ט:
מבוי
שהוא
גבוה פרק
ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולרשב"ג
רב אשי אמר. לעולם בין לחיים לרבי יוחנן מותר והאי דאמר רבי
להוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים. פ"ה דמסתמא
א) [סוכה יט.], ב) לקמן טו.
יוחנן דשייכא פלוגתייהו דרבן שמעון ורבנן להכא כגון דהוה משך
[תוספתא פ"א ה"ח],
דלחי קמא משכו קימעא כלפי חוץ שכן דרך כל
ג) [קידושין נ: וש"נ],
רציפה זו ד' אמות באורך המבוי: לרבן שמעון. יש לבוד בפחות
מעמידי לחי שמושכין קצת כלפי חוץ כדי שיראה מבחוץ ומבפנים
ד) [לעיל ח. וש"נ], ה) לקמן
מד' והוה ליה חד לחי ואמרינן לעיל (ד' ה.) ד' אמות נידון משום מבוי
שהוקבע לשם לחי ויותר נראה לפרש
שמשכו קצת כלפי פנים דהא
יב. ע"ש, ו) נ"א קמיה דר'
ויצא מתורת לחי: וצריך לחי אחר
חנינא ואמרי לה קמיה דר'
משמע בכולי שמעתא דבעי למישרי
חנינא בר פפא, ז) בס"א
להתירו. מבוי זה שבין לחיים אבל
לרבא עד חודו החיצון של לחי והיכי
רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים פחות
ליתא, ח) ציור זה וכן להלן
מלחי הפנימי ואילך מיהו שרי לטלטולי
הוה שרי אי מושכו כלפי חוץ דהיינו
בד"ה בין שנראה מבחוץ וכו'
פחות מארבעה במשך ארבע אמות לרבן
נד א מיי' פי"ז מהלכות
נדפסו בטעות בדפוסים, לכן
במבוי דלהנהו ודאי נראה לחי ועוביו
לרשות הרבים דאיך יתיר את רה"ר
שמעון בן גמליאל דאמר אמרינן לבוד הוה
שבת הלכה כב טוש"ע
ציירנו ע"פ המהרש"ל,
נידון להם בלחי וניתר בו מבוי כך
א"ח סי' שסג סעיף ט דסתם מבוי אורך כתליו שוין:
והב"ח (סי' שס"ג), ושו"ת
ליה מבוי וצריך לחי אחר להתירו ולרבנן
כותל
שמעתי. ולי נראה שאפילו מפנימי ולפנים
שצדו אחד כנוס משל חבירו
[וסעיף יג]:
המהרלב"ח (סי' י"ד). אמנם
דאמרי לא אמרינן לבוד לא צריך לחי אחר
ב [מיי' פ"ג מהל' עירובין
ע"פ הב"י (סי' שס"ג) יש
אינו ניתר דלחי הפנימי ולפניםז) לרבי
בין שנראה כו'. כאן פ"ה
הלכה כד טוש"ע א"ח סי'
לצייר כך:
להתירו ולרבן שמעון בן גמליאל להוי
יוחנן אינו מתיר כלל אבל לרבנן כל חד
ששקע הכותל מלפניו ולעיל פירש
שעד סעיף ג]:
❖
כנראה מבחוץ ושוה מבפנים מידי הוא
וחד באנפי נפשיה הוא ומשתרי מבוי
ג [שו"ע שם]:
נראה מבחוץ שמשך כל הלחי לחוץ
בלחי קמא: ולרבן שמעון. נהי נמי
טעמא אלא לר' יוחנן הא כי אתא רבין אמר
וחודו הפנימי נכנס בעובי הכותל
דכולי חד הוא ונידון משום מבוי אפילו
ואינו נראה מבפנים אלא מבחוץ
רבי יוחנן נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו
רבינו חננאל
הכי היכי שמע רבי יוחנן מדרבן
ונראה דלכך שינה דלעיל איירי בלחי
נידון משום לחי איתמר נראה מבפנים ושוה
א)
רב אשי אמר כגון שרצפו
ט) בס"א: ששוקע, י) ע"פ
שמעון דבעי לחי אחר להתירו לישתרי
שמעמידין אצל כותל ודרך להעמידו
מבחוץ נידון משום לחי נראה מבחוץ ושוה
פחות פחות מד' במשך ד'
הב"י (סי' שסג) יש לצייר כך:
האי מבוי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים
לצד פנים ומייתי לה נמי אמבוי שרצפו
אמות, לרשב"ג דאמר כל
מבפנים רבי חייא ורבי שמעון ב"ר חד אמר
דהא מסתמא כי אוקמא ללחי קמא
בלחיים דהיינו לצד פנים אבל הכא
פחות מד' טפחים אמרינן
נידון משום לחי וחד אמר אינו נידון משום
לבוד הוא, נידון אילו
א
משכו קמעא כלפי חוץ (כזה) שכן
מיירי בכותל שצידו אחד כנוס משל
ארבע אמות הרצופות
לחי תסתיים דר' חייא הוא דאמר נידון משום
דרך כל מעמידי לחיים כדי שיראה
חבירו ודרך לעשות בנין כענין זה
בלחיים כאילו מבוי בפ"ע
לחי דתני רבי חייא כותל שצידו אחד כנוס
הוה וצריך לחי אחר
מבפנים ומבחוץ שהוקבע
כשיש שני מבואות זה אצל זה או בית
ב)
❖
להתירו, ור' יוחנן הוא
שם לשם לחי דאם אינו
וחצר אצל המבוי שפעמים מאריכין
מחבירו בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים
דאמר מבוי שרצפו
מושך קצת רוחב הלחי
כותל שאצלו יותר מכותל המבוי ומה
בלחיים באנו למחלוקת
ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ נידון משום
להלאה מכותלי המבוי
רשב"ג ורבנן. ולמה א'
שפירש כאן ניחא טפי דלפי' הקונטרס
הגהות הב"ח
לחי תסתיים ורבי יוחנן מי לא שמיע ליה הא
לדברי רשב"ג צריך לחי
מעט אלא בשוה להן
לעיל קשה דאי חשיב נראה מבחוץ
(א) גמ' קמיה דר' חנינא
אחר להתירו דאע"ג
אלא שמיע ליה ולא סבר לה רבי חייא נמי לא
כזה נראה כמוסיף על
כשהלחי לצד הפנימי (ה) היכי משני לקמן
בר פפי קטנה בעשר:
דנראה מבחוץ ושוה
סבר לה האי מאי בשלמא ר' יוחנן לא סבר
(ב) רש"י ד"ה נראה
מבפנים הוא, לית ליה לר'
רוחב עובי כותל המבוי
בנכנסין כותלי קטנה לגדולה אכתי
מבחוץ וכו' וחודו הפנימי
יוחנן דכי האי גוונא נידון
לה משום הכי לא תני לה אלא ר' חייא אי
ואינו ניכר מבחוץ שהוא
נראה מבחוץ הוא דגיפופי גדולה
נכנס בעובי כותל המבוי:
משום לחי, דכי אתא רבין
איתא דלא סבר לה למה ליה למיתנא אמר
לחי אלא בפנים ניכר
(ג) ד"ה מי לא שמיע וכו'
נראין שהן עובי כותלי קטנה ומה
אמר ר' יוחנן אפי' נראה
הכא נמי היכי מסתיימת
מבחוץ ושוה מבפנים אינו
שאינו מן הכתלים לפי שחודו נראה
רבה בר רב הונא נראה מבחוץ ושוה
שנכנס לתוך הגדולה הוי כלחי שפירש
מינה: (ד) ד"ה חצר קטנה
נידון משום לחי. תני ר'
בפנים וכיון דראשון קצתו נמשך לחוץ
הקונטרס ואין לומר בנכנסין ארבע
מבפנים נידון משום לחי אמר רבה ומותבינן
וכו' לה שיורין מכותל
ג)
חייא כותל שצידו אחד
כי הדר השווהו מבפנים ברציפת
זה: (ה) תוס' ד"ה כותל
אמות שיוצאין מתורת לחי דאין זה
כנוס מחבירו. פי' כגון
אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה
ב ד)
וכו' דאי חשיב נראה
כותל רחב ועשה ראשו צר
לחיים הללו ועשאו כותל מיהא לישתרי
שייך בחצר ומיהו אי הוי דווקא הא
גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא
מבחוץ כשהלחי לצד הפנימי
ונראה מבחוץ כמו לחי
מבוי בההיא בליטה קמייתא הנראית
דאמר לקמן בעשר ושני טפחים סגי
ואין נראה לצד המבוי
ושוה מבפנים, או רחב
כפתחה של גדולה ואם איתא קטנה נמי
אלא לעומדי' אחורי
