חלון פרק שביעי עירובין
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
זיז היוצא מן הכותל ד' על ד'. טפחים: והניח עליו סולם כל שהוא.
מאי אית לך למימר דמנח עליה מידי ומשתמש. אצירוף עשרה
יט א ב ג מיי' פ"ג מהל'
א) שבת דף צט. [לקמן צט:],
ב) [לרב קרי הכי משום
אפילו אין ברחבו ד' והעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז הוי כחד
עירובין הל' ו טוש"ע
לא איצטריך לטעמא דמנח מידי דאם הבור רחב ד' ואינו
חשיבות ועי' פרש"י בחולין
סימן שעב סעיף יב:
מיעוטא והרי בעליון ארבעה וכגון שאין חווקי הסולם מרוחקין שלשה:
עמוק עשרה אלא ע"י צירוף חוליא רה"י גמורה היא ומשתמש ליה
כ ד ה ו מיי' פי"ד
לח. ד"ה לאבא וכו' ומ"ש
ולא אמרן אלא דאותביה עליה. סמך
ראשו עליו כדפרישית: אבל
שפיר כיון שכותלי הבור מבפנים גבוהים עשרה וטעמא דמנח עליהן מהלכות שבת הלכה
תוס' שם וכן עוד בפרש"י
ט:
דיבמות נז: ד"ה מודה
אותביה בהדיה. אצלו וראשו נסמך
מידי מה יש להועיל שם כיון דאין חוליא
ז [מיי' פט"ו מהל' שבת
ובתוס' שם ד"ה אמר שמואל
לכותל: ארווחי ארוחיה. לזיז ולא
גבוה י' מבחוץ לרה"ר ולא קאי האי
זיז היוצא מן הכותל ד' על ד' והניח עליו
א
הל' ט טוש"ע א"ח סי'
וע"ע רש"י שבת נג. ד"ה
הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז
טעמא אלא היכא דאין הבור רחב ד' שנד סעי' א]:
אבא וברכות מז. ברש"י ד"ה
סולם כל שהוא מיעטו ולא אמרן אלא
❖
כא ח מיי' פ"ג מהל'
אלו], ג) [דף עז:],
ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מן
מבפנים אלא ע"י צירוף חוליא והחוליא
דאותביה עליה אבל אותביה בהדי' ארווחי
עירובין הלכה ג
הקרקע הרבה: צריך זיז אחד
גבוה עשרה מבחוץ לרה"ר דאע"ג
טוש"ע א"ח סי' שעב
ארוחיה ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
להתירו. בסולם כל שהוא והזיז יוצא
דתוכו לאו רה"י הוא על גביו רה"י
סעיף ח:
לעזי רש"י
כותל תשעה עשר צריך זיז אחד להתירו
כב ט י מיי' שם הלכה ז:
ב
באמצעיתו שאינו גבוה עשרה לא
משום דאי בעי מנח עליה מידי
כג כ ל מיי' שם טור
קבילי"א [קיביל"א]. יתד,
כותל עשרים צריך שני זיזים להתירו אמר רב
ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה:
ומשתמש ואע"ג דרבי יוחנן לא הזכיר
❖
❖
ש"ע שם סעיף יג:
וו, זיז.
חסדא והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה
צריך שני זיזין. אחד קודם עשרה
אלא צירוף עשרה מכל מקום דייק
ג
תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך
אמר רב הונא עמוד ברה"ר גבוה עשרה
ממילתיה והא לא משתמש ליה משום
ד
מוסף רש"י
רבינו חננאל (המשך)
עשרה עליונים דאי הוה גבוה עשרה
דר' יוחנן אמתני' דפ' הזורק (שבת דף
ורחב ארבעה ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו
בור וחולייתה. סביביו
לא הוה סגי ליה בסולם כל שהוא מידי
צט.) קאי כדפירש בקונטרס דשמעינן
ליה בבור, כמו החוליא
אמר רב אדא בר אהבה ובגבוה שלשה
ה
וסך הכל גבוה י'
שהבור רחב מלמטה
דהוה אכותל: זה שלא כנגד זה.
מינה נמי צירוף ארבעה דהא קתני
אביי ורבא דאמרי תרוייהו אף על פי שאין
מקרקעית הבור רה"י
והחוליא צרה. אלא מאי
שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה:
ורחבן ד' ותימה דאמתני' דלקמן
(לקמן צט:). מצטרפין
אית לך למימר דמנח
גבוה שלשה מאי טעמא לא משתמש ליה
לעשרה. לשויה הבור
עמוד גבוה עשרה ברה"ר ורחב ד'.
