הדר פרק ששי עירובין
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמצעי
זה נעשה בית שער לזה. כל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח
הוה ליה בית שמניחין כו'. נראה דאפי' יתנו העירוב
צו
א) רש"ל, ב) לקמן פה:
א מיי' פ"ד מהלכות
[סוכה ג:], ג) גיר' הרא"ש
לו: בדיק. מנסה אם חכמו להשיב: שתי חצירות ושני בתים ביניהן.
עירובין הלכה יא
באחד הבתים הסמוכים לחצירות או אפילו באחד מבתי
מדרבה דאמר רבה, ד) שבת
טוש"ע א"ח סי' שעט
ואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו אלא כל אחת לעצמה וכל
החצירות אלו ג' בתים אין צריכין ליתן עירוב דנעשו כולם בית שער
לד., ה) [לקמן פג:], ו) לעיל
סעיף ב:
חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה אלא עשאתו בית שער והניח
לאותה חצר המוליכה
עירוב דרך עליהן לחצר אחרת:
צז ב מיי' פ"ו מהל'
ט. וש"נ, ז) [ר"ה לב: לג.
שניהם קנו עירוב. מתוך
יבמות יג. ל: כתובות נח.
עירובין הלכה יג טור
עירובה בבית הפתוח לחברתה:
נדרים יד: הוריות ב: כריתות
ש"ע א"ח סי' שצג סעיף ג
מהו. ודאי אי תרוייהו בית שער
פי' הקונטרס משמע
זה נעשה בית שער
לזה וזה נעשה בית
יז:], ח) [לעיל יג: וש"נ],
[וסי' תטו סעי' ג]:
משוינן אין אחד מהן עירוב דהנותן
דאיירי בעירובי תחומין וקשה דבפרק
א ג ד מיי' פ"ג מהל'
ט) בס"א: למינין, י) [וע"ע
שער לזה אמצעי הוה ליה בית שמניחין
❖
תוס' שבת לד. ד"ה שניהם],
עירובין הלכה א טור
את עירובו בבית שער תנן לקמן (פה:)
במה מדליקין (שבת דף לד.) משמע
בו עירוב ואין צריך ליתן את הפת בדיק
ש"ע א"ח סי' שעב סעיף
דאינו עירוב ואי תרוייהו בית גמור
דלא איירי רבא בתרוייהו בעירובי
❖
ד:
להו רחבה לרבנן ב' חצרות וב' בתים ביניהם
אין אחד מהן עירוב שהרי בית זה
חצירות ובעירובי תחומין דמשני לא
מוסף רש"י
זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה וזה בא
מפסיק בין חצר לעירובה והוא לא
קשיא כאן בעירובי חצירות כאן
הנותן את עירובו בבית
דרך זה ונתן עירובו בזה קנו עירוב או לא
הגהות הב"ח
עירב עמה ואינה יכולה להביא
בעירובי תחומין וא"כ לפירוש הקונט'
שער. עירוב הגבוי מבתי
מי משוי' להו לגבי דהאי בית ולגבי דהאי
עירובה לתוכה דרך בית זה: מי
(א) רש"י ד"ה רבן שמעון
בעירובי חצירות לא קנו וקשה דא"כ
החצר ונתנו בבית שער,
היינו בית קטן שלפני שער
בפירקא קמא. נ"ב ראש דף
משוינן. לכל בית לגבי חצר הסמוכה
בית שער [ולגבי דהאי בית שער ולגבי
מאי פריך הכא מדרבא ונראה
א)
ט: (ב) ד"ה צריך וכו' בסוף
החצר, או מבפנים או
לו כבית שער שלא לאסור עליו וגבי
כפירוש רבינו חננאל דרבא איירי
❖
דהאי בית] אמרו ליה שניהן לא קנו עירוב
עשרה הוא על פני:
מבחוץ, ושומר הפתח יושב
א
חצר האחרת שעשאתו בית גמור
שם (סוכה ג:). אכסדרה.
בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין
מה נפשך אי בית שער משוית ליה הנותן
ב)
שלפני הבית שקורין
והניח בו עירובה משוינן לה כי בית
דחמירי לא קנו והשתא פריך שפיר
את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת
פורטק"א
.
