חלון פרק
שביעי עירובין
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
מעלין. מחצירן לראשו והוא הדין דמורידין דמקום פטור הוא ובטיל
יוחנן אמר אלו מעלין כו'. פירוש מן הבית דמן החצר אפילו
ו א מיי' פ"ג מהל'
א) שבת ח: לעיל ט. לקמן
פה: פז. וקא:, ב) [לקמן
לכאן ולכאן להקל: מקום שאין בו ד'. רוחב ועומד בין רה"י
עירובין הלכה ד
ברחב ד' שרי דכר"ש מוקי לה רבי יוחנן לקמן בריש כל גגות
(דף צב.): עולין אין מעלין לא. תימה דמאי קס"ד וכי
פה: כתובות נו.], ג) [צ"ל
טוש"ע סי' שעב סעיף ו:
לרה"ר ויש לנו היכר כגון גבוה מן הארץ ג' ואילו היה רוחב ד'
ז ב שם ובסי' שמו סעיף
בר וכ"א לקמן פג:],
היה נקרא רשות לעצמו והויא כרמלית ואסור לכאן ולכאן אבל
לא ידע דרבי יוחנן איירי באין לו ארבעה וי"ל דס"ד דטעמא דרבי
ד) [לקמן פג:], ה) שם,
א:
ח ג מיי' שם הל' טו טור
ו) [שם], ז) שבת קכג.,
עכשיו נקרא מקום פטור ומותר
יוחנן משום דאין רגילות להשתמש
(א)
ח) כלאים פ"א מ"ט שבת נ:
ש"ע שם סי' שעב
לכאן ולכאן לכתף עליו משאוי שלהן:
שם ולא אסרי אהדדי והוא הדין
ורבי יוחנן אמר אלו מעלין מכאן ואוכלין
א
קיג., ט) [בכריתות שם:
סעיף ו:
ובלבד שלא יחליפו. דרבנן היא דאילו
ברוחב ד' כיון שהוא גבוה י' ואין
ט ד מיי' שם טוש"ע שם
העליונות ומבעיר את
ואלו מעלין מכאן ואוכלין תנן אלו עולין
❖
התחתונות],
סעיף יח:
חיובא ליכא דבעינן עקירה מרשות זו
נח להשתמש שם ולהכי לא פריך אלא
מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין
י ה מיי' שם הלכה ט
והנחה לרשות זו והכא עקירה מרה"י
לר' יוחנן אבל לרב דטעמא משום טוש"ע שם סעיף ט:
עולין אין מעלין לא הכי קאמר יש בו
גמורה והנחה למקום פטור ועקירה
יא ו מיי' שם טוש"ע שם
דבטל הוא לא שייך אלא באין בו
הגהות הב"ח
ד' על ד': הכא במאי עסקינן
ארבעה על ארבעה עולין אין מעלין לא
סעיף ח:
ממקום פטור והנחה לרה"ר גמורה:
יב ז מיי' שם הל' יג
(א) תוס' ד"ה עולין וכו'
אין בו ארבעה על ארבעה מעלין נמי
ורב לית ליה דרב דימי. בתמיה. והא
ברשויות דרבנן. נראה דוקא כי הכא טוש"ע שם סעיף י:
דטעמא דר' יוחנן דמשום
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דכי אתא רב
מתניתא היא במסכת שבת בפ"ק
שהכל רה"י אלא שלא עירבו אבל
א)
וכו' להשתמש שם לא כצ"ל
ח [מיי' פכ"ה מהל' שבת
❖
ואות ו' נמחק: (ב) ד"ה
הל' טו]:
[דף ו.] עומד אדם על האסקופה נוטל
דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה
מקום שאין בו ד' על ד' שבין רה"י
ברשויות דרבנן בפרק כיצד
מעני ונותן לו מבעל הבית ונותן לו
לכרמלית אין נראה שיחלוק רב אלא
על ארבעה מותר לבני רשות הרבים ולבני
נ"ב דף פז: (ג) ד"ה כותל
ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה:
וכו' דתוך ד' אמות מיהא
מותר לבני רה"י ולבני כרמלית לכתף
רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו
רבינו חננאל (המשך)
שרי: (ד) ד"ה הטומן וכו'
רשויות דאורייתא. כגון רשות רבים
עליו וקצת מוכח כן בפ"ק (דף ט.)