בפ' בתרא (דף צט:) דייק נמי רבי
מידי כגון מחצלת ומשוה
רשות היחיד ואם הוציא
רב אשי אמר אפילו שגבוה שלשה מאי
הבור צר כמו החוליא
רה"י הוא והנוטל ממנו והנותן על
יוחנן הכי גבי בור ברה"ר וחוליתו
מתוך אוגן חוליא חייב
ומשתמש, הכא נמי
טעמא אפשר דתלי' ביה מידי אמר ליה רב
(שבת צט.). גביו חייב ואם נעץ בראשו יתד כל
❖
גבוה עשרה טפחים וקאמר ר' יוחנן
בעמוד שהוא מלא
אחא בריה דרבא לרב אשי מלאו כולו
שהוא מיעטו לרחבו מארבעה וביטלו
יתידות מנח מידי עלייהו
בגמ' אפילו תימא בסמוכין והא קמ"ל
ומשתמש. כיון שאמר כי
מתורת רה"י: יתד. קבילי"א בלע"ז:
דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה והשתא
ביתדות מהו א"ל לא שמיע לך הא דאמר
א)
הסולמות
ממעטין
רבינו חננאל
ובגבוה. היתד שלשה אבל אם אינו
תרתי למה לי ואור"י דההיא דשבת
ומתירין לשתי החצירות
רבי יוחנן ז בור וחולייתה מצטרף לעשרה
לערב אחד, הוצרך
זיז היוצא מן הכותל
גבוה שלשה כגגה דעמוד חשיב ולא
אצטריך לענין צירוף ארבעה דלא
ואמאי הא לא משתמש ליה אלא מאי אית
שמואל לומר כמה יהא
והניח עליו סולם כל
ממעט: אפשר דתלי ביה מידי. וכיון
קתני לקמן ואי לאו ההיא דלקמן
גובהו של סולם שהוא
שהוא. כלומר אפי' אין
לך למימר דמנח מידי ומשתמש ו הכא נמי
דחזי לתשמישתיה דעמוד מיניה חשיב
מההיא דשבת לחוד לא הוה דייק
ממעט בכותל. ואמר
בסולם ד', ממעט. ולא
דמנח מידי ומשתמש אמר רב יהודה אמר
כותל שגובהו י' טפחים
אמרנא אלא דאנחיה
ולא ממעט: מלאו כולו ביתדות.
דהוה אמינא דאגב סלע נקט חולית
צריך סולם י"ד טפחים
עליה דזיז, אבל אשוויה
שמואל כותל עשרה צריך סולם ארבעה
לדידך דאמרת (חד) חד תשמישתיה
הבור דבכל דוכתא רגיל להזכיר חוליא
גובהו. פי' כיון דקיימא
אשוויה לא ממעט,
בהדי סלע: צריך סולם ארבעה
עשר להתירו רב יוסף אמר אפילו שלשה
הוא ולא ממעט יתדות טובא מאי מי
לן כי עודף האלכסון על
דאמרינן אפתויי הוא דקא
המרובע
שני חומשין
מפתי ליה לזיז. פי' אם
אמרינן כיון דלא משתמש בהאי רוחב
עשר להתירו. פי' בקונטרס שצריך
עשר ומשהו אביי אמר אפילו אחד עשר
כדגרסי' כל אמתא
נתן הסולם בכותל עם
לאו רוחב הוא: בור וחולייתה.
למשוך רגלי הסולם ארבעה מן הכותל
ומשהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר
בריבועא אמתא ותרי
הזיז, יש לומר הזיז
קרקע שניטלה מחפירת הבור והקיפו
ולא דק דכי משיך ליה י' טפחים נמי
חומשי
באלכסונא.
הרחיב ואינו ממעט דהא
אפילו שבעה ומשהו אמר רב סולם זקוף
ח
והסולם לעולם שאינו
לא משתמש בסולם זה
בו פי הבור סביב: מצטרפת. להשלים
מן הכותל שהוא שיעור גובה הכותל
ממעט גמרא ולא ידענא מ"ט אמר שמואל
נסמך על הכותל לעלות
על גבי הכותל, אלא
עשרה לעומק הבור לשוויה רה"י.
יגיע ראש הסולם לראש הכותל
בו אלא באלכסון, אבל
הסולם לעלות בזיז הוא
ולא ידע אבא טעמא דהא מלתא מידי
ב)
וה"ה נמי דחלל הבור ועובי היקף
זקוף אין דרך לעלות.