(שם)
רב ניסים גאון
למיקני עירובה: מה נפשך. טעמא
ולשון צא דקאמר צא וערב עלינו
ומרפסת. עלייה ארוכה
אינו עירוב אי בית משוית ליה קא מטלטל
מפרשי ואזלי: קא מטלטל. כל חצר
על פני החצר על פני רשות
שייך אפי' בעיר כמו צא ושכור לנו
לימא תנן סתמא כרבן
לבית דלא מערב ליה ומאי שנא מדרבא
הרבים ובה פתחים הרבה
שמעון בן גמליאל דאמר
ג)
בבית דלא מערב ליה: שניהן קנו
פועלים (ב"מ דף פג. י)):
לפי מחיצותיה ודיורין בכל
כל פחות מד' [כלבוד
דאמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו
עירוב. אלמא משום דבין השמשות
ד)
ב
אחת ואחת ועושין מרפסת
דמי] .עיקר דברי רבן בן
הדרן עלך הדר
ארוכה לפני הפתחים
לאחד עירב עליו מבעוד יום ולא' עירב
ספק הוא וספק דדבריהם להקל
שמעון בן גמליאל
לימא תנן סתמא כרשב"ג.
כאורך עלייה וכולן עולים
בבריתא אמורה בפרק
ועירוב מדבריהם הוא לגבי האי
עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד
בסולם אחד למרפסת ודרך
מבוי, תנו רבנן קורה
שנאכל עירובו בין השמשות משוינן
דקס"ד דלרבנן כיון דבג'
המרפסת נכנסין ויוצאין
היוצאה מכותל זה כו',
יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב
כולן, מרפסת אלויי"ר,
רבן שמעון בן גמליאל
ליה ליליא ואמרינן כבר קנה עירוב
יוצא מתורת לבוד חשוב פתח:
עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך
הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלה.
סולם אשקל"א (שם). אינו
אומר פחות מד' אין צריך
ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות
עירוב. דלא חזי לדירה
להביא קורה אחרת. ואית'
שניהם קנו עירוב הכי השתא התם ספק
משוינן ליה יום ועדיין הוה לו שהות
ואגב דהדר ותנא למעלה
שכל היוצא ונכנס עובר
נמי בפרק הישן תחת
יממא ספק ליליא לא מינכרא מילתא אבל
עליו (שם). בין
המטה, והיא שנויה
לקנות שביתה: לא מינכרא מילתא.
מעשרה תנא נמי פחות מארבעה
השמשות. קונה עירוב
על ארבעה: ושנים ומשהו מהן
בתוספתא דעירובין בפרק
הכא אי דלגבי דהאי בית לגבי
דהאי
בית
ולא הוו מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא.
❖
שהוא תחילת קדושת היום
א'.
אי לגבי דהאי בית שער לגבי
דהאי
נמי
אבל הנך בתים הא קיימי קמן ואי
בתוך י'. לא כמו שפירש בקונט' ב'
(שבת לד.). זה שעירב
עליו מבעוד יום. הניח
משוינן הכא הכי והכא הכי הויין מילי
בית שער:
טפחים ומשהו אורך מהיקפו בתוך
עירוב לסוף התחום מבעוד
רבינו חננאל (המשך)
דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא ניתן
י' מאמצעו ולכאן טפח ומאמצעו
יום ולא הספיק להחשיך
הדרן עלך הדר
פה לצדוקים ט) לרדות:
ממש עד שנאכל בין
ולכאן טפח אלא כמו שפירש
חלון שבין שתי חצירות
השמשות (שם). נאכל
ארבעה על ארבעה בתוך י'
ריב"ן אלו שני טפחים ומשהו
חלון שבין ב' חצירות ד' על ד' בתוך
הדרן עלך הדר
עירובו. שאכלו כלב או
מערבין שנים (ואין) [ואם
ה)
ג
זקופים מלמטה למעלה דחלון זה
אדם (שם). שניהם קנו
רצו] מערבין כו'.
עשרה מערבין שנים ואם רצו
חלון שבין שתי חצירות. בתוך
עירוב. דלגבי האי שנאכל
אוקימנא להא מתני'
הוי שמונה טפחים על שמונה טפחים
מערבין א' פחות מד' על ד' או למעלה מי'
בין השמשות משוין ליה
אפילו לרבנן דסבירא להו
עשרה. מפרש בגמ' שיהא
מאחר דבעגולו כ"ד טפחים על כרחך
ליליא ואמרינן כבר קדש
מערבין שנים ואין מערבין אחד: גמ' לימא
דשלשה לא אמרינן בהו
קצת הימנו ואפי' משהו בתוך עשרה
באמצעו ח' טפחים דכל שבהיקפו
היום בעוד העירוב קיים
לבוד ותלתא סגי, הכא
וקנה עירוב, דהלכה כר'
תנן סתמא כר"ש בן גמליאל דאמר כל
דלשווי פיתחין, אי איכא
לקרקע: מערבין שנים. שני עירובין
שלשה טפחים יש ברוחבו טפח
ו)
יוסי דאמר (לעיל לה.)