מבחוץ דהא אמרינן לקמן נראה מבחוץ
מראשו והניח מעוביו כמו
אתי שפיר דמיירי כשאין בעוביו טפח
(ו)
המבוי היכי משני לקמן:
תשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים אמר
טפח, כגון שהתחיל רחב
ושוה מבפנים נידון משום לחי: מידי
וריצב"א מיישב בנכנסין כותלי קטנה
(ו) בא"ד בעשר וב'
הכותל ד' טפחים והניח
ר' זירא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה ולימא
הוא טעמא. כלומר מי מותבינן האי
ג
לגדולה מיירי שיש היכר איזו הם כותלי
טפחים סגי אתי שפיר
טפח והיצר ובנה, נידון
דמיירי כשאין באורכן
תיובתא אלא לרבי יוחנן דיליף מלבוד
לבוד ותשתרי וכי תימא דמפלגי טובא והא
משום לחי. ואע"ג דר'
קטנה כגון שכותלי קטנה הולכים
טפח. נ"ב פי' באורכן של
יוחנן שמיעא ליה הא
דרבן שמעון פסולא להאי מבוי: אינו
בשיפוע ממזרח למערב כמו שעושין
ה) תני רב אדא בר אבימי ו) קמיה דר' חנינא (א)
כותלים הנכנסין לקטנה אין
מתניתא דתנא לה ר' חייא,
נידון. הלכך אי אמרינן לבוד בעי
לכתלים בראשיהן וכותלי גדולה שיפועם
באורכן טפח ולא חשיב פס
כיון דלא ס"ל כוותיה
קטנה בעשר גדולה באחת עשרה אמר
מצפון לדרום: אי לא סבר לה למה
הכותל עצמו אם לא
משום הכי לא תני לה.
לחי אחרינא: איתמר גרסינן: נראה
❖
רבינא במופלגין מכותל זה
בשנים ומכותל
בדאיכא טפח:
אבל ר' חייא אי לאו דסבר
מבפנים ושוה מבחוץ. שהעמיד הלחי
ליה למתנייה. אע"ג דבפ' יוצא דופן
לה כוותיה למה לי
זה בד' ולימא לבוד
מרוח אחת ותשתרי
רחבו לצד אורכו של מבוי ולא משך
אשכחן רבי יוסי דתני
למיתנייה. אקשי רבא
(נדה ד' מו:)
רבי
למ"ד נידון משום לחי,
קצת רחבו קימעא כלפי חוץ
אלא
הגהות מהר"ב
ברייתא דסדר עולם ולא סבר לה יש
והתנן חצר גדולה
השוה חודו החיצון לעובי כותלי המבוי ודומה כמי
רנשבורג
לומר דהיינו דברי הראשונים ממנו אבל דברי דבר פלוגתא לא תני:
שנפרצה לקטנה גדולה
רבי שמוסיף על רוחב הכתלים ואינו נראה מבחוץ כלחי
א] רש"י ד"ה בין שכניסתו
מותרת וקטנה אסורה,
נראית בפנים וכו'. נ"ב עי'
ואמאי קטנה אסורה
אבל חודו הפנימי נראה מבפנים שעביו בולט לתוך רוחב המבוי כזה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים. שמשך כל הלחי לחוץ וחודו
מהרש"ל והציורים נדפסו
תשתרי בנראה מבחוץ
הפנימי נכנס בכותלי (ב) המבוי ואינו נראה מבפנים אלא דומה כמוסיף על אורך הכותל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי
בטעות וכבר הארכתי בזה
ושוה מבפנים. ודחי ר'
כותל שצידו אחד כנוס מחבירו. שנכנס הבנין ומיעטו מעביו דהשתא בולט ויוצא ממנו כמין
בחידושי. ושוב ראיתי
נמשך להלאה מרוחב הכותל כזה :
זירא בנכנסין כותלי קטנה
ח)
בקרבן נתנאל בפרקין סי'
בגדולה ג' טפחים שאינו
עמוד שקורין פליי"ר: בין. שכניסתו
נראית בפנים א] ושוה מבחוץ כזה
ששקוע ט) הכותל מאחריו ונראית הפגימה בפנים:
❖
יא תקנם על נכון:
נראה הנותר מן הכותל
שאין הכניסה נראית לעומדים בפנים אלא לבני רשות
בין שנראה מבחוץ
ושוה מבפנים.
