עז:
חלון פרק שביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקצת
מקצת עלין מגולין. משום שבת נקט ליה דבעי למיתני ניטלין בשבת
עלין
מגולין. משום שבת נקט לה כך פי' בקונטרס
יג א מיי' פ"ב מהל' כלאים
א) לפנינו הגירסא נוטל,
ב) [שבת דף קמב:],
שנוטלן ואוחזן בעלין שלהן: אינו חושש. משום כלאי הכרם: ולא
הלכה יא טוש"ע י"ד
ופריך
כיון דכל העב מכוסה ואין מגולה אלא מקצת
ג) [שם],ד) [דף ט.], ה) [שם
סי' רצז סעיף יא:
משום שביעית. אם שנה שביעית היא: ולא משום מעשר. לשמא
עלין דומה לספל שיש לו אוגנים וא"ת והא משמע בריש כל הכלים
יד ב מיי' פ"א מהל'
ע"ב], ו) [דף עו:], ז) [דף
נשרש וניתוסף ואם היה חושש למעשר צריך לעשר את תוספתו
(שבת דף קכג.) דלרבנן דר"א בן תדאי
דאית להו טלטול מן הצד
❖
שמטה ויובל הל' טו:
עח:],
טו ג מיי' פכ"ה מהל'
ליכא למיחש להכי דלא נשרש: מרא.
שמיה טלטול פוגלא מלמטה למעלה
שבת הלכה טו סמג
פושיי"ר: חצינא. דולדוייר"א: סולם
אסור שהעב הוא למטה מ"ש מצנון
שמקצת עלין מגולין אינו חושש לא משום
א
לאוין סה טור ש"ע א"ח
הגהות הב"ח
המצרי. הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו
שמקצת עלין מגולין דשרי ולא חשיב
סי' שיא סעיף ח:
כלאים ולא משום מעשר ב ולא משום שביעית
טז ד ה ו מיי' פ"ג מהל'
(א) רש"י ד"ה כובדו קובעו
אפי' טלטול מן הצד אע"פ שהעב
משם אינו ממעט: חווקין. אישקלוניי"ש:
וניטלין בשבת לא צריכא דבעי מרא וחצינא:
ג
דמתוך: (ב) ד"ה ולא
עירובין הלכה ד
כובדו קובעו. (א) ומתוך שהוא כבד אין
תחת העלין כולו מכוסה וי"ל דמ"מ
טוש"ע א"ח סי' שעב
אמרן אלא בכותל צר שאין
סולם המצרי אינו ממעט והצורי ממעט:
נוטלין אותו משם ולא משום איסור
קל להגביהו ולנערו מן העפר יותר
ברחבו ד' שאין נוח להלך
סעיף ח:
היכי דמי סולם המצרי אמרי דבי רבי ינאי
יז ז מיי' שם הלכה ה טור
עליו אבל יש כצ"ל והד"א:
אלא משום שקשה ליטלו: סולם רחב
מכשהוא מונח מלמטה למעלה וא"ת
(ג) תוס' ד"ה מקצת וכו'
ש"ע שם סעיף יא:
ד כל שאין לו ארבעה חווקים אמר ליה רב
ד' מכאן. בחצר זו וכן בזו ובהן עולין
דמשמע הכא דניעור לא חשיב טלטול
יח ח מיי' פ"ג שם הלכה
דר' יהודה בן לקיש ורבנן
❖
אחא בריה דרבא לרב אשי מאי טעמא
ויורדין מזו לזו: ואין בין זה לזה ג'.
דדמיא: (ד) ד"ה אם יש
מן הצד מדשרינן מקצתה מגולה אפילו
ה:
וכו' לא כעין סולמות שלנו
כלומר אפי' אינן מכוונין זה כנגד זה
דסולם המצרי דלא ממעט אמר ליה לא
לרבנן וכמה משניות דשרו לנער
אלא כעין: (ה) בא"ד הוה
אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה ג'
כדתנן פרק במה טומנין (שם מט.)
שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר
אמינא דסולם שאין
רבינו חננאל
הוו כמכוונין והוי פתח ואם רצו
בשליבה התחתונה:
נוער את הכסוי והן נופלות ומעות
א)
רב המנונא אמר רב משום דהוה ליה דבר
(ו) בא"ד דבעי שיגיע סולם
אם היו מקצת עליו
מערבין א' אבל מרוחקין זה מכנגד
שעל גבי הכר מנער את הכר והן
❖
שניטל בשבת וכל דבר שניטל בשבת אינו
עד ראש הכותל:
מגולין אינו חושש לא
זה ג' טפחים לאו פתח הוא: ולא
נופלות ואבן שעל פי החבית מטה
ב)
משום כלאים ולא משום
ממעט אי הכי אפי' צורי נמי התם כובדו
ה
אמרן אלא. בכותל צר שאין (ב) נוח
על צידה והיא נופלת ג) וא"כ אמאי
כו' וניטלין בשבת. ופריק
קובעו אמר אביי כותל שבין שתי חצירות
לא צריכא ד[ה]אי ספל
ו
להלך עליו: אבל. יש ברחבו ד' אפילו
לעזי רש"י
אסר רב בפרק כירה (שם דף מג:)
לא יכיל למישמטיה אלא
גבוה עשרה טפחים והניח סולם רחב
מופלג טובא שהרי עולה לראשו
גבי מת המוטל בחמה להופכו ממיטה
עד דחפיר במרה וחצינה
פושיי"ר [פושוי"ר].
ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן
ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם
שאינו ניטל בשבת, לפיכך
מעדר. דולדוייר"א
למיטה משום דטלטול מן הצד שמיה
ממעט בכותל. סולם
[דולידויר"א]. מעצד
חבירו: בנה איצטבא. של עץ: על
טלטול אע"ג דבמניח אסרינן בפרק
ואין בין זה לזה שלשה טפחים ממעט שלשה
המצרי שאין לו ד'
(מעין גרזן). אישקלוניי"ש
גבי האיצטבא. סמוך לכותל ויש
נוטל (שם דף קמב:) מטעם בסיס
חווקים אינו ממעט, מפני
או שקלוני"ש
אינו ממעט ולא אמרן אלא דלא הוי כותל
שהוא קל וניטל בשבת,
[אישקילונ"ש]. מדרגות.
אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה
לדבר האסור מת בשבת הוי כמו
ארבעה אבל הוי כותל ארבעה אפילו מופלג
וכל הניטל בשבת אינו
גרדי"ץ [דיגרי"ץ].
רגלים: אם יש. בתחתונה אורך ד'
שכח וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת
❖
ממעט דחייש דילמא שקיל
מערכת מדרגות.
טובא נמי אמר רב ביבי בר אביי ז בנה
ובה נתמעט גובהו של כותל מי':
ולא להניחו בו כל השבת אפי' מניח
ליה. אבל סולם צורי
איצטבא על גב איצטבא אם יש באיצטבא
שהוא כבד ואינו ניטל
ממעט. דל עליונה מהכא: אי נמי
חשיב כשוכח כי ההיא דנוער את
בשבת ממקום למקום,
התחתונה ארבעה ממעט אי נמי אין בתחתונה
מוסף רש"י
אין בה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין
הכסוי והן נופלות אע"פ שבמתכוין
ממעט, מפני שהסולם
ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה
זה לזה ג'. חשבינן להו כחד ואע"פ
כיסה בדבר שאינו ניטל ואומר ר"י
שמקצת עליו מגולין.
ניחא תשמישתיה. אמר
הא דנקט מקצת עליו
אביי כותל שבין שתי
שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל
לזה שלשה ממעט ואמר רב נחמן אמר
דשאני טלטול דמת שעיקר טלטול
מגולין משום ניטלין בשבת
חצירות גבוה י' טפחים
ומתמלא שיעורו מלמעלה שפיר דמי
לצורך המת עצמו שהוא איסור ולא
רבה בר אבוה סולם ששליבותיו פורחות
נקט לה ולא משום מידי
ח
והניח סולם רחב ד' טפחים
אבל יש ביניהן שלשה תרי נינהו
אחריני דאי אין מקצת עליו
דמי לכל הני שעושה הטלטול לצורך
מיכן וסולם רחב ד' טפחים
אם יש בשליבה התחתונה ארבעה ממעט אי
מגולין אין לו במה לאוחזה
מיכן. זה שלא כנגד
ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט:
היתר ולא לצורך איסור כמו לפת
נמי אין בשליבה התחתונ' ארבע' ויש בשליבה
אלא אם כן מזיז העפר
זה. ואין בין זה הסולם
ששליבותיו פורחות. שליבות חווקין
וצנון שאין צריך לטלטול עפר וכן
בידים (שבת נ:). לא
לזה הסולם ג' טפחים.
