עה:
הדר פרק
ששי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
תניא נמי הכי. כרב יהודה דהא מקום אחד דמתני' בחיצונה קאמר:
צא א ב מיי' פ"ד מהל' כאן לא קאמר ר"ע הכא אלא בב' חצירות זו לפנים מזו דאסרן
א) [קידושין מב: וש"נ],
ב) [לעיל סו: סח.], ג) [שבת
ובין מן הפנימית כו' שתיהן אסורות. כדפרשינן : נתנו את עירובן
אהדדי. יש לישב הך סוגיא נמי אליבא דרבא דאמר לעיל (דף
עירובין הלכה כא
ה)
כב. וש"נ], ד) [חולין קלג:
טוש"ע א"ח סי' שעח
בפנימית ושכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות. דחיצונה מיתסרא
סו.) לשמואל דבשתי חצירות זו לפנים מזו פעמים אין מבטלין אע"ג
ערכין ו:], ה) [ע"א ד"ה
סעיף ג:
בשכחה דפנימית דלא מצי אסתלוקי מינה ועוד דליתיה לעירובה גבה:
דאסרן אהדדי דהכא קאמר דאסרן
אהדדי בפשיעות בני חיצונה
צב ג מיי' שם הלכה כג
אמר רב יהודה אמר רב],
ו) רש"ל מ"ז, ז) [נדרים
טוש"ע שם סעיף ה:
שתיהן אסורות דברי ר"ע. ולא
שהורגלו עירובן בפנימית דשכח א'
(ד)
צג ד מיי' פ"ד שם הלכה
מא.], ח) [לעיל סב:],
אמרי' תסתלק פנימית מינה כדמפרש
מהן ולא עירב אבל בכל הנהו דאמר
תניא נמי הכי נתנו עירובן בחיצונה ושכח
א
ט) בס"א: רגלן, י) בס"א:
כב טוש"ע א"ח סי'
לקמיה דעירוב החיצונה המונח
שמואל אין מבטלין מי אסרן אהדדי
עם חצר, כ) מוקי נפשיה
שפב סעיף יז:
אחד בין מן החיצונה ובין מן הפנימית ולא
צד ה מיי' שם הל' ט
ככולהו [רש"ל], ל) [לעיל
לתוכה מרגילה שם: בזו פנימית
בפשיעה דכי נתנו עירובן בחיצונה
עירב שתיהן אסורות נתנו עירובן בפנימית
❖
סמג עשין א טוש"ע
סב:],
מותרת. דמשום שכחה דחיצונה לא
ושכח אחד מהן ולא עירב אין האיסור
א"ח סי' שע סעיף ז:
ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב שתיהן
מיתסרא אלא אחדא דשא ומסתלקא
צה ו מיי' שם הלכה י
בא ע"י שפשעו במה שהרגילו עירובן
אסורות מן החיצונה ולא עירב שתיהן
סמג שם טוש"ע
מינה: מבטילנא לך. וכי אמר ר"ע
ושכח אחד מהם ולא עירב דבלאו הכי
הגהות הב"ח
❖
א"ח סי' שעט סעיף א:
אסורות דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים
פנימית אסורה עד שתבטל לה חיצונה
היה להם דריסת הרגל ואין לתמוה
(א) רש"י ד"ה לא תציתו
בזו פנימית מותרת וחיצונה אסורה אמר
רשות הרגל עירובה קאמר: אין
היאך מתוקם לרבא שמואל כר"ע
ב
ליה לרב יוסף למאי:
(ב) ד"ה עשרה בתים וכו'
ביטול רשות מחצר לחצר. ואי אמרת
ליה רבה בר חנן לאביי מאי שנא לרבנן
וכרבנן הא ע"כ כר"ע דוקא ס"ל
רב ניסים גאון
כדאמרן בפרק כיצד נ"ב
תיסר עלה מעוותא לה הלכך אמרה
כדפי' בקונטרס לעיל דמ"מ בעיקר
דאמרי פנימית מותרת משום דאחדא דשא
דף פה: (ג) ד"ה שתי
לימא שמואל ור' יוחנן
לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי:
חצירות וג' בתים ביניהן:
פלוגתייהו דאין ביטול רשות מחצר לחצר
בפלוגתא דרבי עקיב'
ומשתמש' לרבי עקיבא נמי תיחד דשא
כזה 1) (ד) תוס' ד"ה עד
ורבנן קא מיפלגי. והיינו
שמואל ורבי יוחנן. דאיפלגו לעיל
כ) מוקמי נפשיה בכולהו וא"ת ולאביי
ותשמש אמר ליה עירוב מרגילה לרבנן נמי
כאן וכו' שהרגילו עירובן
חלוקתם בזה הפרק
בפרקין (דף סח.) בבטול מחצר לחצר:
דאמר שתי חצירות זו לפנים מזו
בפנימית ושכח אחד:
לשעבר אמר שמואל אין
עירוב מרגילה דאמרה לתקוני שיתפתיך
א)
(ה) בא"ד ע"כ לא קאמרי
דאסרן אהדדי. ע"י הרגל העירוב
דמבטלין בכל ענין לשמואל (מי נימא)
ביטול רשות מחצר לחצר.