ורב לית ליה דרב דימי אי ברשויות דאורייתא
ואי נקטיה לענין וכו' אתי
לזה ששוה לארץ]. היה
ויחיד: דרבנן. חצירות דרשות יחיד
דמוקי רבא הא דאמר רב תוך
❖
לאפרושי מן:
לזה ששוה לארץ תשמישו
הכי נמי הכא במאי עסקינן ברשויות דרבנן
ויחיד הוא ומדרבנן הוא דאסור:
הפתח אע"פ שאין בו ד' על ד' צריך
בנחת, ולזה שצידו גבוה
וצידו אחד שוה לארץ. כלומר גבוה וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל
י' תשמישו בקשה, [נותנין
ב) ב
לחי אחר להתירו הפתוח לכרמלית
אותו לזה שתשמישו
מוסף רש"י
תורה אמר רבה (אמר) רב הונא אמר
הוא מן האחת ונמוך הוא לחברתה
ג)
משום דמצא מין את מינו ולרה"ר
בנחת] וכל לזה תשמישו
מקום שאין בו ארבעה
רב נחמן כותל שבין שתי חצירות צידו
כגון שקרקעיתה של זו גבוה. כל כמה
בנחת ולזה תשמישו
שרי ולא קאמר משום דעשו חיזוק
ד) ג
על ארבעה. עומד בין
בקשה נותנין אותו לזה
דלא גבוה י' קרי ליה שוה לארץ:
אלא ודאי אף לרב בין כרמלית לרה"י
אחד גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה
רשות הרבים לרשות היחיד
שתשמישו בנחת. וכן אמר
נותנין אותו. להעלות ולהוריד מעליו
לא עשו חיזוק ומיהו מצינו למימר
הואיל וליכא מקום חשוב
רב נחמן בחריץ שבין
לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ משום
לאו רשות באנפי נפשיה
שתי חצירות עמוק י'
וחבירו אסור: חריץ. על פני אורך
דהתם לא נקט טעמא דחיזוק משום
דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו
הוא ובטיל להכא ולהכא,
ורחב [ד'], וצידו אחד
החצירות מבדיל בין זו לזו הוי מחיצה
דאית ליה טעמא אחרינא:
והיינו מקום פטור (לעיל
שוה לארץ נותנין אותו
ה) בקשה וכל לזה בנחת ולזה בקשה נותנין
ברשויות
מעלייתא: שוה לארץ. שאינו עמוק
דרבנן. בפרק כיצד
. ובלבד שלא
לזה שתשמישו בנחת כו'.
ט.)
אותו לזה שתשמישו בנחת אמר רב שיזבי
ו)
יחליפו. דלא לימרו דקא
וצריכא דאי אשמעינן
ממנה י' כגון שקרקעיתה נמוך:
(ב) משתתפין מיקל
מעייל מרשות הרבים
כותל משום דבגובהה
אמר רב נחמן ד חריץ שבין שתי חצירות
אימא לא. משתרי דלדידיה נמי
רב דימי טפי משמיה דרבי יוחנן
לרשות היחיד ואתי למישרי
משתמשי אינשי. פי'
צידו אחד עמוק עשרה וצידו אחד שוה
תשמישו בקשה הוא: לא בעיתא
ברשויות דרבנן ושרי אפילו להחליף
הוצאה בשבת (שם). יותר
עומדין ומשתמשין, אבל
משל תורה. יותר ממה
חריץ דלא שחו ומשתמשי
תשמישתיה. מה שמניח בו משתמר:
לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ משום
כשיש בין רשות היחיד לכרמלית
שעשתה תורה לדבריה
אימא לא כו'. בא
בעיתא תשמישתיה. שנופלים החפצים:
מקום שאין בו ד' על ד' והא דאמר
דהוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו
(זבחים קא.). פגה. תאנה
למעט הכותל שגבוה
בא למעט. אכותל קאי. וקס"ד שעשה
שלא בשלה כל צרכה
ר' יוחנן הכא אלו מעלין מכאן ואוכלין
מי' טפחים. אם יש
בקשה
וכו' וצריכי דאי אשמעינן
כותל
וטומנין בתבן להתבשל
במיעוטו ד' באורך הכותל
תל עפר למטה בקרקע סמוך לכותל
מסיק דזעירי אמרה:
משום
דבגובהא משתמשי אינשי
אבל
ותבן מוקצה הוי לטיט
על ד', מותר להשתמש
כותל
או בנה איצטבא או הניח שם
שבין ב' חצירות גבוה
(שבת קכג.). אם מגולה
בכולו. ואם לאו אינו
חריץ בעומקא לא משתמשי
אינשי
מקצתה. שיכול לאוחזה
פספסים: אם יש במעוטו ד'. אורך
עשרה וצדו אחד שוה
משתמש אלא כנגד
אימא
לא ואי אשמעינן בחריץ
משום
במקום המגולה, דאפילו
מיעוטו. פי' כנגד אותו
בצד משך הכותל הוי כפתח וכיון
לארץ. לאו שוה ממש קאמר דאם
טלטול מן הצד ליכא, שאין
המקום שמיעטו בלבד.
דלא בעיתא תשמישתא אבל
כותל
דממנו ולמעלה לא גבוה עשרה
כן לאו היינו כותל אלא הכל היא
צריך להגביה התבן אלא
ואמר רבינא כגון שעקר
מגביה מקום המגולה
דבעיתא תשמישתא אימא לא צריכא
חוליא מראשו של כותל
משתמש בכל הכותל שהרי תשמישו
קרקעית חצר אלא כל שאין גבוה י'
והתבן נשמט ונופל (שם).
כגון זה אינו משתמש
בנחת שעולה לו דרך פתחו: אי אהני
שוה לארץ קרי ליה כך פי' בקונטרס
בא למעטו אם יש במיעוטו ארבעה מותר
הטומן לפת. להשתמר
אלא במקום מיעוטו
מעוטא. למיהוי פתחא כוליה שרי:
וא"ת לרב חסדא דאמר בפרק כל
בקרקע שכן דרכו (שבת
בלבד. א"ר יחיאל כפה
להשתמש בכל הכותל כולו ואם לאו
❖
נ:).
ספל בקרקעית הכותל
ואי לא אהני. הא בטיל ליה: אמר
גגות (לקמן דף צג:) גידוד ה' ומחיצה
אין משתמש אלא כנגד המיעוט מה
ה
וחבריה בארעא הוי מיעוט
רבינא. לאו מלמטה עסקינן דהתם
ה' אין מצטרפין מאי קאמר נותנין
ואם (היינו) [רצו] מערבין
נפשך אי אהני מעוטא בכוליה כותל
ודאי בציר מד' לא מהני למידי אלא
אותו לזה ששוה לארץ הא אין מטלטלין
אחד. ואקשינן עליה
רבינו חננאל
לישתמש אי לא אהני אפילו כנגד המיעוט
וכי חבריה מאי הוי,
כגון שעקר חוליא מראשו מגובהו
בעליונה אלא בד' וי"ל דמכל מקום
והתניא פגה טמונה בתבן
ור' יוחנן אמר אם יש
נמי לא אמר רבינא ו כגון שעקר חוליא
של כותל קרי ראשו כדתנן היו בראשו
נפקא מינה דתוך ד' (ג) מיהא שרי
וחררה טמונה בגחלים
בכותל ד' ויש עליו פירות,
מראשו אמר רב יחיאל כפה ספל ממעט לטלטל מן הכותל לעליונה:
פירות [עו:] הלכך אי הוי מעוטא ארבעה
ז
ואם מקצתה מגולה ניטלת
עולין בני אדם מחצר זו
הטומן לפת וצנון כו'. בשלא
בשבת. ופריק כגון דאית
לחצר זו ואוכלין שם.
אורך הוי פיתחא לכל הכותל בציר
ואמאי דבר הניטל בשבת הוא ודבר הניטל
ליה להאי ספל אוגנים.
