יחידים
שני ישראלים אוסרין. ר'
חיצונה אסורה דברי ר"ע שר"ע אוסר את החיצונה מפני שדריסת הרגל
אין צריכות לערב.
אבא בשם רב יהודה
למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה:
אוסרת וחכ"א אין דריסת הרגל אוסרת מתיב רב ביבי בר אביי ואם
ורבינא נמי מתיב משכח
מי שיש לו דקה לפנים
גמ' אף רגל האסורה אינה אוסרת.
אחד מן החיצונה ולא
מביתו גבוה י' טפחים
היו של יחידים אין צריכין לערב הא של רבים צריכין לערב אלמא
וממתני' מותבינן ליה לקמיה: תנן
עירב. דייקינן מיניה רגל
בישראל אינו אוסר ובגוי
רגל המותרת במקומה אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת ועוד מתיב
המותרת במקומה אינה
אוסר. מחלפה שיטתיה
חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות.
אוסרת שלא במקומה
תמן א' בשם שמואל
רבינא שכח אחד מן החיצונה ולא עירב הפנימית מותרת וחיצונה אסורה
הא עירבה נמי פנימית תרוייהו
רגל האסורה במקומה
כותל שהקיפוהו סולמות
שכח אחד מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות טעמא דשכח הא לא
שריין אלמא רגל המותרת לא אסרה:
אוסרת שלא במקומה.
מיכן ומיכן מערבין שנים
ופרקינן אלא כי אתא רבין
ואין מערבין אחד. א"ר
אפילו רגל המותרת נמי. דקתני
שכח שתיהן מותרות אלמא רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת
א"ר ינאי שלש מחלוקות
יוסי ב"ר אבין תמן על
סיפא גבי עירבו שתיהן כל אחת
אלא כי אתא רבין א"ר ינאי ג' מחלוקות בדבר ת"ק סבר רגל המותרת
בדבר, ר' עקיבא סבר אפי'
ידי סולמות הן נידונין
ד)
ד
לעצמה ר"ע אוסר את החיצונה
רגל המותרת במקומה
כפתחין, ברם הכא דרך
אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת ר"ע סבר אפילו רגל המותרת אוסרת
ה)
אוסרת שלא במקומה,
העליונים לירד למטה
ומשום לאשמועינן היא גופה לא
ורבנן בתראי סברי כשם שרגל מותרת אינה אוסרת כך רגל האסורה אינה
ורבנן סברי אפי' רגל
ואין דרך התחתונים
אצטריך דמסיפא נפקא לן דהשתא
האסורה במקומה אינה
לעלות למעלה. מתני',
אוסרת: נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית וכו': מאי מקום
מותרת אסרה אסורה מיבעיא:
אוסרת שלא במקומה,
שני חצירות זו לפנים
אחד (סימן חיצונה עצמה בבית יחידאה רבינא דלא משכח בפנים) אמר רב
והאי תנא קמא דתני
מזו כו'. א"ר י(ו)נאי
לעולם ר"ע. ולא תידוק מינה עירבה
עירבה החיצונה ולא
זו דברי רבי עקיבא
יהודה אמר רב חיצונה (א) ומאי קרו לה מקום אחד מקום המיוחד לשתיהן
לא אסרה אלא היא גופה קמ"ל
עירבה הפנימית כו', סבר
דאמר אפילו רגל המותרת
תניא
רגל המותרת במקומה
במקומה, כגון שעירבה
דרגל האסורה אוסרת ודקא קשיא
אינה אוסרת ורגל האסורה
זו לעצמה וזו לעצמה
לך מסיפא נפקא אין ה"נ אלא הא אשמועינן ברישא והדר אמר לא זו בלבד אסר ר"ע דהויא רגל האסורה אלא אף זו עירבה
במקומה אוסרת נמי שלא
והותרה הפנימית במקומה
זו לעצמה וזו לעצמה דפנימית רגל המותרת היא אפ"ה רבי עקיבא אוסר החיצונה: טעמא דעירבה. פנימית דהויא רגל
במקומה. פיסקא, נתנו
[אוסרת שלא במקומה
עירובן במקום אחד.
אבל חכ"א דכשם שרגל
המותרת: הא לא עירבה שתיהן אסורות. דרגל האסורה אוסרת דהא ליכא למידק הא לא עירבה חיצונה המעורבת מותרת
מאי מקום אחד אמר
המותר] אינה אוסרת את
ושאינה מעורבת אסורה דהא פשיטא דשאינה מעורבת אסורה דהא כבר תני לה לעיל מתני' ואי משום היא גופה לאשמועינן
החיצונה. ואמאי קרי
החיצונה, כך רגל האסורה
רגל המותרת אינה אוסרת לאשמועינן רגל האסורה וליתני כגון עירבה חיצונה ולא פנימית חיצונה מותרת וכל שכן האי
לה מקום אחד, מקום
אינה אוסרת. כלומר
המיוחד לשתיהן לפנימית
אפילו לא עירבה הפנימית
אלא ודאי דוקא קתני: מדסיפא רבי עקיבא. דהא רבי עקיבא אהא מילתא פליג: שעשתה דקה. פנימית עשתה דלת קטנה
ולחיצונה, כי הפנימית
לעצמה אינה אוסרת
לפני פתחה וסילקה דריסת רגלה מחיצונה: אין דריסת הרגל אוסרת. ואתרוייהו מילי דרבי עקיבא פליגי ואפי' ארישא דקתני חיצונה ולא
[י]ש לה מעבר [על]
את החיצונה. ואקשינן
פנימית שתיהן אסורות ונטרוה לרבי עקיבא עד דאסקיה למלתיה והדר איפליגו עליה: טעמא דשכח. אחד מן הפנימית הא לא שכח
החיצונה, אבל החיצונה
עליה ממתני', תנן עירבה
אין לה בפנימית לא
חיצונה ולא עירבה
שתיהן מותרות והא דלא כרבי עקיבא דאי כר"ע (ג) אי עירבו שתיהן נמי אסר על החיצונה אלא לאו רבנן ובשכח אסרי אלמא
מעבר עליה ולא דריסה.
רגל האסורה אוסרת: אמר רב יהודה אמר רב חיצונה. דהתם פנימית אסורה משום שכחה דחיצונה דליכא למימר תסתלק
א) פירוש אתה מורידו לאסור
מינה ותשמש דליתיה לעירובה גבה וחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית משום רגל האסורה אבל נתנוהו בפנימית חיצונה הוא
על בני החצר עי' בק"ע
ובפ"מ שם.
דמיתסרא בשכחה
דפנימית משום
רגל האסורה אבל פנימית
לא
מיתסרא משום שכחה
דחיצונה דאחדא
דשא ומשתמשא:
תניא