❖
רבנן הכא אלא: (ו) ד"ה
ולא לעוותי לר"ע נמי תימא לתקוני שיתפתיך
סליק הדר פרק שביעי:
ומתוך שאוסרין מבטלין וכי אמרי
שמואל כר"ע ולא כרבנן דלרבנן ב'
עו"ג וכו' לעיל. נ"ב דף ס"ה
ולא לעוותי דאמרה לה מבטלינן לך רשותי
אנא בשתי חצירות ופתח ביניהן ולא
חצירות זו לפנים מזו אין מבטלין
ע"ב: (ז) ד"ה ור' יוחנן וכו'
❖
אבל הכא בית העשוי:
ורבנן אין ביטול רשות מחצר לחצר לימא
עירבו והוצרכה זו לטלטל לרשות של
וי"ל דהוה מפרש כר' יוחנן דבסמוך
רבינו חננאל
זו אין מבטלין: אפילו לרבנן.
עד כאן לא קאמרי רבנן (ה) התם אלא
שמואל ורבי יוחנן בפלוגתא דרבנן ור"ע קא
ב)
תניא נמי הכי נתנו עירובן
דרבנן נמי מודו דיש ביטול ואפילו
דאמר' לה אדמבטלת לי קאסרת
בחיצונה ושכח בין מן
מיפלגי דשמואל אמר כרבנן ורבי יוחנן דאמר
מוסף רש"י
הפנימית בין מן החיצונה
הכי עיוות קרי ליה: דאמרה לה.
עלי בפשיעותא שהרגלת עירובך
כר"ע אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' לרבי
מריה דאברהם. לשון
ולא עירב שתיהן אסורות.
פנימית: אדמבטלית לי. בעוד שלא
ושכח אחד מכם:
תמיה הוא (שבת כב.
נתנו את עירובן בפנימית
עקיבא ע"כ לא קאמר ר"ע הכא אלא בשתי
ואני
❖
בטלתה את אוסרת עלי הלכך דל
קורא בהם רבים בחיצונה.
.
ושכח אחד ולא עירב
וכעי"ז כתובות ב.)
חצירות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי אבל התם
בין מן הפנימית בין מן
אנת ודל ביטולך דלא בעינא ליה:
ויסברו שיש כמו כן שנים
החיצונה שתיהן אסורות
מי קא אסרן אהדדי ורבי יוחנן אמר אנא דאמרי
מי קאסרת. חצר על חברתה בפתח
בפנימית ולא עירבו אבל כשיש שנים
דברי רבי עקיבא. וחכמים
רבינו חננאל (המשך)
אפילו לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא
שביניהן בלא עירוב דאי אמרת תבטיל
בפנימית ועירבו לא גזרינן אטו לא
אומרים בזו ששכח אחד
שלשה אסורין. ואמר רב
מן החיצונה ולא עירב
ניהוי עיוות: אמר רב יוסף תני רבי
דאמרה לה אדמבטלת לי קא אסרת עלאי
עירבו דעירבו אטו לא עירבו לא
ביבי אנא אמרתה ליה
פנימית מותרת והחיצונה
אם היו ג'. בין ב' החצירות אוסרין
גזרינן אבל כשיש אחד בפנימית ולא
אבל התם מי קאסרת עלה: ואם היו של
ומשמיה דרב אדא בר
אסורה. ואקשינן לרבנן
ולא מיבעיא שנים בפנימית דהויא
עירבו יסברו שהם שנים כמו בחיצונה
אהבה אמרת ליה ולא
מאי שנא פנימית משריא
יחידים וכו': אמר רב יוסף תני רבי היו ג'
והרי לא עירבו: נכרי הרי הוא
משמיה דר', ומאי טעמא
דאמרינן אחדא לדשא
רגל האסורה אלא אפי' שנים בחיצונה
אסורין אמר להו רב ביבי לא תציתו ליה אנא
שלש חצירות ובכל חצר
ומשתמשא לעצמה, לר'
אסור עד שעירבו שתיהן יחד גזירה
כרבים. אליבא דשמואל קאמר כדפי'
שוכן יחיד אסורין, הואיל
עקיבא נמי נימא הכי
אמריתה ניהלה ומשמיה דרב אדא בר אהבה
משום רבים בפנימית: לא תציתו ליה.
ואני קורא רבים בחיצונה,
אמאי תני שתיהן אסורות.