העליונה ארבעה ואין
בין זה לזה שלשה
משום כלאים. דאין זו
שקלוני"ש בלע"ז. מדרגות שלנו שקורין
אמרינן כל פחות מג'
גבי גיזי צמר ומעות ואבן א"צ
שתילה (שם נא.). ולא
ממעט ואמר רב נחמן
אמר רבה בר אבוה
כלבוד דמי, וכאילו שני
גרדי"ץ קרי ליה נמי סולם. וסולם
לטלטולם להכי לא מייתי בפרק כירה
משום מעשר. דנימא
הסולמות זה כנגד זה הן
זיז
שאינו עשוי כעין מדריגה אלא כעין
(שם דף מג:) גבי פלוגתא דרב
בטלה לה אגב קרקע והרי
וממעטו. ואם רצו מערבין
הוא כלוקטה מתחלה ויהא
אחד, כי לשתי החצירות
שליבות שלנו שיש אויר בין חווקיהן והיינו פורחות שפורחות זו על
ושמואל אלא ההיא דר' יהודה בן לקיש דדמיא ליה ולא מייתי עלה
(ג)
צריך לעשר על הנוסף שמא
תשמישן בנחת הוא. והני
זו וזקפו אצל הכותל: אם יש בשליבה התחתונה ארבעה. ובה
פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן והשתא אתי שפיר דלא תיקשי ההיא
ניתוסף (שם וכעי"ז שם
מילי בדלא הוי רחב
נתמעט הכותל מעשרה ממעט: אי נמי כו'. כדפרישית גבי איצטבא
דרב אאמרי בי רב בפרק תולין (שם דף קמא.) דמשמע דסברי דלא
קיג.). וניטלין בשבת.
הכותל ד' טפחים, אבל אי
שאוחזה במקצת עליה
הוי ד' טפחים כמרפסת,
ושליבה תחתונה נמי כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר:
שמיה טלטול כי זה אינו נראה לומר דפליגי ואור"י אע"ג דקי"ל
המגולין ולא חייש אם
ואע"ג דמפלגי סולמות
בעלמא דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול דבריש כל הכלים (שם
זיז
העפר ניזוז מאליו (שם
הללו זה מזה טובא כיון
דף קכג.) פסיק רב נחמן כר"א בן תדאי בההוא דמת הלכה כרב דאסר דקי"ל הלכה כרב באיסורי ומדמסיק עלה דכולי עלמא טלטול
נא.).
דהוי רוחב הכותל ד'
טפחים, נעשה כמרפסת
מן הצד שמיה טלטול פירוש ר' יהודה בן לקיש ורבנן והוה מצי למימר לא שמיה טלטול ולאוקמי פלוגתייהו בטלטול גמור ואין להאריך כאן:
וחצר פתוחה לתוכו. ואפי'
אי
זה שלא כנגד זה והסולמות הכי אפי' צורי נמי. משמע הכא דכל סולמות ניטלין בשבת בין מצרי ובין צורי ותימה דבפ"ק דביצה (דף ט:) משמע דסולם של
עלייה אסור לטלטל ולא שרי התם אלא סולם של שובך משום דשובכו מוכיח עליו ואפי' הטוי סולם של עלייה אסר התם ללישנא
מיעטו הן, וכאילו אין
שם כותל שהרי תשמיש
בתרא דבני ר' חייא ועוד דר' חייא גופיה דאסר התם משמע בשמעתין דשרי דס"ל סולמות של בבל צריכין קבע ודוחק להעמיד בסולם
שתי החצירות הוא. וכן
של שובך ואין נראה נמי להעמיד הך דשמעתין כרב חנן בר אמי דמפרש התם ד) דברה"ר פליגי אבל ברה"י מותר דלית הלכתא הכי אלא
אם בנה איצטבא על גבי
כרב קי"ל דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וכן פסק במגילת סתרים ואור"ת דהכא בסולמות
איצטבא, אם יש באיצטבא
התחתונה ד' טפחים.