נותן בעת שנתנו בצד
דארבעה עשר הוא שיעור אלכסון של
דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא אמר רבה
ולפיכך אמר כותל י' צריך
הזיז עם הכותל. אמר רב
החוליא מצטרפין להשלים ארבעה
י' על י' דכל אמתא בריבועא אמתא
להיות סולם כדי גובהו
נחמן כותל י"ט טפחים
אמר רבי חייא דקלים שבבבל אינן צריכין
לרוחבו לחייב הנוטל מעל גב החוליא
ט
ותרי חומשי באלכסונא וכן פי' ר"ח:
של כותל, וישפיעהו כלפי
גובהו זיז אחד ממעט
רב יוסף אמר י"ג ומשהו אביי
קבע מאי טעמא כבידן קובעתן ורב יוסף
חוץ באלכסון. ולפיכך
אותו. כלומר נותנו
כלום ואת הנותן על גבה כדתנן בהזורק
צריך כדי גובה כל הסולם
למעלה בכותל בט'
[שבת דף צט.] חולית הבור והסלע שהן
אמר אפילו י"א ומשהו. וא"ת
אמר רבי אושעיא סולמות שבבבל אינן
י
ויתרון אלכסונו. וכיון
טפחים וחצי ונמצא
גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל
אם תרחיק רגלי הסולם מן
הכותל
שהכותל י' טפחים וכל
בגובהה של כותל כט'
צריכין קבע מ"ט כבידן קובעתן מאן דאמר
טפח צריך יתרון למידת
טפחים וחצי ממועט
מהן והנותן על גבן חייב ומההיא יליף
עשרה טפחים וראש
סולמות כל שכן דקלים ומאן דאמר דקלים
דאלכסון שני חומשין,
נשארו מן הכותל ט'
ר' יוחנן לטעמיה דאמר מאי איריא
הסולם תסמוך לכותל
נמצא (ה)שיעור הסולם י'
טפחים אחרין וחצי טפח,
אבל סולמות לא בעא מיניה רב יוסף מרבה
דתני חולית הבור והסלע ליתני הבור
על כרחך יהיה ראש
טפחים ושני חומשין לכל
כיון שאינן י' טפחים אינו
סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו
טפח, הרי י' טפחים
אוסר. אבל אם גובהו של
והסלע אלא הא קא משמע לן דהבור
הכותל גבוה מן הסולם
ועשרין חומשין, עשרין
כותל עשרים טפחים אינו
אמר ליה כ אין כף הרגל עולה בהן
וחולייתה מצטרפין לעשרה וכי היכי
יותר מטפח לרב יוסף
חומשין הרי ד' טפחים,
ממעטו אלא שני זיזין, זיז
קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצע
דשמעינן מינה לגובה שמעינן מינה
ויותר משלשה טפחים
נמצא גובה הסולם י"ד
אחד בי' טפחים והסולם
טפחים. רב יוסף אמר
ממעטו, כאילו קרקע הוא
נמי דמצטרפין לפותיא דהא קתני
מהו אמר ליה הרי
כף הרגל עולה בהן
לאביי שהרי אם לא
ל
אפי' י"ג טפחים ומשהו
עד אותו הזיז וצריך זיז
ורחבין ארבעה. והאי דנקט הכא לדר'
היה הסולם אלא י'
חקק
דיי. שאין דרך להשפיעו
אחר בעשרין. ויש
יוחנן ולא נקט מתני' משום דבמתני'
טפחים ממה נפשך הוה מתרחק יותר
זה כולו. ופחות מטפח
אומרים סולם נתון על כל
לא חשיב. אביי אמר אפי'
זיז וזיז. אמר רב חסדא
לא תני צירוף בהדיא: ואמאי. הוי גגה דחוליא רה"י הא לא חזו
מד' טפחים שהרי יפול הסולם לגמרי לארץ וגם אין נראה דלרב יוסף
אין בסולם אלא י"א
והוא שהעמידן, אילו זיזין
ארבעה דידיה לתשמישתיה מפני החלל שהוא מהן:
אלא מאי אית
ואביי נמי נשען ראש הסולם לראש הכותל אלא שמקרבין רגלי הסולם
ומשהו ומעמידו בראשו
זה שלא כנגד זה
לך למימר דמנח מידי. כגון דף או אבן על פיה ומשתמש: הכא
של כותל בפחות מג' וכל
והסולמות עליהן. ואם
יותר מלשמואל ולאביי יהיה קרוב לזקוף דלמה להן למינקט האי שיעורא
פחות מג' כלבוד דמי.