בקונט' דליכא למימר דביחיד בחיצונה
אמריתה ניהלה הואיל ואני קורא בהן רבים
כי כל שלשה רבים הם
ודחינן סבר ר' עקיב'
(א) למאי דתני לה משמיה דרבי דלאו
נמי אסר דאפי' היה דר עמו בחצר לא
ועכשיו שנמצאו דורסין
[עירוב] מרגילה, כלומר
בחיצונה אמר רב יוסף מריה דאברהם
ג)
מתני' היא אלא שמעתא (דרב יוסף)
אסר דקיימא לן כראב"י כ"ש דריסת
ל)
ו)
אותה שלשה והן רבים
כיון שעירבה החיצונה
רבים ברבי איחלף לי ושמואל אמר לעולם
אסורין. [אמר רב יוסף]
עם הפנימית מרגילה
היא: ואנא אמריתה ניהלה משמיה
רגל דלא אסרה וכן מוכחא בהדיא
ג
מארי דאברהם רבים ברבי
ליכנס אצלה וכאילו
דרב אדא. ומן הטעם הזה אמרתי לו
לעיל (ו) גבי ישראל ונכרי בפנימית
מותרות עד שיהו שנים בפנימית ואחד
איחלף לי. כלומר אמר לי
אחת הן. אי הכי
הואיל ואני קורא רבים בחיצונה גזרי'
וישראל בחיצונה דאי ליכא ישראל
רב ביבי רבים ונתחלף לי
לרבנן נמי נימא עירובה
בחיצונה אמר רבי אלעזר ונכרי הרי הוא
ד
וקבעתי שמועה זו ברבי.
מרגילה, כלומר עירובה
משום רבים בפנימית. רב יוסף חלה
בפנימית אלא נכרי לחודיה לא אסר
כרבים מאי שנא ישראל דלא אסר דמאן
ושמואל אמר לעולם
מכניס רגלי החיצונה
ושכח תלמודוז): רבים ברבי אחלף לי.
וא"ת ולמה ליה למימר הרי הוא
מותרין עד שיהו בפנימית
בפנימית. ופרקינן רבנן
דידע ידע ומאן דלא ידע סבר עירובי עירב
הטעם שאמר לי רבים בחיצונה
כרבים אפילו לא הוו כרבים אסר
שנים ולא עירבו, לפיכך
סברי יכולה לומר לה
נכרי נמי אמרינן דידע ידע דלא ידע סבר
אוסרין בחיצונות שהן
לתקוני שיתפתיך ולא
נתחלף לי ברבי כששכחתי הדבר
דכיון דיש שני ישראלים בחיצונה
רגל האסורה. א"ר אלעזר
לעוותי א) כי אמרינן
אגירי אוגר סתם נכרי אי איתא דאוגר ד) מיפעא
בחליי וחזרתי לגירסתי הראשונה
ואוסרין זה על זה ויש לו דריסת רגל
גוי הרי הוא כרבים,
שליח לתקוני שויתיך ולא
פעי אמר רב יהודה אמר שמואל י' בתים זה
נזכרתי שהוזכר לי רבים בדבר וסבור
עליהן וי"ל כיון דישראל לא אסר נכרי
ואוסר. ואמרינן מאי שנא
לעוותי. ור' עקיבא אמר
דישראל יחיד לא אסר,
לך כי האי גוונא לא
הייתי שנאמר לי בשם רבי: הרי הוא
לפנים מזה פנימי נותן את עירובו ודיו ור' יוחנן
נמי לא אסר דאין להחמיר בנכרי
דכל מאן דחזי ליה
מיקריא עוות, דאמרה
כרבים. אם דר נכרי בפנימית ושני
יותר מבישראל אי לאו דהוו כרבים:
אמר אפילו חיצון חיצון בית שער הוא חיצון
דמטלטל אמרינן אי ידע
לה חיצונה מבטילנא
ה
ורבי יוחנן סבר בית שער דיחיד
ישראלים בחיצונה אוסרת דריסת
דיחיד הוא הא ידע ואי
ליך רשותאי, וכאילו
של פנימי במאי קמיפלגי מר סבר בית שער
לא, אמר בדעתיה האי
הרשות כולה לפנימית
רגלו עליהן עד שישכיר. ואליבא
לא הוי בית שער. והא דאמר
דיחיד שמיה בית שער ומ"ס לא שמי' בית שער
דמטלטל משום [דעירובי
והנה יש [ב]הן מי שלא
דשמואל אמרה ר"א למילתיה דאי
בפ' כיצד משתתפין (לקמן דף פה:) כל
עירב, נכרי אמרינן דידע
עירב ואוסר עליה. ורבנן
א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב ב'
ו
לרב אדא מאי איריא נכרי אפילו
ידע, דלא ידע סבר]
אין ביטול רשות מחצר
מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו
חצירות וג' בתים ביניהן זה בא דרך זה ונותן
דאגר מיניה. ודחינן סתם
לחצר [לימא דשמואל
ישראל נמי אסר כי הוו שנים בחיצונה
אוסר הנותן שם עירובו אינו עירוב
גוי לא שתיק אלא פעי
דאמר דאין ביטול רשות
עירובו בזה וזה בא דרך זה ונותן עירובו בזה
והא ליכא למימר דביחיד בחיצונה
חוץ מבית שער דיחיד פי' דאף על גב
ומכריז מלשון כיולדה
מחצר לחצר] כרבנן.