של בית שדרך לטלטל מזוית לזוית ולא דמי לסולמות של עלייה שהם גדולים וחזו להטיח בהן גגו וכן סולמות של שובך וה"ר אברהם מפרש דהתם
אי נמי אין באיצטבא
בי"ט שמוליך הסולם ברה"ר ורואין אותו ואומר להטיח גגו הוא צריך וכיון דאסור ברה"ר אסור בחדרי חדרים אבל בשבת דאין רגילות להוליכו
התחתונה ד' טפחים ואין
ברה"ר לא גזור בחצר ולפי פירוש זה אסור לטלטל סולמות שלנו בי"ט: אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה ממעט. פי' בקונט' אורך
בין איצטבא התחתונה
לאיצטבא העליונה אלא
ארבעה ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה ומשמע דלא בעי ד' על ד' וכן פירש סולם ששליבותיו פורחות כעין סולמות שלנו אורך החווקים
(שלשה טפחים) פחות
יכול להיות ארבעה אבל אין רחבים ארבעה שעושין כמין מקלות דקים ותימה דבסמוך בעינן שיגיע סולם עד ראש הכותל דבעי סולם י"ד
מג', אמרינן כלבוד דמי.
וכאילו רחב האיצטבא
או ז' ומשהו ואין לומר דהתם בדלית ביה ד' דסתם סולם ברחב ד' איירי אלא היכא דקאמר כל שהוא כמו גבי זיז דמשום זיז לא בעי רוחב
העליונה והתחתונה ביחד
ד' וכן משמע דקאמר לקמן [דף עח.] סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו חקק להשלים בכותל בכמה ה) משמע דבעי רחב ארבעה ודוחק
הן והן ד' וממעטין את
לומר דהא דבעינן שיגיע לראש הכותל ולא סגי במה שמיעטו איירי כשיש בין זה לזה ג' ושליבה התחתונה נמי גבוה מן הארץ שלשה
הגובה. ודברי רב נחמן
נמי בהאי טעמא שייך
דהוי מיעוט באויר ולא שמיה מיעוט ומפרש ר"י דהכא בעינן ארבעה על ארבעה שיהא ראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות על הכותל
דאמר סולם ששליבותיו
ולהכי לא בעינן אלא שיתמעט הכותל מעשרה אבל לקמן בעי שיגיע עד ראש הכותל לא איירי ברחב ד' על ד' וסולם ששליבות פורחות
פורחות כלומר המדריגות
לא כעין סולמות אלא כעין מדרגות שקורין גרד"ש ולא כעין מדרגות של אבנים שעושין כמין סטיו לפנים מסטיו אלא המדרגות בולטין זה
(ד)
המשולבות זו בזו עודפות
אחת על חברתה, מוצאות
על גב זה שיש חלל ואויר בין שליבה לשליבה וזהו ל' פורחות כמו נמצא כבש פורח על גבי אמה יסוד ואמה סובב דפרק קדשי קדשים
זו מזו, אם יש בשליבה
(זבחים סב:) והשליבות רחבות ארבעה על ארבעה ולהכי ממעט ואיצטריך לאשמעינן באיצטבא ובסולם ששליבותיה פורחות דאי אשמעינן
התחתונה ד' טפחים
באיצטבא הוה אמינא דסולם שאין התחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה אפי' יש בין זה לזה שלשה ממעט דלא חשיב מיעוט באויר
(ה)
ממעטת, ואם אין בה ד'
טפחים, והשליבה של
כיון דמאחורי הסולם מחובר הכל יחד דהוי כאיצטבא אחת ואי אשמעינן סולם הוה אמינא דאיצטבא אפי' אין בין זה לזה ג' הוי מיעוט
מעלה ממנה קרובה
באויר דאין האיצטבא התחתונה מבטלת האויר ולא חשיבא כסולם כל שהוא דחזי לעלייה ומבטל האויר שתחת הזיז ור"ת מפרש דהא
בפחות מג' טפחים
חשבינן להם כלבודות,
דבעי שיגיע סולם על ראש הכותל היינו בסולם שאין קבוע ואין נראה לר"י דגבי לול הפתוח לעלייה מיבעיא לן לעיל אי צריך סולם
(ו)
ו)
ופריחת זו ופריחת זו
קבוע או לאו משמע דבכל דוכתא בעינן סולם קבוע ועוד שאינו קבוע כיון דניטל בשבת אפי' מגיע עד ראש הכותל אין לו להועיל כמו
מצטרפת לד' טפחים,
חריץ שבין שתי
חצירות דתנן לקמן
אפי' מלא קש או תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד
לפי שאין קבוע
שם ועתיד ליטלו:
ז)
וממעט אותו הסולם
בכותל. ואם רצו מערבין
אלא
אחד. ועוד אמר רב נחמן