היו הזיזין רחבין ד'
נמי. מניח דף ארבעה או שוטח בגד על היתדות ומשתמש עליו
ולמה הזכירו רב יוסף ואביי אותו משהו אלא נראה לר"י דלסימנא
וכאילו בראש הכותל הוא
טפחים שיכול להשתמש
בנחת: סולם ארבעה עשר. שצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה מן
בעלמא נקטי' הכי דלעולם צריך להרחיק הסולם כשיעור גובה שנשען
סמוך, הילכך בי"א
בהן אין צריך. אמר רב
ומשהו דיי לו. רב הונא
הונא עמוד ברשות הרבים
הכותל לפי שאין סולם זקוף נוח לעלות: אפילו י"ג ומשהו. שכשתמשוך
על הכותל ושלא יהא גובה הכותל מן הסולם טפח לרב יוסף ולאביי
בריה דרב יהושע אמר
גבוה י' ורחב ד', ונעץ בו
רגליו מן הכותל ארבעה לא יהא ראשו נמוך מן הכותל טפח וכיון
שלשה טפחים כשיעור לבוד ולרב יוסף סגיא במשהו ושלש עשרה
אפי' ז' ומשהו. קסבר
יתד כל שהו ממעט.
דלא הוי טפח לית לן בה: אחד עשר ומשהו. שכשתרחיק רגליו ארבעה
פחות שני חומשין שהוא אלכסון של ט' על ט' ולאביי במשהו ועשרה
אפי' סולם זקוף ממעט
ונעתק מרשות היחיד
וכל פחות מג' כלבוד דמי
ונעשה ככרמלית. ולא
יהא ראשו נמוך מן הכותל פחות משלשה וכלבוד דמי: שבעה ומשהו.
טפחים פחות חומש שהוא אלכסון ז' על ז':
הילכך בז' טפחים ומשהו
אמרן אלא בזמן שהיתד
אמר
דס"ל כרב דאמר לקמן סולם זקוף ממעט ואי זקיף ליה מגיע לפחות
שמואל לא ידע כו'. אליבא דרב קאמר אבל שמואל גופיה
סגיא. אמר רב סולם זקוף
גבוה מן הקרקע ג'
מג' לראש הכותל: אמר רב סולם זקוף ממעט גמרא. שמעתי
סבר דסולם זקוף אינו ממעט דהא בעי סולם י"ד:
ממעט ולא ידענא מאי
טפחים. אביי ורבא דאמרי
סולמות של בבל אין צריכין קבע. אע"ג שאין להם ד' חווקין
טעמא. כלומר והלא אין
מרשות היחיד אפי' גבוה
מרבותי וטעמא לא ידענא דהא אין נוח לעלות: מידי דהוה
דרך בני אדם לעלות כך.
ג' טפחים לא מידי הוא,
אאיצטבא על גבי איצטבא. שהן מכוונות ואמרן לעיל ג) דממעטין:
דכובדן קובען ולא כמו שפירש רבינו שמואל דהיינו
וא"ל שמואל מידי דהוה
כלומר אינו ממעט. רב
דקלים שבבבל. פיסקי דקלים של בבל שהניחן סמוך לכותל למעטו
סולם צורי דלעיל דאם כן לא ה"ל למימר סולמות של בבל ועוד
אאיצטבא על גבי
אשי אמר אע"פ שאינה
איצטבא שהן זקופות
גבוה ג' אפשר (דלית)
אין צריך לקובען בקרקע ואע"ג דדבר הניטל הוא דתורת כלי עליהן
דאההיא דלעיל ליכא מאן דפליג והכא אמרינן סולמות לא:
וממעטות. דקלין שבבבל
[דתלי] ביה מידי כגון
דראויין למושב אפ"ה כבידן קובען שאין בא אדם ונוטלן וכן סולמות:
חקק
וסולמות שבב[ב]ל אין
מחצלת וממעט. א"ל רב
סולם. כל שהוא מכאן וסולם כל שהוא מכאן אצלו ואין בשניהן לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב וקבע קשין של תבואה
צריך לקבען, אלא כיון
אחא בריה דרבא לרב
שנתנו על גבי הכותל
אשי דאע"פ שאין גבוה
כעין חווקין מזה לזה להשלימן לארבעה מהו: אין כף הרגל עולה. בקשים וסתם עליית הרגלים באמצע סולם הוא וזה אין ראוי לכך:
ממעטין שכבידן קובען
היתד ג' טפחים חזי
קשין מכאן ומכאן. להשלים רוחבו לארבעה מהו: הרי כף הרגל
עולה. בסולם וראויין הקשין לאחוז היד בהן ולעלות בסולם:
הואיל ואין ניטלין בשבת
לאישתמושי ביה אפשר
מפני הכובד שלהן. בעא
(דלית) [דתלי] ביה מידי.
חקק
מיניה רב יוסף מרבה
אם מלאו לזה עמוד כולו
סולם
מיכן וסולם מיכן וקשין באמצע, בין ב' הסולמות מהו. ופשט ליה
אין כף
הרגל עולה
בהן וממעטת.
יתדות להשתמש בו מהו. א"ל לא שמיעא לך הא דר' יוחנן בור וחוליתה מצטרפין לעשרה. אמאי והא לא קא משתמש