כגון ששקוע ט) הכותל מלפניו
של גדולה כמו לחי, שהרי
מי לא שמיע ליה הא. מתני' דר' חייא ואפ"ה לא
הרבים כזה :
דאמר לעיל בהדיא אינו נידון:
יוצא ג' ואינו נראה
ורבי יוחנן.
י)
מכללו. ואמרי' ולימא
דילמא איהו נמי שמיע ליה ולא סבר לה: חצר קטנה לעזי רש"י
סבר לה
הכא נמי היכי (ג) מסיימת מיניה דר' חייא הוא דאמר נידון
לבוד. כלומר ראה כותל
לגדולה קטנה נמי תשתרי. דלא ליסרו בני גדולה עלייהו אלא ליהוי נמי פתחא לגבה להיות כשני חצירות ופתח ביניהם
שנפרצה
קטנה היוצא ג' כאילו
פליי"ר [פילי"ר]. אומנה
❖
לבוד בכותל של גדולה
מבפנים שהעומד בתוכה רואה כל כתלי אורכה שוין שאין שם מכותל רחבה לפיאותיה כלום והוי מלואה הרי מבחוץ
ואע"ג דשוה
(עמוד תומך).
ויהיה כותל של קטנה
בתוך הגדולה נראין לה שיורין (ד) וכותל זה מכאן ומכאן אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה דהא גדולה בהו משתריא משום דלדידה נראין
כלחי. וכי תימא כי אמרי'
מבפנים: בנכנסין כותלי קטנה. ובולטין לתוך הגדולה בשתים וג' אמות דהנך גיפופי דפשו להו מגדולה שעומדין מאחרי פירצת הקטנה נראין שלא
לבוד היכא דהוא פחות
מוסף רש"י
מג' טפחים והאי כותל של
מאותו כותל היה כזה: ונימא לבוד ותשתרי. כזה
כלומר אי נראה מבחוץ מהני ליהוי כאילו ראשי כניסה של כותלי קטנה סנופי' לצד
ומותבינן אשמעתין.
קטנה מיפלג מן כותלה
הוה להו הכניסה ליה גיפופי נראין מבחוץ דקס"ד אין הגדולה רחבה מן
כותלי אורך
הגדולה דהדר
אשמועת עצמנו (גיטין לח:)
של גדולה טובא, והא תני
הקטנה
מג' לכאן ופחות מג' לכאן דהשתא אין ריוח שבין הכניסות לכותלי אורכה
אלא מעט פחות
יש לי להשיב על דברי
אדא קטנה בי' גדולה
(קדושין נ:) אדידיה גופיה
בי"א. הנה אין ביניהן אלא
דמי: וכי תימא דמיפלגי. כניסות מחיצות מכותל אורך הגדולה:
של גדולה
ג' טפחי' וכלבוד
קא מותיב (מנחות מט.).
אמה אחת בלבד. ודחי
טפי משלשה שהיתה
גדולה רחבה מן הקטנה הרבה: קטנה בעשר וגדולה בי"א. שאין גדולה
טובא.
חצר קטנה שנפרצה.
רבינא במופלגת מכותל
עודפת על הקטנה אלא אמה אחת הרי שלשה טפחים לכאן ושלשה טפחים לכאן ועובי כניסות הכתלים ממעטין את השלשה
במלואה, לגדולה גדולה
זה ד' טפחים ומכותל זה
מותרת. להוציא כלי
ב' טפחים,
מכל צד דאיכא לבוד: במופלגין מכותל זה בשנים ומזה בארבעה. שלא היתה קטנה מכוונת כנגד אמצעיתה של גדולה אלא משוכה
הבתים שבה אם עירבה
שני טפחים לצד אחד ויש מהאמה עודפת שני טפחים לכאן וארבעה לכאן והכניסות דקות ונשאר מצד אחד יותר משלשה ריוח:
לעצמה (לקמן צב.) ולא
אחת. והרי כאן שיור אחד נראה מבחוץ ותשתרי ביה קטנה דנישוויה להאי פירצה פתח דהא עשר הוא דהויא:
אסרי בני קטנה עילויה,
ונימא לבוד מרוח
דלגבי גדולה פתח הוא דיש
רבי לה שיור מכאן ומכאן והוו
כשתי חצרות ופתח אחד ביניהן דלא אסרי אהדדי (לעיל ח.). וקטנה אסורה. דלדידה לאו פתח הוא אלא פירצה ונעשית רשותן של בני גדולה, שהרי נתערבה עמהן (שם).