ואם אין בו ד' אפי' אם
מהכי פיתחא הוא דלא הוי אבל
השרישו איירי דכשהשרישו
בשבת אינו ממעט לא צריכא דחבריה
והן שפתים נמשכות
אינו להעלות בו מעלין.
לאשתמושי ביה שרי דכיון דלא גבוה
לא היו ניטלין בשבת וא"ת בשלמא
לאחורי הספל ומשתקעין
ר' יוחנן לטעמיה, דאמר
בארעא וכי חבריה בארעא מאי הוי והא
בעפר, ואין מגולין שאינו
מקום שאין בו ד' על ד'
י' לא הוי רשותא: כפה ספל. סמוך
גבי כלאים ושביעית אצטריך לאשמועי'
תניא ז) ח פגה שהטמינה בתבן וחררה
יכול ליטלו בשבת שהרי
מותר לבני רשות הרבים
לכותל ומיעט גובהו מעשרה. כל הני
דלא גזרינן כשמתכוון להטמין אטו
אוגנים משוקעין. ואקשינן
ולבני רשות היחיד לכתף
שהטמינה בגחלים אם מגולה מקצתה
מיעוטי כגון דליכא י' מראשו לראש
עליה ואפי' הכי כיון
עליו, ובלבד שלא יחליפו
דילמא אתי ליטע אבל מעשר מה
נטלת בשבת הכא במאי עסקינן דאית ליה
ששולי הספל מגולין
זה מזה. ואמרינן וכי
הכותל: מאי הוי. אכתי ניטל בשבת
שייך כאן אפי' השריש כיון דליכא
הוה ליה כלי שהוא
רב לית ליה הא דר'
אוגניים וכי אית
ליה אוגניים מאי הוי והתנן
הוא: פגה. תאנה בוסר שטומנין
תוספת ואי (ד) נקטינן לענין דשרי
ניטל בשבת, וכל דבר
יוחנן. לעולם אית ליה
שניטל בשבת אינו ממעט,
וכי אית ליה לרב האי
אותה בתבן להתבשל ותבן מוקצה
הטומן לפת וצנון תחת הגפן בזמן
לעשר עליו מן התלוש או ממנו על
ח)
כדתנן הטומן לפת וצנון
סברא ברשויות דאורייתא
הוא ואסור לטלטלו כגון שהקצהו
התלוש ולא חיישינן דילמא אתי
שמקצת
תחת (הגפת) [הגפן]
כגון רשות היחיד ורשות
ללבון לבנים:
וחררה שהטמינה.
לפרושי מן התלוש על המחובר ומן
הרבים, אבל ברשויות
דרבנן כגון זה הכותל
אתמול בגחלים ועכשיו כבו ומ"מ מוקצין הן. אבל לא כבו לא דמתוך
המחובר על התלוש א"כ הוה ליה למנקט תרומה דגבי מחובר ותלוש
לית ליה, דסבר(י) חכמים
שנהפכים מכבה את ט)התחתונות ומבעיר את העליונות כדאמרינן
רגיל להזכיר תרומה בכל מקום אין תורמין מן התלוש על המחובר
עשו חיזוק לדבריהם יתר
בכריתות (דף כ.): דאית להו אוגניים. כעין ספלים שלנו דעכשיו
פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות מחוברין ואור"י
משל תורה, לפיכך אמר
אסור להזיז בו אפי' כמלא
עפר מונח עליהן והוי מזיז עפר ממקומו ודומה לחופר: הטומן. להצניע:
דרגילות הוא שמתוספין מחמת ליחלוחית הקרקע כעין שאנו רואין
נימא. אמר רב נחמן כותל
שומין ובצלים שמתוספין אפילו כשמונחים
בחלון ועל אותה
מקצת
שבין שתי חצירות גבוה
תוספת קאמר דאין
צריך לעשר הואיל
והיו מתוקנים מקודם
לכן
ודוקא
נקט הטומן
אבל אם
לשם נטיעה עושה
חושש משום כולם:
[י'] ורחב ד', וצידו אחד
שוה לארץ [נותנין אותו
מקצת