ד' טפחים הוי פיתחא, ואי
אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורין זו עם
וכשתסיר שני טפחים למטה וכן
פחות מד' כלבוד דמי אפי' תימא כרבנן
ספק עירוב כשר, ולגבי
לא לא. ואוקימנא נמי
זו: ואם רצו מערבין אחד. עירוב אחד
למעלה וכן משני צדדין ישארו ד'
דהאי שהונח עליו בין
דהאי חלון שיש בו ד' על
עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרשב"ג אלא
השמשות ונתקיים עד
ד' טפחים, אי הוו הני ד'
שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו
על ד' הלכך צריך שיהא החלון ב'
לענין לבודין אבל לענין פתחא אפי' רבנן
שחשכה משוינן לבין
טפחים כולהו למעלה מי'
עמהן ויהיו כאחד: פחות מארבעה.
טפחים ומשהו בתוך י' באורך
השמשות יממא ועדיין לא
[ומקצתן בתוך י'] טפחים
מודו דאי איכא ד' על ד' חשיב ואי לא
לאו פתח הוי: למעלה מעשרה. נמי
זקיפת החלון באמצעיתו כדי שיהא
קדש היום כשהונח ונמצא
אם רצו מערבין אחד.
לא חשיב: פחות מד' וכו': פשיטא כיון
שהיה שם כבר בשעת
תנינא להא דתנו רבנן כולו
דאילו כל הכותל אינו גבוה יותר
משהו מן
המרובע בתוך עשרה:
קניית עירוב (שבת לד.).
למעלה מעשרה ומקצתו
דאמר ד' על ד' בתוך עשרה ממילא אנא
הוי מחיצה מעלייתא הלכך כשאין
ורבי
הדרן עלך הדר
בתוך י' כו'. תנא באהלות
ידענא דפחות מד' ולמעלה מי' לא הא קמ"ל
כלום מן החלל בתוך עשרה לאו פתח
כל שיש בהיקפו
פרק י"ג עמוד המוטל
שלשה טפחים. שצריכה
באויר אינו מביא את
הוא ואין מערבין אחד ואסורות זו
טעמא דכוליה למעלה מי' אבל מקצתו בתוך י'
מערבין שנים ואם
ד
חוט ארוך ג' טפחים
הטומאה תחת דופנו עד
עם זו דרך ראש הכותל ודרך אותו
רצו מערבין אחד תנינא להא דת"ר כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך
להקיפה סביב, בידוע שיש
שיהא בהיקיפו כ"ד
חלון ודרך חורים וסדקים: גמ' רבן
בה רוחב טפח אם תחלק
טפחים. ר' יוסי אומר
עשרה כולו בתוך י' ומקצתו למעלה מי' מערבין שנים ואם רצו
(לעיל יג:) דכתיב בים
כ"ה א) , אין לך כ"ה
שמעון בפירקא קמא (א) בברייתא
מערבין אחד השתא כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך י' אמרת מערבין
שעשה שלמה עשר באמה
טפחים שאין הארץ
בגמרא: הא קמשמע לן טעמא
משפתו אל שפתו עגול
אוכלת טפח. וכן הוא
שנים ואם רצו מערבין א' כולו בתוך י' ומקצתו למעלה מי' מיבעיא זו
ז)
סביב וקו שלשים באמה
דכוליה למעלה מי' כו'. דאי מרישא
אומר ויהיו הרימונים
יסוב אותו (דהי"ב ד) סביב
ואצ"ל זו קתני א"ר יוחנן חלון עגול צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה
תשעים וששה [רוחה,
הוה אמינא כולו בתוך י' בעינן:
לעשר אמות רוחב שלשים
ואומר כל הרמונים מאה
טפחים ושנים ומשהו מהן בתוך י' שאם ירבענו נמצא משהו בתוך י' מכדי
❖
ומקצתו. אפילו משהו:
צריך שיהא
אמה היקף (סוכה ז:).
עלהם בכה סביב, אי
אפשר לומר מאה שכבר
בהיקפו עשרים וארבעה. דבלאו
כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו ברוחבו טפח בתריסר סגיא
ח)
נאמר תשעים וששה] ואי
הכי לא מצית למינקט בגוויה חלון
הני
אפשר לומר [תשעים
רבינו חננאל
מרובע ד' על ד'. כל חלון עגול בתחתית אמצעיתו נמוך ומאמצעיתו לכאן ולכאן הוא מגביה והולך וצריך לזה שיהו שני טפחים ומשהו אורך
וששה שכבר נאמר מאה,
אמור מעתה ארבעה
זה הבית הקרוב לה נעשה
מהקיפו בתוך י' מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח ועוד משהו משום דכי מרבעינן ליה מדלינן ליה מיניה שני טפחים מן ההיקף עגול
בלועין בכותל ותשעים
בית שער לחצר זו וזה
שבין קרן לקרן לכל צד דסתמינן להו ומוקמינן לה אריבועא ונמצא אותו משהו הנשאר בסוף י' (ב) על פני רוחב החלון כדאמר לקמן [ע"ב] רבועא מגו עגולא
וששה נראין מבחוץ]. א"ר
הבית נעשה בית שער
פלגא בעית לדלויי כלומר חצי מדה הנותרת בריבוע ריבה העגול עליו והיקף המרובע ט"ז נמצא העגול רבה עליו ח' הרי ב' טפחים לכל צד:
יוחנן [חלון] עגול צריך
לחצר זו, נמצאו שני
(שיש) [שיהא] בהיקיפו
הבתים החיצונים בתי
הני
כ"ד טפחים ומהן ב'
שער ואין צריכין עירוב.