זה
אפעה. כלומר צועק
ור' יוחנן דאמר מבטלין
אסר דהשתא אפילו דר עמו בחצר
דהדר שם אינו אוסר הנותן שם
ואומר אנא אוגרית רשותי
רשות מחצר לחצר
עצמה הא קי"לח) כר"א בן יעקב דאמר
עירובו הוי עירוב אתי נמי כר' יוחנן
להאי ישראל, וכיון דלא
כרבי עקיבא. ופרקינן
דהתם איירי בבית שער דחצר כדפי' שם בקונטרס דאינו עשוי עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה דריסת רגלו לא כל שכן
פעי ידעי דלא אגר ואמרי
לעולם רבי יוחנן (עקיבא)
מטלטל במקום גוי הוא
ואפילו לרבנן. עד כאן
דלא אסרה: דידע. שהוא שם יחידי וידע שאין רגל המותרת אוסרת
לדירה אבל הכא (ז) העשוי לדירה אוסר:
לפיכך אסור. אמר רב
לא קאמרי רבנן אין
אמצעי ולא נפקא מינה חורבה: מפעא פעי. קלא אית ליה והני לא איגור
יהודה אמר שמואל י'
ביטול רשות מחצר לחצר
ומאן דלא ידע שהוא דר שם יחידי סבר דאין דריסת הרגל אוסרת א"נ עירוב של פנימים וחיצונים מועיל במקום נכרי בלא שכירות:
בתים זה לפנים מזה
אלא משום דאמרה לה אי
הפנימי נותן עירובו ודיו.
מבטלת לי בטולי רשותיך
י' בתים זה לפנים מזה. חיצון פתוח לחצר וכולן דריסת רגלו ט) עליו ופנימי דורס על כולן שאין לו יציאה אלא דרך זו כולן נעשין בית
פי' כיון שדורסין כולן
הא אסרת עלי. אבל
שער לו ואינן אוסרין על בני חצר אלא פנימי לבדו כדאמרן (ב) בפירקין (דף עב:) והדר שם אינו אוסר הלכך כשבאין שאר דיורין הפתוחין
[על החיצונים] כאילו
מחצר לחצר כגון שתי
לחצר לערב את חצירן פנימי זה נותן פת והשאר אין צריכין: אפילו חיצון. צריך ליתן את הפת: חיצון של פנימית. בית התשיעי לחצר:
רשותו הן ורשות אחת
חצירות ופתח ביניהן מאי
הן. ור' יוחנן אמר אפי'
קאסר עלה, הילכך אפילו
(ג) ג' בתים ביניהן. בית זה פתוח לחצר זו וזה לזו ובית אמצעי פתוח לב' הבתים: זה בא דרך זה. בן חצר זו בא דרך בית הפתוח לו ונתן
חיצון של פנימי, דסבר
רבנן סברי מבטלין רשות
עירובו באמצעי ועשה בית הפתוח לו כבית שער לעבור דרך עליו לאמצעי וכן בן חצר האחרת עשה בית הפתוח לו כבית שער ועירב
אע"ג דכבית שער הוא
מחצר לחצר. וקיימא לן
באמצעי חצר האחרת אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן
פת אלו משום בית שער ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב:
בית שער דפנימי לא
כר' יוחנן דכל היכא
י)
הוי בית שער דהא איכא
דפליגי רב ושמואל ור'
זה אחריני חוצה לו. ושמואל
יוחנן הילכתא כר' יוחנן.
סבר אפי' בית שער דפנימי בית שער הוא. אמר משמיה דרב שתי חצירות ושלשה בתים ביניהן זה בעל החצר [בא]
פיסקא, ואם היו של יחידים אין צריכין לערב. אמר רב יוסף א"ר שלשה אסורין. פי' אין
ניקרין יחידים
בדרך הבית שקרוב לו, ובעל החצר האחר בא בדרך הבית האחר הקרוב לו ושניהן כאן, ונתנו עירובן בבית האמצעי.
אלא בזמן שהן שתי חצירות ובכל חצר דר אחד. אבל שלש חצירות
ובכל חצר דר אחד
שנמצאו
כולן
1)
א) אולי צ"ל כי אמרינן בשליח לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.