טפחים ומשהו בתוך י', שאם ירבענו נמצא משהו בתוך י'. ואסיקנא דר' יוחנן כדייני דקיסרי דטעו ואמרי ריבועא דנפיק מגו
כדתנן הדר בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו אוסר, והאמצעי הוה ליה בית שמניחין בו עירוב כי בתוכו נתנו עירובן שתי
עיגולא פלגא אמרה לשמעתיה. פי' (בהדיא) [מכדי] דכל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, מדכתיב ויעש את
חצירות, וקיימא לן כל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת, נמצאו ג' הבתים וב' חצירות יוצאין בעירוב אחד של
הים מוצק עשר באמה וגו', וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב. וכבר פירשנוהו בפרק הראשון, וגם פירשנוהו במסכת סוכה
חצר. בדיק להו רחבה לרבנן, כלומר אם הן בקיין בהילכות עירובין. שתי חצירות ושתי חורבות של אחרים ביניהן זה בא
בפרק א' בסוכה העשויה [כ]כבשן. וכיון שכל מה שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, המרובע היוצא מן העגול
מחצירו דרך החורבה הסמוכה לחצירו, ונתן עירובו בחורבה (שכיחי צהלה) [האחרת], וכן בא זה מחצירו דרך החורבה
לטעמא דדייני דקיסרי ניפחת חציו, הוצרך ר' יוחנן לומר (לטעותא והא) [לטעותייהו] דדייני דקיסרי צריך זה החלון שהוא
הקרובה לחצירן ונתן עירובו בחורבה האחרת קנו עירוב או לא קנו עירוב. ואמרו ליה לא קני עירוב ממה נפשך, אי הני
עגול, כ"ד טפחים היקיפו, שנמצא בו ח' טפחים על ח' טפחים, והוא שליש היקפו, כשתוציא מתוכו מרובע יפחת בסיתומין
חורבות כל חדא הויא בית שער לחצר הסמוכה לה, הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב. ואי הני חורבות
מכל צד שני טפחים, ואחרי כן ישאר באמצע ד' טפחים על (טפח) [ד' טפחים] חלל. נמצא סתום מזה החלון מכל צלע טפחי',
בתין נינהו נמצא כל אחד מטלטל בחורבה הסמוכה לה בבית דלא מערב, דהא (של) [כל] חד מינייהו לא יהב עירוביה אלא
מלמעלה טפחי', ומלמטה טפחי', נמצא באמצע ד' טפחים. עכשיו כשסותם מן הצלע התחתון שהוא בתוך י' טפחים אם לא
בחורבה הסמוכה לחבריה. ואמרינן מיכדי ספיקא הוא מאי שנא מדרבה דאמר א' לשנים צאו ועירבו עלינו כו'. ודחינן הכי
תתן לו יותר משני טפחים בתוך הי'ב) שאם יסתמו טפחי' ישאר מקצת מחללו של חלון אחר שתרבענו בתוך י' טפחים, רצו
השתא התם בין השמשות ספק יום וספק לילה וספק (ה)עירוב [עירוב] כשר. הכא או לתרווייהו בית שער [או לתרווייהו
בית]. אבל לגבי האי בית שער ולגבי האי בית לא. הדרן עלך הדר
מערבין אחד. לפיכך הוצרך ב' טפחים ומשהו שיסיימו הטפחי' וישאר אותו משהו בכלל הריבוע פתוח בתוך י'.
א) חסר כאן וצ"ל שהיה ר' יוסי אומר אין לך כו' וכ"ה אומר רימונים תשעים וששה וגו' ואומר כל הרימונים מאה על השכבה סביב אי אפשר לומר מאה שהרי כבר נאמר וכו' אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראה מבחוץ ע"כ. ב) לפי שיגרת לשון רבינו נראה דצ"ל
שאם יסתמו טפחים לא ישאר מקצת מחללו של חלון אחר שירבענו בתוך י' לא היו יכולין לערבו כאחד לפיכך הוצרך וכו'.